יצאתי עם קבוצה של מדריכי סקי: ענת, עדי, יוסי ובועז לתור את אתרי הסקי בקולורדו של חברת Vail Resorts, שבבעלותה ארבעה אתרי סקי מהמובילים באתרי הסקי של צפון אמריקה. את הסיור הוביל בועז מתוך כוונה לחפש אתרים חדשים לגולשים הישראלים. האתר הראשון אליו הגענו הוא כמובן וייל (Vail)- אתר ענק במושגים של גודל וענק מבחינת השלג. לוייל יש ממוצע של שמונה וחצי מטר שלג שיורד בעונה והוא נחשב כמספר אחד בצפון אמריקה. ואכן, האתר עצמו מאוד מגוון עם מסלולים כבושים ברוחב של מגרש כדורגל לאורך.
לידיעתכם- באתרים בהם גלשנו, המסלול הכבוש הוא רק המלצה. אפשר לגלוש היכן שרוצים גם במסלול שמתחת לרכבל (באירופה אסור מבחינה בטיחותית). דבר זה פותח לגולש מגוון דרכים אחרות לירידה. ישנם גם כיוונים בהם יש שלט, שבאזור זה אין סקי פטרול והגלישה היא באחריות הגולש בלבד. בסוף הדרך לכיוון הרכבל יש טלפון חירום. באתר וייל מתגאים בכך שהם כובשים את שטח המסלולים הכי גדול בצפון ואכן יש להם צי של כחמישים חתולי שלג, שעובדים 20 שעות ביממה. זה מאוד מרשים לראות אותם עובדים במהלך הגלישה. כתוצאה מזה יש הרבה מסלולי קורדרוי משובחים. ליד כל כניסה לרכבל יש עמדות טישו וגם בכל כניסה למסעדה על ההר יש דיילות שמחלקות טישו וסוכריות ריקולה דבר שמוסיף מאוד לאיכות הגלישה.
וייל הוא אתר סקי עם צד אחד שפונה לעיירה (להלן הפרונט סייד) וצד שני (להלן הבק בולס). הבק בולס זה בעצם מקבץ של עמקים קעורים, אחד אחרי השני, שבכל אחד מהם יש מסלולים קצם שונים. אנחנו מאוד אהבנו את הצי`יניס בול ובמיוחד את מסלול שנגרילה, בין עצים ושלג אבקתי ויבש. דבר נחמד נוסף בוייל הוא תחנת טלוויזיה, שמשדרת כל היום, אבל הדבר הכי חשוב הוא תכנית הבוקר שלה, שנקראת "בוקר טוב וייל". חוץ מתחזית מזג האוויר לאותו יום, שמפורטת בשעות, יש בתוכנית אפילו שידור ישיר עם תמונה מצוות החתולים שעובד על ההר. האתר הבא בו גלשנו הוא ביבר קריק (Beaver Creek). זהו אתר שכן לוייל, מרחק של כחצי שעת נסיעה, אבל שונה מאוד. הוא הרבה יותר קטן ותלול מאוד, איכותי ומתמקד באוכלוסיה עשירה. הכניסה לאתר מאובטחת במשטרה פרטית ויש הרבה וילות ענקיות פרטיות על המסלולים. הוילות הללו שייכות לעשירי אמריקה- חלקם מפורסמים כמו טום הנקס והנשיא פורד (שנפטר לאחרונה, לכן כל הדגלים באזור הורדו לחצי התורן) ועוד. כל הוילות מאוד מרשימות ויפות ומי שמעוניין יכול לשכור חדר עם שף פרטי וחדרנית באלפי דולרים ללילה.
בביבר קריק יש מסעדות על ההר משני סוגים. הסוג הראשון הוא המסעדות הרגילות עם הדיילות בכניסה, שמחלקות טישו. הסוג השני אלו מסעדות סגורות רק לחברי מועדון, שהחברות בו מקנה את הזכות לסעוד שם את ארוחת הצהריים. בביבר קריק ישנו המסלול, שבו בודה הראה עשן להרמן. זהו מסלול מצוין, מאתגר, מהנה ומומלץ מאוד. האתר עצמו יפה מאוד וברחוב הראשי ישנן מדרגות נעות רבות, שעוזרות בהליכה בנעלי סקי. ביבר קריק מאוד נוח ללימוד סקי עם בית ספר סקי ענק ובו כאלף מדריכי סקי. מדריך סקי מקבל בממוצע 100 דולר טיפ ליום הדרכה. יש באתר מגוון גדול של דירות ווילות מאובזרות להשכרה. בקצרה- אתר שווה ביותר אך לא מיועד למחפשי הדילים.
האתר הבא בו גלשנו הוא ברקנרידג` (Breckenridge), שנמצא במרחק כ-45 דקות נסיעה מוייל. האתר הזה הוא פחות יוקרתי מוייל וביבר קריק. הוא מעוצב כעיירה מהמערב הפרוע עם רחוב ראשי נחמד. בברקנרידג` קיים הרכבל גבוה הגבוה ביותר בצפון אמריקה, המגיע כמעט לגובה של 4000 מטר- חוויה מומלצת מאוד. ההלפייפ (Half pipe) הכי גדול גם הוא נמצא פה.
לבסוף, ביקרנו באתר קיסטון (Keystone), שנמצא כחצי שעת נסיעה מברקנרידג` השכן. אתר זה גם הוא אתר צעיר. יש בו סקי עד השעה תשע בערב בכל יום, בלי תוספת מחיר לסקי פס. יש לציין שכל החשמל בעיירה ומערך הרכבלים מופעל על ידי חשמל המופק מטורבינות של רוח. האתר מומלץ מאוד לצעירים ומשפחות ויש באיזור מבחר גדול מאוד של דירות להשכרה.
לסיכום, סקי בקולורדו הוא שונה (השלג יבש יותר), השירות הוא אמריקאי וגם הגודל הוא לפי קנה מידה אמריקאי. ההרגשה הכללית היא יותר נעימה- פגשנו הרבה יהודים, שמאוד התרגשו כששמעו שאנחנו מישראל (בכלל בוייל ראינו את דגלי ישראל בכמה מקומות). מי שכבר היה בקלאב מד, גלש באוסטריה ומחפש משהו אחר, שונה ויוקרתי עם שלג מדהים בו כולם מדברים אנגלית- זה המקום המומלץ. כדאי אולי לעשות את הדרך עם עצירה באירופה, על מנת למתן את הג`ט לג.
תאריך חופשה: ינואר 2007. כתב וצילם: גרי, איגוד מדריכי הסקי והסנובורד בישראל.
