אומבריה- ההתחלה
ההיסטוריה האנושית הידועה לנו באזור מתוארכת לתחילת האלף הראשון לפני הספירה. שבטי האומברו (Umbro), האוכלוסיה הקדומה ביותר של איטליה, שלטו אז באזור נרחב שבמרכזו האזור המוגדר היום כאומבריה. עקב חיכוך מתמיד עם האטרוסקים שהגיעו ממערב, שטחם של האומברים הלך והצטמצם, עד שבסביבות המאה התשיעית, האזור נחלק לשניים. מצדו האחד של הטיבר, אזור הכולל את פרוג`ה (Perugia) ואורוויאטו (Orvieto), נשלט על ידי האטרוסקים, בעוד ששבטי האומברו המשיכו לשבת באדמות שמעברו השני של נהר הטיבר, ואף הרחיבו את שטחי שליטתם מגוביו שבצפון (Gubbio) לערים טרני, טודי, גואלדו, טדינו, אסיזי ונרני (Todi, Gualdo, Tadino, Assisi, Terni ו-Narni) שבדרום.
רק תחת שלטון רומי זכו אדמות אומבריה שמשני צדי נהר הטיבר להתאחד ולהתארגן בצורה מסודרת יותר. הרומאים כבשו מחדש אדמות, חרשו שדות ורשתו את כל האזור בדרכים חדשות. The flaminian way, אשר חוצה את כל שטחה של אומבריה, הפכה לציר תנועה מרכזי ולאורכו הוקמו ישובים. הערים עברו בימי שלטון הרומאים מהפכות אורבניות, וסביב רבות מהן הוקמו חומות מסיביות, ששרידיהן נראים עד היום סביב אסיזי, ספולטו וספלו.
השושלת הברברים והתפשטות הנצרות
נפילת האימפריה הרומית חשפה את אומבריה להגירה מסיבית של אוכלוסיה ברברית שהגיע מצפון. המעבר של הויזיגוטים ומלחמת הדמים בין הגוטים והביזנטים יצרו אי יציבות באזור. היה זה הכיבוש הלונגברדי שהביא לשינויים סוחפים באיזון הפוליטי. אומבריה חולקה שנית: מצדו האחד של נהר הטיבר ישבו הלונגברדים (Longbards), ומצדו השני של נהר הטיבר ישבו הביזנטים. שתי הקבוצות נחלקו לחלוטין בעמדותיהן לגבי תרבות ואומנות, חלוקה שביטויה החזק ביותר נראה לעין בהבדל בין שתי ערי הבירה- פרוג`ה הביזנטית וספולטו, בירת הדוכסות הלונגברדית.
הנצרות, שהחלה לפרוח במאה הרביעית לספירה, שגשגה גם באומבריה. אתרי פולחן נוצריים ראשונים נבנו ליד ספולטו, בעוד העמקים המיוערים והמבודדים הפכו לערש הנזירות המערבית. הקדוש הנוצרי בנדיקטין (St Benedictine), מייסד הנזירות המרכזית, נולד והחל את דרכו בנורצ`ה (Norcia) שבמזרח אומבריה. באומבריה עדיין ניתן לראות מנזרים בנדיקטים שנבנו באזור על ידי הקדוש בנדיקטין (המנזרים הבנדיקטיים היו הראשונים בהם חיו נזירים תחת קורת גג אחת ופעלו תחת חוקים ברורים). נוף הפרא וההרים האדירים של ולנרינה (Valnerina) מסווים שניים מהמנזרים החשובים והנפלאים באיטליה - מנזר סנט פייטרו ב-Valle at Ferentillo, והמנזר של Sant`Eutizio, המנהיג הרוחני של הקדוש בנדיקטין ושל המסדר שהוא ייסד, שממוקם בעמק המחבר בין פרצ`י (Perci) לנורצ`ה. שני המנזרים משופצים ופתוחים לביקור.
החידוש של ימי הביניים
"אירופה כוסתה במעטפת לבנה של כנסיות", כך כתב נזיר שתאר את תנופת הבנייה האדירה שסחפה את אירופה לאחר שנת 1000 לספירה. החידוש המקיף הוחש על ידי שינוי בתנאים הכלכליים והפוליטיים באזור, שהשפיעו גם על אומבריה. מאות שלמות של קונפליקטים ממושכים, אי-יציבות ופחד, נראו סוף סוף כאילו עמדו להסתיים. בתחילת המאה ה-11 זכה האזור ליציבות ובהיותו מוקד מפגש למסחר ולתרבות, הערים שבו הפכו שוב למרכזים משגשגים ובולטים. בין המאות ה-12 וה-13 פרחה התרבות הרומנסקית הגדולה. בספולטו בנו את הקתדרלה ואת כנסיית סן פייטרו, שהתפרסמה בזכות חזיתה המפוארת. בבוואניה (Bevagna) נבנו כנסיית סן סילבסטרו, שנחשבה ליהלום של הרומנסקה באומבריה, הקתדרלה של סן רופינו באסיזי וקתדרלות נוספות רבות.
מעליית הקומונות ועד עליית משפחות האצולה
עם התחזקות מעמד הסוחרים ועלית חשיבותן של הערים, החלו לקום באומבריה של המאה ה-11 קומונות עירוניות אוטונומיות. היציבות השלטונית והתחזקות הקומונות הביאו להקמת מבני ציבור מונומנטליים, ששמשו כאמצעי להביע את העצמה של מוסדות הקומונה. בכיכר "4 בנובמבר" בפרוג`ה נבנה המושב המרשים של מושל העיר, Palazzo dei Priori, כשמצדדיו שתי יצירות מהמאה ה-13: המזרקה המרהיבה של ניקולה וג`ובאני פיסאנו והקתדרלה של סן לורנצו. בעיר טודי קושטה כיכר ימי הביניים בשלושה ארמונות גדולים ומפוארים, ובגוביו נבנה אחד הבנינים היפים באיטליה - ארמון הקונסול, בין השנים 1332-1349.
באמצע המאה ה-14 החל המצב הפוליטי להשתנות, כאשר האפיפיורות שמושבה ברומא, טענה לשליטה על כל האזור. מערכת היחסים המרה ומלאת הסכסוכים בין הקומונות האינדיבידואליות לבין השלטון המרכזי האפיפיורי, סללה את הדרך לעליית משפחות האצולה. בכיכרות הערים הוחלפו בנינים ציבוריים בבתי אצולה, שסמלו את פאר וטוהר התרבות של חצרות השלטון החדשות. אמנים שונים נקראו על ידי משפחות האצולה לסייע בבניין, תכנון וקישוט מבני הציבור. כך למשל, הפכה משפחת ויטלי את צ`יטה די קסטלו (citta di castello) למרכז האמנות התוסס ביותר באומבריה, עם עבודות של ציירים כרפאל, ג`יורג`יו וסארי ודומיהם. שתי יצירות מן התקופה, הנחשבות היום לנכסי תרבות עולמיים, הן הבזיליקה של פרנציסקוס הקדוש באסיזי והקתדרלה המרכזית באורוויאטו.
בין 1182 ו-1226, אומבריה היתה קשורה בדמותו של הקדוש הנוצרי פרנציסקוס, מייסד התנועה הקתולית החשובה "מסדר הפרנציסקנים". שנתיים לאחר מותו הוצבה אבן הפינה לבזיליקה הנושאת את שמו באסיזי, בזיליקה שנחשבת לאחד המבנים החשובים בעולם הנוצרי. אמנים מכל רחבי איטליה קישטו את הבזיליקה, שסימנה גם את הופעת הארכיטקטורה הגותית באזור. רק כמה מאות מאוחר יותר, יופיע סגנון זה בחזית המפוארת של הקתדרלה באורוויאטו. (לתזכורת: בשנת 1997 פקדה את אומבריה רעידת אדמה עזה. חלק מתקרת הבזיליקה באסיזי קרס, ואיתו ציורי קיר יקרי ערך. העולם הנוצרי התגייס לשיקום המבנה, ובתקציב ענק שגויס בתוך פחות מחודש בכל רחבי העולם, תקציב העולה על חצי מיליארד דולר, שוקמו ההריסות והמבנה שופץ לחלוטין).
הרנסאנס: יצירתו של פרוג`ינו
הרנסאנס הופיע באומבריה בקצבים שונים במקומות שונים, אך תמיד הקביל לארועים הפוליטיים שהתרחשו בערי האזור. במאה ה-15, הגיעו לאזור האמנים המובילים בזירה הלאומית. בפרוג`ה ובאורוויאטו פעלו אמני ציור, ארכיטקטורה ופיסול שונים, בהם ידועים כ-Filippo Lippi, שיצר בקתדרלה של ספולטו. נוכחותם של אמנים דגולים ומהוללים היתה כהקדמה לצמיחתו של גדול ציירי הרנסאנס של אומבריה Pietro Vannucci, הידוע יותר כפרוג`ינו (Perugino). הפואטיקה היפהפיה בה שרטט פרוג`ינו את דמויותיו, יושבות בנוף אומבריה, מצויירות עם מעברי אור וצל מעומעמים, תשפיע כנראה מאוחר יותר על תלמידו המהולל ביותר - רפאל.
במסלול האפיפיורות - עליה וירידה
המאה ה-16 סימנה את העליה המקיפה של הכוח האפיפיורי באומבריה. העיר פרוג`ה, שהתנגדה לאפיפיורות, נפלה תחת שלטון הכנסיה ב-1540, לאחר מצור כלכלי. העיר שינתה את מראה - במרכז העיר נבנתה מצודה ענקית, ה-rocca paolina, עם ביצורים שנבנו כדי לסמל את הכוח המוחלט של האפיפיור על העיר, שהיתה בירת המחוז. ברוח אותם שינויים, נבנו ארמונות גדולים, שהחליפו רובעים שלמים של העיר הימי ביניימית. לכאורה, היתה זו תקופת פריחה, אך אומבריה החלה לסבול מבידוד ומהידרדרות כלכלית, וכפועל יוצא - מעוני וצמצום באוכלוסיה. ב-1860 שולבה אומבריה במה שהוכרז אז כממלכת איטליה. בשנת 1927 חולקה אומבריה לתת המחוזות הנוכחיים, פרוג`ה וטרני. אומבריה של המאה ה-20 פתחה את דלתותיה לקידמה, אך לא שכחה את עברה.
