מי אנחנו
לפני מספר שנים יצאנו בן זוגי ואני לירח דבש מורחב במרכז אמריקה (כמה ירחים...). לאחר כחודש טיול במקסיקו, החלטנו להמשיך לגוואטמלה ומכיוון שהגענו מהחוף הפאסיפי, המעבר בטאפאצ'ולה היה היעד. לטאפאצ'ולה הגענו בנסיעת לילה באחד האוטובוסים המפוארים של חברת "אדו" ותכננו לעבור את הגבול בבוקר. בבוקר, שמחים וטובי לב, לקחנו מונית למעבר הגבול הקרוב כדי לגלות שבעקבות אחד ההוריקנים הקשים שידע האזור, מעבר הגבול והגשר שעליו ישב נמחקו. לא נותר לנו אלא להתבונן במה שעושים המקומיים, לפנות לבחור עם רפסודה מאולתרת מפנימיות של צמיגים ולעבור לצד השני של הנהר. ככה התחיל הרומן שלנו עם גוואטמלה (סיפור המעבר המשיך הלאה, אבל קצרה היריעה...). היום, לאחר כמה שנים ולאחר שהגורל והמקצוע של בן זוגי זימנו לנו את האפשרות לחזור ולגור פה (זמני, הכל זמני), ברור לי שההגעה לגוואטמלה יכולה להיות חוויה לא פשוטה. השפה, הנוף, התרבות, העוני, הפערים, כולם יחד הופכים את גוואטמלה למדינה מעניינת, מזעזעת, מרתקת ומהממת.
הדבר הראשון שאליו תזדקקו עם הגעתכם הוא, כמובן, לדעת איך מגיעים ממקום למקום, ובקיצור, התחבורה. אז הנה לפניכם - הדרכים להתניידות בגוואטמלה, על פי חלוקה של ארבעה סוגים.
השאטל
הפתרון הקל, הנוח, הידידותי והיקר מכולם הוא ה"שאטל", אותו רכב מסחרי השייך לסוכנות נסיעות, שיביא אתכם מנקודה A לנקודה B במהירות (יחסית, אצלנו הכל יחסי...) ובנוחות (שוב יחסית...). לשאטלים יש מסלולים וזמנים קבועים והם מתניידים בין נקודות התיירות השונות ומשרתים כמעט אך ורק תיירים.
אופן השימוש: פשוט נכנסים לכל סוכנות נסיעות, מבררים זמנים ומשלמים.
היתרון: קל, מהיר ונוח.
החסרון: קצת יקר למוצ'ילר ממוצע.
הערה: כדאי לוודא בסוכנות הנסיעות, שדרכה סגרתם את הנסיעה, שאכן מדובר בשאטל עד ליעד, מכיוון שבחלק מהמקרים, בעיקר ליעדים הרחוקים (פטן, סמוק שמפיי והיעדים במקסיקו), השאטלים מסיעים אותך רק עד תחנת האוטובוס או מקום מפגש ופשוט מעלים אותך לקו אוטובוס קיים.
אוטובוסים מדרגה ראשונה (פולמן)
קצת מגוחך לקרוא להם ככה, כי מדובר באוטובוסים מלפני 30 שנה, שלא תמיד מצליחים להגיע ליעד בלי לשבוק חיים בדרך, אך מצויידים במושבים נוחים ומתכווננים. האוטובוסים הללו מחברים את כל הערים המרכזיות במדינה, רק חשוב לשים לב שהתחבורה היא פרטית ולכן ברוב המקרים קיימות מספר חברות המפעילות את אותו הקו. כל החברות מציעות בערך את אותה רמה של נסיעה.
אופן השימוש: לכל חברה יש תחנה מרכזית משלה וצריך לברר בכל עיר אילו חברות מגיעות ליעד המבוקש והיכן נמצאת התחנה. יש להגיע לתחנה מינימום רבע שעה לפני היציאה, לקנות כרטיס ולעלות. בחלק מהמקרים יש נקודות איסוף הקרובות יותר למוקדי התיירים ואז משלמים לעוזר הנהג.
היתרון: מציע חויית נסיעה קצת יותר נוחה במחיר סביר.
החסרון: מחייב לעשות שיעורי בית לגבי החברות והתחנות.
הערה: יוצא מן הכלל לגמרי הוא הקו מגוואטמלה סיטי לפלורס של חברת "לינאה דורדה". הקו הספציפי הזה מציע אוטובוסים חדשים ונוחים עם שירותים ועוד פינוקים. מכיוון שמדובר בנסיעה של מינימום 10 שעות מגוואטמלה סיטי לפלורס, אפשר בהחלט לקחת את אוטובוס הלילה ובכך "לחסוך" לילה בגסט האוס. האוטובוסים נקראים דרגת "דה-לוקס" או "סופר דה לוקס" ועולים, כמובן, קצת יותר.
אוטובוסים מדרגה שניה (הצ'יקן באס)
האוטובוס הזה הוא חוויה בפני עצמו ומומלץ בחום לכל מי שמגיע לנסוע לפחות נסיעה אחת קצרה באוטובוס כזה. מדובר על אוטובוסי בית ספר משנות ה-50 בארה"ב, שעברו הסבה מקצועית לשמש כתחבורה ציבורית עממית. האוטובוסים עוברים "שיפוץ", שבו בעיקר מוסיפים להם ספסלים וצובעים אותם בשלל צבעים. הכמות המקסימלית של אנשים לאוטובוס היא על בסיס "דחוס כפי יכולתך" ולא נדיר שעל ספסל המיועד לשני אנשים ישבו 4 +עז. המחיר זול והחוויה האנתרופולוגית שווים.
אופן השימוש: על כל אוטובוס רשום היעד שלו. אפשר או לעלות בתחנה המרכזית בכל עיר או לתפוס אותם על הדרך. הם עוצרים לכל אחד בכל מקום, רק צריך להרים את היד. התשלום הוא על האוטובוס בזמן הנסיעה לעוזר הנהג.
יתרון: מחיר+חוויה.
חסרון: לא נוח בלשון המעטה, במיוחד למי שגובהו מעל 1.60מטר, לא מתאים לבעלי לב חלש.
הערה: מנסיון אישי, הקו לסן פדרו לה לגונה מפחיד במיוחד.
עוד הערה: בתוך חלק מהערים ולעיתים גם בינהן ישנם "מיקרובוסים", שהם למעשה מוניות שירות. ההתמצאות קצת יותר מסובכת והכי פשוט זה לשאול את הנהג או העוזר אם הקו מגיע ליעד.
רכב שכור
נדיר מאוד וכמעט לא מקובל, אבל אפשרי. הבעיה העיקרית בהשכרת רכב פה היא תרבות הנהיגה הבלתי נסבלת ומסוכנת בטירוף של הנהגים המקומיים. בעיקר של נהגי הצ'יקן באסים והמשאיות. חוקי תנועה הם בגדר המלצה בלבד ואיכות הכבישים (פרט למספר מצומצם) היא זוועה.
אופן השימוש: כדאי להזמין מראש רכב באחת הסוכנויות הבינלאומיות, כגון אלמו או אויס ואז הרכב יחכה כבר בשדה התעופה.
היתרון: זמינות.
החסרון: מחיר, קשיי התמצאות, איכות הכבישים ותרבות הנהיגה. בקיצור, פחד אלוהים.
ישנם, כמובן, סוגים רבים נוספים של אמצעי תחבורה כמו הסירות (לאנצ'ות) באגמים למינהם, הטוקטוקים, טיסות פנים לפלורס וטיקאל, המיקרובוסים, שהם למעשה מוניות השירות המקומיות ועוד... אבל לא אוכל לספר לכם על הכל בכתבה אחת, אז אם יש שאלות פרטניות אשמח לענות ולנסות לעזור במייל.
מאוד חשוב לשמור על אמצעי הבטיחות והביטחון המוכרים והידועים: לשמור דרכונים, כסף וציוד יקר ערך אחר עליכם, לא לנדב יותר מדי מידע, לא לנסוע אם אתם חושדים שהנהג שיכור, והכי חשוב, במידה וחס וחלילה שודדים אתכם לא להתנגד ולא להתחכם! מקרי שוד קורים פה מדי פעם לאו דווקא לתיירים, אלא לכולם וחיי אדם לא שווים הרבה...
נסיעה טובה!
לתחילת הכתבה
יוצאים לטיולי תרמילאים בגוואטמלה? כל המידע לטיול שלכם באתר "עפתי" >>
