שלה
שמונה וחצי, למעלה, ליד הכנסיה. 20 קצאל. כך הבטיח לנו בעלי המלון בעודו מערבב את הבטון ליציקת עוד חלק במלון הדי מכוער - קירות מתקלפים, כחול חיוור ומספר קומות מסודרות ישר בצורה המזכירה יותר בית חולים ממלון. כך נראו רוב בתי המלון בסן פדרו, אבל היו גם יוצאים מהכלל. עדיין לא מלומדי ניסיון (עוד נהיה...) החלטנו מתוך זהירות לצאת מוקדם למצוא את המקום ורק אחר כך לאכול את ארוחת הבוקר. מצאנו בקלות את הכנסיה שליד תחנת האוטובוס. "גואטה, גואטה" הציע לנו בחור צעיר, ואנחנו "שלה (Xela), בבקשה" כמו שמכונה קצאלטננגו (Quetzaltenango) בפי המקומיים. "או, זה למטה בהמשך הרחוב". המשכנו למטה, די בטוחים שהבחור עובד עלינו כדי שניסע איתו בכל זאת, המשכנו בדרכנו. בחור מבוגר עם טנדר מבריק הציע לנו לחכות במקום ואמר שהאוטובוס יעבור שם לבטח. אבל מה מי שיש לו טנדר מבריק יודע על תחנות אוטובוס ואכן, לבסוף הגענו לקצה הכפר שם חיכה אוטובוס לשלה (25Q).
הנסיעה היפה ארכה שעתיים וחצי והגענו לעיר. מיניבוס צפוף (1.5Q) ואנחנו במרכז העיר, פארקו סנטרואמריקה. שלה, העיר השניה בגודלה בגואטמלה, אך הקטנה מרובע אחד בגואטמלה הבירה. תיירותית הרבה פחות מאנטיגואה ובכך מציעה למבקרים בה חוויה אמיתית יותר, אך עדיין עם הנוחיות של בתי קפה רבים, מספר מוזיאונים, בתים קולוניאליים יפים וכיכר מרכזית נעימה. התמקמנו במלון Horiani המומלץ, מוקסמים שוב מהחום האנושי שמרעיפים עלינו המארחים בכל מקום. הפעם היתה זו מריאלנה החביבה. אישה מבוגרת אך צעירה מכפי גילה, קטנה, שער שחור וארוך ולבוש המאיה המסורתי לאזור. שלה, בניגוד לרוב הערים, מאכלסת גם ילידים ולא רק מסטיסוס (צאצאים של ספרדים והמאיה. נקראים גם לאדינוס). העיר מציעה למבקרים בה שפע של טרקים וטיולים בסביבותיה הקרובות והרחוקות יותר. יצאנו עם שחר באוטובוס לכיון רטאלהולאו (Retalhuleu) וירדנו בכביש הגישה לויאחו פאלמר, משם אסף אותנו טנדר קטן שהוסיף אותנו על 22 הנוסעים שכבר עמדו צפופים בארגזו, אך 1Q תמורת 4 קילומטרים היא עיסקה טובה ואנו מצטרפים לחבורה העליזה.
הר הגעש סנטה מריה
התחלנו בוייחו פאלמר. עיירה שחרבה בהתפרצות הר געש ב-1902 ואז נבנתה מחדש כדי להיחרב שוב ברעידת האדמה ב-1976. אחרי החורבן השני ננטשה העיירה ותושביה עברו למקום לא רחוק הנקרא היום פאלמר החדשה (Nuevo Palmar). הסיפור של המקום די מרתק, אבל המראות לא ממש. מעניין לראות את הנהר העצום שחוצה את מה שהיה מבנה הכנסיה לשניים. אך אפשר גם להסתפק בסיפורים. אחרי סיור לא ארוך וכאמור קצת מאכזב בויאחו פאלמר, אנו פוגשים במקומי חביב, שיכור כלוט ואוחז מאצ`טה ארוכה בידו (יש לציין שכמעט כל הכפריים מסתובבים עם מאצ`טה מה שלא ממש מעניק תחושת ביטחון). הבחור שלא ציין את שמו, ביקש מאיתנו תוך כדי גיהוקים והתנדנדות קצת כסף כדי לחזור לכפר. אנחנו שולחים מבט שואל לטנדר הסמוך שעסק בפריקת זבל אל תוך הנהר ומקבלים חיוך שאומר "אל תתייחסו, הוא ילך". בדרך כלל היינו אומרים לא תודה ומנפנפים אותו אבל במקום מרוחק, שיכור עם מאצ`טה ביד?! שני קצאל, הוא קיבל. המשכנו מעט ועלינו על טנדר של חוטבי עצים בחזרה לנואבו פאלמר משם עלינו על אוטובוס מקומי צפונה לכיוון סוניל (Zunil), בחצי הדרך חזרה לשלה.
סוניל היא עיירה קטנה למרגלות הר הגעש סוניל שמציעה בסביבותיה מספר מעיינות חמים. האפשרות האטרקטיבית ביותר היא פואנטס חאורחינס (Fuentes Georgines) הנמצאת מספר קילומטרים מהכביש הראשי. הטנדר השני שפנינו אליו הסכים לנסוע תמורת 30Q ואנחנו עליו, אל המעיינות. עוד 20Q כל אחד בכניסה ואנחנו טובלים בבריכות הטבעיות והחמימות. טקס הטבלה מרגש כלשהו מתקיים באותו רגע במקום, אך הספרדית המעטה בפינו לא מאפשרת להבין מה בדיוק. טרמפ חזרה באותו מחיר, אוטובוס מקומי ואנחנו שוב בשלה. למחרת (יום ראשון) בכוחות מחודשים אנו יוצאים לחפש עם מי לטפס על הר הגעש סנטה מריה. אחרי בירור במספר סוכנויות נסיעות הבנו שבשביל שניים לא נקבל מחיר יותר נמוך מ-250-300 קצאל והחלטנו ליזום בעצמנו. חיפוש מייגע אחר אוטובוס ליאנוס דל פינאל (Llanos Del Pinal), הכפר שמתחת הר הגעש, מסתיים בנהג מונית שלוקח אותנו למקום. הטיפוס על ההר מתחיל בדיוק בקצה הכפר ואנחנו נכנסים לחנות קטנה לשאול מי יכול להדריך אותנו להר. הבחור החביב מצביע על בית עץ עם גג קש (בין היחידים בכפר) סמוך למכולת. נקישה על הדלת וחואנה, נערה צעירה ויפה בלבוש מסורתי פותחת לנו את הדלת. "אבא שלי עכשיו עובד בהר אבל כן, הוא יוכל לעשות את זה. תגיעו מחר בבוקר ותצאו לדרך. כמה? תסגרו איתו מחר" כדי להימנע ממצב ביש ומחיר מאוד גבוה למחרת, לקחנו את מספר הטלפון ולעת ערב סיכמנו על 125Q. לפני שחזרנו לעיר עוד הספקנו לשחק כדורגל עם חבורת ילדים מול הכנסיה החצי גמורה עד שאמא שלהם קראה להם לאכול. טרמפ על טנדר ב-2Q ואנחנו בחזרה בשלה. לפני השינה אנחנו מצטיידים באוכל ומסכמים עם נהג מונית בכיכר המרכזית על 5 בבוקר, 50Q.
חמש בבוקר. אנחנו בכיכר אבל הנהג לא. הבריז לנו? אי הבנה? כנראה שני הצדדים יצאו מאוכזבים. למזלנו נהג אחר נם לו שנת ישרים בכיכר. אנחנו מעירים אותו ויוצאים לדרך. רופרטו ובניו כבר מאכפים את הסוסה לקראת היציאה לדרך. רופרטו, נראה צעיר מכפי 50 שנותיו, נמוך קומה, מבנה גופו מוצק, שפם קטן וזקנקן צרפתי טבעי ושחור. נחמד ונעים, משרה ביטחון ומכיר את ההר כאת כף ידו. יצאנו לדרך. רופרטו, הסוסה, הכלב, אני ואדם שבעקבות קלקול קיבה סבל מאוד ונאלץ לדדות מאחור ("אחד מחמשת הדברים הכי קשים בחיי"). אדם מצליח לעמוד בטיפוס בגבורה ואחרי כ-4 שעות של טיפוס מאומץ אנחנו בפיסגת ההר.
נוף מטמטם נגלה לעינינו. שכבת עננים קלה צובעת בפסים את המרחב מתחתינו. בצפון הרחוק, מישורי מקסיקו, במזרח, הרי הגעש של לאגו דה אטיטלאן. מדהים. מעט מתחתינו אנו רואים את פסגת סנטיאגיטו, הר הגעש הפעיל ביותר בגואטמלה (וגם המסוכן ביותר) פולט קיתונות של עשן ואפר אל האטמוספירה. נותר לנו רק לדמיין איזה מחזה מרהיב מעניק סנטיאגיטו לעושים את הלילה על פסגת סנטה מריה. הדרך למטה, כרגיל, קלילה בהרבה. עוצרים רק כדי לאפשר לרופרטו לצלוף בעזרת קלע קטן בנחש שחוסם את דרכנו. עצירה נוספת על מנת לנצל את ההזדמנות ולקצור אל גב הסוסה מעט ירק וכמה עצי הסקה. עוד כמה דקות ואנחנו נפרדים בצער מרופרטו המקסים, הסוסה והכלבה, עולים על האוטובוס וחוזרים אל העיר. בסיכום הכללי, המחיר יצא זול רק במעט, אבל דבר לא ישתווה להרפתקאת החיפוש אחר המדריך והגילוי בכוחות עצמנו.
הטיפים של יובל
הגעה מסן פדרו לשלה -
רוב האנשים לוקחים סירה בחזרה לפנאחצ`ל ומשם אוטובוס לשלה. אין שום סיבה. יש אוטובוס מסן פדרו לשלה. כמו שכבר אמרתי. מאוד זול ומאוד לא מסודר. אבל עכשיו אתם יודעים - ללכת לכביש בקצה הצפוני הכפר (היציאה לכיון שלה, תשאלו) ושם לעלות על האוטובוס. ולגבי המקומיים, לעיתים רחוקות הם יתעו אתכם אבל בדרך כלל הם יכוונו אותכם בדיוק ובלבביות.
מלון מומלץ בשלה -
מלון הוריאני. אחד הזולים -35Q לחדר יחיד. נקי, משפחתי ולבבי. השירותים קצת מריחים רע אבל שום דבר לא מושלם. קרוב מאוד לכיכר המרכזית. 7635228, 12A AV, מספר 23-2. (שזה אומר שזה בין רחוב שתים לרחוב שלוש. הכניסה מרחוב 2). 35Q ליחיד, 50Q לזוג.
נהג מונית חביב ודובר אנגלית בקצאלטננגו -
Miguel Angel Oliva
5752-4985
בכל שעות היום והלילה. (אם אתם רוצים בשעות הלילה, תהיו בני אדם ותזמינו מראש...)
טרקים משלה -
קצאלטננגו (שלה) היא אחד הבסיסים הטובים ביותר ליציאה לטרקים בגואטמלה. אזור הרמה בכלל מומלץ בגלל שכל השנה הוא מבטיח מזג אויר ממוזג ונעים. טרקים אפשריים הם - טיפוס על הר הגעש טחמולקו (Tajamulco) הגבוה במרכז אמריקה. בדרך כלל יומיים. טיפוס על הר הגעש סנטה מריה (יום או יומיים - בשביל הנוף בלילה ובזריחה), טיפוס על הר הגעש סנטיאגיטו איפה שאפשר, כי מסוכן. (יומיים) טרק משלה ללאגו דה אטיטלן - די קשה אבל מאוד יפה. (3 ימים) טרק מטודוס סנטוס לנבאח - 3-6 ימים מרתקים בנוף הכפרי של הרמה. נופים יפים ומפגשים אנושיים מרתקים. את הטרקים האלה ונוספים מציעים כמעט בכל משרד נסיעות בשלה. המחירים בסביבות 20$ ליום טיול לבן אדם. גמיש. ככל שתהיו יותר, כח המיקוח יגדל. כמעט בכל הטרקים אפשר להגיע לבד לכפר שממנו מתחיל הטרק ולהשיג מדריך יותר זול.
חברה יקרה אבל מאוד מקצועית היא אדרנלינה טורס - פאסאחה אנריקס, בכיכר המרכזית. הם מאוד נחמדים ואם אתם רוצים לעשות את הדברים לבד הם ייעצו לכם בשמחה. עוד חברה ששווה להכיר היא קצאל טרקרס (www.quetzaltrekkers.org) שנמצאת באכסניית קאסה ארגנטינה (Diagonal 12, 2-37, Zona 1). לא הכי זולים, אבל יש להם תאריכים קבועים, הם מקצועיים, יש להם שפע ציוד להשאלה והם גם עושים את זה בהתנדבות.
פואנטס חאורחינס -
מעיינות חמים יפים וקסומים, בלב צמחיה ירוקה וטבעית. בשביל להגיע צריך לרדת מהאוטובוס בסוניל, וללכת לכיון הכנסיה של העיירה. בדרך כבר יציעו לכם בעלי הטנדרים טרמפ לשם. המחיר צריך להיות 30Q לטנדר. אפשר גם לנסות לתפוס מישהו שכבר נוסע בכניסה לכביש הגישה לפואנטס חאורחינס. להרפתקנים - מהמעיינות יוצא שביל במעלה ההר. טיפוס של כשעה למעלה עד לאוכף ואז ימינה עד הסוף מביא לחלקה קטנה עם נוף יפה וצלב קטן. למי שמוכן להשקיע, זה יופי של מקום לקפה. תביאו אוכל איתכם. כדאי מאוד לוותר על המסעדה - יקרה ולא טעימה
מדריך לטיפוס על סנטה מריה -
קחו אוטובוס מטרמינל לה דמוקרסיה בשלה לכפר הסמוך יאנו דל פינאל (No Del Pinal, משהו כמו 10 דקות נסיעה), לכו לכיון ההר געש. קצת לפני סוף הכפר משמאל תראו בית עץ עם גג מקש. אין הרבה כאלה, לא תפספסו. תחפשו את רופרטו. אנחנו סיכמנו על 125Q ובסוף שילמנו 150Q כי הוא היה כזה מקסים. כמובן שהוא לא מדבר אנגלית. מספר הטלפון שלו לכל מי שמעוניין: 50284516
