שיגרה במקום ממגנט
באנו ל-Varkala לארבעה ימים ונשארנו 20. יש משהו ממגנט במקום שמשאיר פה את האנשים לתקופות ארוכות. פגשנו אנשים ששוהים כאן כבר חמישה חודשים ויותר, ואחרים שפשוט השתמשו ב-Varkala כבסיס לטיולים בכל דרום הודו (יעד פופולרי אליו יוצאים ולאחריו חוזרים ללימודי יוגה ומדיטציה הוא Sivananda אשראם שנמצא כשעתיים נסיעה מהחוף, וכן השייט בתעלות המים Backwaters). Varkala משלבת נוחות מערבית (אינטרנט, מסעדות וכו`) עם שלווה של כפר דייגים הודי.
כמו בעבר, גם כאן המגורים שלנו לא היו סתם מקום שינה, ויש להניח שאילו לא היינו מוצאים את החדר הנפלא עם המטבחון לא היינו נשארים ב- Varkala שלושה שבועות. המרפסת המוצלת שימשה לנו מעין סלון ופינת אוכל, ערכנו בה למעיין יום הולדת ואירחנו חברים לארוחות. כמובן שחלק מהארוחות אכלנו במסעדות בהן יכולנו לפגוש מטיילים אחרים, ולהנות מאוכל מגוון. אך המטבחון איפשר לנו לבשל מאכלים מוכרים (לדוגמה חומוס) וגם להתנסות בתבשילים חדשים. ההתנסות המהפכנית ביותר עבורנו כצימחונים היתה עם דגים. בפעם הראשונה בחיים בישלנו ואכלנו דגים. הילדים ניקו בהתלהבות את הדגים שקנינו בחוף ישר מהרשת (ממש שעור באנטומיה), וערב שבת הפך להיות ערב דגים, בו הלכנו למסעדות על הצוק ובחרנו לנו דג לבישול בתנור Tandoori. את המים לשתייה ובישול הבנו מהמעיין.
אחד הדברים החשובים לילדים שקרה כאן היה כניסה לשגרה מסוימת. כמעט כל יום ירדנו לחוף פעם בבוקר ופעם לקראת השקיעה (כדי לא להיות בשעות החמות). הילדים בילו שעות במים ובחול. הם הכירו ילדים אחרים והמון תיירים, כולל ישראלים לא מעטים. השהות הממושכת יחסית נתנה להם ולנו הרגשת ביטחון ואיפשרה עצמאות. הם החלו לרדת לים לבד, ישבו בצ`י שופ, שוחחו עם מטיילים אחרים בחופשיות ונהנו לחזור לאכול באותן מסעדות בהן זכו ליחס אישי. על החוף הם גם יצרו קשר עם מוכרי המזכרות, רובם ילדים בני גילם ממדינת Karnathika שמכרו בדים, ציורי חינה ותכשיטים. כאשר מעיין שוחחה עם אחת הילדות בת גילה, התלוננה בפניה הילדה שלמרות שאיננה מעונינת לעבוד אסור לה לעלות לביקתה בצוק עד השעה 17:30. שיחות מאין אלה הבהירו להם שילדות נטולת אחריות לפרנסה כמו זו שלהם, אינה מנת חלקם של כל ילדים העולם.
כמו בחופים רבים בהודו, מוכרי אננס לא עוזבים אותך עד אשר קנית את המנה היומית שלך. ואם אתה לא רוצה עכשיו, "אחר-כך?" היתה השאלה הבאה (בעצם זה היה "אחר-כך!"). אצלנו היתה אחת מעצבנת במיוחד שהיתה מסמנת את השטח ע"י כך שהשאירה אננס ליד התיירים שענו בחיוב ל-later?" שלה, ואז אף מוכר אננס אחר לא יכל להציע להם כלום. כמובן שהם מחויבים באיזשהו שלב לקנות את האננס שהתחמם בשמש לידם. היינו צריכים ללמוד לומר לא גם לשאלת later?". עם זאת, אכלנו לא מעט אננס על החוף.
לתחילת הכתבה
יוגה ופילים
למי ששואל את עצמו מה עשינו שלושה שבועות במקום קטן אחד (אפילו אנחנו תהינו), הנה כמה מהאירועים המרכזיים- אך לפני זה המלצה: למי שמטייל כמה חודשים בעיקר עם ילדים כדאי לשהות בחלק מהמקומות מעל שבועיים. השהות מאפשרת תחושת שיכות והכרות עמוקה עם המקום. יש משהו מרגיע בקצת שיגרה ובפרצופים המוכרים שמברכים אותך בשמך כל בוקר.
ב-Varkala חגגנו עוד יומולדת. מעיין החליפה קידומת והגיעה לגיל 10. זה היה אירוע גדול מימי ההולדת המשפחתיים שהיו לשחר ולדנה. מכיוון שיום ההולדת חל לאחר ששהינו במקום יותר משבועיים, הספקנו להכיר הרבה חברים חדשים והזמנו את חלקם. פרט לאורחים (שהביאו מתנות קטנות וקלות לנסיעה כיאה למטיילים מנוסים) כלל יום ההולדת את המרכיבים "המסורתיים", עוגת יום הולדת עליה כתוב השם בעברית, שרשראות של פרחי יסמין ובגד חדש. בסיומה של החגיגה עדין נותרה לנו כחצי עוגה, אותה חילקנו בתהלוכה חגיגית בין כל מכרינו במסעדות על הצוק.
מזה זמן מה חיפשנו מקום לתרגל יוגה וב-Varkala היו הרבה הזדמנויות. יש במקום מספר בתי ספר ליוגה ואפשר גם ללמוד מסאז` ומדיטציה. כשהגענו ביצענו "סקר שוק" והתנסינו במספר שיעורים עד שפגשנו באופן מקרי במעין את נעם. נעם, ישראלי שלמד ב-Sivanada אשראם, רצה להתחיל ללמד והציע לנו קורס בן שש מפגשים. הוא היה מורה נהדר, ומכיוון שהשיעורים התקימו על גג ה-Guest House שלנו, יכלנו שנינו להשתתף בהם ביחד, בעוד הילדים מעסיקים את עצמם בחדר בהצלחה רבה. לאחר שסיימנו את הקורס המשכנו לתרגל כל בוקר באופן עצמאי.
באחד הימים השתתפנו בפסטיבל פילים (כפי שכתבנו בעבר, תמיד ניתן למצא איזה פסטיבל או חגיגה שמתקימים בקרבת מקום) שהתקיים מחוץ לעיירה בכפר Pallipady הנמצא במרחק 15 ק"מ מ- Varkala. הפסטיבל שהוקדש לאל שיבה כלל תהלוכה מרהיבה בה צעדו שבעים וחמישה פילים מקושטים בגדלים שונים, מלווים במתופפים. אנחנו ועוד המון הודים עליזים סבבנו לאורך הרחובות בין דוכני המזון, המוכרים השונים ובעלי המום שקיבצו נדבות. לאחר מכן שמענו ש"חגיגת הפילים" הגיעה לעיירות אחרות, כולל ל-Varkala, אך זה היה אחרי שעזבנו.
חוויה נוספת שהיתה לנו ב- Varkala היתה צפיה בהופעת Kathakal. זו היא אומנות נפוצה במדינת Kerala, שמשלבת מוסיקה, שירה ומחול לכדי מופע מרהיב. ההופעה בה צפינו מיועדת לתיירים, וניתן לצפות בשחקנים מתאפרים ומתלבשים. המופע נפתח בהסברים ובהדגמות של חלק מהבעות הפנים והידיים הרבות שמשולבות במופע. ולאחר מכן מוצג אחד מהסיפורים. למרות שהמופע מיועד לתיירים הוא מהנה. הילדים, ובעיקר אוריה, התלהבו מאוד והתעקשו לחזור למופע נוסף. הופעות מסורתיות שעורכות מספר שעות, ניתן לראות במקדשים.
לאחר שלושה שבועות בהם התרגלנו להסתובב עם בגדי ים ולונגי הצלחנו להמשיך במסע. נפרדנו מהגלים (ומהצדפים המדהימים), מהמסעדות הקטנים ומהאווירה הרגועה. את המקום והאנשים שפגשנו בו (אחת מהם ממשיכה לטייל איתנו בינתיים) נמשיך להזכיר עוד זמן רב.
הילדים מספרים
אוריה:
ורקלה היא מקום מדהים לילדים. אני חושב שלא כדי לפספס אותו עם מטילים בדרום הודו. קניתי שם בד (לונגי) שאני מאוד אוהב, גם שחר ומעיין קנו בדים. שמחתי שהימים שלנו היו עם שיגרה, פעמים ביום בים (בגלל השיגרה אין לי הרבה מה לספר), הים בורקלה נהדר, ונהנתי מאוד גם מהופעת הקטקלי. בקיצור זה היה מקום מספר אחד בטיול שלנו עד עתה.
שחר:
ורקלה היתה נורא חמודה ומאוד אהבתי אותה. אני אחזור לשם כאשר אהיה גדולה.
מעין:
מאוד נהניתי בורקלה. היה מקום מאוד יפה ומאוד נחמד בעיקר עם זה שהיה לנו מטבח. חוף יפה, תיירותי. על הצוקים היו שתי מסעדות שמאוד אהבנו לאכול בהם. בורקלה היו ישראלים והתחברנו עם ישראלית אחד. הופתענו מאוד לפגוש שם שנית את אלקס, זאת שפגשנו באורוויל. היה מאוד כיף, הכרתי שם גם ילדה גרמנית אחת. בורקלה גם הספקתי לחגוג יומולדת. הפתיעו אותו מאוד לאחר שהלכנו לחייט והזמנו מכנסי שארוול חזרנו לחדר והופתעתי מאוד למצוא שם את כל החברים שלי ביומולדת שמח.
לתחילת הכתבה
