בולגריה – טיול אופניים בין נופים וכפרים

אוהבים לטייל וגם לרכב על אופניים? בבולגריה תוכלו לשלב בין השניים ולצאת לטיול אופניים בין נופיה היפהפיים. בדרך הזו תוכלו להכיר נופים ולפגוש מקומיים, שסביר שלא הייתם ניתקלים בהם בדרך אחרת.
רמי שני
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: בולגריה – טיול אופניים בין נופים וכפרים
Depositphotos/Valio84sl

עדכון סטטוס קורונה נכון ל-17/04/2021

  • כניסה לבולגריה מותרת לאזרחים ישראלים, בהצגת בדיקת קורונה שלילית, בתוקף מ-72 שעות לפני מועד הטיסה.
  • חובה לעטות מסכות במרחב הציבורי.
  • התחבורה הציבורית פועלת כסדרה.
  • המסעדות ובתי הקפה פתוחים.
  • מרבית העסקים בבולגריה פתוחים.
  • כל החוזרים מחו״ל צריכים להציג בכניסה לארץ בדיקת קורונה שלילית מה-72 שעות האחרונות ולעשות בדיקה נוספת עם חזרתם ארצה (תקף גם למחוסנים).
  • עבור אזרחי ישראל, ישנה חובת בידוד של 14 יום בשובם לארץ או 10 ימים בכפוף לשתי בדיקות שליליות. מחוסנים אינם צריכים בידוד.
לוגו וירוס קורונה

ביקור בסיני ריד, דלגפול ונסבאר

מבוגרת בולגריה, בכפר נטוש אחד, בדרך לדוברומיר, התגלתה כמלאך. היא הופיעה אחרי שעתיים וחצי של רכיבת מורד ביער צפוף, על דרך כורכר רעועה, שהציבה מבחן ראוי ביותר למערכות הבלימה של אופני ה"ראלי סהרה". הגובה, אליו הגיעו האופנים לעיתים, אחרי התקלות במכשול פתאומי, היה מפחיד למדי ובחלקים גדולים של הדרך, הגיעו הרעידות מהקפיצים היציבים עד לקסדה. כל אלו התגמדו לעומת הנוף הירוק, צפוף העלווה ורחב שקט. יער של ממש, שבו בעלי חיים חוצים את השביל ואף עוצרים עליו לגרד את חטמם. נחשים מתכרבלים באיצורי אור שמש כדי להתחמם. צוענים נוסעים וחונים בקרחות יער ושלווה שאין לה סוף. פה ושם, צריך לדלג מעל בורות שתוקנו ביד גסה, בענפים וכיסוי זפת שבורה. סכנה של ממש למעבר בשעות החשכה.

 ואז הגיע המלאך, בכפר הנטוש שבקצה היער. היא שאבה מלא בקבוק שני ליטר של מים ואף הוסיפה עוד אחד ואמרה בשפתה משהו שנשמע כ"קח, קח, זה יעזור לך בדרך". הבקבוק התרוקן בשניות לתוך הגוף העייף והמזיע שלי. האישה רק חייכה, רצה שוב הביתה ושבה עם צנצנת מרקחת תות שדה. כסף היא לא רצתה. סוכריה? למה לא? מנטה מישראל.. המממם.. טעים מאוד, אמרה בניע ראש.

בצל עץ רחב אמיר, סיכמתי את מחציתו של היום הבלתי נגמר, בו היה הטיול השני. עליה לגובה עצום, של למעלה מ - 1000 מטרים, לכפר סיני ריד, שם, למרות המאמץ הרב שהגביר את חום הגוף פלאים, היה קר, קר מאוד. אחר כך ירידה ארוכה של 17 קילומטרים, מסוכנת, קשה ומפרכת. על פי החישוב: עד אותו רגע גמענו הסהרה ואני כ- 110 קילומטרים. עכשיו צריך להתחיל לחזור לחוף השמש.

בדרך לדוברומיר, כשני קילומטרים לפני העיר, היה ריח של מדורה. ארבעה מקומיים ישבו תחת עץ, ליד נחל זורם ואכלו. אחד מהם זיהה רוכב אופניים עובר בסביבה. הוא עזב את השולחן ובנפנופי ידיים בא, עשה "עצור" והכין צלחת סלט, כוס יוגורט טבעי, חתיכות של גבינה בולגרית, לחם ושתיה טובה. במקום ישבו מוסלמים, העובדים בשימור האזור, כלומר התקנת מעקות בטיחות לדרך (ויש הרבה כאלה), הסרת עצים שנפלו עליה, סתימת בורות ועוד. אחד מהם מדבר אנגלית. השאר מדברים עם הידיים. עכשיו הם יודעים להגיד "לחיים" כשהישראלי שהצטרף לוגם כוס לימונדה קפואה ותוססת והם, כמובן -; וודקה.

 סיני ריד היתה נקודה בדרך, אחרי עליה ואחרי מעבר בשורה של כפרים, הנראים כולם אותו דבר. למרות זאת, הם מושכים את העין. ארבע שורות בתים, שמרחקים גדולים מפרידים ביניהם, ערוכים כצלב. באמצע הכפר מרכז שירות מקומי, שבו לעיתים מרפאה, לעיתים חנות מכולת, כנסיה, חנויות שירות לכלי עבודה חקלאיים וכדומה. אפשר למצוא לפעמים מוסך באחד מהם ובאחר -; נפח העוסק בפרזול רגלי סוסים. אלה משמשים עדיין לעבודה חקלאית, אך ניכר שאמצעים מערביים מתחילים לתפוס את מקומם באופן נרחב.

הידיים נוקשות כבר על הכידון. התרמיל יותר כבד מהבוקר, בשל המים והמרקחת. ואז: אגם ירוק, צלול. בין חורשות עצים עבודות. אף אחד לא רואה? אף אחד לא רואה. יאללה רחצה. הקור של המים, עשה את שלו ורחצה קצרה בלבד הספיקה לרענן את הגוף והנפש.

 בדלגפול, בירת המחוז, אחרי תשע שעות רכיבה, העניינים נראו בצורה שונה. העייפות החלה לתת את סימניה המוכרים והם כיוונו אותי לקבוצות אנשים, לשאול על הסעה לכיוון חוף השמש. או רכב, או לרכב עוד כ - 120 קילומטרים, אחרי 150 ויותר שכבר התגלגלו מתחת לאופניים. כפר ועוד כפר, מפגש עם אנשים, שאולי יכולים לסייע פעם אחת ופעם שנייה ולאט לאט עולה התובנה, שצריך להתגבר על המרחק הזה, עד שפולקסווגנאי אחד עם GTI עצר ושאל: אתה חיפשת הסעה לחוף השמש?

 סיכמנו על מחיר, העמסנו את האופניים על המכונית הקטנה, המופעלת בגז ונסענו לאיברוסטאר: "אח שלי עובד בחוף השמש" אמר בגאווה בלתי מוסתרת, דבר שסייע להקטין את המחיר עוד יותר, כי מה יותר טוב מלהפתיע את האח בביקור? ויש גם הרבה מה לעשות שם, לבד מלהרוויח כסף מהסעה מזדמנת, אפשרות להגיע ולהכנס לקזינו, לשתות, לפגוש אישה או שתיים ולחזור? את כל זה, הסביר הנהג הצעיר, בעודו דוהר על הכבישים הצרים של המרחב, במהירות של קרוב ל 120 קמ"ש, משאיר מאחור כל מי שרק ניסה להדבק אליו או להפריע לו. בדרך הוא שמע דיסק צרוב והיה מופתע לגלות שגם אנשים בוגרים יודעים מי זאת וויטני יוסטון, מדונה, אמינם, אלטון ג`ון ואחרים. את ארוחת הערב במלון, אסור להפסיד, גם אם מגיעים מאוחר. היה קשה, קשה מאוד, אבל היה שווה כל קילומטר.

מבנה רב שנים בנסבאר, הבנוי מלבנים אדומות, מסתיר שתי סמטאות צרות, בעלות מדרכות מרוצפות באבנים משופשפות וחלקות. מעליהן קומות מגורים ובמקביל לנתיב התנועה נמצאות החנויות. שם מסתתרים הפריטים המוזרים יותר, המעניינים יותר והטיפוסיים יותר. שתי סמטאות אלו ורבות אחרות, היו מוקד המשיכה לביקור בכפר הדייגים הציורי, שבסמיכות אליו נבנו ראשוני המלונות של חוף השמש. החנויות מציעות בובות מקוריות בדמות מכשפה, הצוחקות בעת השמעת קול נקישה לידן. החל מאצבע צרדה ועד נפילת צלחת על הרצפה. אפשר למצוא שם כוכבי ים וסרטנים בגדלים שונים, שנשלו ברשתות הדייגים ועברו עיבוד לשימור ארוך שנים. עבודות עץ, תכשיטי חרוזים מחומרים שונים, כמו אבנים, צדפים, קונכיות, עץ, זכוכית בגוונים שונים, ענבר ומחצבים מקומיים. יש בהן מעשי ריקמה עדינים, ווילונות, שטיחים, כיסויי מיטה ומפות שולחן יפים ושימושיים. פסלי צדפים, עבודות קרמיקה, בקבוקי חול מצויירים וחפצי אמנות רבים אחרים. שוק מסחרי לחלוטין, עם הרבה מאוד סממנים מקומיים. מוכרים של מוצרי ים מעובדים, החוו עם ידיהם פנימה, לתוך החנות הקרירה.

 היה קצת קשה להכנס עם התרמיל על הגב, אבל החיוך והאדיבות שלהם, הקלו על המעבר בפתח האבן הצר. בפנים, הראה המוכר, שהוא גם האמן שמייצר את החפצים, איך משמרים את כוכבי הים, את הסרטנים ואת הדגים, שהוא קונה משאריות שנותרו למוכרי פירות ים. לבסיס של כוכב, הוא מדביק צדפים במהירות ויוצר בובה, על בסיס אחר הוא יצר צב, צבי וחיות אחרות. על המדפים העמוסים, מאות עבודות שהוא ועוזריו הכינו. כל אחד במחיר נמוך, כולם נשארו בחנות וגם שתי סוכריות מנטה ישראליות. על כוס קפה שחור, סיפרו השניים שיש להם בת אחת, הלומדת באוניברסיטה של ווארנה: "היא לומדת רפואה" סיפרה האם בגאווה, "אבל יש לה ידיים של אמנית". מתוך ארון עץ ישן, היא שלפה כד קרמיקה מעוטר, עליו סיפור הבריאה כפי שהבת, כך היא סיפרה, ציירה אותו והם לא מוכנים להפרד ממנו, למרות שקיבלו לגביו הצעות מחיר בלתי אפשריות. את האנגלית שלהם הם למדו באוניברסיטה, אבל נפרדו ממקצועותיהם הנרכשים: תרגום והיסטוריה, לטובת החנות של אבי הבעל. הוא המשיך מסורת של אמנות צדפים והבן רצה להמשיך.

 ברציף עוגנות סירות קטנות, בחנייה שליד הכפר יש רכבות להסעת תיירים מחוף השמש לנסבאר ובחניית האוטובוסים, פורקים כלי רכב תיירים ממדינות רבות, לראות את פנינת התיירות היחודית הזאת. בדרך חזרה, לאורך החוף, בונים פועלים במות בידור, אוהלים ובקתות עץ, לקיום שוק ויריד בעת עונת התיירות המתחילה עתה. אפשר לראות בכל עיר חוף השמש, שהיא בהחלט עיר תיירותית עם כל מה שעיר כזאת מציעה: השכרת כלי רכב מכל סוג, משחקים אתגריים, שייט, חוף ים, מועדונים ובתי הימורים, מלונות מכל סוג, הכל.

לתחילת הכתבה

ממשיכים לסוזופול וסאני ביץ`

מים בגובה של כחצי מטר, מכסים קרקעית של באר ישנה או עתיקה, תלוי את מי שואלים. מים צלולים ירוקים, שמאפשרים לראות דרכם את משטח הסלע של הבאר ועליו עשרות מטבעות, אותן הטילו תיירים שהגיעו לביקור בסוזופול. עיירת דייגים, ציורית, רווית סמטאות, בתים ישנים, חנויות של מזכרות ומוצרים המכונים "מקומיים" ממזרח אירופה, מזרח בולגריה, חוף הים השחור. סוזופול, כמו עוד כמה מאחיותיה עיירות הדייגים, בנויה על רצועת יבשה צרה. בפחות מחמש דקות הליכה, ניתן לחצות את רוחבה ממפרץ שטוח שמשמש כחוף רחצה, עד לצד השני של המיצר היבשתי, שמפלס הסלעים בו עמוק יותר ונבנו בו נמל לספינות קטנות. הקבועות בו הן אלו המביאות מדייגי העיר את מרכולתם אל מרכזי העיבוד והשיווק, ספינות תיירים ויאכטות בגדלים שונים. יש בו מספנה לתיקונים ובעלי סירות מציעים סיור מסביב לאי קטן ורצועת היבשה עליה בנויה סוזופול, כדי לראות את העיר מהים.

 סוזופול נמצאת מדרום לבורגס. 35 קילומטרים. אפשר להגיע אליה מהתחנה המרכזית של חוף השמש בעלות של 18 לבה לאדם. היציאה היא בעשר בבוקר והחזרה משם היא בארבע אחר הצהרים. זה סידור טוב, אבל אחרי נסבאר, התחושה היא שמדובר בעוד עיר דייגים ש"חובה" לראות. עדיף להגיע לשם באמצעי שיאפשר יציאה אחרי הסיור, כלומר לתכנן שם כשעתיים עד שלוש שעות ולזוז. איך? יש אוטובוסים, מוניות, רכב שכור וכדומה.

הבאר העתיקה או הישנה (תלוי את מי שואלים), נמצאת בתוך מבצר, שהוקם לפני כשבע מאות שנה. כחלק מהפיכת האזור לסביבה תיירותית, שוחזרו חלק ממרכיביו. ביניהם: כמה מגדלי שמירה וירי, עם חרכים אופייניים לשלטון התורכי. מגיעים אליו בדרך נוחה, שנסללה לאורך חלק גדול ממורד סלעי, הפונה לכיוון חוף הרחצה. יש לארכו מסעדות שונות ובתי קפה ואפשר לרדת אל המסלול הזה, דרך סמטאות המתחילות ברחוב הראשי. אוויר ים נקי נושב בהן ומכוון את ההליכה באמצעות משיכה עדינה במחושי האף: הריח, כמו במקומות רבים אחרים באזור (אפילו במסדרונות של בתי המלון), הוא ריח של פריחת וורדים, מדהימה בגדלה, יופיה ועוצמתה. הוא מצליח לגבור על ריח הבשר והדגים הנצלים על אסכלות לוהטות, על ריח הים הטבעי ומאפיל אפילו על ניחוח העולה מערוגות צמחי תבלין, שרבות כמותן נמצאות בחצרות הבתים. עליה קצרה, ירידה, עוד עליה והליכה ברחוב הראשי והעיר העתיקה נגמרת. פניה לנמל, מצד צפון, סיור בספינה נוחה וחזרה לחוף, ישלימו את הסיור במקום. אפשר גם להכנס לכנסיה הנמצאת במרכז הכפר, אם האישה האחראית במקום לא תראה שאתם אוחזים מצלמה ביד. הדרך החוצה במקרה שהיא גילתה את הדבר, תהיה מהירה מאוד.

 הקניה באזור סאני ביץ` (חוף השמש - Sianchey Byag), אינה הסיבה שבגללה כדאי לבוא לאזור. מחירי המוצרים לא זולים ואפשר למצוא דברים רבים במקומות אחרים, בעלות נמוכה יותר. אפילו מחירי המים המינראלים, מדד אפשרי לכל יוקר המחיה באזור, גבוהים.

 אחרי שקראתם את השורות האחרונות -; הנה המלצה: יש מקום אחד בסאני ביץ (סופרמרקט גדול), בו המחירים זולים במידה משמעותית משאר המרכולים והחנויות. קוראים לו "פרלה" (Perla). הוא נמצא ליד מועדון בשם Multi Place, בכביש היציאה לכיוון נסבאר, ממש בצומת כבישים, מעט דרומית מערבית ממלון כריזנטמה. מחירי המים, למשל (אמרנו: המדד), הם כרבע משאר המקומות. יינות בקופסאות קרטון נמכרות ברבע ממחירם בחנויות אחרות, כך גם מוצרים מקומיים כגבינות, בשרים, שוקולדים, פירות וירקות, סבונים, בשמים, קרמים למיניהם, מוצרי קוסמטיקה ועוד רבים אחרים. עדיף לרכז את הקניות לפריטים אלה לסוף הטיול ולעבור שם.

 אזור התיירות סאני ביץ, נולד באמצע המאה שעברה. חוף הים השחור, משך לכאן את אנשי הממשל הקומוניסטי ממדינות מזרח אירופה. הריסטו קרייליב, מנהל מלון איברוסטר סאני ביץ`, סיפר שההתפתחות של האזור, קשורה בעיקר למי הים, שהחום שלהם קבוע ויציב במרבית ימי השנה: "המים חמימים והים נוח" הוא אמר, "הים הוא הדבר החשוב ביותר כאן. יש מפרץ מעולה, שמש במשך יותר מחצי שנה, החל מאפריל ותרבות שנמשכת יותר מ - 1000 שנה". ניהלנו שיחה קצרה, שבה בדקנו גם מי יותר עתיק: ירושלים או נסבאר: "ברור שירושלים" הוא חייך, "אבל השרידים והממצאים הראשוניים בעיר, הם בני כ - 3000 שנה".

קרייליב תרגם את התרבות המקומית, לשפה המובנת לכל לשון: קבלת אורחים ומתן שירות יעיל לבני כל העמים: "מגיעים לכאן תיירים מכל העולם. אין לנו העדפה ואנחנו נותנים את השירות במידה שווה לכולם" הוא הסביר, בהיותו מודע למשאב המשמעותי של כלכלת האזור והמדינה: "התיירים מרגישים כאן טוב. הם נמצאים כאן בתחושה טובה ואנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים, כדי לתת את התחושה הטובה הזאת".

 מנתונים שהצטברו בארגון התיירות המקומי, בילו באזור בשנה שעברה כשני מיליון תיירים. האירגון פועל בעידוד ובסיוע הממשלה, דבר שמעניק לו הרבה מאוד יכולת, שמתבטאת בעיקר בתוספת תמידית של חדרי אירוח. נכון לאמצע 2009, יש בסביבת סאני ביץ` כ - 140 אלף מיטות בבתי המלון. קרייליב עצמו, אחראי על אירוח בתפוסה של עד 1600 אורחים: "זאת קיבולת השיא שלנו" הוא סיפר, "במלון יש קצת פחות מיטות, אבל במידת הצורך אנחנו יכולים להוסיף עוד כמה". עיקר הנתונים, הם על פי רישומי כניסות של תיירים מחוץ לבולגריה, המגיעים דרך שדה התעופה של בורגס (על משקל "אוכף" אגב). חלק קטן, מגיע בדרך הים או ברכב, מכיוון רומניה, תורכיה, חבר העמים ומדינות אחרות.

 האזור הוא למעשה, שכונה של נסבאר והוא מקבל ממנה את השירותים העירוניים, כמו פינוי אשפה וניקוי רחובות, טיפול במערכת המים, הביוב והחשמל ושאר התשתיות. עובדי המלונות ושאר מוקדי התיירות, מגיעים מהערים והישובים בסביבה: "תיירות נחשב למקצוע מאוד מבוקש כתחום השכלה אקדמית" סיפר קרייליב, "בבורגס יש שתי אוניברסיטאות: אחת של המדינה ואחת פרטית. בשתיהן, יש פקולטות ללימודי תיירות. הסטודנטים לומדים שפות והם יכולים כך לתת את השירות בצורה יעילה וטובה". ועל כך, יעידו מי ששבו מהאזור וקיבלו את האירוח הטוב ביותר, שבולגריה יכולה להעניק. מה נשאר? רק לקנא!

לתחילת הכתבה

מידע חשוב

לאלו הבאים לרכב על אופניים באזור: בעיר עצמה, יש מסלולים לרכיבה. האזורים האחרים, אינם מוכנים עדיין לקליטת תיירות מהסוג האתגרי. שולי הכבישים צרים מאוד והרכיבה בהם מחייבת לדעת כל הזמן מה נמצא בהקף של 360 מעלות. כלומר, לעשות תרגילי עורף ולהביט אחורה ולצדדים, אם לאופניים אין מראה.

הכבישים: מפת כבישים מעודכנת, מחשבת פעמים רבות דרך כורכר כדרך סוג ג` ומסומנת באותה צורה. צריך לקחת בחשבון שדרך מסוג כזה, יכולה להיות גם כביש סלול במקרה הטוב, או דרך כבושה בתוך שדה ירוק, במקרה הגרוע. הסימון הוא דומה. לכפריים אין שום בעיה לכוון רוכבים לדרך שבה הם עוברים עם עגלות וסוסים, כדרך המהירה ליעד מסויים. זה יכול להיות נחמד לנסוע בדרך כזאת, אם הזמן מאפשר את זה. אבל כשהשמש כבר מתחילה לרדת, הדבר עלול להתגלות כבעייתי. בנוסף, מומלץ להיעזר בכמה סוגים של מפות את סימון הכבישים. עדיף להתעקש ולרכוש מפות במשרדי תיירות ולא להשתמש רק במפות כבישים, שנמכרות בכל דוכן עיתונים. אלו יכולות להתגלות כמפות מלפני שנים ולא מעודכנות.

נסיעה ביחד או לחוד: נסיעה לבד יכולה להיות נעימה מאוד אם הרוכב מוכן לקחת על עצמו אתגר שכזה. מדובר בהעדר שפה, חוסר יכולת לקרוא שלטי הכוונה ואפשרויות רבות לטעות בבחירת נתיבים. יחד עם זה, החוויה יכולה להיות מעניינת, אחרי תכנון קפדני של המסלול, בהתאם לבדיקה מקדימה של צירי התנועה, אופי הכבישים וכדומה. לפני יציאה לטיול גדול, כדאי לצאת לטיול קצר כדי להבין את אופי הנהיגה, מצב הדרכים, מצב האופניים (אם הם נשכרו בעיר) והיכולת להתגבר על בעיות מוכרות ושגרתיות, כמו רוח מסוגים שונים, מצבי דרך מפתיעים, תקלות אופנים וכדומה.

נסיעה קבוצתית היא אפשרות שבהחלט באה בחשבון. צריך אבל לדעת, שהכבישים ברוב המקומות, אינם מאפשרים רכיבה כקבוצה. אם יוצאים בקבוצה, שווה להתכונן. כדאי לשכור רכב שאפשר להעמיס עליו את כל האופניים וכל הרוכבים. עוד השקעה כספית, אבל כדאית. במקרה הזה, אפשר להסתמך על חיפוש ומציאת שירות מקומי. אפילו בדרך של חיפוש יום לפני היציאה של בעל רכב שכזה. הפצת שמועה בדבר חיפוש -; עובדת. הטעות שלי היתה במדידה ראשונית של המרחקים, בגלל הסתמכות על מפה לא מעודכנת (הוצאה חדשנית של מפה מלפני חמש שנים. כך בדקתי וראיתי אחר כך). על טעויות כאלו משלמים ואת זה עשיתי באמצעות הפצת שמועה שאני מחפש מישהו, שיקח אותי בחזרה לחוף השמש. פשוט שאלתי קבוצות של אנשים שראיתי עומדים ברחוב, אם הם מכירים נהג שתמורת תשלום יוכל לעשות זאת. השמועה הגיעה לאותו בחור, שהשיג אותי על הכביש והחזיר אותי למלון. קשה להבטיח שזה עובד בכל מצב. במקרה הזה זה עבד.

ציוד: כדאי להביא כלים מהארץ: משאבה, ציוד לתיקון תקרים, שתיים-שלוש פנימיות חלופיות, אפשר גם אוזן גלגלי שינים, מערכת מפתחות לשחרור ופתיחה של ברגים (כולל בעלי ראש פתיחה שקוע -; "אלן"), מפתח מתכוונן, ערכת שימון, מגזרי תיל לכבל מערכת וסליל של לפחות שני מטרים כבל לבלמים ומערכת הילוכים. אציין שלא הייתי זקוק כמעט לשום כלי, אבל אם אתם מבקשים להסתמך על תחנות דלק כמקום לנפח גלגלים, זה לא ילך. בניגוד לישראל, תחנות הדלק שם אינן מצוידות כמעט בנקודות לניפוח צמיגים.

 מים
: האופניים השכורות אינן מכילות ברגי התקן מתחבר כדי להצמיד מתקנים לבקבוקים או משאבות. אפשר לחבר להן סל קדמי להנחת חפצים חיוניים ראשוניים, כמו מפות, מצלמה וכדומה. כדאי להצטייד במנשא שגרתי של שני ליטרים להכנסה לתרמיל גב, שבו כדאי להכניס עוד שני ליטרים בבקבוק או בשקית החלפה. לכל אורך הכבישים פזורות נקודות מים. ההמלצה המקומית היא לא לשתות מהמים האלה, אם כי מנסיון -; זה אפשרי כחלופה מידית לעת הצורך.

מזון: מחירי האוכל המקומיים, אינם יקרים. וכמו בכל מקום כמעט, הוא אינו נמכר באזורים לא מיושבים. אפשר למצוא בחנויות בכפרים מצרכים שונים. ההמלצה היא להצטייד במזון לזמן של לפחות ארבע שעות (כריכים ואוגרי משאבים כפירות יבשים וכדומה).

לינת שטח: הכפריים מורגלים בכך ששבטי צוענים חונים לעיתים בפאתי הכפרים. לא ניסיתי זאת, אך ראיתי בכמה מקומות חניונים מוסדרים עם תנאים סבירים. לא אוכל להגיד אם לינה בשטח פתוח היא בעייתית או אפשרית. אוכל רק לציין, שראיתי מעט מאוד נוכחות אנשי חוק, כך שמהכיוון הזה לא צפויה בעיה של ממש. באזורים התיירותיים אפשר לראות סיורי משטרה, שחלקם נעשים גם על .. אופניים: "זאת משטרת התיירות" סיפר מדריך מקומי, "יש אנשים, שאחרי שהם שותים קצת אלכוהול, העניינים אצלם... איך אומרים אצלכם? זזים להם הרהיטים בראש? ככה. אז נהיים שיכורים. המשטרה מטפלת פה ושם בקטטות ברחוב או במקומות ציבוריים. יש תחנת משטרה אבל פותרים את רוב הבעיות במקום".

לתחילת הכתבה

רמי שני בילה שבוע במלון איברוסטאר סאני ביץ` על חשבונו, מבלי להיות אורח של אף חברת תיירות!

יעדי הכתבה

עדכון סטטוס קורונה נכון ל-17/04/2021

  • כניסה לבולגריה מותרת לאזרחים ישראלים, בהצגת בדיקת קורונה שלילית, בתוקף מ-72 שעות לפני מועד הטיסה.
  • חובה לעטות מסכות במרחב הציבורי.
  • התחבורה הציבורית פועלת כסדרה.
  • המסעדות ובתי הקפה פתוחים.
  • מרבית העסקים בבולגריה פתוחים.
  • כל החוזרים מחו״ל צריכים להציג בכניסה לארץ בדיקת קורונה שלילית מה-72 שעות האחרונות ולעשות בדיקה נוספת עם חזרתם ארצה (תקף גם למחוסנים).
  • עבור אזרחי ישראל, ישנה חובת בידוד של 14 יום בשובם לארץ או 10 ימים בכפוף לשתי בדיקות שליליות. מחוסנים אינם צריכים בידוד.
לוגו וירוס קורונה

כתבות מומלצות עבורך על ורנה