רק לבן בלה מנוייר

הקלאב- הטוב הרע והמכוער, היציאה מחדר הסקי ישר לשלג וגם אפשר לחזור בגלישה עד לחדר הסקי, אמנם בימים הראשונים היה חסר קצת שלג אבל אחרי עוד 10 ס"מ הכל הסתדר והיה מספיק לגלוש החוצה ופנימה. ומאידך חדר הסקי צפוף מאוד ותמיד היה שם עומס יתר לקראת היציאות לשעורים. ולעומתם חדר הסקי של הילדים (מיני קלאב) היה מצויין, חם, מרווח וה-GO תמיד נכונים לעזור. הקלאב הזה נבנה בהמשכים (הוסיפו אגפים ואח"כ הוסיפו קומות) אבל מעליות לא הוסיפו, כך שהעומס עליהם היה גדול למדי (וחוסר סדר של קודם יוצאים אח"כ נכנסים הוסיפו לבלגן). ובכלל לשואלים על הקלאב, הלובי נחמד, אזור הבר מרווח (ה-GO למדו על פטנט כוסות הפלסטיק של שולחנות הביליארד) וגם הבמה המרכזית היתה בסדר, עמדות אינטרנט לא היו (ןלכן לא שמעתם ממני כל השבוע) חדר האוכל היה גדול ומספק ל-500 איש, האוכל נע בין בינוני לטוב כרגיל בקלאב הרבה מבחר (סלטים לא משהו, מנות עיקריות טובות, קינוחים טובים) אבל בזכות המגוון תמיד אפשר למצוא משהו טוב.

החדרים- קלשון חסר שיניים הייתי נותן להם, אין אמבטיה, אלא מקלחת, השירותים בגודל של ארון (מישהו אמר לי שהוא שונא שירותים שצריך להיכנס אליהם ברברס) לאחר שהבן שלי אמר שהוא כבר 3 פעמים דפק את הראש בידית של הדלת הצעתי לו שילבש קסדה לפני, בקיצור הפרטים הקטנים הם אלו שמעצבנים. וגם החדרים קטנים, שולחן בגודל חצי מטר (לך תסביר לילדים שעל השולחן הזה הם צריכים להכין שיעורים), אבל הם לא באמת היו בחדר חוץ מאשר לישון ולקרוא. בקיצור מקלאבי שלושת הקלשונים הנחותים יותר (נכון היתה טלביזיה בחדר והיתה הדרכת יום שלם, אבל מעבר לזה קלאב 2 קלשונים לכל דבר). והמיקום? ביחס למסלולים מצויין, בגובה 2000 מטר בדיוק קו התפר בין יש שלג בינוני ומעלה לבין ומטה, מעל הקלאב השלג היה טוב על המסלולים ומתחתיו פחות טוב. אבל מבחינת גישה לעיירה, הקלאב מבודד לחלוטין, צריך אוטובוס סקי בשביל להגיע למרכז העיירה או אפילו לחנות הציוד הקרובה. אנחנו לא ממש יצאנו.

 המקום היה ממש ממש טוב לילדים, והם מאוד נהנו, רק לבנבן (במעיל הירוק) היה הצעיר ביותר בקבוצת הfreestyle  של גילאי העשרה ועשה חיים משוגעים (חכו לסרט), האמת יום אחד הצטרפתי אליו לקבוצה ובאמת הקבוצה הכי כייפית גם סקי טוב, גם פרי-סטייל, וגם ראש טוב וגם מדריך משעשע, בקיצור הוא היה מסודר טוב, וההוכחה היא שהוא לא הסכים לוותר על גלישה עם הקבוצה (חוץ מפעם אחת), ואיזה מזל שביום ששי אחרי הצהריים אין שעורים. הם למדו שם לגלוש לאחור, קפיצות 180, קפיצות X, 360 על השלג -; בקיצור תעלולי סקי -; חכו לסרטונים. ביום ששי אחרי הצהריים כשגלשתי איתו, כבר היה לי קשה לעמוד בקצב, בשנים קודמות הייתי רגיל לספרינט מהיר, לעצור ולהספיק לסדר את הנשימה בשביל לשאול אותו what took you so long?  הפעם כבר לא, אמנם לפי העקרון הניוטוני אני עדיין יותר מהיר אבל רק במעט, ובטח לא מספיק בשביל לסדר את הנשימה אחרי ספרינט. והסגנון שלו חד יותר וטוב יותר משלי (איזה מזל שאני עדיין לא עושה בושות).

הקטנים היו שניהם במיני קלאב, בקבוצת שלושה כוכבים, אבל יש הבדל גדול ביניהם ברמת הסקי, רק לבנבנון חסר פחד לחלוטין אמנם הוא בן 8+ בלבד אבל יש לו כבר 4-5 שנות גלישה, ולדברי המדריך הוא גלש הכי טוב בקבוצה, ועכשיו אחרי שקיבל את תעודת כוכב הארד הוא מוכן לגולד סטאר. ולעומתו רק לבנבנה מזכירה מאוד את רק לבנה ופוחדת אם הסקי נעשה מהיר אם השיפוע נעשה תלול. למרות ששיעורי הסקי של הקטנים היו רק 2:30 שעות כל פעם, והם חזרו מוקדם יחסית, ברוב הימים גלשתי את אחרי הצהריים עם אחד, פעמיים עם רק לבנבן (כולל יום ששי), פעמיים עם רק לבנבנון (למרות שהתכוונתי ל-3 פעמים) ופעמיים עם רק לבנבנה.

 וגם ביום הסקי השני רק לבנבנון נפצע, שפתו נחתכה והוא נזקק לתפרים, לדעיתי הילד היה קצת בהלם, אחרת אני לא מבין איך הוא לא נכנס לפניקה, אחרי שנלקח במזחלת של הסקי פטרול, ונתפר במדיקל סנטר בארץ זרה דוברת צרפתית ללא ליווי. (ואל תשאלו אותי איך הקלאב דואג לילדים אם הוא שולח אותם למתפרה ללא ליווי, וגם לא, איך זה שאני צריך לקחת מונית על מנת להחזירו). בכל מקרה הארוע גזל ממנו אחר הצהריים של סקי, אבל למחרת החור כבר שעט במדרונות.

 ואני -; אני עברתי הכי הרבה קבוצות, הייתי ב-4 קבוצות שונות במהלך השבוע, כל פעם מסיבות אחרות (גם כי פגשתי חבר ילדות שלא ראיתי 28 שנה, וגם כי לא הספקתי גם לסדר ילדים וגם להגיע ב-9:15 וגם כי דהרה חסרת פשרות וללא עצירות לא תמיד התאימה לי, וגם כי גלשתי עם חברים וילדים מעל חצי מהזמן, בקיצור אני אפילו לא בטוח איך קראו למדריך שלי, אבל באחת הקבוצות המדריכה ספרה שהם 10 אחים ואחיות, ואילו בקבוצה אחרת המדריכה ספרה אותו דבר ואני חשבתי שמדובר בקשקוש עד שהתחוור לי שהן אחיות, וכי 8 מהם מדריכי סקי שם. והקבוצות של המבוגרים היו בערך 10-12 בכל אחת (ברמות 3A ו-3B) אבל המספר הלך ופחת ובימים חמישי ששי היה בערך 4-6 אנשים.

 אפרופו פגישות, ביום הראשון פונה אלי גברת צעירה ונאה שאני לא מכיר, ושואלת אותי אם אני "רק לבן", מסתבר שהיא ושותפתה לסקי, כבר ראו אותי שנה שעברה בפאסו טונלה עם 3 ילדים, והשנה שוב והסיקו לפיכך שאני "רק לבן" וואללה הייתי מופתע. וכאמור בכל קבוצות המבוגרים שגלשתי הייתי היחיד עם קסדה -; חבר`ה בואו ניקח את המנדט כאן לשכנע את הגולשים לגלוש עם קסדה. אגב, לי ממש התאים בלקווה מתחת לקסדה, וכך גם שהיה 10- בחוץ וגם עם רוח לי היה נעים וחם.

לתחילת הכתבה

ערבי הקלאב- היה יתרון גדול לבאר החופשי, ולא שאני כזה שתיין גדול, אבל הרעיון נחמד, שוקו חם או יין חם אחרי הסקי, וקפה, או קולה, או בירה או כל דבר שהוא בכל עת, מאוד נוח. בסה"כ לילדים היה כייף ולי היה נחמד וגמרתי את הספרים שהבאתי ופגשתי אנשים נחמדים, בקיצור הקלאב היה פתרון הולם. ואתר הסקי, מבחינת תנאי הגלישה, לה מנוויר היה בינוני, ואל טורן היה טוב, מריבל (מוטרט) היה טוב מאוד ולקורשבל לא הגעתי, Timing is everything  ועיתותי לא תמיד היו בידי. מזג האויר, ביום הראשון היה מעונן ובלילה קצת שלג, ביום השני ירד שלג במשך היום, בסה"כ איזה 10 ס"מ טריים, ויתר הימים שמשי ושמיים כחולים, אם כי חמישי וששי היו קרים (10- מעלות) וביום ששי היתה גם רוח חזקה. ולסיכום מזג האויר היה טוב מאוד.

מסלולים- המסלול הכי גרוע באתר היה ביציאה מהקלאב, השלג בו לא היה טוב (אבנים, עשב, קרח וכו`) אבל, הוא היה קצר ומייד אחריו נפתחו לפניך 2 מעליות.אזורים ומסלולים: קרוב לבית בלה מנוייר המעליות המרכזיות שהיו פתוחות היו Mont De La Chambre  (הר חדר שינה) ו-Bruyeres  שעלו לגובה 2800 ומשם אפשר גם היה לעבור למריבל או לואל תורן וכן Roc Des 3 Marches, Allamands and Granges  שאפשרו מעבר למריבל גם כן. מהר חדר שינה ירדו שני מסלולים מרכזיים -; אחד כחול וארוך (Mont De La Chambre) שירד חזרה לקלאב וארבעת הרוחות אדום יפה וזריז (עם שלג פחות טוב). המסלולים השחורים באזור היו סגורים.בפסגת Roc Des 3 Marches ירדו כמה מסלולים אדומים יפים, 3 Marches  ו-Allamands 

 המעבר לואל תורן היה דרך הר חדר שינה ומסלול כחול ארוך בשם Pluviometre , בואל תורן היה הרבה שלג, ואפשר היה ממש לגלוש בתוך העיירה, אבל גם היו הרבה גולשים על המסלולים (התור הכי ארוך היה 2 דקות). שם רוב המסלולים היו פתוחים וראויים לציון מסלולים אדומים בשם: Mauriennaise, Chamois and Medalle+Rhodos  באיזורים אחרים, כולל הקרחונים לא הספקתי להיות. דרך הר חדר שינה היה אפשר גם לעבור למריבל ושם היה שלג מצוין (הרבה יותר שלג) והירידה למריבל (מוטרט) היתה נפלאה, שלג ממש טוב, מסלול ממש מהיר וארוך, גם אגם חדר שינה Lac De la Chambre  וגם Alloutte and Mouflon שירדו מ-Roc Des 3 Marches  בהמשך היה snow park שהיה פתוח בחלק מהימים (אני עדיין צריך ללמוד לא לפחד בחצי צינור).

 ובצד השני מעליות Pas Du Lac 1+2 שעלו למעבר לקורשבל ומשם ירד מסלול נהדר בשם Mauduit  אולי האדום הארוך ביותר בקומפלקס של 3 העמקים. האמת לרדת אותו ללא אף הפסקה היה מתיש קצת. מונט וואלון היה סגור (דווקא בניתי עליו) והמעליות שבהם יושבים גב אל גב (שלישיות) עם 3 תחנות באמצע היו מעצבנות במיוחד. לקורשבל לא הגעתי (יש מגבלות ילדים) כדאי מאוד להזהר לא לאחר את המעלית האחרונה, אחד שפספס ב-5 דקות את המעלית חזרה ממריבל, לקח מונית חזרה...שעה וחצי יותר ו-80 יורו פחות

הדרכה- לילדים מצוינת ולמבוגרים בקבוצה 3 ומעלה מאכזבת, ראיתי שם ילדות שאבותיהם טענו שאין מצב שהן תגלושנה בסוף השבוע (גלשו גם גלשו) וראיתי איך הבנים שלי התקדמו. אבל למבוגרים רוב השיעורים היו ריצה מהירה ללא הפסקה ו-5 דקות טכניקה, ושוב שעה ריצה וטיפה טכניקה, נכון שלא הייתי במחצית מהשיעורים, אבל אף לא פעם אחת המדריכים תקנו טעויות אינדיבידואליות, לא היה חלק שזכור לי שכל גולש יורד בתורו וכל הקבוצה מנסה להבין את הטעויות ואז לתקן, בקיצור מאכזב קצת. קרשלג -; יש מעט מעליות כפתור (והם לא פעלו השבוע), יש פארקים אבל ישנם כמה מסלולים עם קטעי ישורת (הר חדר שינה, אגם חדר שינה) ארוכים קצת, קרשלגים כבדי משקל צלחו אותם ללא דיווש, אבל קלי משקל צעדו גם צעדו. זהו, חכו לסרטונים,
 רק לבן.

לתחילת הכתבה