כפר הדייגים וורקאלה
כשעה נסיעה מעיר הבירה ש ל Kerala נמצא כפר דייגים שהתפתח לכפר תיירים מקסים. Varkala היא עיירה שבקצה המערבי שלה יש חוף ים שמעבר לכ- 50 מטר של רצועת החול, בה מתערבים חול שחור ולבן, מתנשאים צוקים אדומים שבראשם ממוקמת שורה של מסעדות, חנויות וחדרים להשכרה, המשקיפים על החופים שמתחת.
לפני 10 שנים Varkala היתה עיירה הודית ללא שום תשתית תיירותית. פגשנו בחור ישראלי שהיה המום למצוא את עשרות המסעדות ו-Guest Houses שצצו על הצוק. בפעם האחרונה שהוא היה כאן, הוא היה התייר היחידי, ישן על החול ואכל אצל משפחה מקומית. מאז השתנה הרבה, והיום ניתן למצוא כאן מגורים בכל קשת הרמות, מבתי משפחות דרך Guest Houses ועד מלון פאר, ונראה שהבנייה עדיין בתנופה. בלילה הראשון ישנו באחד ה-Guset Houses שמופיע במדריך הלונלי פלנט, אבל כפי שלמדנו ישנן תמיד הרבה יותר אופציות מאשר יש במדריך הלונלי פלנט, והרבה פעמים המקומות החדשים, שלמרות שהם נקיים ומודרניים יותר, הם גם זולים מפני שהם אינם מופיעים במדריכים והם רוצים למשוך אליהם תיירים. ביום השני, לאחר בדיקה של כמה מקומות לינה אחרים התמקמנו ב-Jicky`s Rooms בחדר מרווח ושקט, עם מרפסת ו...מטבחון. את Jickys Rooms ניתן למצוא דרך מסעדת Oottopura שליד מנחת המסוקים. עלות החדרים בין 250 - 400 רופי. בתקופה שהיינו (וכמובן שיותר בשיא העונה). אנחנו היינו בחדר גדול עם מטבח שעלה 400.
שוב אנחנו מחוץ לעונה הבוערת של התיירות. המשמעות של זה היא שהרבה פחות צפוף ויותר זול. ב-Varkala בעונה הבוערת (שנמשכת מדצמבר עד מרץ) מזג האוויר קריר יותר. כשאנחנו הגענו כבר התחיל להתחמם, אבל תמיד נמצאנו קרוב לגלים הצוננים או למקלחת הקרה בחדר, ובערב יש רוח נעימה על הצוק. כמה מהמסעדות כבר נסגרו, והילדים שמוכרים על החוף בדים ומזכרות אמרו שהעונה נגמרה ובקרוב מאוד הם יחזרו עם משפחתם לכפרים מהם באו במדינת Karnathika. למרות זאת, או אולי בגלל זה, שררה במקום אווירה נפלאה, ואנשים שהכרנו שם, כמונו, התקשו לעזוב.
חוף הים עצמו בנוי משני מפרצים. בשניהם יש מצילים, אפשרות לשכור שמשיות, כסאות נוח וכו`. בשניהם ניתן לראות דייגים מושים מן המים רשתות דיג ומוכרים מכל הסוגים, שקצת מנג`סים עד שהם מכירים אותך ולומדים איך ומתי להתיחס אליך. החוף הדרומי, קרוב יותר למקדש ולבריכת הטבילה הגדולה שצמודה אליו, המגורים והמסעדות נמצאים באותו קו גובה של החוף. מעל החוף הצפוני מתרומם הצוק שבראשו ניתן למצוא מגוון גדול יותר של מגורים, ושרותי תיירות אחרים, ביניהם חנויות לספרים משומשים (פעם ראשונה שנתקלנו במבחר ספרים בעברית), אינטרנט, מספר בתי ספר ליוגה, מדיטציה ומסאג`, וכן מטפלים שונים. ב
חוף זה נמצא גם המעיין שסביבו ישנה התרחשות במשך כל שעות היום: רחצה, כביסה ומילוי מי שתייה. המים הינם מינרלים ואנחנו שתינו, ובישלנו בהם במהלך כל שהותנו ב-Varkala (מי שתיה מומלץ לקחת מהצינור האמצעי בו הזרימה חלשה ביותר). דבר נוסף שכדאי לזכור כשמבקרים ב-Varkala הוא שהפסקות חשמל יזומות מבוצעות בכל מדינת קרלה. כאן יש כל ערב הפסקת חשמל בת חצי שעה. בכל יום ראשון הם משנים את הזמן לחצי שעה קדימה.
אזור התיירות ב-Varkala אינו גדול ומאחוריו לתוך היבשה פרושה העיירה עצמה בה נמצאים תחנת הרכבת ותחנת האוטובוס. מי שמבשל בעצמו יוכל למצוא בחנויות המקומיות את כל המצרכים שאינם נמצאים בדוכני המכירה על הצוק (כולל מאפיה בה ניתן להזמין עוגת יום הולדת מקושטת). העיירה שקטה יחסית, אך עם זאת גם במקומות הלינה המבודדים ביותר אפשר לשמוע מדי יום הדים של תפילות או חגיגות מקומיות מלוות תמיד בקולות נפץ, מוסיקה או קולות אחרים הבוקעים מרמקולים. לא עובר יום בו לא תוכלו להיות שותפים בפסטיבל, חג, הפגנה או שביתה כלשהי. השמועות על אירועים אלה מועברות על ידי סוכני הנסיעות ועובדי המסעדות ומתפשטות במהירות בין התיירים. קשה ממש להבין כיצד מצליחות מערכות שונות לתפקד כאן לאור כל האירועים (בעשרת הימים הראשונים לשהותנו ב-Kerala פרט לימי שבת וראשון היו שלושה ימי חג ושני ימי שביתה כללית שכללו את נהגי הריקשות, בעלי החנויות וכל מה שקשור לממשלה).
לתחילת הכתבה
קרלה - ההבדלים הקטנים
כשאנו כותבים שורות אלה אנו נמצאים כבר למעלה מחודש במדינת Kerala. תקופה דומה בילינו במדינה השכנה Tamil Nadu המדינות אמנם צמודות זו לזו וביחד מרכיבות את חלקה הדרומי של הודו, אך גם למי ששהה בהן תקופות קצרות כמונו, ניכרים מספר הבדלים. ההבדל הבולט לעין הראשון הוא הנוף וצמחיה. ב-Kerala יש יותר מים (אם כי כאשר אני, בראין, השארתי את הברז זורם בעת גילוח, שחר צעקה עלי, וכשאמרתי לה שאין בעייה של מים כמו בארץ היא ענתה, "תהיה להם בעייה, בגללך!"), אחד הדברים בהם היא מפורסמת הן תעלות המים והאגמים. עצי קוקוס, קשיו, מנגו, ועצי פרי רבים אחרים (שאת חלקם עדין איננו מזהים). הם ישנם גם ב- Tamil Naduאבל כאן ב- Kerala הם פשוט מכסים כל פינה, קוקוס מאופק לאופק.
מבחינה דתית בשתי המדינות יש רוב להינדואיזם אך בעוד שב-Tamil Nadu ההינדואיזם מתבטא בציורי הגיר בכניסה לבתים ובמקדשים גדולים ומפוארים שמאופיינים במגדלים גבוהים (כדוגמת המקדשים ב-Thanjavur וב-Madurai). ב-Kerala המקדשים המסורתיים צנועים בהרבה והם בנוים מחצר בעלת חומה נמוכה מקורה בגג רעפים שבתוכה נמצאים מספר מוקדי פולחן קטנים. ואילו לנצרות ולאיסלם יש כאן נוכחות בולטת בהרבה. ישנם גם הבדלים תרבותיים רבים באומנות ואף בבישול. המבנים ובעיקר בתי המגורים נראים מרווחים ומודרניים יותר, וכפי שציינו בכתבה קודמת, החינוך והבריאות כאן הם מהגבוהים בהודו. מישהו אמר לנו שיש ב-Kerala נהגי ריקשה בעלי תואר שני (מעיד על בעיית אבטלה מסוימת), ושכל הקבצנים באים ממדינות אחרות . התיאור יש להניח מוגזם אך מצביע על תחושה של עליונות שמשדרים חלק מתושבי Kerala על שכניהם מ- Tamil Nadu. נראה כי רמת החיים הכללית גבוהה ב-Kerala מזו שב-Tamil Nadu בכל מקרה האנשים שפגשנו היו לבביים בשתי המדינות.
בכתבה הבאה נכתוב איך עברו שלושה שבועות ב-Varkala שכללו יוגה ועוד יום הולדת.
לתחילת הכתבה