הגעה והיום הראשון: מדוברובניק לז`בליאק

במחצית הראשונה של אוקטובר 2008 ערכנו מסע משפחתי במונטנגרו. הרכב המשתתפים מאוד הטרוגני: אנו, זוג בני 50, בתנו הקטנה בת ה-10 והורי בני ה-80 , שהגיל כבר נותן אותותיו ביכולותיהם הפיזיות, אך הפתעה עוד תצפה לנו בהמשך הסיפור... מזג האויר היה לצידנו, ולאורך כל המסע חייכה אלינו משמיים שמש מלטפת, כפי שיעידו התמונות המצורפות בהמשך. הגענו בטיסה לילית של "קרואטיה איירליינס" לדוברובניק, ממנה עברו בשיירה כל הישראלים לתור ארוך מול משרדי חברת Sixt, כדי לקבל מפתחות הרכב השכור שהזמינו. השעה היתה כבר כמעט 3:00 לפנות בוקר לכן החלטנו לוותר על העמידה בתור, לנמנם מעט בשדה התעופה ולקחת את הרכב עם אור הבוקר, ללא תור, וכך עשינו.

יום 1 -; דוברובניק- ניקשיץ- מנזר אוסטרוג -; ז`בליאק: איננו אוהבים להדחק ולהצטופף עם ההמון. מאחר ויצאנו לדרך ביום ו` בבוקר, ומתוך ידיעה שאזור החוף של מונטנגרו עמוס יותר בסופי שבוע (גם בעונת הסתיו, שהיא כבר עונת שפל בתיירות) החלטנו לבחור בהקפת מונטנגרו עם כוון השעון, ולהתחיל במערב ובצפון ולא בחוף. יצאנו משדה התעופה ימינה (ולא שמאלה למונטנגרו), נסענו להצטייד במזון בסניף Getro שלפני דוברובניק, ערכנו תצפית על העיר וחזרנו מעט כדי לחצות את מעבר הגבול לבוסניה, הסמוך לדוברובניק. משום מה, לא מצאתי סיפור מסע של ישראלים שבחרו בנתיב זה, המוביל דרך העיירה Trebinje שבבוסניה אל Niksic, שבמרכז מונטנגרו. הבחירה הוכחה כמוצלחת: הכביש טוב, אין כלל תנועה בו ומעברי הגבול (אל בוסניה ואח"כ למונטנגרו) מיידיים וללא כל המתנה, בהיותנו רכב בודד בכל מקום.

 מ-Niksic פנינו דרום מזרחה ונסענו מעט על הכביש המוליך לפודגוריצה, ממנו פנינו לדרך הצרה המוליכה אל מנזר Ostrog המקודש למונטנגרים. גם בו היינו כמעט לבדנו, אפילו במנזר העליון, אשר בדרך כלל עמוס לעייפה. חזרנו ל-Niksic ומשם המשכנו באותו כביש בכוון צפון מערב (הדרך אל Pluzine), ממנו הסתעפנו ימינה אל Savnik. את שעות אחר הצהריים העברנו בצילומים רבים לאורך הדרך הצרה והמפותלת, כאשר נופי היער הסתוויים מתגלים לפנינו לראשונה בשלל צבעיהם.

 מ-Savnik המשכנו לכוון Zabliak וקצת לפני העיירה פנינו לכפר קטן ושמו Virak, לפי השילוט למרכז הסקי של Kook Savin. בכפר זה שכרנו מראש (50 יורו ללילה) בקתת עץ בת שתי קומות, היכולה לאכלס עד 7 אורחים בשלושה חדרי שינה קטנים. הבקתה חדשה ונבנתה על ידי אחיה של Tanja, העובדת כמורה לאנגלית (!) בבית הספר היסודי שבעיירה ז`בליאק. בזכות עובדה זו, היה נעים וקל לתקשר עמה עוד קודם לנסיעה (באימייל) וגם במהלך השהות בבקתה. אמה של Tanja מטפלת בפרות ובתרנגולות, המתרוצצות בחצר, כך שזכינו ליוגורט ביתי ולביצי חופש טריות ואפילו ללחם טרי ולגבינה מתוצרת עצמית. השהות בבקתה, בה הבערנו קמין עצים, היתה נעימה מאוד. כתובת ליצירת קשר : [email protected].

לאחר שהתמקמנו בבקתה נסענו לסעודת ערב במסעדה בז`בליאק הסמוכה. אכלנו במסעדת מלון Yavor, אך אפשר להסתפק בזולות ממנה דוגמת מסעדת Durmitor בה סעדנו בהמשך. חזרנו "הביתה" ושקענו בשנת לילה נעימה לאחר יום נסיעה ארוך (כ-300 ק"מ), שהצטרף ללילה קודם ללא שינה של ממש.

לתחילת הכתבה

ימים 2-3: מוירק עד האגם השחור

יום 2 - וירק - מעבר Sedlo -; רפטינג על נהר Tara: עם בוקר סעדנו לבנו בבקתה ויצאנו לנסיעה קצרה אל מעבר ההרים (אוכף) Sedlo בגובה כ-1,900 מטרים, מעט מערבה לכפר. עצרנו לשתות ממעיין מפכה לצד הדרך, צפינו באגם היבש ברובו (רוב האגמים עונתיים וניזונים ממי הפשרת שלגים, כך שלעת סתיו שטחם מצומק משמעותית עד כדי יובש מוחלט). נסענו בין בתי הכפר ונופי הסתיו המרהיבים.

 מצאנו את מישו (Miso), המקומי, אשר ידו בכל מה שיכול להכניס ממון לכיסו מתיירים (במיוחד מישראלים, להם הוא מציג כרטיס ביקור בעברית, למרות שדובר רק גרמנית ורוסית). סיכמנו עמו על פעילויות מבטיחות להמשך היום וליום המחרת בשמורת ה-Durmitor. למרבה ההפתעה, הצלחנו לקבל הסכמת הורי המבוגרים להצטרף אל מסע רפטינג על נהר ה-Tara בתחומי השמורה. מיד יצאנו אל ה-Camp שליד הגשר הגדול (Tara Durdevica, מרחק 24 ק"מ מזרחית לז`בליאק) שם מנהל אחיו (?) של מישו את העניינים. עלינו על חליפות ומגפי ניאופרן, חבשנו קסדות ועטינו מעילי ציפה. נסענו בטרנזיט אל נקודת היציאה לרפטינג. את השעתיים הבאות בילינו בשיט על מים, לא גועשים במיוחד, בתוך נופים מקסימים, כולל מעבר מתחת לגשר הגדול. עם סיום השיט, התכבדנו בארוחת אחר צהריים במסעדה סמוכה, אשר היתה כלולה במחיר החבילה (45 יורו לגולגולת). חשוב לציין שבעונה זו (אוקטובר) הנהר היה נמוך ורגוע למדי. גובה המים בתקופת האביב גבוה בהרבה מגובהם בעת ביקורנו, והשיט יותר מאתגר (וספק אם מתאים לבני הגיל השלישי).

יום 3 -; טיול ג`יפים - תצפית Curovac - האגם השחור: עם בוקר (ובאחור מעצבן) אסף אותנו מישו לטיול בג`יפ הניסן שלו, במסלול מעגלי סביב שמורת הדורמיטור, כפי שסוכם עמו ביום הקודם. הבחור שימש כנהג ולא כמדריך, כאשר כל העת עסוק היה בניהול עסקיו הפרטיים באמצעות שני הטלפונים הניידים שלו. הנסיעה מתחילה בכביש אספלט צר עד הכפר Gora Crna, אשר מנותק מהעולם 7 חודשים בשנה (שם נקלענו ל"שחיטה ביתית" מזעזעת של פרה וצפינו בנשים, השואבות מים מבאר בחצר), וממשיכה בחציית קניון ה-Susica, המרשים והמרהיב בנופיו הפראיים, בשפע העצים על גווני השלכת שלהם, ובשקט שמסביב.

 חצינו אל הכפר Nedajno וממנו בכביש המוביל אל Trsa העלובה וחזרה ל-Virak, דרך מעבר ההרים Sedlo, בו בקרנו יום קודם. בדרך העוברת ברמה גבוהה יחסית מצאנו שרידים מהשלג, שירד בשבוע הקודם, הזדמנות למשחק עם הילדה שעמנו בהשלכת כדורי שלג ביום בהיר וחמים.... נפרדנו מהנהג ונסענו ברכבנו על הכביש הצר, בו התחלנו את הסיור (כ-5 ק"מ מצפון לז`בליאק). הלכנו שם (הצעירים יותר משכו את כל הדרך) כחצי שעה ביער לתצפית Curovac, ממנה נשקף קניון נהר ה-Tara כ-1000 מטרים אנכית מתחתינו. מרשים! בדרך חזרה לבקתה עוד הספקנו לפגוש כמה ישראלים במיני מרקט המקומי ולטייל כשעה ב"אגם השחור" (Jesero Crno) המפורסם בפאתי ז`בליאק, שכמו אחיו לצרה, סבל ממעוט מים בתקופת שנה זו, אך הווה יעד חביב לטיול ערבית נינוח בתוך יער, כאשר פסגות ההרים מקיפות אותו מסביב.

לתחילת הכתבה

ימים 4-5: מז`בליאק לצ`טינייה

יום 4 -; ז`בליאק- מוצ`קובץ`- ביוגרדסקה גורה -; קולשין: עם בוקר נפרדנו בצער מהבקתה ומהמארחים ונסענו שוב מזרחה ל"גשר הגדול" (שממול מצדו השני שוכן בסיס האם של הרפטינג מלפני יומיים) וממנו דרומה לאורך ערוץ נהר ה-Tara. הדרך מקסימה (ושוב - כמעט ואין תנועה בכביש), ועצרנו במספר נקודות לאורכה, כולל Camp חדש ובו 4 בקתות נופש (Oaza Eko) ומנזר נחמד הסמוכים לכפר Dobrilovina. מעט אחרי העיר Mojkovac פנינו לשמורת Gora Biogradska, בה חנינו ליד האגם והיינו האורחים היחידים שחברו לעובדי הפארק. האגם סבל ממיעוט מים, לכן לא השלמנו סיור מעגלי סביבו (חלקו יבש), אך נופי היער (שכולו בשלכת) מרשימים בעוצמתם.

המשכנו בכביש עד לעיירת הסקי Kolasin, בה התמקמנו בשתי יחידות מגורים נפרדות, חדשות ומודרניות, השייכות ללידיה, דודתו של הבחור מלשכת המידע לתיירים (50 יורו לשתיהן לאחר מו"מ, כתובת מייל [email protected]). לפני אור אחרון עוד הספקנו לנסוע עד מרכז הסקי הסמוך (הרכבל בשיפוצים, כמו אלה באזור דורמיטור שלא פעלו). עם ערב יצאנו לאכול במסעדה עממית גדולה וזולה שחלקה משמש גם כבאר, שמה Planinar.

יום 5 -; קניון ומנזר מורצ`ה -; פודגוריצה -; צ`טיניה: לאחר סבוב רכוב קצר עם בוקר בעיירה ובסביבתה הקרובה, חזרנו לכביש הראשי, הממשיך מערבה ואז יורד דרומה לאורך קניון נהר Moraca, ברצף מנהרות חצובות בסלע. התנועה הדלילה זרמה ללא קושי. עצרנו לביקור מעניין במנזר החשוב והיפה Moraca. הכביש מתפתל לאורך הנהר אשר מעברו השני מסילת רכבת (חלקה במנהרות) עד Podgorica הבירה, שאין בה אטרקציות תיירותיות מהותיות, פרט לגשר מיתרים על הנהר ומנזר גדול (אליו לא נכנסנו).

 לאחר הצטיידות בסופרמרקט מקומי ופיקניק בפארק העירוני, המטונף (הזבל מפוזר בכל מקום וממש מהווה "מכת מדינה" במונטנגרו, שהכריזה על עצמה "מדינה אקולוגית"...), המשכנו מערבה לכוון Cetinje, בירת המדינה בעבר. בדרך ירדנו מהכביש הראשי למעקף דרך הכפר Crnojevica Rijek, המשקיף אל פאתי אגם Skadarsko. סמוך אליו שוכן המבנה המרשים והמבודד של "מלון פנורמה גזיבודה", אשר לצערנו סגור (מצאנו שלט שהכריז על סגירה מנובמבר 2006 עד מרץ 2007 ולא טרחו לעדכנו מאז). הגענו ל-Cetinje אחר הצהריים. הורדנו את ההורים לביקור בקומפלקס המוזיאונים במערב העיירה (אנחנו לא שוחרי מוזיאונים למרבה הבושה...) ובקרנו בינתיים במנזר המקומי, בו מוצפנים אוצרות, אשר אינם פתוחים לצפיית ציבור המבקרים.

מצאנו שתי דירות אירוח להתמקם בהן, במרחק כ-500 מטרים מהמרכז (לא מומלצות במיוחד, המארח לא היה סימפטי ודרש מחיר גבוה. בבוקר לא מצאנו אותו והשארנו פתק על הדלת ואת הכסף על השולחן עבורו...). חזרנו לסיור ערב במדרחוב המקומי, השוכן משני צדי שדרה רחבה, לאורכה עצי ענק מרשימים עבי צמרת וצהובי עלים. סעדנו לבנו במסעדה-פיצריה מקומית וחזרנו למנוחת לילה.

לתחילת הכתבה

ימים 6-7: משמורת לובצ`ן עד דוברובניק ומשם הביתה

יום 6 -; שמורת לובצ`ן -; קוטור - Tivat: לאחר הצטיידות במאפיה ובמכולת שכונתיים וארוחת בוקר משותפת -; יצאנו לעבר שמורת Luvcen בדרך הקצרה, המוליכה אליה מדרום (קיימת דרך שניה). גם כאן נדמה שהיינו המבקרים היחידים, כך שלא מפתיע היה למצוא ש"מרכז המבקרים" סגור, למרות שהגענו בטווח שעות הפתיחה המוכרזות שלו... סביב המבנה מתקנים שונים, הפזורים ביער, ויעודם להעביר מידע בצורה חווייתית, ופונים בעיקר לילדים. המתקנים נבנו בסיוע קרן אוסטרית (שמה הוזכר גם במקומות אחרים בהם ביקרנו). המשכנו ברכב בתוך החורש בכוון פסגת ההר, אליה מטפסים במדרגות דרך מנהרה חצובה בסלע. בפסגה תצפית היקפית ומאוזוליאום למנהיג והמשורר פטר פטרובץ` השני.

 יצאנו מהשמורה והתחברנו לדרך השניה המגיעה מצ`טיניה, ועמה ירדנו בפתולי הכביש עד למפרץ Kotor. נופי המפרץ מתגלים מזויות שונות, כאשר עננים וערפילים קלים מפריעים לצלומים "נקיים". נכנסנו לסיור שתי וערב בסמטאות העיר העתיקה והתיירותית (אניות תיירים עוגנות ממש בפתח העיר) של קוטור. העיר מוקפת חומה, העולה ומטפסת עד למרומי ההר.

בתום הסיור ביקשתי מלשכת המידע הפניה לדירה, וכצפוי הופניתי לדירה של חברתה של הפקידה, הממוקמת בפאתי העיירה בואכה Dobrota. המיקום נהדר, סמוך לקו המים, אך הדירה מאוד לא מאורגנת, מוזנחת ולא נוחה בהשוואה לדירות בהן שהינו קודם לכן (המארחים פינו את ילדם מחדרו כדי שנשתכן בו). לעת ערב יצאנו לסייר ברכב לאורך המפרץ הקסום (פיורד) דרך Prcanj עד Tivat, בה סעדנו במסעדה מקומית, לצד הדרך, בסגנון "על האש". מ-Tivat חזרנו במנהרה חדשה וארוכה לקוטור, צפינו בעיר העתיקה ובחומותיה המוארות וחנינו ללילה האחרון בניכר. ראוי לציין, שהמחירים שנדרשו באזור החוף עבור כלכלה ולינה גבוהים משמעותית מהמחירים שנדרשנו להם בפנים המדינה.

יום 7 -; קוטור -; מעבר הגבול- דוברובניק והביתה: לאחר הצטיידות במכולת המקומית וארוחת בוקר אחרונה (הפעם השארנו למארחים את הכלים לשטיפה לאות מחאה על הזלזול...), המשכנו בדרך לאורך החופים השקטים ומצועפי הערפל, בואכה מעבר הגבול לקרואטיה. ירדנו ל-Perast, צילמנו את שני האיים היפים, השוכנים במפרץ, שהתכסו חלקית בשמיכה לבנה. העמסנו שוקולדים לכל מי שנשאר בארץ וחצינו את הגבול בקלילות וללא המתנות כלשהן.

 מאחר והיתה שעת צהריים מוקדמת ונותרו לנו כמה שעות עד לטיסה חזרה -; בילינו אותן בבקור חוזר בדוברובניק, אותה הכרנו מטיול קודם. התאכזבנו להווכח עד כמה קרואטיה יקרה ממונטנגרו. לא מקבלים בה בכל מקום את היורו ומתעקשים על הקונה (Kuna) המקומית (אפילו המדחנים ליד העיר העתיקה מחייבים מטבע מקומי ובקיוסק לא ימכרו כרטיס חניה ביורו...). אבל, למרות הכל, העיר העתיקה של דוברובניק שוקקת תיירים. חזרנו לשדה התעופה, מסרנו את הרכב (נסענו בסה"כ כ-900 ק"מ) ועלינו עמוסים בחוויות לטיסה קצרה ונעימה ארצה.

לתחילת הכתבה