הקדמה
ספרד היא מלוכה חוקתית, כפי שנקבע בחוקה, שאושרה ב-1976 על-ידי הקו�רט�ס (בית הנבחרים הספרדי). החוקה נענתה לתביעות אזוריות מיוחדות, בהגדירה 17 קהילות אוטונומיות, אשר לכל אחת מהן ממשל עצמי, המורכב מרשות מבצעת ומבית מחוקקים הנבחר בבחירות כלליות. אזורים מסוימים, כמו קטלוניה, גליסיה ואאוסקאדי (ארץ הבאסקים) נהנים מאוטונומיה רבה יותר, הכוללת בין היתר, הכרה בשפת האזור הייחודית. ענייני ההגנה, מדיניות החוץ והכלכלה נתונים בידי השלטון המרכזי.
קטלוניה היא, אם כן, אחת מאותן 17 קהילות אוטונומית המרכיבות את ספרד. רוצה לומר, בספרד יש 17 פרלמנטים, 17 דגלים, 17 נשיאים, שעל-אף שמם, הם בעצם ראשי ממשלה. ומעליהם הדגל ה-18 שהוא דגל ספרד, הפרלמנט הספרדי וממשלת ספרד, שבראשה עומד ראש ממשלה (Presidente del gobierno). ומעל כולם בראש הפירמידה מלך ספרד, המחזיק בסמכויות חשובות כמו מינוי ראש הממשלה הנבחר בבחירות, כינוס ופיזור הקורטס ומשמש גם כראש הצבא.
היכל הג'נראליטט
הג`נראליטט הוא הרשות המבצעת של הקהילה האוטונומית הקטלאנית ומהווה, למעשה, ממשלה אזורית אוטונומית. משכנה של הממשלה הזו, היכל הג`נראליטט (Palau de la Generalitat), משקף אלף שנות היסטוריה של העם הקטלאני שכבר בימי הביניים יצר מוסדות פוליטיים משל עצמו. זהו סמל רב משמעות כיוון ששרד את כל ההפיכות הפוליטיות ויחד עם הפרלמנט, שב להיות מעוז הדמוקרטיה בקטלוניה. כיום, הוא מהווה את מקום מושבה של הממשלה הקטלאנית ולשכת הנשיאות של הג`נראליטט, הממונה על פרלמנט הנבחר על-ידי תושבי קטלוניה. מאה וחמישה עשר נשיאים כיהנו בבית זה החל מהראשון בשנת 1359 עד זה הנוכחי.
ההיכל ממוקם בכיכר ז`אומה הקדוש (Plaça Sant Jaume) מול בניין עיריית ברצלונה, זהו החלק העתיק ביותר של ההיכל. הכניסה לבניין הימי ביניימי היא מן החזית הראשית, מעשה ידיו של מרק ספונט (1416-1418). היא מעוטרת במעקה אבן בסגנון גותי ססגוני ומעליה תבליט של ג`ורדי הקדוש פטרון קטלוניה ההורג את הדרקון.
ראשיתו של היכל הג`נראליטט הוא בבתים אמידים שהיוו חלק מן הרובע היהודי (הקאל) של ברצלונה. החומה לאורך רחוב Bisbe מצידו של הבנין, חובקת את מה שהיה פעם הבוסתן של אותם בתים שנרכשו על-ידי חברי הג`נראליטט במאה ה-14. תחושה מוזרה. אני מנסה לצייר בדמיוני כיצד נראו הבתים הללו אז:
"...הנחתי לה להובילני, [...] בעודנו הולכים לעומקו של פרדס, עלו באפי ניחוחות יסמין ומור שצלילותם ענוגה כאריג בשמים עדין, ניחוח שביטל את יתר תחושתיי, בעיקר את חוש הראיה. עצי הפרי העבותים ואור הירח המלא שזרח עד אז, נבלע עכשיו בעננים. אף שהרביתי לשאול את מורת דרכי לאן מועדות פנינו, לא אוותה להשיבני דבר. שיערתי שבכוונתה לבלבל עליי את דעתי, כיוון שבכניסתנו למקום נסתר לא ידעתי אל נכון, היכן נמצא המקום אליו אנחנו צועדים. אחר שהלכנו עוד שעה נכבדה פנינו במשעול שהובילנו אל מערה קטנה שהיוותה מעין פרוזדור. [...] התקדמנו עוד כמאה צעדים עד שעצרה הנערה באחת. היא נקשה קלות על דלת צרה שנפתחה מבפנים. נכנסנו לחלל פחות קר, אולם חשוך כמו הראשון. ניחוח הריחן שעלה ממנו היה כה עז, שהסקתי כי נמצאים אנו, כנראה, במבואה של בית. התושבים כאן נוהגים למלא את מבואות הבתים בעשבי תבלין.
"כעת עליי לעזוב אותך " אמרה בת-לוויתי, כשהיא מרפה אחיזתה המתוקה והמענגת בכף ידי, שבה אחזה בחוזקה משך כל עת צעידתנו. "משרת אחר יובילך אל הגבירה." נותרתי לבדי רגעים אחדים בלבד, כיוון שמיד הופיע עלם אשר הוליך אותי באפלה מוחלטת כעיוור. מלווה במורה דרכי היה עליי לחצות אולמות אחדים רחבי ידיים. לבסוף אמר שמאחורי הדלת האחרונה ממתינה לי הגבירה ונפרד מעליי לשלום. משחציתי את הסף, ראיתי באפלולית חדר המיטות, מיטת-אפיריון שווילאותיה מוזחים. ציורי דמשק אדומים נעו לאיטם מוארים בעששית דולקת על שולחן גדוש דברי מתיקה ופירות. מעבר לווילאות, עלה קול שברכני לשלום..."
(מתוך: בתוככי הכחול האחרון, מאת: כרמה ריירה, שיראה אור בקרוב בתרגום לעברית.)
אבל אותי לא הוליכה עלמה צעירה במאה ה-14, אלא גבר בגיל העמידה, שנשם לרווחה כשהתברר לו שאני דובר ספרדית והוא פטור מן המאמץ להסביר באנגלית. הסיור נמשך כארבעים דקות במהלכו שוחחנו על הבעיות האקטואליות של המערכת הפוליטית הקטלאנית: ריח בחירות מתקרבות עמד באוויר ממיר את ריח צמחי התבלין מאז, מה שדרבן אותנו לדון בהחלטתו של הנשיא המכהן לסיים את תפקידו לאחר שלוש שנים בלבד, כמו גם על היחסים בין השלטון הקטלאני לשלטון המרכזי במדריד.
מאז ימי הביניים שימשה כיכר סנט ז`אומה המרכז הפוליטי והמנהלי של קטלוניה ושל העיר ברצלונה. חזית ההיכל המקדמת את פני המבקר מהווה חלק מן הקטע המרשים ביותר בבניין (1596-1602). היא נבנתה בסגנון הרנסנס ומזכירה ארמונות מאותה תקופה ברומא. קומת הקרקע היא חמורת סבר ואיתנה ומראה כשל מבצר. שני אריות ארד (מן המאה ה- 19), ממוקמים לצד גרם המדרגות המוביל לבניין הגותי, מעצימים רושם זה.
החצר הפנימית מוקפת יציע אצילי. מן החצר מעפיל גרם מדרגות מפואר, הנתמך על-ידי קשת מקטע, ומוביל ליציע הגותי דרך קשת מעניינת הנתמכת על-ידי שני עמודים ונחתמת על-ידי כותרת עמוד תלויה.
יצירות רנסנסיות אלה בשיש ורוד החליפו את היצירות הגותיות המקוריות במאה ה- 16. כל היציע הגותי מזכיר בעמודיו הדקים ובכותרותיהם את חצרות המוסדות הדתיים הקטלאנים מאותה תקופה. בראש כל המכלול נמצא יציע עילי של קשתות מקטע, צריחוני אבן מעוטרים ומרזבים בצורת ראשי חיות. מן הקומה האצילית אנו באים מול לשכת האמרכל (האולם ששימש לשכה וארכיב לממונה על החשבונות) וקפלת סנט ג`ורדי. באגף שממול מובילה דלת קטנה ללשכת הנשיא הנוכחית (לשעבר לשכת השופטים), ושתי דלתות מרשימות נוספות מובילות לאולם הבתולה מונטסראט (לשעבר אולם המועצה).
קפלת סנט ג`ורדי תוכננה אף היא על-ידי מרק ספונט, בהתאם להחלטת הקורטס הקטלאניים שהתכנסו בברצלונה בשנת 1432. קפלה זו היתה שיא יצירתו של האומן שעסק בעיטור הארמון מימי הביניים.
שער הכניסה הוא מעשה חושב של עיצובים ופרטים פרחוניים ססגוניים, רכיבים, שמצד שני, אינם נפוצים במיוחד בסגנון הגותי הקטלאני שהוא חמור וקודר יותר. בפנים, החלק הקדום ביותר בקפלה הוא חלל רבוע שבראשו כיפה מצולעת שבאבן הראשה שלה תבליט דמותו של ג`ורדי הקדוש שנצבעה בצבעים חיים והוארה על ידי חלון ורדה שנפרץ במאה ה- 16. בקפלה קדומה זו ניתן למצוא שתי יצירות מופת שהן אולי רבות הערך ביותר בהיכל: חזית המזבח המרשימה מרוקעת זהב וכסף, (יצירה משנת 1456) המציגה את אגדת האביר סנט ג`ורדי, ובשוליו נוספו במאה ה- 16, גרוטסקות רנסנסיות, וכן פסלון הכסף של הקדוש המגן, בשריון מילנזי עשוי מפרקים. שלוש מאות שנה לאחר מכן בין 1738 ל- 1768, הורחבה הקפלה לחלל רבוע נוסף המכוסה כיפה ממוסגרת בארבע כותרות עמודים תלויות. המסך שלפני המזבח הוא יצירה חדשה משנת 1956, זהו ריקוע כסף של החזית הגותית מעשה ידי אנטוני סדורני. שני שטיחי קיר פלמיים מן המאה ה- 16 המגוללים את סיפור תיבת נח מן המקרא, ושתי נברשות ענקיות משנת 1670 מוצגות לראווה בחלק זה של הקפלה.
במהלך השנים צברה קפלה זו אוצרות נכבדים שנעלמו כיום. בחדר תשמישי הקדושה נשתמרו רק כמה חפצי קודש עשויים מתכות יקרות ואבנים. כדאי לשים לב לכלי העתיקות עם שרידים של סנט ג`ורדי: אחד עשוי כסף מעוצב בסגנון הגותי והשני בצורת פירמידה יצירתו של פליפ רוס, שניהם מן המאה ה- 16. העיטורים הליטורגיים מן המאה ה- 15 בעלי ריקועים יפיפיים בזהב ובכסף הם בעלי ערך מיוחד. תפילות נערכות בקפלה רק ב-23 באפריל הוא יום סנט ג`ורדי.
הגידול המתמיד בחשיבותו של הג`נראליטט הצריך לרכוש את הבתים הסמוכים כדי להרחיב את שטח ההיכל. המבנים החדשים שהגישה אליהם היא מן היציע הגותי ממוקמים סביב "חצר עצי התפוז" (Pati dels Trongers), אשר שמו ניתן לו בשל עצי הפרי שניטעו באופן מסורתי בבוסתניהם של בתי האמידים בימי הביניים. אני שב ומנסה לדמיין לעצמי את המראות מאז...
"...הוא פוסע לאיטו בין עצי התפוז המבושמים, קשוב לפכפוכם הקצוב של המים הקולחים לאגן ההיקוות וגולשים לערוץ השקיה. משני צידיו השתרעו ערוגות ובהן שפע פרחי ציניות, שיחי ורדים, ציפורנים ויסמין. בין שיחי הריחן שניחוחו מעורר את החושים, פורח הכול, משתרג למקלעות בשלל צבעים, צהוב, לבן, ורוד. על הקירות מטפס שיח היערה והקיסוס משלח את אצבעותיו הזעירות..."
(מתוך: בתוככי הכחול האחרון, מאת: כרמה ריירה, שיראה אור בקרוב בהוצאת "במבוק")
החלק הראשון של ההרחבה היתה הקמת יציעים התוחמים את היציע הגותי אבל בעלי עמודים עשויים שיש ורוד הבנויים על-פי מיטב מסורת הרנסנס. על-מנת לשמור על האיזון בין החצר החדשה והמבנה הימיבינימי, נשמר הסגנון הגותי בבניית היציע העליון. בין הגרגולות (מרזבים בעלי ראש חיה) שבחצר ניתן לזהות מספר דמויות מעניינות כגון הטורקי, המזכיר את סכנת הפלישה של פיראטים מן הים התיכון, ונושא השרביט, שנהג לפלס דרך לחברי הג`נראליטט בבואם לאספות המליאה.
בתקופה מאוחרת יותר, הורחבה החצר על-ידי פרה פרר (1570-1591), שיצירתו כוללת את מגדל הפעמונים הגותי הקטן ומה שנקרא האולם המוזהב או אולם הישיבות. אולם זה, העשיר ביותר בהיכל, ניכר בעיטורו המרהיב , במיוחד עיצובה המוזהב של התקרה (1578) ושטיחי הקיר הפלמיים סדרה בהשראת יצירתו של פטררקה I trionfi המציגה את נצחון המוניטין על המוות ונצחון הזמן על המוניטין.
במחצית הראשונה של המאה ה- 17 הושלמה בניית החצר עם הקמתה של סדרת אגפים שהבולטים ביניהם הם אולם העיתונות (לשעבר אולם המפות), ואולם טורס גארסיה, על ציורי הקיר בסגנון הנאוסנטיסטה שבו המציגים אלגוריות מקטלוניה, ואולם טאפייס, הכולל ציור קיר אלגורי של הצייר בארבעה חלקים. באולם זה ניתן גם לראות את השולחן העגול ששימש בעבר את בית המשפט העליון לערעורים (1934-1939), כיום נערכות סביבו ישיבות הממשלה הקטלאנית בראשותו של נשיא הג`נראליטט.
בחלק אחר של הארמון הפונה לעבר כיכר סנט ז`אומה המקשר בין הבניין המדיוויאלי ליציע הגותי נמצא אולם קבלות הפנים. אולם זה מתאפיין בכיפה גבוהה, שניתן להבחין בה מכיכר סנט ז`אומה, כיוון שתוכנן כאזור לקפלה חדשה שתבוא במקומה של זו הגותית. הקירות מעוטרים כיום בציורי קיר מתחילת המאה ה- 20 המציגים נושאים היסטוריים. נברשת זכוכית ענקית מעניקה ברק לאירועים הפוליטיים והתרבותיים שעל סדר היום הקטלאני. במרכז הקיר הפונה אל הכיכר נמצא ציור של מלך ספרד חואן קרלוס ה-1 , ציור שצויר לפני כ-30 שנה ומעליו הכתר המלכותי, לפניו ניצב שוב פסלו של סנט ג`ורדי.
בשנות הקהילייה הקטלאנית (1914-1923) החל שיפוץ ההיכל במטרה להשיב לו את זוהר העבר. לאחר מכן החל הרקע האומנותי מתעשר ביצירותיהם של החשובים באומני קטלוניה כיום. ביניהם בולטים עבודות של חואקין טורס גארסיה (1912-1916), באולם הנושא את שמו; פסל חזה של אנריק פראט דה לה ריבה, (משנת 1918), ממוקם בחצר עצי התפוז; ציוריה של מונטסראט גודיול, של ג`ורדי אלומא ושל אנטוני טאפייס; במהלך שנת 1993 נחנך בקומת הקרקע של ההיכל, אולם ישיבות חדש שאת מבואו מעטרות יצירותיו של אנטוני קלאווה.
הביקור בהיכל מתאפשר בסיורים מודרכים בלבד, הנערכים בכמה שפות בימי א` של השבוע השני והרביעי לכל חודש. לצורך הכנת הכתבה היה עליי לתאם את הביקור מראש בטלפון, וזכיתי אגב כך ליחס של עיתונאי לכל דבר ועניין. כמה דקות לפני המועד הגענו לשער הבנין והתבקשנו להמתין. הייתי מצויד במצלמה ובבלוק כתיבה ובינתיים הקשבתי לשיחות של תיירים ששאלו שאלות את שני השוטרים הניצבים קוממיות בחזית הבנין: תייר אחד שאל מה שמו של ראש ממשלת קטלוניה הנוכחי וביקש שירשמו לו אותו על דף שהחזיק בידו. תיירת אחרת שאלה את השומר, "סליחה אתה מדבר אנגלית?" הוא ענה לה שמעט מאוד, והיא שאלה היכן הקתדרלה שנמצאת ממש בסמוך למקום, למרבה ההפתעה הפליא השוטר בעל האנגלית העילגת במשפט מצוחצח למדי: "תפני שמאלה ואחר-כך ימינה." "אני רואה שאתה דוקא כן מדבר אנגלית..." הערתי בחיוך בספרדית. "כדי להגיד ימינה, שמאלה וקתדרלה לא צריך לדעת אנגלית. מלבד זאת, זו שאלה שחוזרת על עצמה כמה וכמה פעמים במשמרת." השיב
חצר עצי התפוז, הנברשת המרשימה, ההידור של אולם ישיבות הממשלה אבל גם הפשטות שלו והרבה פסלים של סנט ג`ורדי, ובאחת הפינות בחצר הומאז` לקורבנות מלחמת האזרחים הספרדית בין 1936 ל1939 נחרטו בזכרוני.
