ליל כל הקדושים
כבר שלוש שנים שאני עובדת כדיילת אויר, כבר שלוש שנים שאני מחמיצה שני מאורעות מרכזיים בחיי ניו יורק, שניהם מתרחשים בסתיו. רק לסבר את האוזן: כל דייל טס לפחות פעם בחודש לניו יורק, גם שתי טיסות כאלה הן עניין שבשגרה, ואף אחד לא מרים גבה למראה סידור עבודה חודשי ובו שלושה "ניו יורקים", זהו היעד הכי עמוס של החברה. רק אני, בחודש אוקטובר 2003, "הצלחתי" לא לקבל אפילו ניו יורק אחד.
למרות זאת, הייתי נחושה בדעתי להגיע לעיר ויהי מה, ולמרבה המזל היו חסרים דיילים על אחת הטיסות. כך מצאתי את עצמי בדרך למחוז חפצי בדיוק בתאריך המבוקש. את התחפושת והמצלמה ארזתי מבעוד מועד, וכאן המקום לספר על המאורע הראשון: מדובר בחג ליל כל הקדושים, ה-halloween. המועד: 31 באוקטובר.
ב-halloween, המקבילה הנוצרית לפורים, כולם מתחפשים, כולל מבוגרים. בשונה מפורים, הדגש הוא על תחפושות מפחידות, לכן גם מצעד התחפושות שלהם, בניגוד לעדלאידע שלנו, נערך בשעות החשכה. בחג עוברים ילדים מבית לבית לאסוף ממתקים (trick or treat) והעיר מתמלאת בדלועים בעלי פרצופים מפחידים.
קצת היסטוריה על קצה המזלג: מאז המאה ה-9 לספירה חגגו נוצרים את ה all saints day בראשון לנובמבר, בחג הוקירו את כל הקדושים הנוצרים הידועים והאלמונים. עתיקה כמעט באותה מידה היא המסורת לחגוג את ה all hallows eve ערב לפני כן, כלומר ב 31 לאוקטובר. גם hallow וגם saint פירושם קדוש.
יום וליל כל הקדושים קשורים לפסטיבלים פגאניים עתיקים מתרבויות ומגזעים שונים (כגון הקלטים שחיו בבריטניה, באירלנד ובצרפת) בהם זכרו הפגאנים את מתיהם והיו בעלי אמונות טפלות כלפי המוות עצמו. בחלק מהפסטיבלים הם עטו על עצמם תחפושות (למשל כדי שהמתים לא יזהו אותם ולא יפגעו בהם לרעה). הנוצרים נטלו את אלמנט הפחד מהמוות והתאימו אותו לצורכיהם תוך שימוש במסורות הקדומות: בימי הביניים הם התאספו בכנסיות כדי לזכור ולהוקיר את ניצחונות הקדושים על פני הרשע. הם הציגו הצגות המתארות את נצחונו של ישו על השטן תוך שימוש במסכות ובתחפושות וזו הייתה דרכם לצחוק על המוות והרוע. כך, פחות או יותר, התגלגל החג למה שהוא היום. יש לציין כי למרות שאינו חג ציבורי, הוא נחגג בהיקף נרחב בכל רחבי ארה"ב.
ועכשיו באמת נחזור לחגיגות של העיר ניו יורק: לקראת מצעד ה-halloween השנתי של ניו יורק התייצבנו במקום (באזור הגריניץ` וילג`, בשדרה ה-6 בין רחוב ספרינג צפונה לרחוב 22) אני וכמה מחברי הדיילים, כשעתיים לפני הפתיחה כדי לתפוס מקום בשורה הראשונה, מה שהתברר כצעד נבון, כי שעה אחר כך כבר הצטברו מאחורינו לפחות עוד 4 שורות של צופים.
המצעד החל באיחור, כמה לא אופייני לאמריקאים, אבל בהחלט היה שווה לחכות. מי שלא היה שם, ויסלחו לי הקוראים, החמיץ תהלוכת תחפושות ססגונית ועליזה במיוחד. קודם כל, רוב המשתתפים היו צעירים ומבוגרים, לא ילדים, ולראות מבוגרים משקיעים כל כך הרבה מחשבה ומאמץ בתחפושת ובסוף משתטים במצעד כמו ילדים קטנים, עשה לנו טוב על הנשמה. חוץ מזה, נראה היה שכל ניו יורקר שלא צפה במצעד, למעשה השתתף בו לאור העובדה שהוא נמשך על פני יותר משעתיים. במצעד התהלכו כמה וכמה תזמורות, בובות ענק ואלפי אנשים בתחפושות משוגעות, מפחידות, חמודות, מצחיקות ומה שלא תרצו.
נראה שהניו יורקרים כל כך שיוועו לאירוע משמח אחרי ה-11 בספטמבר 2001, כי השמחה היתה גדולה, פורקת עול ממש. תחפושות פופולריות השנה: זיגפריד, רוי והנמר. (רוי מצמד הקוסמים המפורסם, נפצע קשה על ידי הנמר המאולף ממופע הקסמים שלהם), דמויות מסרטים כמו המטריקס, מופע האימים של רוקי והקוסם מארץ עוץ. בישופים עם בובות של תינוקות (כמחאה על אנשי הדת שניצלו ילדים מינית), הנשיא בוש, דראג קווינס, בני אצולה, אנשים מתים וכמובן המון מכשפות. איך אומר השיר? מדוע לא יחול פורים פעמיים בשבוע? עכשיו הצלחתי לתפוס אותו פעמיים בשנה.
אחרי המצעד חזרנו למלון והתחפשנו בעצמנו: מאיה לחתולה, טלי לטווס ואני למכשפה ויצאנו למסיבת תחפושות במועדון "Suite 16" (דיסקוטק קטן, פופולרי בקרב ישראלים)הנמצא בדאון טאון של העיר-בפינת רחוב 16 והשדרה ה-8.
שלכת ב - Cold Spring
בשעה 3 וחצי לפנות בוקר הלכנו לישון וב-7 וחצי, לאחר 4 שעות שינה ארוכות, גירדנו את עצמנו מהמיטה כי חבל לבזבז שעות שינה מיותרות כשבחוץ מתרחשת אחת התופעות היפות בעולם: זוהי השלכת של צפון אמריקה, והיא המאורע השני שבשום פנים ואופן לא הייתי מוכנה להחמיץ השנה. אני וכמה מחבריי הדיילים (הפעם בהרכב אחר) תפסנו רכבת ל Upstate New York, זאת אומרת: מחוץ לעיר ניו יורק אבל עדיין בתוך מדינת ניו יורק, ונסענו לנו לכיוון העיירה Cold Spring, הנמצאת במרחק של שעה ורבע מהעיר (הרכבת יוצאת מתחנת ה Grand Central ברחוב 42). במהלך הנסיעה התגלו לפתע לנגד עינינו מראות מרהיבים של יערות ועצים בצבעים וגוונים שונים: צהוב, כתום, אדום, ורוד, סגול, ארגמן, חום ועוד ועוד, זו הייתה הפעם הראשונה בחיי בה ראיתי שיכרון צבעים שכזה והמראה היה מהפנט.
העיירה Cold Spring, אשר היוותה למעשה אמצעי לצפייה בצבעי השלכת ולא מטרה בפני עצמה, התגלתה כחלקת אלוהים קטנה. לעיירה רחוב ראשי אחד בלבד ובו חנויות קטנות ומקסימות ל"מוצרי יסוד" כגון חפצי נוי מאירלנד, צעצועים לחיות מחמד ובגדי תינוקות מעוצבים (טוב שהשארנו את השופינג לניו יורק..). לכבוד החג, כל החנויות חילקו ממתקים ובאינטרנט קפה הגלישה הייתה חינם. העיירה שוכנת על גדות נהר ההאדסון ובחנות "מוצרי יסוד" אחרת- חנות הקיאקים, שמחו להסביר לנו איפה אפשר לטייל ברגל, למרות שלא התכוונו לקנות כלום ועוד התכבדנו בשוקולד (מרוב אי נעימות, קניתי בסוף סוללות למצלמה).
אחרי כל זה יצאנו ל"טרק" שלנו: טיפוס על הר כשלאורכו זרועות נקודות תצפית על הנהר, העיירה וכמובן היערות הצבעוניים מסביב. אם בנסיעה ראינו עצים מקרוב, הרי שבמעלה ההר השקפנו על פסיפסים של עצים בצבעי השלכת. צילמנו אינספור תמונות, זלזלנו בכל הדיילים הפראיירים שלא באו אתנו, וגילינו שאנחנו בקושי סוחבים בעלייה. את הירידה מההר, החלק הקל של הטרק, ביצענו בקלות ורצנו למסעדה האיטלקית של Cold Spring כדי להחזיר את כל הקלוריות ששרפנו, עם ריבית.
ברכבת חזור המשכתי לבהות בשיכרון הצבעים המדהים, מראה שאי אפשר להירגע ממנו, ושמחתי שהשנה לא ויתרתי על סתיו בניו יורק.
