גוואטמלה סיטי, אנטיגואה ואגם הטטילאן
לאחר טיול של חודש וחצי במרכז אמריקה ועם חודש נוסף לפנינו והרבה להספיק, תכננו, אני ובן זוגי, לעבור בגוואטמלה מהר ולהמשיך למקסיקו. אך רק כשהגעתי, למדתי כמה יש במדינה זו, כמה היא מיוחדת וכמה קשה לעבור אותה מהר. אנחנו עשינו בה חודש ואתאר לפניכם את האתרים המרכזיים בהם עצרנו. את אותם אתרים אפשר לעשות גם בשבועיים וגם בחודשיים. תלוי בכם. מומלץ גם לקרוא לונלי פלאנט ועוד טיפים, כך תגלו בעצמכם את כל האופציות העומדות בפניכם.
לגוואטמלה אפשר להגיע מהצפון, דרך מקסיקו - מסאן כריסטובל לשלה, או מפלנקאה לפלורס. אפשר להגיע גם מהדרום. אני הגעתי באוטובוס ישיר מניקרגוואה לגוואטמלה סיטי, עיר הבירה, אליה מגיעים כל האוטובוסים החוצים את ארצות מרכז אמריקה. מבט מהיר אחד על גואטמלה סיטי מספיק לרוב האנשים, כדי להבין שאין טעם להוציא עליה ולו יום אחד. זו עיר מזוהמת, עיר גדולה, רועשת, מלאה פשע ומעט מאוד נקודות חן. למי שכן בוחר להישאר, אגב, יש בית חב"ד בעיר, שעושה ארוחות שישי נהדרות.
בגוואטמלה סיטי מומלץ לעצור באחד הבנקים ולקנות כסף מקומי. בעיר הגדולה קל יותר למצוא בנקים עם תעריף זול. מגוואטמלה סיטי לקחנו אוטובוס לאנטיגואה. הנסיעה אורכת שעה וחצי ועולה דולר. אנטיגואה היא עיר קולוניאלית מקסימה וציורית (כך מתאר הלונלי פלנט את כל הערים במרכז אמריקה, אך זו באמת ציורית ומקסימה). באנטיגואה ערכו מחקר שוק מקיף, לפני שאתם בוחרים אכסניה, כיוון שיש אכסניות יקרות מאוד ועד זולות מאוד. זכרו לאכול ולבלות מוקדם כי הכול נסגר עד 1:00.
האטרקציה המרכזית באנטיגואה היא יום סיור להר הגעש הפקאיה. לאורך כל הטיול במרכז אמריקה, אתם תשמעו על אינסוף הרי געש, אבל זהו הר הגעש המרשים ביותר. אם לטפס על אחד בלבד בטיול, זה יהיה על הפקאיה. לפני העלייה לפקאיה, יציעו לכם ילדים קטנים מקלות הליכה תמורת דולר או שניים. אם יש לכם, הביאו מהבית, אם אין, שכרו את המקלות. תצטרכו אותם למעלה. העלייה עצמה קשה בהתחלה, בעיקר כי מאחוריכם ילכו ילדים על סוסים, שישאלו אם כבר התייאשתם וכבר תרצו לשכור סוס כדי שיעלה אתכם למעלה. אל תתייאשו. רק ההתחלה תלולה. בהמשך זה טיפוס חביב ונוף יפה.
החלק המרשים ביותר הוא כשמגיעים להר הגעש עצמו, שם תלכו על אבנים לוהטות ומתחת לרגליכם תראו את הלבה זורמת (תלוי ביום, בשעה ובמזל. תמיד עדיף סיור בוקר, כי יש יותר סיכוי ללבה). המקלות יסייעו לכם לעלות, כי אסור לגעת באבנים (אנחנו הנחנו את התיק לחצי דקה והרצועה נמסה מחום האבנים). מומלץ להביא איתכם שקית מרשמלו ולצלות מעל הלבה. זו חוויה נחמדה ואחלה תמונה לחברים הקנאים בבית. נחמד גם להסתובב באנטיגואה עצמה, בין הרחובות, הקתדראלות היפות ויש גם שוק. לא קנינו באנטיגואה, כי היה זה תחילת המסלול ולא ידענו, אבל שם מצאנו את המחירים הזולים ביותר והמוכרים הנתונים ביותר למיקוח בכל גואטמלה.
מאנטיגואה המשכנו לאגם הטיטלאן. בלונלי פלאנט כתוב שאוטובוס ישר לפנחצ'ל עולה 4.50 דולר ולוקח שעתיים וחצי. הסתבר לנו, שזה בעצם עולה הרבה יותר והספר לא מעודכן. אנחנו חשבנו, שכמו שעשינו עד עכשיו בטיול, נמצא את ה"צ'יקן באס" ונתמקח למשהו זול יותר. בסוף שילמנו יותר, כי היה צריך להחליף שלושה אוטובוסים בדרך וכל אחד רימה אותנו בתורו. אז קחו את האוטובוס הישיר וזהו.
מפנחצ'ל לוקחים מעבורת, שיוצאת כל חצי שעה או שעה, לאחד מהכפרים באגם הטיטלאן שבו אתם בוחרים לשהות. אנחנו ישנו בסן מארכוס, אך רוב התרמילאים הישראלים ישנים בסן פדרו. בסן מארכוס העברנו קרוב לשבוע. עשינו קורס מסאג' מקצועי. סן מרכוס נחשבת הכפר ה"הוליסטי" של האגם יש מגוון אופציות: שבוע במרכז יוגה, קורסי מסאג', הדרכה רוחנית וכל מה שאתם לא מחפשים. בבוקר היינו בקורס, בצהריים שחינו במי האגם ובערב ישבנו ב-בליינד למון, בר ג'אז שפתח אמריקאי שהתיישב במקום. כל יום יש הופעת ג'אז חיה או הקרנה של סרטים והאוכל נהדר. גם הוויסקי.
מסן מארכוס אפשר גם לקחת מעבורת לסן פדרו ליום טיול. יש שם בעיקר שווקים ומסעדה ישראלית שכולם המליצו לנו עליה. האוכל היה מעולה, אבל תביאו ספר, כי צריך לחכות שלוש שעות מינימום לכל הזמנה. מסן מארכוס עשינו טיול, שהיה אחד היפים בגואטמלה: פשוט התחלנו ללכת מהכפר, לכיוון שהפנו אותנו לחאיבליטו: יש קצת טיפוסים ועליות, אבל הנוף הוא מדהים: כל הדרך מפלונים קטנים, הולכים בטבע מול האגם ורואים אותו מכל זווית צילום אפשרית.
בדרך תראו גם הרבה מקומיות סוחבות על הראש משקל אדיר, בעיקר עצים. המקומיים שם לבושים בצורה מסורתית עדיין ודוברים שפה מסורתית. בחאיבליטו עצמה יש את המלון היקר ביותר בגואטמלה ומבט אחד בו יסביר לכם למה. המלון יושב בדיוק על גדות האגם ומהמזח אפשר לקחת מעבורת חזרה לסן מארכוס. מסן מארכוס נסענו לצ'יצנקסטאניגו. זה אחד מהדברים שמומלץ לעשות בסיור מאורגן, זה לא מסורבל ועולה ממש כמו אוטובוס ומעבורת.
לתחילת הכתבה
מעיינות חמים בשלה וטיפוס לאור ירח
האוטובוס לוקח אתכם מסן מארכוס או סן פדרו לצ'ציצנקסטניאגו, עיירה שלמה שבימי חמישי וראשון הופכת לשוק אחד גדול. השוק הוא חוויה נהדרת, הרבה דברים יפים ואווירה טובה, אבל המחירים יקרים יחסית והמוכרים לא גמישים, כי יש להם הרבה לקוחות. המקומות הזולים לעשות קניות בגואטמלה הם אנטיגואה ושלה. בצהריים, לאחר שמיצינו את יום השוק, ביקשנו מאוטובוס הסיור להוריד אותנו בעיירה שממנה לקחנו אוטובוס לשלה, קיצור לעיר בשם קאצלטנאגו. העיר עצמה די מבודדת מתיירים. היא נמצאת בקצה הכי צפון-מערבי של גואטמלה והסיבה היחידה להגיע אליה, זה כדי לעבור את הגבול לסן מארכוס. אם לא סיימתם עם גואטמלה אל תגיעו. זו הטעות שאנחנו עשינו.
אטרקציה מרכזית בשלה: המעיינות החמים בפוארטוס חורחינאס. למעיינות אפשר לקחת אוטובוס + כניסה מהמרכז מידע לתיירים ליד כיכר העיר, זו האופציה הכי זולה (20 קאצאל). המעיינות הם מעיינות חמים, הממוקמים במרכז יער, במעלה ההרים הגבוהים של רמת גואטמלה. אז תוך כדי שאתם שורצים במים החמים, בחוץ קפוא כל כך, שאתם רואים אדים כשאתם מדברים. יש מעיין עם מים חמימים, מים חמים ואחד רותח כל כך, שזה לא אנושי לשבת בו אפילו שנייה. חצי יום במקום, כמו שמציע הסיור המאורגן, זה יותר ממספיק. אל תביאו דברים יקרי ערך, כי אתם סתם תלחצו. אין איפה לשים אותם. תביאו כמה קאצאלים לנסיעה ולכוס שוקו חם בקפיטריה.
עוד בשלה יש טיפוס לאור ירח להר געש סנטה מריה. יש את השוק, המוזיאון המקומי וסיבוב בעיר הקולוניאלית: התיאטרון הלאומי מאוד יפה. אפשר ללמוד ספרדית גם, למתכננים להישאר זמן רב. מקאצאלטנגו לקובאן במרכז גוואטמלה, יש נסיעה של יום כמעט באוטובוס תיירים נוח אבל יקר, או בתחלופה של צ'יקן באסים. אנחנו, כתרמילאים עניים אחרי צבא, כמובן שלקחנו את הצ'יקן באסים. הייתה חוויה משעשעת. היינו התיירים היחידים על האוטובוס. הנסיעה קשה ומפותלת. אל תאכלו ארוחה כבדה מדי בבוקר. הגענו מאוחר לקובאן ולכן ישנו שם, אין מה לעשות בעיר, רק לנסוע משם ללאנקין. אם אתם כן נתקעים בעיר, אז יש שם בית קפה שמוכר שוקו וקפה מתובלים בתבלינים מסורתיים וחריפים במיוחד של המאיה. נדמה לי ששם המקום הוא של-הא קפה.
סמוק צ'אמפיי והטיקאל
בלאנקין יש שתי אופציות: אפשר לישון בעיר, שם זול וקרוב למסעדות, או שאפשר לישון למטה, ליד הנהר. אם אתם רוצים לחוות את החוויה המלאה של לאנקין ובלי לחסוך - תשנו ליד הנהר. אל ראטירו הוא שם המקום. שם יציעו לכם בקתות עץ על גדות הנהר. בבוקר אתם קמים וסוסים מלחכים דשא ליד הדלת שלכם והזריחה מעל ההרים בצד השני של הנהר ואתם בטוחים שישנתם בתוך גלויה. המסעדה של המלון, שבערב הופכת גם לבר, היא ממש טובה. כשאתם עושים טיולים הם מציעים אפילו ארוחה לדרך, ארוזה בעלי בננה. האוכל שלהם הוא מאוד מערבי, אבל בשלב זה של הטיול התגעגענו לאוכל שהוא לא אורז ושעועית, אז היה מאוד נחמד.
בלאנקין כמה מהאטרקציות השוות ביותר של גואטמלה. האחת היא טיול לסמוק צ'אמפיי: טיול של יום שלם וכולו כשאתם לבושי בגדי ים. אין טעם להביא בגדים אפילו. מתחילים במערה, שם אתם הולכים עם נר ביד אחת ועם היד השנייה שוחים, מטפסים על סלעים מדי פעם, שוחים כנגד הזרם ורוב המדריכים גם ייקחו אתכם בסוף לסלע בתוך המערה. כשאתם קופצים למים מגובה של איזה מטר וחצי, אתם ממש שוכחים שזה בתוך מערה. אחר כך נותנים לכם אבובים לרדת במורד הנהר ובסוף אתם מגיעים לסמוק צ'אמפיי, שם יש מערכת של בריכות טבעיות בצבע תכלת-טורקיז. מקום מדהים. אתם לא תרצו לעזוב! בדרך בטוח תהיה ילדה קטנה שתנסה למכור לכם שוקולד אמיתי, שהיא הכינה מעץ הקקאו, ותראה לכם את הפרי אפילו. תקנו ממנה. שוווה כל קאצאל!
טיול קטן נוסף בלאנקין, הוא הליכה ברגל או לתפוס טרמפ למערת העטלפים בקצה היישוב. מומלצת ההליכה ברגל, הנוף ממש יפה. נכנסים למערה והיא ענקית ומלאה נטיפים - ממש יפה. חצי שעה סיור במערה מספיקה ואז כולם יוצאים החוצה, מחכים בפתח המערה ובשעה 18:00 בדיוק, על הדקה, רואים להק של אלפי עטלפים יוצאים החוצה. מראה ממש יפה. משם יעלה לכם 10 קאצאל לחזור חזרה לעיר.
התחנה האחרונה שלנו בגואטמלה הייתה אזור פלוראס. מקובאן לקחנו אוטובוס לפלוראס. שם גילינו שהמחירים אינם תואמים את כיסם של תרמילאים צעירים ונסענו לאל ראמטה. אל ראמטה היא עיירונת קטנה ומדהימה (אבל מלאה יתושים) לצד אגם. היא יותר מתאימה לתרמילאים, הלינה זולה יותר והאוכל גם. אנחנו עשינו שם יום מנוחה על האגם ויום למחרת נסענו לאטרקציה המרכזית של האזור: הטיקאל - עיר שלמה של המאיה, חבויה בתוך יער. יש כמה אופציות לטיולים בטיקאל. יש סיור מאורגן עם מדריך, המומלץ ביותר הוא זה שנעשה עם הזריחה. אנחנו לקחנו רק את האוטובוס, כך יכולנו ללכת בקצב שלנו וליהנות מהשקט, בלי מדריך הממהר לסוף המסלול לקבל את הטיפ שלו.
בלונלי פלאנט יש מידע רב ואפשר להדפיס גם מהאינטרנט ומדי פעם לצותת למדריך אחר שנמצא באתר וזה מספיק. הטיקאל היא יום שלם. חצי יום טיול וחצי יום התאוששות. האטרקציה המרכזית היא כמובן לטפס על הפירמידות ולראות את כל יער הפטאן מסביב, עם קצות הפירמידות המזדקרות מצמרות העצים הגבוהים. גם מגניב לדעת מי הם בעצם המאיה, להם שייך האתר הענקי והמרשים הזה. נחמד למשל, לעמוד בקצה הפירמידה הגבוהה ולדעת שהמאיה היו שבט מאוד חזק ששלט כמעט בכל מקסיקו וגואטמלה. הם היו מאוד אכזריים והיה להם טקס שבו לקחו את השבויים וכרתו את ראשם כקורבן לאלים. אותו הראש התגלגל במורד המדרגות שבהן טיפסתם. מאל ראמטה נסענו לפלורס, כיוון שרק משם אפשר לחצות למקסיקו. בילינו שם יום. הסתובבנו באי, בשוק. ראינו את הנוף וזה הספיק לנו. לקחנו אוטובוס לנהר שחצינו בעזרת סירה, לגבול ממקסיקו ומשם אוטובוס לפלאנקה.
טיול בגואטמלה יכול להיות מאוד מגוון. זו ארץ שיש בה הכל. אתם יכולים לבחור על מה לשים את הדגש או לעשות קצת מהכל, כמו שאנחנו עשינו. יש מקומות למנוחה, לרביצה באגם או בים כמו אגם הטיטלאן, פלורס, ליבינגסטון בחוף הקאריבי, אל ראמטה. יש עתיקות רבות, כמו הטיקאל ועוד. יש הרי געש כמו הפקאיה וטיולי יום רבים, בעיקר באזור קאצאלטנגו. יש גם טרק של שלושה ימים, למי שמחפש, מקאצאלטנגו לאגם הטיטלאן (את התיקים יסחבו לכם, זה כלול במחיר). יש שווקים, אוכל טוב, תרבות מקומית, מקומיים לבושים מסורתי ודוברים שפות מסורתיות. מעיינות חמים. יש הכל, רק צריך לבחור וליהנות.
יוצאים לטיולי תרמילאים בגוואטמלה? כל המידע לטיול שלכם באתר "עפתי" >>
