שלב התיכנון
על עצמי - אני בן 53, גולש סקי עם ניסיון של שלוש שנים בלבד, כאשר בכל שנה יצאתי לשבוע סקי בלבד. בשנה ראשונה זה היה באתר שפינדרלוב מלין בצ'כיה, בשנה השניה בסלבה גרדנה, האתר בדולומיטים שבאיטליה הידוע בשם סלה רונדה, והשנה באתר הסקי בנסקו בבולגריה. כבר בתחילת המפגש שלי עם הסקי, לאחר הפעם הראשונה בשפינדלרוב מלין ולאחר מעורבות רבה בפורום הסקי שבאתר למטייל, היכרות ומפגשים עם החברים הוותיקים והחדשים שבפורום וקריאת כל הדיווחים היומיומיים וכתבות הדיווחים של חברי הפורום, החלטתי שאני רוצה לנסוע לאתר זלבך שבאוסטריה. למדתי את האתר מכל הבחינות, מכל אתרי האינטרנט ומכל הדיווחים וכבר הרגשתי, מרוב התיכנונים, שכבר הייתי שם. אולם, תיכנון לחוד ומציאות לחוד. בגלל שאני נוסע לבד ולא היה לי שותף שמוכן להצטרף, לא היה באפשרותי לנסוע לזלבך. כמעט החלטתי לארגן לבדי את הנסיעה, כולל השכרת רכב ושאר האירגונים, אך בגלל שיכנועים ופחדים סביבתיים, ירדתי מהרעיון לנסוע לבד. התלבטתי בין זלבך, לה פלאן ושאמוני, העיקר שיהיה עוד מישהו ולא לנסוע לבד ופתאום, מהיום למחר, ההחלטה נפלה על סקי בבולגריה, באתר בנסקו, בצורה ספונטנית ביותר, מבלי להכיר כמעט בכלל את האתר, המלונות וכל השאר.
הזמנת הדיל והטיסה
טלפון לאחת הסוכנויות המתמחות בחבילות לסקי, דיבור מהיר של הסוכנת, עד כדי בלבול החושים, מחיר זול לדיל במלון ארבעה כוכבים וקבלת חדר סינגל. הצצה מהירה בדיווחים של הגולשים בפורום הסקי והמלצותיהם הביאו אותי להזמין את הדיל מהיום להיום. המחיר לשבוע, כולל הכל - מלון 4 כוכבים חצי פנסיון, טיסה, העברות, ציוד סקי, הדרכה, סקי פס וביטוחים - הוא 970 יורו. הטיסה היתה טיסת בוקר של אלעל, מטוס בואינג 767 עם איחור קל וארוחה קלה. הנחיתה היתה קלה ומהירה בטמפרטורה של מינוס 3, בנמל התעופה של סופיה של בולגריה, לאחר שעתיים וחצי של טיסה.
ההעברות והמלווים
בתוך הטרמינל, לאחר קבלת המזוודות, מחכה נציג עם שלט, המכוון אותנו לאוטובוס שמעביר אותנו לעיירה בנסקו. העיירה מרוחקת 180 ק"מ מסופיה והנסיעה אליה אורכת כשלוש שעות, עם עצירה אחת לאוכל, פיפי וכל השאר. בדרך, נציג בולגרי דובר עברית בשם כריסטו מסביר לנו את כל מה שאנו צריכים לדעת על העיירה, המלונות, האפרה סקי, המסעדות, האטרקציות, המחירים, החלפת כסף ומה לא, ממש הכל. הדרך עצמה עברה בנופים לבנים, לאחר שירד שלג בכל הימים שלפני. הכפרים בדרך נראים עלובים ועניים, לעומת הכפרים שבמערב אירופה. אחרי שלוש שעות נסיעה, הגענו והחלה הורדת הנוסעים, כל אחד במלון שהזמין. למלונות שאליהם האוטובוס לא יכול להיכנס, יש שאטל נוסף של מיניבוסים. הכל מאורגן בצורה מופתית, דרך אגב, האוטובוס חדיש, נקי ונוח מאד.
המלון הנבחר
המלון שנבחר על ידי הוא מלון ספא אמרלד, ארבעה כוכבים. המלון נבחר בגלל קריאה מהירה בפורום הסקי, בו צויין שהמלון קרוב מאד לגונדולה המעלה לאתר הסקי ושהאוכל די סביר, יחסית למלונות אחרים. אכן, המלון נמצא במרחק הליכה למעלית - חוצים רחבה של בית וכבר מגיעים למעלית. החדרים מאד מרווחים, מנקים ומסדרים אותם מידי יום. צוות המלון אדיב מאד. בחדר סינגל יש מיטה זוגית רחבה, מרפסת הפונה לנוף (במקרה שלי), מטבחון המצוייד בכל הכלים, קומקום חשמלי, מקרר מיני בר ואמבטיה חדישה ונקיה. הדיל היה לחצי פנסיון - ארוחת בוקר שמתחילה בשעה 08:00 וכוללת מיצים וקפה ממכונה, ביצים קשות ומקושקשות, עגבניות, מלפפונים, נקניקיות מטוגנות, בייקון, סוגי נקניקים, גבינות צהובות, שעועית אפוייה, עגבניות מטוגנות עם גבינה בולגרית, זיתים, כל סוגי דגני בוקר, ריבות, חמאה ומרגרינה. די עשיר, אבל הלחם היה ממש מגעיל, אלא אם מכניסים אותו לטוסטר. ארוחת הערב עשירה, מוגשת כמזנון וכוללת מרקים, בשרים שונים ותוספות, סלטים וקינוחים, עוגות ופירות. באמת לא חסר כלום, אבל הטעם זה באמת עניין אינדיבדואלי, כל אחד וטעמו. לשומרי הכשרות זו קצת בעיה, ולדעתי כדאי להם לבוא עם שימורי טונה מהבית ולהוסיף ירקות, מהם לא חסר. השתיה בערב לא מוגשת בחינם, אבל יש אפשרות להזמין בירה או מים מינרליים בתשלום, לא יקר במיוחד. בסך הכל, המלון מומלץ מאד. מה שהיה חסר במלון זה ישראלים, שרובם ירדו במלון בלוויו, כנראה בגלל המלצת חברת הנסיעות. כמו כן, שכחתי לספר, שבמלון יש ספא, הכולל בריכה די קטנה, שהמים בה מחוממים לטמפרטורה של 28 מעלות. כשנכנסתי, חשבתי שזה 28 מעלות מינוס, אבל עדיין אפשר להיכנס למים. יש גם סאונה אחת קטנה, מקלחות וחדרי מסאג' שלא ניסיתי ואולי חבל, סתם קמצנות.
אתר הסקי, ההדרכה והמעליות
הסידור הוא די נוח. ליד המעלית הראשית יש מחסן, אליו באים בבוקר עם וואוצ'ר שמקבלים בערב לפני מהמלווים. במחסן מקבלים נעלי סקי, מגלשיים, מקלות או סנובורד, כל אחד לפי מה שהזמין. לאחר התאמת הנעליים, מתאימים מגלשיים לפי גובה ומשקל הגולש. את נעלי ההליכה משאירים במחסן על המדף. לכל אחד יש חלק מהוואוצ'ר, עם מספר המוטבע על מגלשי הסקי. וואוצ'ר זה מלווה אותו לכל אורך השבוע. בסוף יום הגלישה מחזירים למחסן את מגלשי הסקי והמקלות, נועלים את נעלי ההליכה ואת נעלי הסקי לוקחים למלון. למלונות המרוחקים יש שאטלים בבוקר ובסוף יום הגלישה. לי אישית, בגלל הקירבה של המלון, היה מרחק הליכה קצר.
לאחר קבלת ציוד הסקי מהמחסן בבוקר, ניגשים למעלית הסקי, שהיא הגונדולה שמעלה לאתר הסקי. בימים עמוסים, שהם בסוף השבוע, עומדים בתור. לי זה לקח 15 דקות לכל היותר, עד שנכנסתי לגונדולה וכל זה היה בתחילת חודש פברואר, שנחשב לחודש עמוס במיוחד. יש המון גונדולות, אחת אחרי השנייה, ובכל גונדולה יש מקום לשמונה אנשים. העליה בגונדולה נמשכת כ- 15 דקות. בעצם, אף פעם לא הסתכלתי על השעון, אבל זאת ההערכה. עד להגעה לאתר הסקי יש בדרך תחנת ביניים שהיורדים בה גולשים במסלולים שחורים ואדומים די קשים. למי שמתחיל או לא מיומן מספיק, לא מומלץ לרדת בתחנה זו. התחנה השניה והסופית היא התחנה שכמעט כל הגולשים מגיעים אליה.
ביציאה מהגונדולה יש נקודת מפגש של המדריכים, לא קשה לגלות, כי מיד לפי ביגוד המדריכים יודעים זאת. מגיעים עם הוואוצ'ר ומוסרים למנהל של המדריכים. מזהים אותו מיד - הוא לובש כובע בוקרים אדום. לאחר מסירת הוואוצ'ר ומספר שאלות על ידו, המתחילים מסווגים לקבוצות מתחילים, כאשר בונים קבוצות של בין שישה לשמונה גולשים. שאר הגולשים, שיש להם כבר ניסיון בגלישה ולא נחשבים למתחילים ממש, מופנים למדריך שלוקח למסלול תלול במקצת לגלישת מבחן, כאשר בקצה המסלול התחתון נמצא מדריך ששם לב לצורה וסיגנון הגלישה של כל אחד וממיין אותם לפי ניסיונו עד שממלאים קבוצות נוספות של עד שמונה גולשים למדריך. אני נפלתי על קבוצה מתקדמת שכולה מורכבת מישראלים. בכלל, המדריכים די מקצועים ומאד נחמדים. הם מבינים שבאנו לשבוע כיף ובסך הכל הכוונה היא להעביר מקסימום ידע וניסיון, תוך הקפדה מרובה על ביטחון הגלישה וחזרה שלמים וללא תאונות לאורך כל השבוע. הקבוצה די מגוונת. למשל, בקבוצה שלי היו נערים בני 15 ואני הייתי הכי מבוגר. הצעירים, כמובן, משכו כל הזמן וללא סבלנות למסלולים מאתגרים, תלולים וקשים וצבע המסלול זה היה מה שעניין אותם. את המדריך הנחתה הטכניקה ושיפור המקצועיות וכמובן התאמת המסלולים לביטחון מושלם של הגולשים. אפשר לעבור כל יום מקבוצה אחת לאחרת, הם לא עושים שום בעיה. הקבוצה בה שיבצו אותי, למשל, היתה לי קשה וביקשתי לעבור לקבוצה יותר קלה ואיטית ואכן, עברתי שתי קבוצות כאלה במשך השבוע.
המסלולים באתר
באתר הסקי יש כ- 70 ק"מ של מסלולים מגוונים, ברובם כחולים ואדומים ושני מסלולים שחורים. יש אזור למתחילים, שבו יש מעליות טי-בר משיכה די קצרות, בהן לומדים ממש את הצעדים הראשונים. לאחר מכן יש מסלול כחול ארוך מספר 1, היורד עד לעיירה. המסלול יחסית קל ולקראת סופו אפילו מישורי ושם צריך ממש לדווש, דבר די קשה המזכיר את הקרוס קנטרי. אני אישית הייתי ממליץ למתחילים לגלוש עד אמצע המסלול, עד לתחנה האמצעית, שם יש אפשרות לעלות חזרה ברכבל כיסאות ובהמשכו בגונדולה חזרה לנקודת ההתחלה בתחנה השניה. מתחנה זו גם אפשר לרדת בגונדולה לעיירה ולחסוך את הדיווש של הקטע המישורי האחרון. שאר המסלולים הכחולים הם בחלקם די תלולים. יש בהם קטעים, לדעתי אדמדמים, שלי היה קשה לגלוש אותם בגלל כושר גופני לקוי ופחד. פה הזמן לציין למי שרוצה לעשות סקי, שיכין את גופו לקראת הסקי. קצת תרגילים וקצת הליכה. סקי זה לא קייטנה, ושוב, זה כנראה גם קצת עניין של גיל, למרות שראיתי המון מבוגרים.
דרך אגב, האתר מלא בגולשים מרומניה ויוון הסמוכות. הם מגיעים ברכב לאתר כמו שאנחנו נוסעים לאילת או לחרמון. פגשתי גם, כמובן, גרמנים, אנגלים והולנדים. האתר והמסלולים מסודרים מאד, לא חסרים תותחי שלג, מסעדות בשירות עצמי, פאבים ושרותים יש בנמצא כמעט בכל מקום. המחירים לארוחת צהריים די סבירים, למשל, מרקים - 18 שקל, מנת בשרים עם תוספות - 35 שקלים. כמובן שבעיר המחירים יותר נמוכים. באתר יש המון רכבלים של שישה מקומות. אין כמעט תור, גג חמש דקות בכל רכבל ורכבל. מה שהפריע לי, בסופו של דבר באתר הסקי, היה מיעוט מסלולים קלים. המסלול הקל היחיד הוא המסלול שיורד לעיירה ועוד כמה מסלולים קצרים הסמוכים לו ובאותו הכיוון. הקפיצה למסלולים הכחולים השניים במעלה ההר ועד לפיסגה הם מסלולים די קשים, בעלי מקטעים אדומים תלולים, מוגלסים ובאמפּים ולכן המבחר די דל. לדעתי, האתר מעולה לגולשים מתקדמים, שגולשים בקלילות מסלולים אדומים ואז המבחר הוא די גדול. כמובן זו לא אוסטריה וגם לא צרפת ואיטליה, אבל המחיר... לי אישית, היה מבחר מסלולים גדול יותר בסלה רונדה שבדולמיטים באיטליה.
בילויים ואטרקציות
העיירה עצמה די נחמדה. הכל היה מושלג ומאד פסטורלי. רחוב אחד עם חנויות מזכרות וחנויות סקי ומקומות להחלפת כסף, המון בתי מלון. דרך אגב, בבנקים מקבלים את התמורה הכי גבוהה, למשל 100 יורו= 195 לב, כשכל לב היה שווה ל- 2.65 שקל. יש המון מיני-מרקטים והמון מסעדות הנקראות "מחאנה", בהן יש מוסיקה, ריקודים ומאכלים אותנטיים. לגבי אטרקציות, המלווים של הקבוצות הם בולגרים דוברי עברית. מגי וכריסטו היו בסדר גמור. בתחילת כל יום הם נמצאים במחסן חלוקת הציוד, שם אפשר להירשם לכל מיני אטרקציות. הם דואגים לאסוף מהמלון ולהחזיר לפתח המלון לאחר הבילוי. יש דבר אחד שעליי לציין, הישראלים בדרך כלל חשדנים ותמיד חושבים שהנציגים מרוויחים על גבינו ומנסים לעשות את האטרקציות לבד, במחשבה שכך אולי יחסכו, אבל אני לא מאמין בזה. הם מכירים היטב את המקום, יודעים מה להציע ולאן לקחת אותנו, אפילו אם הם מקבלים בונוסים מהמקום, בסך הכל המחירים די זולים.
אנחנו התארגנו כמה גולשים ישראלים ביחד עם המלווים ויצאנו לכל האטרקציות שהוצעו על ידם. יום אחד יצאנו לנסיעה באופנועי שלג - נסיעה במהירות של כמעט 120 קמ"ש בשבילים צרים במעלה ההר, תוך כדי חציית נחלים, חוויה מדהימה. במהלך הנסיעה גלשנו הצידה מהשבילים לעומק של מטר וחצי שלג ונאלצנו לחלץ את האופנוע מפאודר רציני. המחיר לזוג על אופנוע - 90 יורו, כאשר לקחו אותנו 40 דקות נסיעה מבנסקו ברכב, הגענו לאתר ורכבנו על האופנוע במשך שעה וחצי. באמצע התחלפנו בנסיעה על האופנוע וחזרנו ברכב לבנסקו. הנסיעה באופנוע אורכת בדרך כלל שעה, אבל בגלל הכניסה לפאודר וחילוץ האופנועים המדריך לא הסתכל על השעון. חוויה אדירה.
אטרקציה שניה - לקחו אותנו לדיג פורלים ביער מושלג. עמדנו כל הקבוצה עם חכות מול בריכה קפואה ולאחר שבירת הקרח, חיכינו להעלות בחכה פורלים. האמת, פורלים לא תפסנו אבל כשנמאס לנו נכנסנו למסעדה הסמוכה, בה היה מוכן שולחן אדיר עם יין אדום חם עם מקלות קינמון, מרק דגים, סלטים ודגי פורל, ממש תענוג. לאחר מכן, בעל הבית שם מוזיקה ולימד אותנו לרקוד ריקודים עממיים. רקדנו ושרנו גם בבולגרית וגם יוונית. האירוח נמשך חמש שעות, עם מיניבוס צמוד מהמלון ועד למלון בעלות של 90 שקל ליחיד, כולל הכל, משהו משהו, אווירה מדהימה. ביום אחר לקחו אותנו למסעדה מקומית עם מוסיקה ואוכל נפלא - בשר צבי עם תוספות, בשר טלה ומה לא. ממש כיף. אל תחסכו, לכו בעצת המלווים. בכנות, אין לי שום אינטרס כלפיהם אבל הם היו ממש בסדר.
סיכום החופשה
לסיכום, אתר סקי קטן בגודלו, אבל ממש, ממש כייפי. לי אישית זה הספיק. לי מאד חשוב לא רק החרישה של המסלולים, אלא האווירה החורפית המושלגת. בחרתי דווקא מהיום להיום, כי ראיתי שירד המון שלג וזה מדהים לראות את כל הלבן הזה ואת העצים המכוסים כאילו הם מלאים בכותנה, את המסעדות, המאכלים, הריקודים העממיים ואת כל הכיף של החופשה, לעומת אחרים שכל מה שעניין אותם, זה אם עשו מסלולים אדומים ושחורים, בכלל אם שרדו אותם. אז המלצה לכולם, סעו ותהנו מכל רגע והעיקר חזרו שלמים ובריאים עם ציפיה לשנה הבאה.
