חופי דנידין
19 במאי 2002.
עזבנו את Oamaru ונסענו לכיוון דנידין. בדרכנו, כ-30 ק"מ מדרום לאומארו, עצרנו בכפר קטן העונה לשם Moeraki לראות את שדה הבולבוסים של ניו-זילנד - הבולדרים של מואראקי. חוף ים זרוע סלעים עגולים הנראים מרחוק כמו מגרש משחקים בו פיזרו ענקים גולות בגודל אימתני. התמונה הזו של הסלעים המפוזרים על החול על רקע האוקיינוס הסוער היתה עוצרת נשימה, מה שלא הפריע לילדים לנשום כרגיל ולהתמקד באיסוף צדפים וקונכיות צבעוניים מאוד, עד שקשה היה לשכנעם שכך הטבע יצר אותם.
הביקור בחוף הים עולה 2$ NZ לאדם ומהווה תרומה לשמירה על ניקיון החוף. על סלעים עגולים אלו מספרת אגדת עם מאורית עתיקת יומין, ששני אחים יצאו לדוג בסירת קנו אשר נטרפה בדרכה בים. סלעים אלה היו סלי המזון של האחים. למדענים הסבר קצת פחות רומנטי, ולפיו סלעים אלו נוצרו משחיקה ומבליה של צוקי חרסית המצויים בסמוך לחוף, וכן קיימת סברה, לפיה האבנים הינם מינרלים שנבנו בצורה סימטרית סביב גוף חי. כך או אחרת - סעו ואל תחמיצו! מהסלעים המשכנו בנסיעתנו דרומה לכיוון דנידין ומפרץ אוטאגו. בדנידין, העיר השנייה בגודלה באי הדרומי של ניו-זילנד אחרי קרייסטצ`רץ`, שוכנת האוניברסיטה הראשונה של ניו-זילנד. דנידין הינה עיר סקוטית ומתגוררים בה דרך קבע המוני סטודנטים הפוקדים את הברים השונים מדי ערב ומפריחים את חיי הלילה השוממים שבה. אם הגעתם אל תחמיצו את רחוב באלדווין (Baldwin St.), שרשום בספר השיאים של גינס כרחוב התלול ביותר בעולם!!!
למרות מוקדי העניין שבעיר, אנחנו העדפנו את הטבע השוכן לפתחה, ובחרנו את מפרץ אוטאגו Otago Peninsula כיעדנו הנבחר. מפרץ זה, אשר הנסיעה לאורכו אורכת כ-26 ק"מ בכביש צר ומפותל בסמוך למים, ללא שוליים ועם רוחות צד חזקות ומפחידות - מהווה את הטבע בשיא הדרו. בקצהו הצפוני של המפרץ ב -Taiaora Head נמצאת מושבת ציפורי האלבטרוס המלכותי היחידה בעולם שהינה בקרבת בני אדם. ציפור מים זו, שמוטת הכנפיים שלה מגיעה ל- 3.5 מ`, הינה הציפור הגדולה בעולם!!!
ציפורים אלו מגיעות לקנן במקום בחודש ספט`, מטילות ביצה אחת ויחידה, ממנה בוקע גוזל בינואר. אנחנו הגענו לתצפית, ממנה ניתן לראות שלשה גוזלים בני כ-4 חודשים עטויים בפלומה לבנה וצמרירית.
אחד הגוזלים היה עירני במיוחד וניסה את כוחו באימונים לקראת מעוף אפשרי. ואולם, אמא טבע חשבה אחרת - עליו להמשיך ולגדול עד גיל שנה, ורק אז, ולאחר שהוריו הביולוגיים שמגדלים אותו במסירות אין קץ ובדאגה של אם פולניה יכניסו אותו למשטר של דיאטה חריפה, במהלכה יאבד מחצית ממשקל גופו, ורק אז יוכל להמריא לדרכו. הגוזלים נראים כמו בובת שעשועים מפרווה רכה ונעימה, והילדים יצאו מגדרם והתמוגגו לראות את הגוזל מתנועע בקן. חשוב להדגיש, כי הקינים הינם טבעיים ואנו צופים באתר טבעי ופתוח ולא בגן חיות כזה או אחר.
עליה לראש הגבעה לאתר הקינון עולה 20$ NZ למבוגר ו-5$NZ לילד. ההסברים מרתקים ומקצועיים. בטרם תשלמו בררו היטב במה תוכלו לצפות כיוון שהציפורים מחליטות בעצמן מתי נוח להן להראות עצמן לציבור, והדבר כרוך בעונות השנה, כך שאם אין ציפורים ואם אין גוזלים בקן, או אם הקן נבנה רחוק מטווח ראיה סביר מביתן הצפייה - חבל על הכסף.
לתחילת הכתבה
שמורת הפינגווין צהוב העין
מכאן נסענו מרחק לכיוון דרום לשמורת הפינגווין צהוב העין. יש מספר אתרי צפייה בפינגווין זה במפרץ, אך אנחנו ממליצים בחום רב על המקום הקרוי בשם Penguins Place. זהו אתר פרטי הממומן כולו מהסיורים במקום. בעלי המקום הכינו תעלות קשר כמו ביעד מבוצר (עיין ערך גבעת התחמושת), כולן מוסוות היטב ברשתות הסוואה ועלים, ובאמצעותן ניתן ללכת כברת דרך ארוכה מאוד לאחר הסעה קצרה במיני-וואן שלהם, ולהגיע ממש למקום שבו הפינגווינים לנים את לינת הלילה שלהם לאחר הדיג בים.
ההסעות יוצאות בקבוצות של כ-20 איש, אנחנו שילמנו 70$ NZ לחמישתנו (מחיר משפחתי) והלכנו והלכנו עד שהגענו. לאחר מסע ממש (לא נורא, לא להיבהל) הגענו לעמדת תצפית על הים מטווח של כ-100 מ`. הפינגווינים צהובי העין חוזרים מהים לפני רדת החשיכה ולכן כדאי להיות במקום לא יאוחר מהשעה 15:30. לאחר המתנה ארוכה בשקט מוחלט, לפתע יצאו מן המים 9 פינגווינים ונעמדו בקבוצות של שניים שלשה על החוף. לאחר כ-15 דקות של תרגילי התמתחות שונים וכיפופי גב, החל אחד הפינגווינים לצעוד בצעדים מצחיקים ומתנדנדים לכיוון גבעות החול בהן אנו התחבאנו. מיד נצמדו אחריו עוד שלשה, וכך החלה החבורה לדדות המעלה השביל לעבר ביתם.
ביתם הינם חורים בחול, מעין מחילות שהם חופרים בעצמם, שם הם מעבירים את הלילה, בבטחה יחסית מאויביהם - חתולי בית בעיקר ומכרסמים שונים המתגוררים במקום. הפינגווינים הללו, שנמצאים רק בניו-זילנד מעוררים מיד סימפטיה עצומה, אינני יודע מדוע. אולי בגלל שבעיני הם נראים כמו עורכי דין המתרוצצים בגלימותיהם בדרך לדיון חשוב, ואולי בגלל דרך הילוכם המזכירה מאוד אותנו בני האדם, גו כפוף מעט, ידיים משוכות קמעה לאחור וצעדים בטוחים והחלטיים. באמת חוויה עוצרת נשימה. צילמנו המון. התמונות מצורפות.
עזבנו את דנידין שמחים וטובי לב, נוצרים באמתחתנו חוויה שערכה לא יסולא בפז. הקדישו לאלבטרוסים ולפינגווינים גם יחד יום שלם, משעות הבוקר.
עופר
(התמונות של הפינגווינים צולמו על ידי ממרחק של 3 מטר תוך התחבאות מלאה בשוחה החפורה באדמה)
לתחילת הכתבה
