רקע - המועדונים במנהטן
בקור של אפס מעלות יצא עמיר אברהמי לבדוק את מועדוני הזימה של מנהטן ואת תרבות הסאדו-מאזוכיזם "והפטיש" של ני יורק, העיר הכי מוטרפת באמריקה הגדולה, והצליח לחזור הביתה בשלום. כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לבקש וגם הרבה בגדי עור, לאטקס ואדרנלין. למבוגרים בלבד!כבר למעלה מ- 20 פעמים שביקרתי בניו יורק ולכן בנסיעתי האחרונה החלטתי לצאת לחיפוש הרפתקאה חדשה. היעד הפעם היה ביקור במועדוני הזימה והסאדומזוכיזם במנהטן.
בעידן של מחלות קטלניות ושמרנות מתונה בנוגע לקיום חופשי של מין, מתעצמת והולכת נישה אלטרנטיבית לתרבות "הסקס החופשי", שרווחה באמריקה בעיקר בשנות ה- 60. "עשו אהבה לא מלחמה", נאמר במחאות ההיפים באותה תקופה על רקע מלחמת ויטנאם, שהתחלפה בסוף שנות ה80- בסיסמה "עשו אהבה בטוחה". חשוב לציין כי תרבות הסאדו-מאזו היתה ידועה ומוכרת כבר בימי הביניים, אולם בעידן שלנו, סטיות מיניות, המוגדרות לעתים כאקט של השוליים החברתיים, מקבלות לפעמים "מקום טוב באמצע", ומה שהיה מוגדר כתופעה שולית הופך לתופעה מרכזית.
כמו כן מתברר, שדווקא התעצמות התופעה של מועדוני הזימה תורמת באופן לא צפוי ליריה ברמת הפשיעה בעיר, שגם כך אינה גבוהה במיוחד, הודות לפועלו של ראש העיר ג`וליאני. ראש העיר, שהיה בעברו המפקד הכללי של משטרת ניו יורק, ידוע ברצונו להפוך את ניו יורק למקום ראוי לתושבים ותיירים כאחד, והוא דאג "לנקות" את העיר ממרכזי זנות גלויים בעיר, כמו למשל איזור טיימס סקוור המתויר. ההשקעה המאסיבית בכוח אדם לשיטור ובפיקוח מתמיד ברחובות העיר העלתה את ביטחון התושבים.
אז יצאתי בסוף השבוע של לפני כמה שבועות אל רחובות מנהטן של ניו יורק, ולמרות הקור המאיים להופכני לנציב קרח, לא ויתרתי לאויב האכזר ועשיתי דרכי בצעדים בטוחים אל תחנת ה-subway באיזור uper west side כדי לעלות לרכבת הראשונה שתביא אותי ליעדי הראשון: ז`וסטין והמרקיז דה סאד היעד שנבחר היה מסעדה ניו יורקית ידועה, שמלבד העובדה שהיא אמורה להשביע את סועדיה הרעבים, היא נותנת בנוסף שירותי סאדו-מאזו, אם במקרה אתם אוהבים לשתות את המרק שלכם כשאתם חוטפים הצלפות של שוט ממלכה-גבירה. אם תבקשו להיות מושפלים של ממש, תוכלו לבקש לאכול כשהצלחת שלכם מוגשת על הרצפה, והיחס אליו תזכו לא יזכיר לכם כלל וכלל נימוסי שולחן בארוחת ערב של יום שישי אצל ההורים של החברה החדשה שלכם.
לתחילת הכתבה
מסעדת "מסיון דה-סאד"
הגעתי לרחוב 23 פינת השדרה השביעית (רכבות 9, 1) ואיתרתי את המסעדה העונה לשם הכל כך צפוי: "מסיון דה-סאד". נכנסתי פנימה ומיד קיבלה את פניי גבירה חסודה שהציגה עצמה בשם ז`וסטין. אותה ז`וסטין היא לא אחרת מאשר גיבורת ספר הפולחן הפילוסופי של המרקיז דה-סאד, בן למשפחת אצולה מפרובנס של ימי הביניים, אשר תיאר בספרו מערכת של התעללות וקשר בלתי אפשרי בין אדון סדיסט לבין הנזירה ז`וסטין. לא אתאר כאן את פרטי העלילה, אולם רק אדגיש כי הסופר ראה בסבל האנושי סוג של יופי העשוי לגרום תועלת לבני האנוש. אינני יודע לאיזו תועלת התכוון הסופר, אבל במופע המבוים משהו שבו חזיתי במסעדה, הציגו גבר ואישה משחקי שליטה ואילוף שכללו הצלפות מתונות של שוט, שעוררו אצלי את הצורך בבירה קרה. הגבר, שהיה קשור באזיקים שהשתלשלו מהתקרה, הוצלב, בנוסף לאמור, על מוט ברזל מבריק, כאילו כדי למנוע ממנו נסיון הימלטות ברגע האחרון, כשבשורת הצלפת השוט מתקרבת אל עכוזו.
בשורת הגאולה הגיעה ללא ניסיון של מחאות מיותרות. המלכה הרודנית בעלת מגפי עור שחורים עד לברכיה, ובגד גוף צמוד מאותו חומר ואותו צבע, שהדגיש את חיטוביי מותניה וירכיה, הצליפה בקשור לקולו הנפעם של הקהל. שחררתי מולקולה אחת של אדרנלין לעורקי על מנת להיכנס לקצב החדש ולאווירה. הבירה שביקשתי הגיעה לשולחני על ידי מלצר אתלט לבוש בגד מינימליסטי לחלוטין. אמרתי תודה וחייכתי במבוכה. המרקיזה הידועה התקרבה אליי בצעדים בוטחים וסיננה לעברי: Do you want to play with him? לא ,אני סטרייט, השבתי למרקיזה, נעלב משהו.
I did not ask you what you are .I asked you what you want השיבה לי האחרונה כשהיא מניפה מעלי שוט מעור. ההצלפה לא כאבה כלל, כי אם רק כאילו ליטפה את גופי. שחררתי עוד מולקולה ממלאי האדרנלין שבגופי ועכשיו כבר חשתי כמו בניסוי מעבדה. אחד הצופים ששמע אותי עונה לגבירה המצליפה פנה אלי מחייך משהו. הוא הציג את עצמו כעורך דין שנהנה להתפרק אחרי שעות העבודה. "תדע לך", פנה אליי כשהוא מקרב את כסאו, "שפה, במסעדה, זה הכל שואו אחד גדול. כל האנשים שאתה רואה פה סביבך הם או תיירים כמוך, או סתם אנשים נורמליים לחלוטין שבאים לבלות עם החברים שלהם ואולי גם ליהנות, אפילו אם מדובר בסיכון המאוד מחושב של הצלפת שוט קלה. כאן זה לא מועדון זימה", הוא ציין באוזניי, והוסיף כי אם אני רוצה לבדוק את הנושא מקרוב, הרי שעלי לנסות את מזלי באחד ממרתפי הזימה של הסאדו-מאזו של מנהטן.
ואכן כשהיבטי סביבי, גיליתי תריסר של זוגות סועדים, אשר לא הסגירו דבר על העדפותיהם המיניות או עיסוקם. אפילו התאורה החשוכה שבתוך חלל המסעדה והריפוד הקטיפתי של הכסאות שניסו לשוות לארוע גוון מיסתורי וארוטי בתוספת למוסיקת הרקע השקטה שעינגה את האוזן, לא הביאו את הסועדים לשתף פעולה עם המארחים. האורחים השמרנים נראו נבוכים לנוכח הצלפותיה הנמרצות של הגבירה, וגם נסיונותיה של האחרונה לשתף מי מבינהם עלה בתוהו, כל אימת שהציעה לסועדים נסיון פומבי של קבלת הצלפות שוט במרכז החדר. אדון מעונב אחד סרב למרקיזה בטענה שאשתו היושבת לצידו לא תאהב את הרעיון שבעלה ישתף פעולה שכזאת עימה. ברור היה לכולם שהוא נבוך מהמפגש בינו לבין המצליפה בשעת ערב זו, אך קשה היה שלא להתרשם מהדרך בה ישב מהופנט לרקיעות מגפייה על רצפת המסעדה, תוך שהיא עוברת בין הסועדים מניפה את השוט מעלה בתנועות חדות ובטוחות.
ראיתי אותו מציץ מידי פעם במראה התלוייה על הקיר, בוחן את בבועתו המבוהלת לאחר שנחשף ברבים בבושתו. המוסיקה הפכה קצבית יותר, וכבר לא התנגנה לאיטה כמו מנטרה באוזנינו. שתי נשים סקנדינביות, בגיל העשרים לחייהן, נראו מצחקקות וקורנות אושר, כשהצילו את הערב האבוד, מתפתות לחבוט בישבנו של המלצר האתלטי, תוך שהן מפגינות ביישנות סקנדינבית בתנועותיהן. המרקיזה אף נידבה את שוטה המלכותי כך שצהובת השער הנחמדת תוכל להצליף במלצר ביעילות יתר. הזמנתי בירה נוספת, מקווה לשיתוף פעולה בין הקהל למארחיו גם לאחר הסנונית הראשונה. תקוותי נמוגו לאיטן, ולא נראה היה כי לצוות המככב יצורפו שחקני חיזוק נוספים בדמותם של עבדים חדשים או גבירות קשוחות, כך שהחלטתי לעבור ליעדי הבא , תוך שאני נפרד בקריצה חברית מעורך הדין המנוסה.
לתחילת הכתבה
סדנא קבוצתית
כעבור רבע שעה מצאתי עצמי שוב בקור המקפיא של רחובות רובע צ`לסי במנהטן, הידוע כאתר טוב לגלריות ובתי קפה נחשבים במשך היום, ולאיזור מועדף על קהילת ההומו-לסביות בשעות הלילה. ניסיתי למצוא מוקד מעניין של התרחשות, אולם בשני מקומות שאליהם הגעתי, התברר לי שהכניסה לסטרייטים אינה מומלצת כלל וכלל. נטשתי את הרובע וירדתי שוב אל המחנק הנעים של רכבת התחתית אל עבר יעדי הבא: סדנאות קבוצתיות לסאדו-מאזו. הרכבת שלקחה אותי דרומה אל רחוב Lafayette (רכבות 4,5, 6 מה-east side או רכבותN,R באיזור ה-midtown) הביאה אותי אל פתחו של מועדון חברים בשם Tes, הידוע כאתר התכנסות לחובבי תרבות הפטיש. כבר בכניסה יכולתי להבחין במספר נשים וגברים לבושים במיטב הגרדרובה האופיינית לענף. גבר גבוה וחסון היה לבוש בחליפת עור שחורה, חבוש בכובע שמשמש יותר את שוטרי מנהטן ביום יום, וענוד קולר דוקרני ומאיים לצווארו. האישה שעמדה לצידו היתה מאופרת בקפדנות, בעלת מחשוף נדיב, זוג אזיקוני מתכת בצבצו מאחורי מותניה, ורק מעיל פרווה צעקני הגן על החסודה מפני הרוח הקרה. השניים עישנו מה שעישנו, ורק אציין כי הניחוח לא הזכיר לי עשן של סיגריה תקנית ותמימה.
שאר האורחים שהתקבצו בפתחו של המועדון, ששוכן ברחוב bond 24 (טל` לבירורים עבור חברי המועדון ואורחים: 212-3887022), לא נראו שונים בהרבה מקודמיהם, עובדה שהדאיגה אותי לגבי סיכויי כניסתי לתוך המועדון, היות שהפריט הכי נועז שהיה ברשותי היה מעיל עור שחור, שעושה רושם יותר ברשתות הביגוד של gap מאשר במאורות האופל של שעת לילה מאוחרת בעיר לא שלי. האזור בו ממוקם המועדון אינו ידוע כמקום נעים או מתוייר בשעות הלילה, גם אם אין הכוונה בהכרח לפשע, עובדה שבהחלט יצרה בקירבי חשש לא ברור לגבי ההמשך.
אזרתי אומץ, ולמרות חששותי נכנסתי פנימה בעבור תשלום סמלי של שבעה דולרים. המקום שמחולק לכמה קומות הוא מועדון חברים הבאים ליהנות מחוויית הלימוד המקצועית לחלוטין, בכל הנוגע לשיטות אילוף עבדים לא ממושמעים, מופעי סקס ללא האקט הנודע, דמויות צבעוניות רבות הלכודות בתחפושות ויניל, פלסטיק או לאטקס, וכמובן, הרבה עור משובח. את הסדנאות המשונות הללו מעבירים מיטב המדריכים הידועים כנראה בחיבתם לסדיזם או למזוכיזם. בחדר גדול המידות שנגלה לעיני, הצטופפו כמה עשרות אורחים שהזכירו לי את אלו שפגשתי בכניסה, בכל האמור ללבוש במועדונים כגון אלו. התאורה הייתה עמומה והחדר הגדול נראה אפל, בנוסף לריח העשן החריף שריחף סביב, ויצר תחושת מחנק קל אך לא מעיק מדי.
יכולתי להבחין בעוד אנשים שהיו לבושים כמוני, בפשטות, וכבר חשתי סולידאריות עם האחרונים. במרכז החדר עמדה לה המדריכה הראשית "לינדה" שהייתה לבושה בבגד פלסטיק נוצץ, כשמתחת לרגליה הארוכות, שרוע עבד כנוע בתנוחת כריעה. האדון שלצידי לחש לי כי היות שאיחרתי לתחילת השעור הביזארי הזה, הרי שעליי להשלים את אשר נלמד והודגם לאחר מכן. הציוד בו אחזה או השתמשה, אותה לינדה, כלל אביזרים שלא הבנתי את טיבם או שימושם הפרטני, כיוון שדמו יותר לריתמות המשמשות כלבים או שאר חיות הולכות על ארבע.
צפיתי סקרן בהדגמות של קשירות מסובכות, ואילוף שכלל, שוב, הצלפות של שוט בעבד המושפל, אלא שהפעם בניגוד לתגובת הסועדים במסעדה, לא נשמע הקהל נפעם, כאשר עינתה המלכה לינדה בהצלפות חזקות ובטוחות את קורבנה העקוד. הצופים שעמדו סביבה, שאלו שאלות טכניות מסוימות שלא הבנתי את טיבן, ואילו האחרונה השיבה לסקרנים בקודים מקצועיים שונים, שהיו שגורים היטב בפי המשתתפים הרבים. מאחוריי עמדו להם זוגות זוגות של חברים שעסקו בליטוף הדדי. גבר כהה עור עסק בליקוק נמרץ של זוגתו שחשפה קעקוע גדול על זרועה, מתענגת מהרגע. זוגות אחרים שעמדו בפינת החדר, נראו מבצעים אקטים פסאודו-מיניים שכללו תנוחות ידועות המבוצעות לרוב במאוזן. אישה בהירת עור, עמדה עם גבה אל הנוכחים מקבלת באהבה, הצלפות ממספר גברים שונים שהקשר בינהם מקרי, לפי דעתי.
אני חייב לציין שלמרות האווירה הזרה לי במקצת, הוקסמתי לחלוטין מהרצינות והמקצועיות שבה נתקלתי בתוך החדר הגדול. מעולם לא ראיתי קבוצה כל כך גדולה של אנשים המאוחדת סביב רעיון, ביזארי ככל שיהיה, אך מדויק בהגדרתו לגבי מהויות כל כך חשובות כמו הנאה, כאב והדדיות. מיותר לציין שעכשיו כבר הצלחתי להיכנס לתוך החוויה הארוטית המוזרה הזאת, אולי גם בעזרתן הנדיבה של הבירות ששתיתי קודם לכן. הצרפתי הנודע, סול בלו, אמר פעם באותה סיטואציה, בעת ביקור במועדון לילה בפאריס, כי בעת שהוא חש גירוי וארוטיות חזקה הרי שההבדלים במשיכתו לשני המינים, גבר או אישה, מיטשטשים בתוך המודעות של האדם, וגורמים לו להרגיש חופשי לחלוטין עם תאוות הסקס האסורה.
מדהים כנראה לחוות הרגשה זו ולהישאר נאמן למרות הכל לנטיותיך הראשוניות הברורות. גם אם נראו לי הסובבים זרים לחלוטין, הרי שלא הרגשתי כמציצן אמיתי או כאחד הסולד מן המראות שהזכרתי. כשביקשתי מאחת הנוכחות מצוות המועדון, מעט פרטים אודות חברי הקהילה, קיבלתי לידי מן דף ובו לוח ארועים המפרט את כל המועדים למפגש עבור חברי המועדון, לוחות זמנים, מיקום ונושא הסדנאות. הנושאים עסקו, כך הובהר לי, באותם התכנים אותם ראיתי לנגד עיניי, כפי שלינדה הציגה זאת לעיני כל. מסתבר שלחברי המועדון ישנם קודים אתיים כתובים, אותם דווקא לא קיבלתי, ואף תנאי הצטרפות ברוח זו. החברים במועדון מחזיקים בכרטיס חבר, אותו הם מציגים בארועים השונים המתקיימים ברחבי ארה"ב ובכך זכאים להנחות מסוימות. אין בעיה עקרונית לארח אורחים דוגמתי בארועים מעין אלא, אך יתכן ויהיו גם ארועים סגורים, שיתאימו רק לחברי הקהילה.
אחת האורחות בחדר הגדול התקרבה אליי ושאלה את האורח המוזר לשלומו. הודיתי לה על חיבתה וקבלת הפנים, ולחשתי באוזניה כי אני כתב המתכוון לערוך תחקיר ידידותי על מועדונים כגון זה. היא הציגה עצמה בשמה המסחרי "דומיניק" וסיפרה לי כי היא בענף הזה, המגלגל לא מעט כסף. "את מלכה כמו לינדה? שאלתי אותה כדי להיות בטוח שאנחנו מתקשרים כראוי. כן, התוודה בפניי חושפת זוג רגליים שלא נגמרות, מותחת את ביריות העור כלפי מעלה.
האמת שהגעתי לכאן, אומרת לי דומיניק, רק כדי לפגוש את הקולגות שלי למקצוע. הלקוחות הקבועים שלי, אלה שמגיעים אליי באופן קבוע למטרות אילוף, אינם יכולים להרשות לעצמם להיחשף כך ברבים בלבוש פרובוקטיבי, אבל אני יכולה לומר לך שהם בעלי משפחות עם ילדים, ורובם ככולם גם עוסקים במקצועות מכובדים ביותר. אכן, דיסקרטיות זה שם המשחק.
לאחר שיצאתי מהמועדון ברחוב bond 24 כשאני נפרד לשלום מדומיניק, עשיתי דרכי חזרה לבית המלון שבו התאכסנתי. העיר ניו יורק כבר החלה להתכונן לעוד יום בכרך הגדול של אמריקה, ואני עצרתי בדיינר מקומי לשוקו חם ודונאט`ס כדי שאוכל גם לשבת סופסוף לעכל את המחזות שראיתי בלילה אחד. אני מניח שגם בסוף יום שכזה כל אחד מגיבורי הלילה האחרון יחזור לעיסוקו היומיומי. אנשי המועדונים יחזרו לביתם אי שם ברחבי העיר, עורך הדין מהמסעדה ישוב אל משרדו בשדרות park ave` , דומיניק תשוב אל לקוחותיה הנאמנים, ואילו אני כבר מחפש לי אותו ריגוש שאוכל לשתף אתכם בו בעתיד.
לתחילת הכתבה
