כשהפסקת החשמל בניו יורק התחילה, הייתי בעיצומו של שיטוט באפר איסט סייד, upper east side, ביחד עם חברה מהארץ. לא בדיוק ידענו מה קורה. שמנו לב שהרמזורים לא עובדים, אבל העובדה שברב הביניינים באיזור, השכנים הצטופפו בכניסה והקשיבו לחדשות ברדיו, הטרידה אותנו יותר. התקרבנו לאחד הביניינים והקשבנו גם אנו לחדשות בחשש כלשהו. הסתבר לנו מיד שמדובר בהפסקת חשמל. זהו? על זאת כל המהומה? לא עיקלנו עדיין את ההשלכות. 50 מיליון בני אדם ללא חשמל.

רק במנהטן עצמה מליוני דיירים מנותקים מחשמל ומליונים אחרים מנסים לצאת מהעיר בכל דרך אפשרית. ובלי חשמל, רמזורים וסדר כלשהו, מתחיל הבלגן. החלטנו שנתחיל ללכת לכיוון הבית שנמצא בצד המזרחי התחתון של האי, בגלל שלא ידענו להעריך כמה זמן ההליכה תקח. אי אפשר היה להשיג מוניות. אוטובוסים? הם היו מלאים עד אפס מקום ותקועים בפקקים שנוצרו ככל שהזמן עבר. הרחובות התמלאו בהמוני אנשים שרצו להגיע הביתה או באנשים שנהנו מחצי היום שהתפנה להם. לא היו שוטרים שיכלו לאייש כל צומת רחובות במנהטן, ואנשים התנדבו לעמוד בצמתים ולארגן את תנועת כלי הרכב. לא כולם צייתו להם, אבל רוח ההתנדבות היתה ראויה לאיזכור.

שיירות אינסופיות של אנשים התנהלו בעצלתיים בכל שדרה במנהטן. כולם ניסו להגיע הביתה לפני רדת החשיכה. המחשבה על מנהטן בחשכה חלפה בראשי. לא יכולתי אפילו לדמיין את מידטאון או הטיימס סקוור ללא תאורה. חנויות הוציאו את כל מצרכיהם החוצה ומכרו אותם בכל מחיר. הרי המוצרים יתקלקלו בעוד שעות מספר. קנינו גלידה שכבר התחילה להנמס מהחום הכבד איפה שהוא ליד הרחוב ה-50. היינו צריכים איזו שהיא זריקת מרץ להמשך הדרך. היתה לנו עדיין הליכה של כ-30 בלוקים דרומה.

שוב במחשבה על מה שמצפה לנו בלילה. הרי אי אפשר לפספס את ההמולה. החלטנו לנוח קצת בדירה ולצאת שוב עם כוחות מחודשים ושתיה לדרך כדי לראות איך הניו יורקים מתמודדים עם העלטה. בערב הגענו ליוניון סקוור Union Squer כשהכל היה כבר חשוך. אלפי אנשים מלאו את הרחבה. להקה קיצבית תופפה וניגנה להנאת כולם, שפיזזו למשמע המוזיקה. רק אורות הפלשים של המצלמות האירו את קבוצת הרוקדים. בכבישים האורות של המכוניות האירו את השדרות החשוכות. קל היה לזהות את האורות המהבהבים של מכוניות המשטרה מסביב לכיכר. היתה נחוצה הנוכחות המתוגברת של המשטרה לנוכח השתלהבות ההמון ואי הנוחות בחוסר התאורה.

המשכנו ללכת לאורך ברודווי, מדי פעם עוצרים ליד מכונית מוארת ורדיו מופעל בקולי קולות לנוחויותם של העוברים ושבים להתעדכן במבזק החדשות האחרון. לקראת שעת לילה מאוחרת, שוטרים התחילו להדליק לפידים ושמו אותם בצמתים ראשיים לתאורה. הגענו חזרה הביתה עייפים, מסרבים להאמין שאת הלילה הזה עם הלחות הרבה נעביר ללא מזגן, ומרוגזים בידיעה שכבר ניו גרזי התחברה לחשמל ומנהטן עדיין לא.

 אך חוויה כזו, המתרחשת פעם בעשרים פלוס שנים, לא נשכח עוד הרבה זמן.

יעדי הכתבה