בישול עם תשוקה איטלקית
נדיבות ואהבה. שתי המילים הפשוטות האלה מסכמות את היחס האיטלקי לאוכל, יין ואמנות. שלושת אלה מושרשים עמוק בבסיס ההוויה האיטלקית היום, כמו גם לפני אלף ואלפיים שנה. אין שום דרך טובה מספיק לתאר במילים את הריחות, הצבעים, ההתענגות על דברים פשוטים, וההערכה לתרבות ומורשת - מסורת עתיקת יומין.
ככל שאנו לומדים יותר ויותר על האיטלקים והתרבות האיטלקית, ולו מסצינות יומיומיות קטנות ברחוב, מהאזנה לנעימת הדיבור המתנגנת, משיטוט בשווקים, וככל שמתקדם קורס הבישול של נירית, כך אנו לומדים להכיר ולהעריך את ההנאה האיטלקית מ"החיים הטובים" - La Dolce Vita. וכמה שהם טובים...
בכל שיעור בישול, בו מצטרפים אלינו תלמידים חדשים, שבה ומסבירה מילבה (Milva) הטבחית, מה פירוש "קורט" מלח באיטלקית (בערך חופן או יותר) וכיצד מוזגים שמן זית, כמובן, בנדיבות.
מלבד הפסטה, הפיצה והפוקצ`ה ישנם עוד אינספור מאכלים ותבשילים המשתנים מאזור לאזור, ובין הצפון העשיר והמדושן לדרום העני ישנם הבדלים משמעותיים בתפריט. אך המטבח האילטקי בעצם פשוט מאוד ומתאפיין בעיקר בהרבה שמן זית ובצל או שום, והמון השקעה ותשומת לב בבחירת מרכיבים טריים ואיכותיים. את הגבינות, ויש עשרות סוגים, בצבעים ומרקמים שונים, קונים רק טריות במשקל ולא קיים בכלל מושג כזה בשר קפוא. בסופר בוחרים ירקות בכפפות ניילון חד פעמיות, ובשוק הירקן בוחר עבורך את הירקות ואסור למשש ולגעת. נירית מתעצבנת שהמוכרים שמים לה בשקית מה שנראה להם רק כי היא תיירת ולא דוברת את השפה.
התיירים גודשים את עשרות המסעדות, הטרטוריות (מסעדות עממיות - Trattoria), בתי הקפה והגלידריות הנמצאים בכל פינת רחוב. מקומיים וזרים כאחד אוכלים איזה סנדוויץ מאיזה קפה-בר או פיצה במשקל מאחת המאפיות הרבות המכונות כאן Forno או Pasticceria ובהן אפשר למצוא לחמים טריים, פיצות ומני מאפים שונים ועוגות נהדרות לפי משקל. אנחנו שבים הביתה, לכיכר, משיטוט הבוקר ומתארגנים להכנת ארוחת הצהריים.
המטבח שלנו צפוף וקטן להחריד ואנחנו מחלקים תפקידים, פעם נירית מבשלת ופעם תור שאול. כבר הסתגלנו למטבח המקומי - Italiana Cucina, מצויידים בשמן זית, בזיליקום טרי ושני סוגי גבינות לפחות. כבר קצת משתעממים מהמאכלים הקבועים, אנחנו מנסים את כוחנו ביצירת מאכלים חדשים. זה הרבה יותר קל באווירה הכללית של חגיגת ריחות ואעים ושל יצירתיות שופעת. מעין פיוז`ן של המטבח האיטלקי עם הרגלים מהבית.
אומנות בפירנצה
כמו באוכל, כך גם באמנות. איטליה, ופירנצה במיוחד, משופעת ביצירות אמנות מפורסמות יותר ומפורסמות פחות. בכל יום אנו חולפים על פני הפסל "דויד" של מיכאלנג`לו. הכנסיות, במוזיאונים והארמונות עמוסים לעייפה בתמונות, ציורי קיר, תבליטים ופסלים של מיטב האמנים האיטלקיים. רובם מתקופת הרנסנס כמו מיכאלנג`לו, דונטלו וקרוואג`יו. אנחנו, שהחלטנו הפעם לוותר על המנה הגדושה של ציורים ופסלים של סצינות מחיי מריה וישו, מביטים במידה מסויימת של רחמים בקבוצות התיירים המובלים על ידי מדריכים במיקרופון ומטרייה מונפת ממוזיאון למוזיאון, ונראים לרוב מותרשים ושבעי אמנות הרנסנס לתקופת חיים שלמה. האיטלקים לעומת זאת, נראים שלווים לנוכח ארמונות הפאר והכנסיות העצומות בגודלן המקיפים אותם יום יום, ואינם מגלים התרגשות אל מול יצירות המופת המוצבות ברחובות.
היופי באמנות האיטלקית הוא שהיא אינה נמצאת רק במוזיאונים ובכנסיות, בתשלום, אלא היא נוכחת ומורגשת בכל מקום ברחוב. הבניינים הנהדרים המלאים עיטורים, הפסלים המוצבים בכיכרות ובמזרקות להנאת הציבור. אך האיטלקים הם עם עם סגנון, והחוש ליופי ואסתטיקה ניכר אפילו בדברים הקטנים. בעיצוב חלונות הראווה, בלבוש המוקפד והאופנתי, אפילו כשרק הולכים לסופר, וגם בעיצוב מנות האוכל הססגוניות. מילבה הטבחית מוכיחה לנו פעם אחר פעם איזה ניסים ונפלאות אפשר לחולל למראה של מנה שגרתית כמו פסטה בעזרת כמה עלי בזיליקום ופטרוזיליה טריים וריחניים וטפטוף שמן זית.
חיים כאן בנעימים, החנויות נפתחות בין 09:00 ל-10:00, הרוכלים מסדרים את מרכולתם בעצלתיים, איש אינו ממהר. בערך ב-13:00 סוגרים להפסקת צהריים של שעתיים שלוש. ארוחת הצהריים, שהיא הארוחה העיקרית ביום, מורכבת מכחמש עד שבע מנות: מתאבנים (אנטי-פסטה), מנה ראשונה - בדרך כלל פסטה, מנה שניה בשרית, מנה שלישית של ירקות מבוש לים או טריים וקינוח בפרי או עוגה עם כוס קפה. כל ארוחה מלווה ביין משובח, איטלקי, כמובן. אחרי ארוחה כזו אפשר להבין למה צריך הפסקה כל כך ארוכה... אחר כך פותחים שוב את החנויות עד הערב.
בערבים מעט קריר יותר ומזג האוויר הופך להיות כמעט נסבל. התיירים כמו גם האיטלקים יוצאים לטייל ברחובות לבושים באלגנטיות, מלקקים גלידה ללא הפסקה, יושבים בבתי הקפה הנעימים או עוצרים לצפות באחת מההופעות הרבות של אמני הרחוב בין הדואומו (Duomo) לגלריה אופיצי (Gallria degli Uffizi).
בכל ערב ישנן לפחות חמש או שש הופעות, מאנשים המתחזים לפסלים דוממים, חקיין של צ`רלי צ`פלין שגורף צחוקים מהקהל, פקיר בולע אש וסכינים ודורך על ערימת שברי זכוכיות כשהוא מרים על כתפיו נערה אמיצה ועד ליצנים, פנקיסטים שעושים ג`אגלינג, קוראים בקלפים המתאמצים לשוות לעצמם חזות רצינית, נגנים וציירים המקשטים את המ דרכות להנאתם בציורי גיר מרהיבים.
גם אנחנו יוצאים בערב, להתאוורר מעט מהדירה החנוקה, נהנים מהטיפוסים המרכיבים את קהל הצופים לא פחות מהאמנים המופיעים עצמם. יוצאים לטיול לילי על נהר הארנו (Arno) השלו, או יוצאים לבלות באחד הפארקים והחצרות בהם מופיעות להקות מקומיות או מוקרנים סרטים (בדיבוב לאיטלקית בלבד! אנחנו לא הבנו איך אפשר לדבב את וודי אלן ואינדיאנה ג`ונס ועוד להנות מזה, ושאול כמעט שהשתגע מכמיהה לסרט, אפילו סרטון, בשפה מובנת לשם שינוי) תחת כיפת השמים.
ביקרנו כמה פעמים בפסטיבל Vie de Fuga שבו יש גם הופעות חיות בסגנונות מוזיקה שונים וגם סרטים בשעות 21:30-01:00. הפסטיבל מתקיים בקיץ, מיוני עד ספטמבר, בחצר פנימית ברח` Via dell`Agnolo. ישנם מקומות נוספים בהם מתקיימים פסטיבלי קיץ כאלה, אך כדאי לעקוב אחרי הפרסומים בעלונים ולברר מראש בלשכת המידע לתיירים. מרבית האירועים מתקיימים בחודש יולי.
והערב שלנו, בין אם נרצה ובין אם לא, ייגמר כמעט תמיד, שוב על נהר הארנו. חוצים את גשר פונטה סנטה טריניטה (Ponte Santa Trinita), עוצרים באמצעו, מטפסים מעל למעקה, ומתיישבים על מדף האבן, ממש מעל המים. שקט, ונעים, ומי הנהר זורמים במתינות ללא קול, ממש כמעט ואינם מורגשים. ואנחנו יכולים לצפות, מהופנטים, במראה הלילי המשגע של הפונטה וקיו (Ponte Vecchio) המואר באור הפנסים, משתקף במים.
קיץ, וחם. ואנחנו נשענים אחורה, וכמו נדמה לרגע שאין צרות בעולם. רק שלווה נהדרת ולילה נפלא.
