הקדמה ומידע שימושי

את המסלולים הללו ערכנו במסגרת טיול בן שבוע ימים שערכנו במונטנגרו באוגוסט 2009, טיול שהשאיר לנו טעם של עוד. שנינו בסביבות גיל החמישים ואת המסלולים, עליהם אנו ממליצים, עשינו ללא קושי. נקודת המוצא היא קולשין. קולשין היא עירה קטנה בת 4,000 תושבים (במחוז 10,000 תושבים) בליבו של איזור, המיועד כולו לתיירות חורף. הנוף הררי ולא משאיר מקום לפרשנות באשר לשמה של המדינה היפהפייה הזו Cerno Gora או בשמה ה"לועזי" Montenegro. מאד קל להתמצא בעיירה. ליד לשכת התירות ישנן תחנות מוניות של מוניות רגילות וגם מוניות ג'יפ. ישנו מדרחוב אחד וגם המון חנויות מכולת/מיני מרקט/ירקנים וקיוסקים, הפתוחים מהבוקר ועד מאוחר בלילה. זה לא המקום לשופינג. בעירה עצמה מגיעים ממקום למקום ברגל. המקום קטן. ישנן מסעדות לרוב. אנו ממליצים על שתי מסעדות בהן ביקרנו, המגישות אוכל מסורתי שהיה ערב לחיקנו. האחת Vodenica, נמצאת ממש על מפל מים פרטי קטן. פשוט נפלא. כדאי להגיע לשם בשעות האור אפילו רק כדי לראות. בלילה המפל לא מואר. לא ברור למה. זה לא הדבר המוזר היחיד. במסעדה הזו, לטוב ולרע, לא מגישים קינוחים. מחיר ארוחה לזוג, כולל יין וקפה, פחות מ- 20 יורו. המסעדה השניה, Konoba, נמצאת במדרחוב. עלות לזוג כ - 30-35 יורו, כולל קינוח ויין. השתכנו במלון Bianca spa. טלפון להזמנות ובירורים: 00382-20-863077. אם מזמינים דרך האתר, ניתן להשיג מחיר טוב יותר. כתובת אתר האינטרנט: www.biancaresort.com/indexeng.html. כתובת מייל: [email protected].

לשכת התיירות בקולאשין - כאשר נכנסים מהכביש הראשי לעיירה, מגיעים לכיכר. מצד ימין מבחינים מיד בבית עץ גבוה ועל צידו רשום Tourist Information. שם פגשנו את טניה. צריך להבין שזה שטניה מדברת אנגלית שוטפת זה לא דבר מובן מאליו במונטנגרו, ולכן טניה היא נכס, גם בזכות זה וגם בזכות אדיבות ושירותיות אין קץ. טניה מסרה לנו גם את הטלפון הנייד שלה וגם את המייל ותשמח לסייע בייעוץ למסלולים, מציאת מקום לינה (גם מהארץ), ארגון מונית וג'יפ ומפות. בזמן שהיינו שם, המקום היה פתוח עד 20:30-21:00. שמה המלא: Tatjana Drakula Medenica, כתובת מייל: [email protected], טלפון: +386464887.

לתחילת הכתבה

מסלול 1 -; הליכה מזקובה גלאווה לאגם Biogradsko

הצטיידנו אצל טניה, יום לפני, במפה 1:50,000 וביקשנו ממנה שתתאם לנו "ג'יפ מונית" לצורך טיפוס לפסגת Zekova Glava (העלות 40 יורו). אין אפשרות להגיע לפסגה ברכב פרטי. לקחנו צידה שתספיק לכחמש, שש שעות, מקלות הליכה, מעילי גשם קלים (מזג האוויר יכול להשתנות שם במהירות) וכובעים. לאחר כ - 30-40 דקות נסיעה, כשהגענו למעלה, לאנטנות בגובה 2117 מ', ציפתה לנו רוח קרירה והעננים ממש ישבו עלינו. ביקשנו מהנהג שיראה לנו כיצד להגיע לשביל המסומן 302, היות והדרך אליו מהפסגה איננה מסומנת. ישנו שביל וגם רואים אותו במפה בצבע חום, אך הוא אינו שביל מסומן. רק לאחר הליכה של כעשרים דקות מגיעים לשביל המסומן. אנחנו הלכנו בשביל המסומן במפה בצבע חום, העובר ממערבו של האגם Pesicz. ישנה גם דרך מאריכה, העוקפת את האגם ממזרח, אך אנו לא בחרנו בה.

פסענו במשעול 302, נושמים אויר פסגות, לבד, אף נפש חיה לא ראינו במשך שעתים של הליכה. ההליכה לא קשה, עיקרה ברמה לא מיוערת בגובה של כ- 2000 מטר, מסביבנו נוף דרמאטי של מצוקים, פסגות, יערות, צללים ושקט. אפילו ציפורים לא צייצו. הרוח הצליפה בנו מידי פעם, ולעיתים הלכנו בתוך עננים שליטפו את הפסגות במסעם מצפון לדרום. לפחות בחלק מהדרך יש קליטה סלולארית. חשוב להיעזר במפה ולהתמצא בדרך, היות וסימון השבילים לא להיט.

 לאחר כשעתיים הגענו ל - Katun Lalevica Dolovi. קאטון זה מין מחנה אירעי/עונתי של כמה בתים בודדים שמגיעים אליו רועי עדרים ומשפחותיהם בעונה, ממאי ועד אוקטובר. בתום העונה הם חוזרים לבתיהם בעיר. כשהתקרבנו ל - Dolovi, ראינו מרחוק, על אחת הפסגות, רועה בודד. זו הייתה הקלה מסויימת לראות סוף סוף ישוב אחרי שעתים של הליכה, הרי אנחנו לא רגילים כל כך לכזה לבד. בבית הראשון פגשנו את Darinka וכלתה Vasilka. הן לא מבינות מילה באנגלית ואנו לא דוברים את שפתן, אך נוצרה בינינו תקשורת מדהימה מבוססת על שפת סימנים, תמונות והרבה חיוכים. בילינו עימן כשעה. לפני הכניסה לבית ישנו שלט עץ דהוי המציע באנגלית קפה, תה, גבינה ובירה. למרות שהשלט באנגלית הן לא מכירות את המילים הללו באנגלית. היה ממש שמח. ביקשנו גבינה ביתית והן הציעו גם לחם טרי שרק יצא מהתנור וחליטה מצמחי המקום. בנדיבותן, לא רצו לקחת תשלום, אולם שמחו לקבל בתמורה בננות ושימורים ומטבע מישראל למזכרת. זה היה היישוב היחידי שפגשנו לכל אורך הדרך עד לאגם.

 משם המשכנו בירידה במעבה היער. כשעתיים נוספות של ירידה, רובה בסרפנטינות (עיקולים), בטבע פראי עד לאגם Biogradsko בגובה 1099 מטר. בקטע זה של הדרך פגשנו רק בשני זוגות מטיילים שעלו לקראתנו ושני צלמי ציפורים בלבד. הדרך כבושה ונוחה להליכה. ישנם קיצורי דרך מסומנים, אנו מיעטנו להשתמש בהם, היות והאדמה הייתה לחה מגשם והקיצורים תלולים. המסלול מסתיים ממש ליד הקמפינג שממוקם על שפת האגם. בשל היער העבות, קורה מה שאנו קוראים לו: "מרוב עצים לא רואים את היער". עד שלא מגיעים ממש למטה לא רואים את האגם.

 פרט חשוב: כיצד חוזרים מהאגם לקולאשין - במקרה מצאנו שם מונית שהביאה נוסעים וחזרנו איתה - העלות 10 יורו. היה לנו סיכום עם טניה שאם לא נסתדר נתקשר אליה והיא תשלח לנו מונית - בעלות של 15 יורו. אפשר גם לתאם עם נהג הג'יפ, שהעלה אתכם לפסגה, שיבוא לאסוף אתכם.

לתחילת הכתבה

מסלול 2 -; ראפטינג על נהר הטארה

שוב הכל מתחיל מטאניה. ערב קודם ביקשנו ממנה להזמין לנו מקום לראפטינג. היא המליצה לנו על עסקה, הכוללת ראפטינג, ארוחת צהרים והסעה חזרה למכונית ב-50 יורו לאדם. אפשר גם להכנס למשרדי Explorer. הם מציעים דייג, טיולי ג'פים, ראפטינג ועוד, משרדם נמצא מיד בכניסה לעיר, בקומת קרקע של אחד המבנים בצד שמאל של הכביש. טלפון: +382-67-263138, אתר אינטרנט: www.montenegroexplorer.co.me.

יוצאים ברכב מקולאשין צפונה לכוון Mojkovac ומשם מערבה לכוון ZablJak, לאורכו של אפיק נהר הטארה. נקודת המפגש היא ב - Sljivansko. כדאי לצאת כשעה וחצי לפני מועד המפגש. הכביש אמנם טוב באופן יחסי, אך חד מסלולי. בנקודת המפגש אין שלט. צריך לשים לב כי בצד שמאל של הכביש (הצד הצפוני) ישנם ספסלי עץ ארוכים וכמה פרגולות וממול ישנם שוליים מעט רחבים, שם ניתן להחנות את הרכב. המקום נמצא 10-15 דקות מהגשר הגדול של הטארה (Durdevich Tara), כך שאם פספסתם, תחזרו. הזרם לא היה חזק במיוחד, אך למרות זאת החוויה מאד נעימה. לקחת בחשבון שקצת נרטבים, לא דרמאטי. לכן, מומלץ שלא לבוא עם ציוד רב שלא ניתן להשאירו במכונית. אפשר לבקש מהמארגנים שק אטום נגד מים, בו ניתן להטמין את המצלמה ותיק בגודל קטן. השייט לוקח בערך שעתיים עם עצירה אחת או שתים לצילומים והליכה קצרה. העצירה הראשונה היא ליד נחל קצר, שראשיתו במפל מים גועש. המלווים טוענים שזהו הנחל הקטן ביותר באירופה והזרם בו הוא הכי מהיר. כאשר הסקיפר של הסירה גילה שאנו ישראלים מיד השוויץ במשפט בעברית שלמד "יאללה, יאללה, תן גז". חוץ מזה הוא ידע חמש מילים באנגלית, שהן הוראות החתירה - (Left, right, stop stop (Everybody...

בסוף המסלול, מעלים את הסירות למכוניות הממתינות שם ונוסעים כעשרים דקות לכפר, ממש לצידו הצפוני של הגשר הגדול. שם נחים, מקבלים בירה ללא הגבלה וארוחה טעימה, הכוללת גבינה מעולה, ירקות ודג שמך. משם, מחזירים למכונית. סך הכל כשלוש שעות די רגועות. יש כמה ספקים לחבילות כאלה, כנראה שניתן גם למצוא דיל ללא ארוחה, צריך לברר. כנראה שליד הגשר עצמו, בצד הדרומי, ניתן גם לתאם ראפטינג במקום, אך אנו לא עשינו זאת. מומלץ להגיע לבית הקפה שמדרום לגשר לקפה לצפייה שלווה בגשר המדהים והנוף השלו. משם ניתן לנסוע לג'אבליאק ולהקיף את האגם השחור, כשעה, שעה ורבע של הליכה נעימה. הכניסה לאגם השחור כרוכה בתשלום דמי כניסה מזעריים לפארק דורמיטור. כרטיס הכניסה טוב לכניסות חוזרות במשך שבוע. אם מתכננים לטייל מספר ימים באיזור דורמיטור, כדאי להתגורר באיזור.

לתחילת הכתבה

מסלול 3 - מנזר Moraca והקפה של אגם Biogradsko

זהו יום של מסלולים רגועים וקלים. יוצאים עם האוטו לכוון פודגוריצה למנזר Moraca. מקולאשין נסיעה של כחצי שעה - תלוי בתנועה. יש שלט על הכביש הראשי שמפנה למנזר, הנמצא בצידו המזרחי של הכביש. בסוף החניון בצד שמאל, ישנו כביש קצר שמוביל לחניון התחתון שקרוב יותר למנזר. לפני הכניסה למנזר ישנו נחל/תעלה בו זורמים מים צוננים. בצד ימין ישנו מזנון, המגיש קפה טורקי ושתיה קרה. נחשו היכן מקררים לכם את המשקאות. אכן כן, במי הנחל. מבקרים במנזר, משוטטים בסביבה ושותים קפה טורקי אצל הגברת על פלג הנחל.

 יוצאים בחזרה צפונה לכוון קולאשין, עוברים את הכניסה אליה וממשיכים צפונה מקולאשין, נסיעה של כרבע שעה, עד לפתחו של פארק Biogradska. בדרך, על הכביש הראשי מצפון לקולאשין, ישנן מכולות בהן ניתן להצטייד ב - Kolasin cheese (צריך לבקש במיוחד. זו גבינה ביתית שלא מוצגת ונמכרת באריזות במקרר), לחם, יין ירקות פירות וכו'. הכניסה לפארק עולה שני יורו לאדם. נכנסים עם האוטו עד לאגם. הליכה רצופה מסביב לאגם לוקחת כשעה, אבל רצוי לקחת את הזמן, לעשות בדרך פיקניק וליהנות מהצמחייה יוצאת הדופן ומהנוף הקסום. יש שם מקום עם אלפי צמחים בעלי קוטר של 30-50 ס"מ, ממש עליסה בארץ הפלאות.

לתחילת הכתבה

טיפים חשובים

  1. האנשים במונטנגרו מאד מאד נדיבים. בהרבה מקומות סייעו ונתנו ללא תמורה. הצטערנו שלא לקחנו מהארץ מזכרות להשאיר להם. כמו למשל צלוחיות קטנות מירושלים העתיקה ומזכרות עם אלמנטים נוצריים מישראל.
  2. הדרכים מאד עקלקלות. אין כמעט אף מקום שנוסעים יותר ממאה מטר ישר. רצוי לא לנהוג בלילה. גם כשבכוון שלכם יש כביש דו מסלולי, סעו בצד ימין, כי ממול יכולה להגיח מכונית שחצתה קו לבן ונוסעת במסלול שלכם. תיזהרו מאד בכביש.
  3. בהרים קר. בערב לפעמים גם ביום צריך מקטורן. לעיתים יש גשמים וסופות רעמים. כל זה אינו מפריע אם מצויידים היטב.
  4. ברוב המקומות המחירים נמוכים ביחס למה שאנו רגילים, לכן אל תשאירו טיפים מוגזמים (מעל ל - 20%) אם אתם לא רוצים שבפעם הבאה שתבקרו שם, המחירים יעלו.
  5. מי שמטייל גם ברצועת החוף - שם זה משהו אחר מאשר בצפון. נוף אחר, מזג האויר בקיץ חם, לח ודביק, אוירה כמו באילת, רק יותר ממוסחר.

לתחילת הכתבה