קצת עלינו ועל ארגון החופשה
אנו, מירית וספי, זוג צעיר, שהתאהב בסקי לפני שלוש שנים בחופשה בפאסו טונלה (אתר מעולה למתחילים, אגב). בשנה שעברה נסענו בדיל לאתר פלאכו, שבאוסטריה, עם חברים. השנה החלטנו, לראשונה, לארגן טיול לבד ויצא מוצלח מאוד..
החלטנו, שהשנה נוסעים לצרפת, בעיקר כי תכננו לנסוע מאוחר (בחופשת פסח) וידענו, ששם יש סיכוי לשלג הטוב ביותר. בנוסף, למדנו משנים קודמות שאנחנו מתעייפים מגלישה במשך שבוע ברציפות. מצד שני, חבל לנו לבזבז יום ב"סתם" מנוחה באתר ולשלם עליו המון כסף. לכן, חשבנו שאנחנו חייבים למצוא דיל סביר לגלישה של 4-5 ימים בלבד. חיפשנו באינטרנט ומצאנו כרטיסים יחסית זולים, לטיסה לפריס ל-10 ימים והחלטנו שהולכים על זה ומשם נסתדר. הרעיון היה לעשות 4 ימים בפריס ו-5 ימים בסקי וכך ליהנות, כמה שנרצה, משני העולמות וזה אכן מה שקרה.
השלב הבא היה למצוא מלון. לאחר הרבה חיפושים ומיילים באתרים של ואל דיזר וטין (Val d`Isere, Tignes), מצאנו, חמישה ימים לפני הטיסה, צימר נחמד ופנוי בעיירה לה מונייר (Les Menuires), דווקא בשלושת העמקים, והחלטנו שהולכים על זה. השלב הבא היה למצוא תחבורה מפריס לאתר הסקי ובחזרה. בנינו את זה כך, שלשם לקחנו רכבת לילה - מה שהתגלה כרעיון מעולה! טיילנו יום שלם בפריס, לקחנו רכבת לילה, ישנו בה מעולה וקמנו בבוקר רעננים לגמרי וגם חסכנו על מלון. הרכבת מגיעה לעיירה Moutiers, שקרובה לאתר הסקי ומשם אוטובוס ללה מונייר. בתוך לה מונייר יש שאטל חינמי, שהביא אותנו עד למלון. בדרך חזרה לא נסענו ברכבת לילה, אלא עלינו על רכבת בבוקר לליון (Lyon), שם טיילנו חצי יום. בהמשך עלינו על רכבת מהירה (300 קמ"ש!) מליון לשדה התעופה. את הציוד והסקי פס ארגנו לנו מתוך המלון.
לתחילת הכתבה
העיירה והמלון
לה מונייר היא עיירה קטנה, יחסית, הקרובה מאוד לואל טורן, הגדולה, שהיא אחת משלוש העיירות הגדולות בשלושת העמקים (האחרות הן קורשבל ומריבל). לעיירה עצמה אין את הקסם של עיירות סקי, אבל היא נחמדה ונוחה. אנחנו התאכסנו במלון-צימר - צ`אטל (Chatel) - בחברה שנקראת Ski Amis (אתר: www.skiamis.com). זוהי חברה בריטית, שכל צוותה שם דובר אנגלית, מה שהיה לנו מאוד נוח. הבקתה מחולקת לשלוש קומות. בכל קומה חדרי אורחים. למטה ישנו אזור מגורים גדול ובו טלוויזיה, ספות נוחות, מטבח, מרפסת והכי חשוב -; ג`קוזי חיצוני מעולה. רמת החדרים משתנה מאוד - אנחנו ישנו בחדר זוגי, לא גדול, עם שירותים ואמבטיה צמודים. יש שם חדרים מרמת הבודד, ללא שירותים, עד רמת המשפחה הגדולה. בבקתה עובד זוג צעיר במשך כל העונה, שכל תפקידם הוא לדאוג לכם - בבוקר הם מכינים ארוחת בוקר לבקשתכם, ברגע חזרה מהסקי מחכים תמיד תה ועוגה טרייה ובערב הם מבשלים ומגישים ארוחת ערב טעימה. התחושה במקום היא ביתית וניתן להתחבר, די מהר, ליתר האורחים בבקתה. את ארוחות הערב, למשל, אוכלים כולם ביחד סביב שולחן משותף. ארוחות הערב טובות מאוד וכוללות שלוש מנות (ראשונה, עיקרית וקינוח) ויין צרפתי, ללא הגבלה. בעיירה עצמה יש הרבה מקום חניה ורוב האורחים שהיו איתנו בבקתה הגיעו באוטו פרטי מבריטניה.
לתחילת הכתבה
גלישה באתר
הדבר הכי חשוב כמובן - הסקי! המלון שלנו היה צמוד מאוד למעלית הסקי, מה שהיה סופר נוח - החלטנו, שמעכשיו, אנחנו לא מתפשרים על Ski In - Ski Out, זה פשוט כיף. המעלית נקראת Bruyers1 והיא מעלה אותנו לאחת הפסגות, משם אפשר להתקדם לכל כיוון שנרצה. הגלישה בהר, חזרה ללה מונייר, היא לא כזאת כיפית, כי העיירה יחסית נמוכה והיינו שם מאוחר בעונה, לכן הקפדנו לחזור לשם בערבים ולא לגלוש שם במהלך היום.
שני האזורים העיקריים, בהם גלשנו, זה אזור ואל טורן ולכיוון מריבל. באחד הימים גם הגענו לקורשבל. ואל טורן הוא מקום מעולה למתחילים ובינוניים. יש בו המון מסלולים רחבים, בשיפועים משתנים, טיפה שחורים, כאלה שלא קשה להתאמן עליהם וסנו פארק נחמד מאוד. בדרך למריבל יש גם סנו פארק מוצלח, שטוב גם למתחילים. ככל שמתקדמים לכיוון קורשבל, המסלולים נהיים יותר ציוריים ויפים, עוברים בין עצים. מצד שני, המעליות פחות מתוחזקות. בואל טורן אין כמעט נוף יפה כזה, אלא רק הרבה הרים, עם מעליות וגונדולות טובות. לכן גיוונו בין כל סוגי הגלישות - היה לנו סקי פס מלא לכל שלושת העמקים. גם אם אתם מתחילים, אפשר לקנות סקי פס חלקי רק לואל טורן וללה מונייר, וזה יהיה יותר זול.
המסלול היחידי, שאני רוצה להזהיר מפניו הוא "Ours", הכחול, שמוביל למריבל. זהו בעצם מסלול ארוך של קרוס קאנטרי, שהיה די סיוט לעבור אותו - כל הזמן עם המקלות. מסלול נוסף הוא "Aigle", המוביל למריבל ומסומן ככחול, אבל הוא בעצם אדום, לא קל בכלל. ההמלצה האחרונה היא על הרבה מסלולים רחבים וכיפים מאוד לגלישה, באזור התחתון של מריבל (ליד מעלית רודוס). את היום סיימנו תמיד בירידה חזרה למלון. דווקא שם, תחתית המסלול היתה סלאשית עם "באמפים" לא נעימים כל כך. גולש מתחיל יכול לעשות את הדרך חזרה במעלית גונדולה (הרבה עושים זאת).
מבחינת התורים - למעט תור קטן בבוקר למעלית הראשית (עד 10 דקות), רוב המעליות ריקות ונוחות, לפחות בתקופה שאנחנו היינו בה - מזכירה שזה היה סוף עונה (אמצע אפריל). השלג עצמו היה טוב, רוב השבוע, ומצויין ביומיים האחרונים, אחרי שהגיעה סופת שלג מפתיעה, שהשאירה אחריה פאודר מעולה. כל האזהרות שקיבלנו על נסיעה בסוף העונה התבדו...
קניות ומחירים ממוצעים
הדבר היחיד, שקנינו באתר, הוא כפפות סקי, אחרי שהישנות התחילו להתבלות. הן עלו 40 יורו, אחרי הנחה. חוץ מזה, המחירים של הבירות, האוכל וכו`, כמו בכל צרפת - יקרים מאוד! נקניקה בלחמניה על המסלולים - 30 שקל. קולה/שוקו/קפה - 20 שקל וכו`. כיוון שבמלון הכל היה כלול, חוץ מצהריים, אז כמעט ולא בזבזנו על אוכל. בעיירה קורשבל הכל יקר כפליים ואפילו ראינו מנה פשוטה לארוחת צהריים ב- 60 יורו! כדאי להתרחק משם אם רוצים לאכול צהריים על ההר.
לתחילת הכתבה
פעילויות נוספות והדרכה
אנחנו לא עשינו שום דבר מיוחד, אבל ראינו הרבה אחרים עם מצנחי רחיפה ומגלשיים על הרגליים, כאשר בסיום הצניחה, נוחתים על השלג וגולשים עם המצנח. נראה משהו מגניב ביותר. אם היה לי יותר זמן (וכסף) - הייתי מנסה.
באשר להדרכה: בחרנו לקחת לשנינו באמצע השבוע מורה פרטי לשעתיים, לשיפור הטכניקה. המחיר: 110 יורו. הזמנו אותו ישירות דרך הצימר (כבר אמרתי שהצימר הזה היה ממש נוח?). המורה לקח אותנו לכל מיני מקומות, שלא היינו בהם, השקיע בנו מאוד ושיפר את הטכניקה והבטחון עצמי למהירויות. בסך הכל, בעיני, היה שווה ביותר. ראינו על השלג המון ילדים קטנים עם מדריכים. גם הילדים של המשפחות, שהיו איתנו בבקתה, היו בהדרכות והיו די מרוצים. יחד עם זאת, הם טענו, שעל אף שהובטח להם שכל המדריכים ידעו אנגלית, רובם דיברו צרפתית רוב השיעור.
לתחילת הכתבה
אפרה סקי
האפרה הוא עקב האכילס של אתרים בצרפת. אין שם שום דבר, שמזכיר את הפאבים והמסיבות בארבע בצהריים באתרים באוסטריה. יש כמה פאבים שקטים, שאפשר לשתות בהם בצהריים ובערב, אבל לא משהו מעבר לזה. אנחנו בדרך כלל בילינו את אחר הצהריים בתה ועוגה במלון ואחר כך בהשתכשכות בג`קוזי של הצימר, שהיה בחוץ - חוויה אדירה לשבת בג`קוזי חם, כשיורד עליך שלג והטמפרטורה היא מינוס חמש מעלות. מידי פעם יצאנו לשתות באחד הפאבים השקטים. שמענו שבערבים היו מסיבות באחד מהפאבים באזור, אבל לא יצא לנו להיות שם (כבר הזכרנו את המחירים בצרפת?).
מילה לסיום - הצלחנו בצורה מפתיעה לשלב גם 4 ימים בפריס, גם 5 ימים באתר סקי וחצי יום בליון, הכל בתזמון מושלם ובדיוק כפי שרצינו. אנחנו מאוד שמחים שהחלטנו לעשות את הארגון הזה לבד ובנינו לנו חופשה, בדיוק לפי הרצון ולא "נתקענו" ימים מיותרים באתר סקי. אנו ממליצים מאוד על העיירה והאתר, פרט לנושא הכאוב של האפרה סקי.
