גואטמלה - עפתי! - המלצות על טיולי תרמילאים

גואטמלה היא אחד מיעדי החובה למבקרים במרכז אמריקה, בזכות השילוב בין התרבות העשירה וההיסטוריה של בני המאיה, לבין אתרי טבע מרהיבים. בגואטמלה תוכלו לטייל בין הריסות טיקאל, להגיע לאגם אטיטלן ולמפלי סמוק שמפיי המרהיבים ולבקר בהר הגעש פקאייה, תוך מפגשים את המקומיים, ששמרו במידה רבה על תרבותם האותנטית

תום דקל - מערכת אתר למטייל

| 25/12/2014

סקירה כללית על המדינה

גואטמלה (Guatemala) היא אחת המדינות היפות והמתויירות במרכז אמריקה. במדינה יש שילוב ייחודי בין התרבות המרתקת של בני המאיה והאתרים ההיסטוריים שלהם, לבין נופים מרהיבים, הכוללים הרי געש רבים, נהרות, ג'ונגלים וכמובן הבריכות המדהימות בסמוק שמפיי. שם המדינה מגיע, ככל הנראה, משפת ה'נאוואטל' שהייתה נפוצה באזור זה בתקופה שלפני הכיבוש הספרדי. בשפת הנאוואטל משמעות השם "גואטמלה" היא "מקום עם הרבה עצים".

לאחר קבלת העצמאות במאה ה-19, ידעה המדינה תהפוכות רבות ומלחמת אזרחים ארוכת שנים, לקראת סוף המאה ה-20 נחתם הסכם עם כוחות הגרילה, שהביא להפסקת האלימות הרבה ולמעבר למשטר דמוקרטי. כיום, המדינה זוכה לשקט פנימי יחסי ומתחילה בתהליך של שגשוג. גואטמלה אינה נמנית בין המדינות המפותחות, מרבית האוכלוסייה (כ-16.5 מליון) כפרית ועוסקת בחקלאות והדבר ניכר בפשטות האנשים ובחוסר הקדמה השורר ברוב המדינה. זהו, אגב, חלק מהקסם שלה. כיום, גואטמלה הפכה ליעד תיירותי נחשק בשל השילוב של היופי והראשוניות במדינה. ניתן לטייל בה בזמן קצר יחסית ולראות את האתרים המפורסמים, וניתן להישאר בה זמן רב ולהתמכר לשלווה ולשקט.

לגונה אטיטלן. צילום: תום דקל

שפה ושליטה באנגלית

השפה המדוברת בגואטמלה היא ספרדית, אם כי בחלק מהאזורים התושבים מדברים בשפה ילידית מקומית, אך גם הם יבינו ספרדית, לרוב. מרבית האנשים במדינה לא דוברי אנגלית, גם לא ברמה בסיסית, ולכן ידע בסיסי בספרדית יכול לסייע מאוד. באנטיגואה, לעומת זאת, תוכלו למצוא בבתי עסק שונים דוברי אנגלית (הוסטלים, חלק מסוכנויות הטיולים, חלק מהמסעדות, ברים).

תיאור מסלול במדינה

על אף שיש הרבה מה לראות בגואטמלה, ניתן להספיק לעשות זאת בזמן קצר מאוד, תוך עשרה ימים ניתן לראות את מרבית היעדים הפופולאריים במדינה. כמובן שבכל מקום ניתן לבלות זמן רב, אך זה כבר תלוי במסגרת הזמנים שלכם ואופי הטיול:

נחיתה בגואטמלה סיטי ומשם הגעה ישירות לאנטיגואה. ביקור באנטיגואה ויציאה להר הגעש "פקאייה", סן פדרו לה לגונה והכפרים סביב לגונה אטיטלאן (אפשר גם להגיע לקצאלטנאנגו ומשם לצאת לטרק לסן פדרו). גיחה לשוק בצ'יצ'יקסטנאנגו (יש לתזמן זאת ליום חמישי או ראשון, עם עדיפות לראשון), לנקין וסמוק שמפיי, פלורס, ההריסות בטיקאל, ריו דולסה, הגעה לעיירה ושיט בנהר לליבינגסטון, חזרה לאנטיגואה.

5 דברים שאסור לפספס

סמוק שמפיי – בהחלט אחד המקומות היפים במדינה, ובמרכז אמריקה בכלל. בריכות מים בצבע טורקיז הנשפכות זו לזו בנוף מדהים באמצע הג'ונגל.
טיקאל – אחד מהאתרים הארכיאולוגיים המרשימים של בני המאיה, ממש ניתן לראות שם היכן הם חיו ואיפה עשו את טקסי הקרבת הקרבנות.
אנטיגואה – עיירה תיירותית מאוד, רחובות אבן, המון מסעדות ותיירים מכל העולם.
ריו דולסה – שייט בנהר עצום באזור טרופי יפהפה, הנשפך לים הקאריבי. ליד העיירה ליבינגסטון, שגם היא יעד מעניין בפני עצמו.
השוק בצ'יצ'יקסטנאנגו – שוק צבעוני ואותנטי. גם אלו שחוו שווקים רבים יתקשו למצוא שוק שמתחרה בזה מבחינת הרב-גוניות, הצבעוניות והאותנטיות.

הגעה אל המדינה ותחבורת פנים

טיסה – ניתן להגיע בטיסה לשדה תעופה הבין לאומי בגואטמלה סיטי. מרבית התיירים לוקחים שאטל ישר משם לאנטיגואה ולא נשארים בגואטמלה סיטי.

אוטובוסים – לגואטמלה מעבר גבול עם כל המדינות שגובלות עימה (מקסיקו, בליז, אל סלבדור והונדורס) וניתן להגיע דרך כולן בתחבורה ציבורית, די בקלות. שימו לב, שהכבישים בגואטמלה נוראיים וכך גם התחבורה הציבורית הפנימית, כך שאם אתם רגישים לנסיעות קחו אוטובוס איכותי או שאטל. התחבורה בגואטמלה לא מפותחת במיוחד, הכבישים ברובם ברמה ירודה, הנהגים נוהגים בצורה מסוכנת מאוד ואין שום סטנדרטים של בטיחות.

מרבית האוטובוסים בגואטמלה הם Chicken Buses, שהם למעשה אוטובוסי הסעות בית ספר אמריקאיים ישנים, הפולטים המון פיח. הנסיעה בהם זולה והזמינות שלהם די גבוהה, אך מדובר בנסיעה מאוד לא נוחה, ולעתים בצפיפות רבה. לכן, רוב התיירים במדינה נוסעים בשאטלים ממקום למקום, לעתים זה פינוק, אך בנסיעות ארוכות, זה כמעט הכרחי. השאטלים הם למעשה ואנים, המכילים עד 15 מקומות ויוצאים בזמנים קבועים ממקומות קבועים.

סמוק שפיי. צילום: תום דקל

מטבע מקומי, עלויות והתנהלות עם כסף

המטבע נקרא קצאל, על שם הציפור הלאומית של גואטמלה. כל קצאל מחולק למאה יחידות הנקראות סנטבוס. נכון למרץ 2016 קצאל אחד שווה לחצי שקל (שקל שווה שני קצאל). גואטמלה היא אחת המדינות הזולות במרכז אמריקה. כמובן שבאזורי תיירות מרכזיים המחירים עולים, אך ביחס למדינות אחרות, המחירים זולים למדי.

קיימים כספומטים בכל מקום כמעט ואלא אם אתם הולכים לאיזה כפר קטנטן, אין סיבה שתתקעו. יחד עם זאת, בעיירות קטנות העמלה גבוהה יותר, ורצוי למשוך כסף טרם ההגעה אליהן. גם ויזה וגם מאסטרקארד קבילים במדינה.

לגבי החלפת כסף, רצוי לעשות זאת בבנקים ומקומות מסודרים, שם תוכלו להחליף דולרים בקלות. במעברי הגבולות גם ניתן להחליף כסף, אך השער חליפין פחות טוב ושם תמיד ינסו לעבוד עליכם בשיטות שונות ולכן עדיף להימנע.

קניות

בגואטמלה שווקים רבים והזדמנות לקנות מתנות וחפצי נוי שונים ומיוחדים במחירים טובים. רבים מנצלים את ההזדמנות להסתובב כאן בשווקים ולקנות דברים שונים, בייחוד מוצרי טקסטיל או מתנות לחברים בבית. בכל הנוגע למוצרים "איכותיים" יותר, זה לא המקום.

ויזה ותהליכי מעברי גבול

אין צורך בויזה על מנת להיכנס לגואטמלה, עליכם להציג דרכון בר תוקף לחצי שנה מינימום ותקבלו אשרת כניסה ל-90 יום. אמנם אין עמלות כניסה לגואטמלה באופן רשמי, אך לפעמים פקידי המכס מנסים לקחת מסים "לא רשמיים", שיכולים להגיע עד 20 דולר. למעשה, אין לכם דרך לדעת אם עליכם לשלם את המס או לא. הדרך הטובה ביותר לנסות להמנע מהתשלום היא באמצעות בקשת קבלה (Recepcion) עבור התשלום, מה שלעיתים יעלים את הצורך בתשלום המס. גואטמלה גובלת עם מקסיקו, בליז, הונדורס ואל סלבדור.

חגים ופסטיבלים שנתיים

השבוע הקדוש (Semana Santa) – נחגג במרץ-אפריל, אין תאריך קבוע. החג הכי נחגג בגואטמלה. צפו לעומס מבחינת הוסטלים ושאטלים. רבים מגיעים לאנטיגואה, שבה מתרחשות החגיגות המפורסמות ביותר.

יום העצמאות – יום העצמאות נחגג ב-15 בספטמבר במצעדים, זיקוקי דינור ומופעים. לחוויה המלאה רצוי ללכת לקצאטנאנגו

יום המתים (Día de los Muertos) – נחגג ב-1-2 לנובמבר. חגיגה גדולה לכבוד המתים. מומלץ מאוד להשתתף בזה. בגדול, יש אזכורים לאירוע בכל המדינה, אבל עדיף ללכת לאיזה כפר כמו טודוס סנטוס לחוויה יותר מלאה.

ערב השנה החדשה – חגיגות גדולות והמוניות מתקיימות בכל המדינה.

קוד התנהגות ומנהגים

תושבי גואטמלה הם אנשים פשוטים וחביבים, שישמחו לשיחה או לעזור לכם עם הסברי הגעה למקום זה או אחר. יחד עם זאת, סביר שתתקלו גם במסוממים, בשיכורים ובאנשים חמורי סבר, שלא יעריכו את זה שאתם מצלמים אותם במלאכתם. לכן רצוי תמיד לשאול לפני שמצלמים, בייחוד באזורים היותר כפריים. נהוג להשאיר טיפ של כעשרה אחוזים במסעדות ולמדריכים.

עונות לטיול ומזג אוויר

מזג האוויר בגואטמלה, כבכל מרכז אמריקה, מתחלק לעונה יבשה ועונה רטובה. העונה היבשה – בין נובמבר לאפריל. העונה הרטובה – בין מאי לאוקטובר ובאזור הצפוני והמזרחי העונה הרטובה יכולה להימשך עד דצמבר. במהלך העונה הרטובה הטמפרטורות יורדות ובהרים יכול להיות קריר למדי, בייחוד בלילות. בעונה היבשה הטמפרטורות עולות ויכולות להגיע לכדי 38 מעלות ואחוזי לחות גבוהים.

טיול במהלך העונה הגשומה אפשרי בהחלט, אך עשוי להקשות על יציאה לטרקים ולג'ונגלים. בנוסף, סמוק שמפיי פחות יפה בזמן הזה, אך המחירים זולים יותר ויש פחות תיירים. עדיף לטייל בדצמבר-ינואר, בתקופה שלאחר העונה הרטובה ולפני שנהיה חם בצורה בלתי נסבלת.

בטיחות ובריאות

גואטמלה אינה מדינה מסוכנת במיוחד, יחד עם זאת, יש מעט סכנות במדינה שיש להתחשב בהן:

מעשי שוד – המקומות המועדים לפורענות הם בייחוד סביב אגם אטיטלן ועיר הבירה. באזור אגם אטיטלן היו מספר מקרים של שוד במהלך טיולים רגליים סביב האגם ואף בכבישים המחברים בין הכפרים השונים, כך שדרך התחבורה הבטוחה יותר למעבר בין הכפרים היא באמצעות הסירות.

באזורים אלה רצוי לטייל בקבוצות גדולות וללא יותר מדי דברי ערך ובכל מקרה, לשאול בהוסטל טרם היציאה האם האזור הספציפי אליו אתם הולכים מסוכן או לא. גואטמלה סיטי היא עיר מסוכנת בפני עצמה, יש מעשי שוד רבים ואפילו נסיעה בתחבורה הציבורית שם עלולה להיות מסוכנת, לדברי התושבים במקום.

כייסים – מעשי כייסות נפוצים יותר באזורים הומי אדם כמו שווקים ובנסיעה בתחבורה ציבורית מקומית. במקרים אלה יש לשמור היטב על הציוד שלכם ואם אפשר, להשאיר את דברי הערך כמו הדרכון וכרטיס האשראי בכספת בהוסטל.

נסיעות בגואטמלה – הנסיעות בגואטמלה מסוכנות באופן כללי וזאת בשל מספר גורמים: א) מערכת הכבישים גרועה במיוחד, ובנוסף במקרים של גשם רב יש מפולות בוץ על הכבישים. ב) הנהגים הגואטמלים נוהגים בצורה מסוכנת. ג) כייסים בנסיעות, כמו גם מקרים בהם גונבים את התיקים, אל תתנו לשים את המוצ'ילות שלכם על הגג. ד) היו מקרי שוד חמושים בנסיעות בתחבורה ציבורית בגואטמלה סיטי. ה) פעמים רבות ידרשו מכם תשלום יקר יותר מפני שאתם תיירים, שאלו את המקומיים כמה הם משלמים ופשוט שלמו כמותם מבלי לשאול את הכרטיסן כמה אתם צריכים לשלם. ו) ודאו שהאוטובוס מגיע בדיוק ליעד שאתם רוצים ולא קרוב אליו (מדובר על תחבורה ציבורית, לא שאטלים). ז) נסיעות ליליות מאוד לא מומלצות, עקב מקרי שוד שונים.

גניבה – שמרו תמיד על הציוד שלכם, גם אם אתם בהוסטל ומרגישים בנוח. שמרו על החפצים שלכם נעולים תמיד ואל תסמכו על לוקר פשוט בהוסטל, כיוון שפעמים רבות פורצים אותם.

ספקי שירותים – מוכרים, נהגים או סוכנויות טיולים, כולם מנסים לנצל את היותכם תיירים שאינם מכירים את המחירים. אפשר כמעט תמיד לצאת מנקודת הנחה שמנסים לעבוד עליכם, לכן בררו היטב עם חברים ומקומיים לגבי העלות של דבר זה או אחר ואל תפחדו להתמקח.

שירותי הבריאות - גואטמלה אינה מדינה מפותחת ושירותי הבריאות שלה בהתאם. במידה וצריך, עדיף להגיע לבית חולים פרטי. בכל מקרה, אל תשכחו לעשות ביטוח נסיעות לפני שאתם עוזבים את הארץ, ליתר ביטחון.

למידע על חיסונים למרכז אמריקה »
כל מה שצריך לדעת על בריאות בטיול »

מידע מיוחד לנשים/קהילת הלהט”ב

גואטמלה אינה סובלנית יתר על המידה כלפי קהילת הלהט”ב. למרות שזה חוקי במדינה, גילויי חיבה בין בני אותו מין אינם מתקבלים באהדה ומומלץ לנהוג בדיסקרטיות. בנוסף, קיימת אפליה כלפי חברי הקהילה (ואין חוקים נגד אפלייתם). למרות זאת, אנטיגואה וגואטמלה סיטי סובלניות יותר ומציעות גם מעט חיי לילה לקהילה (בגואטמלה סיטי, ב-Zona 1, בעיר העתיקה מתרכזים מרבית הברים והמועדונים של הקהילה). בשני האתרים הבאים תוכלו למצוא מידע על ברים ופעילויות של הקהילה הגאה במדינה:

הריסות טיקאל - האתר המוביל בגוואטמלה. צילום: תום דקל

על האוכל המקומי

האוכל המקומי מושפע ברובו מתרבות המאיה ומהשפעות של התרבות הספרדית. האוכל דומה למדי לאוכל במקסיקו ומורכב לרוב משילובים שונים של בשר, תירס, שעועית וטורטיות. בנוסף, במדינה יש פירות טרופיים רבים ומומלץ לקנות מעט בשוק (מנגו, פאפייה, בננות, אבוקדו). בעיירות המתויירות לא תתקשו למצוא גם אוכל מערבי מוכר, ובאנטיגואה ובקצאלטנאנגו אף יש רשתות מזון מוכרות כמו סאבווי, מקדונלד'ס וכו'.

תרבות ומוזיקה

התרבות במדינה הושפעה רבות מהספרדית בתקופת הכיבוש וזה ניכר במיוחד במוזיקה ובספרות במדינה (וכמובן בשפה הספרדית). מרבית המטיילים נחשפים לתרבות המקומית בשווקים, שם, על אף השפעת התיירות, ניתן לראות מעט מן התרבות המקומית – הלבוש המסורתי, המנהגים והאמנות, תוך מפגש בלתי אמצעי עם האוכלוסייה המקומית, שלעתים נראה שלא השתנתה במאום בחלוף השנים. דרך נוספת להיחשף לתרבות המקומית היא בטרקים או בסיורים לכפרים נידחים, שבהם תוכלו לראות את אורחות החיים של המקומיים, כמו גם טקסים פגאניים שונים, שעדיין מתקיימים במדינה.