הפתעות של בוקר בקניה
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? את אותם הדברים אבל לאט... בעצם, התשובה לשאלה הזאת תלויה במקום המגורים. אם אתה גר בארץ- אתה קם, מצחצח שיניים ושוטף פנים (מהר בשביל לא לאחר לעבודה), שותה קפה תוך כדי הצצה חטופה בעיתון, קורא מי אמר מה, לאיזה כיוון נטה אהוד ברק אתמול, מה החליט אריק בנוגע לגדר, מי נעדר מהצבעת אי-האמון בכנסת ואת ההודעה המרעישה, שש"ס מתכננים פרישה מהקואליציה... לאחר מכן אתה נכנס לאוטו הממוזג, עולה על נתיבי איילון, מקלל את הנהגים מימין ומשמאל ומגיע לעבודה עצבני, באיחור קל, כי "היו פקקים נוראיים/ מחסום משטרתי/ תאונת דרכים מחרידה".
אם אתה גר בקניה - אתה מצחצח שיניים ושוטף פנים (עם נעליים ובזהירות, כדי לא לקבל זרמים חשמליים במים), מכין קפה אבל לא שותה אותו, כי מסתבר שהחלב שוב התקלקל (הוא מובל ברחבי המדינה ללא קירור), מנסה להכנס לעיתון דרך האינטרנט (אבל אז מסתבר שמהירות 7.8 אינה מספיקה על מנת לפתוח אתרים עם תמונות...) נכנס לאוטו ונוסע תוך כדי שאיפת כל האגזוזים של המכוניות לפניך (המזגן שוב התקלקל), שומע בחדשות על הפליטים בסודן ועל בעיות בגבול עם סומליה, חוטף עקיפות מימין, עקיפות משמאל, חוצה בורות בכביש ומגיע לעבודה שמח וטוב לב. על השולחן כבר מחכה התה עם החלב (גם הוא ירושה מהבריטים) ואתה מוכן להתחיל יום חדש ומלא הפתעות!
כן, כל יום יש הפתעות פה וכל יום לומדים דברים חדשים- אני כבר קיבלתי תואר של חשמלאית וטכנאית מחשבים מוסמכת בקניה... שמעתם פעם שמחשב עשוי לא לעבוד כי... קר לו? אמנם השירות הצבאי שלי מרוחק ממני בכשבע שנים, אבל אני עדיין זוכרת שכשנכנסים לחדר המחשבים, תמיד קר והמזגנים עובדים כדי "שלמחשבים לא יהיה חם". בקניה, לעומת זאת, המחשב שלנו סובל כנראה מהתקררויות חוזרות (אולי אפילו וירוס או איזו שפעת...) והמסך ממאן להדלק! טכנאי המחשבים (דווקא בחור נחמד) כבר ביקר אצלי בבית מספר פעמים, החליף מחשב, החליף מסך ולאחר שהבעיה המשיכה, הפתרון שהציע הוא להניח סדין או שמיכה מתחת למחשב כדי שבלילה, כשהטמפרטורות יורדות, לא יהיה למסכן קר... האם זה עובד? בינתיים, טפו-טפו-טפו, הכל בסדר (אבל אולי זה בגלל שאני פשוט לא מכבה אותו??...).
חשבתם שמים וחשמל לא הולכים ביחד (ושפיצה מתחממת לאט)? קנדי, החשמלאי שלנו, טוען אחרת. את זרם המים במקלחת מלווים באופן קבוע... זרמים חשמליים. לאחר מספר ביקורים בבית, החליט קנדי שהבעיה נעוצה בכך שההארקה של החשמל בבית אינה יעילה- כשהקרקע מתייבשת היא אוורירית ואז אין מגע טוב בינה ובין ההארקה. מה עושים? משקים! כל בוקר (וגם ערב אם חם והקרקע התייבשה) משקים את ההארקה! ולהפתעתנו- זה עובד!
טיול בפארק הלאומי נקורו
יום ראשון מתקרב, ובתוקף תפקידי כ- "א. טיולים" התחלתי לחפש מקום לטיול יום ראשון (ה"שבת" שלנו). פארק שאינו דורש יותר מדי הליכה (לא התחשק לנו להתאמץ כל כך בסוף השבוע הזה), מספיק קרוב בשביל שנוכל לחזור באותו יום (חלקנו, מה לעשות, צריכים לחזור לעבודה ביום שני...), פארק עם שפע בעלי חיים. לאחר חיפוש מדוקדק ב-Lonely-planet, התלבטויות רבות וקביעת לו"ז הטיולים ל... בערך חצי שנה הקרובה, הוחלט על Nakuru National Park כעל היעד המבוקש. ביום ראשון ארגנו תיק, אוכל, שתיה, מצלמה, קיווינו שהשמש החביבה תמשיך לחייך לאורך כל היום (או לפחות עד אחר-הצהריים), ויצאנו לדרך!
הפארק הלאומי נקורו זה נוסד בשנת 1961 ונפתח לקהל ביוני 1968. הסיבה העיקרית להיווסדו היתה על מנת להגן על אוכלוסיית הפלמינגו (מעל מיליון!) החיים באגם זה. כמו רוב האגמים האחרים באיזור ה- Rift valley, גם אגם זה הינו רדוד ומלוח. שטח הפארק כיום הוא כ- 200 קמ"ר. הפארק נמצא כ-157 ק"מ מניירובי. הנסיעה מנאיוואשה לכניסה לפארק אורכת כשעה ועשרים דקות (אני ממש ממש ממש משתדלת שלא לכתוב שוב על נושא הכבישים בקניה...). לכל אורך הדרך זברות ובבונים, שיושבים בלהקות בצידי הכביש, ממתינים ואוספים את כל שאריות המזון שאנשים זורקים מחלונות הרכבים והאוטובוסים. בכניסה לפארק מחכים קופים אחרים, קופי Vervet, שגם הם בעמדת הסתערות על החלונות הפתוחים של הרכבים. אם יש לכם אוכל באוטו ולא בא לכם לרדוף אחרי המצלמה, אל תשאירו חלונות פתוחים כשאתם הולכים לקנות את הכרטיסים. אנחנו השארנו חריץ פתוח וקוף אחד שעשה מאמצים עילאיים להכנס (השוקולד באוטו הגיע כנראה לנחיריו...) כעס עלינו כשניסינו לגרשו...
Vervet monkey- הקוף הנפוץ ביותר בקניה. מצוי בפארקים ובשמורות הטבע בכל רחבי המדינה. ניתן לזהותו בקלות על ידי פרצופו השחור, שמסביבו שיער לבן. מקום המחיה העיקרי שלהם הוא במרומי עצי האקציה (Acacia) לאורך נחלים, נהרות ואגמים. קופים אלו חיים בקבוצות של 10-50 פרטים, בדרך כלל נקבות בוגרות וזכרים צעירים. הזכרים הבוגרים נעים בחופשיות בין הקבוצות. שעות רבות ביום מוקדשות לניקוי והוצאת טפילים ולכלוך מהפרווה כאשר הנקבות הדומיננטיות מקבלות את מירב הניקוי. הם ניזונים מעלים, שורשים, פרחים, פירות, חרקים, גוזלים צעירים ולעיתים גם מכרסמים. הצעירים תופסים בבטן אמם ומתחילים ללכת חופשי החל מהשבוע השלישי לחייהם. עם אויביהם נמנים הפנתר, קרקל, בבונים, תנינים ונחשי הפיתון, והם נוהגים להזהיר אחד את השני במקרה של סכנה באמצעות צעקות. קופים אלו חיים באיזורי מגורים של בני-אדם והופכים לטפילים בעצמם- הם נוהגים לגנוב אוכל וחפצים נוספים מהבתים.
הכניסה לפארק עולה 30$ לאדם ו- 200ksh לרכב. אין הנחה לסטודנטים (למרות שאם יש ברשותכם כרטיס סטודנט בינלאומי, שווה לנסות). מסלול הנסיעה בפארק מקיף את האגם, ובמספר נקודות תצפית ניתן לצאת מהרכב, להגיע ממש עד לשפת האגם ולההתלהב מאלפי עופות המים. כדאי להצטייד במפה של הפארק או בהסבר היכן נמצאות נקודות אלו, אחרת... אתם עלולים למצוא את עצמכם שקועים עם הרכב בבוץ וממתינים לחילוץ. מעשה שהיה כך היה:
התחלנו את המסלול המקיף את האגם וכמו כל התיירים התלהבנו למראה כל בעלי החיים הנעים בין שבילי הפארק. ובעוד אנו עוצרים ומצלמים את בעלי החיים שאינם מפחדים ואף מחייכים למצלמה, צדה את עיננו להקת שקנאים באגם. החלטנו לתפוס שביל צדדי ו"דוך" לשקנאים. תוך שתי דקות מצאנו את עצמנו בג`יפ נוטה על הצד בתוך שלולית בוץ, שנראתה תמימה לחלוטין!! כל נסיונות התמרון עלו בתוהו- הג`יפ נתקע. לאור העובדה שנתקענו מאחורי צמחיה, כך שיתר התיירים הנוסעים על השבילים לא יכלו לראות אותנו, החליט "צוות דן" שאני אשאר באוטו, בעוד דן ילך להזעיק עזרה ברגל, וזאת אף על פי שברמת העיקרון לא מומלץ לצאת מהרכבים אלא בנקודות התצפית. בפארק זה, אמנם, מאוד מאוד נדיר לראות טורפים, אך עדין יש כמה מהם... (שבוע לאחר מכן פגשנו כומר סקוטי אחד שטייל בפארק ואף ראה פנתר סמוך לשביל! נו טוב, אי אפשר להתחרות באיש אלוהים...). למזלנו, דן לא נתקל באף טורף, הגיע לשביל "הראשי" ומשם נאסף בטרמפ לשער לקרוא לחילוץ. בניגוד לצפוי, תגובות השומרים (Rangers) היתה... צחוק היסטרי (!!!), אף דבר תוכחה אחד (נראה לי שהם לא רגילים לישראלים...) ותוך חמש דקות, באמצעות טרקטור, חולצנו מהבוץ (תרתי משמע). לפני שהמשכנו בסיבוב הם דאגו לאמר ש"נשתדל לא לרדת מהכבישים הראשיים"... אשכרה Akuna matata... צילמנו את "צוות דן המורחב" והמשכנו בטיול, תוך הקפדה יתרה לא לרדת משבילים ראשיים. לקרוא לחילוץ פעמיים באותו יום ובאותו פארק נראה לנו כבר מוגזם...
עולם החי של פארק נקורו
פלמנגו- צבעם של הפלמנגו נראה למרחוק וצובע את גדותיו של האגם בצבע ורוד. פלמנגו הם בעלי חיים חברותיים, החיים בלהקות המגיעות לעשרות אלפי פרטים. הם ניזונים מאצות, צורות לרווליות של חרקים, סרטנים, רכיכות ודגים קטנים. צבעם נובע ממזון העשיר בפיגמנטים A,B cartenoid. הפלמנגו ניזונים על ידי הטבלת מקורם במים. כמו ציפורים אחרות, הם נושמים באמצעות ריאות, דבר המחייב אותם להחזיק את נשימתם כל עוד המקור טבול במים. ישנן הערכות על פיהן להקה של מיליון פרטים צורכת מעל 180 טון אצות ביום!
שקנאים- למרות גודלם, יכולים השקנאים לשחות במים הודות לעצמות המכילות בתוכן אוויר. מקורם הארוך ויכולת המתיחה של העור שמתחתיו מקלים עליהם את החיפוש ותפיסת המזון. השקנאי יכול לאגור כמות גדולה של מים במקורו. כאשר נתפס דג, השקנאי מטה את מקורו כלפי מטה, נותן למים לצאת, ואחר כך מרים אותו כלפי מעלה ובולע את הדג.
קרנף שחור- זהו אחד המינים שנפגע בצורה הקשה ביותר כתוצאה מצייד באפריקה. כיום מוערך מספרם בכמה מאות לעומת כ- 20,000 שהיו בקניה ב-1970. ישנה התאוששות באוכלוסיה בעיקר הודות למאמצים של גופים רבים בקניה, שהתגייסו למענם (על אחד מהם, David Sheldrick Wildlife Trust, בכתבה הבאה!). גם קבוצת הקרנפים בפארק זה קיימת הודות למאמצים אלו. קשה קצת לאתרם בגלל מספרם הנמוך בהשוואה למיני בעלי חיים אחרים. חוש הראיה שלהם חלש, והם מסתמכים בעיקר על שמיעה וחוש הריח. קרנפים מגיעים לבגרות מינית בגיל חמש שנים, אך הנקבות אינן נכנסות להריון עד גיל שבע. הם נולדים במשקל כ-40 ק"ג, כאשר משקל בוגרים נע בין 1000-1600 ק"ג! הם חיים לבד ומתאחדים רק לצורך הזדווגות. הצעירים נשארים עם אמם עד גיל שלוש שנים. קרנפים הם צמחונים וניזונים ממעל 200 מינים של צמחים.
בופלו- בעלי חיים אלו אינם אגרסיבים בדרך כלל. כשהם נפצעים הם נחשבים לאחת החיות המסוכנות ביותר בעולם. הם מצויים בעדרים גדולים, ולעולם אינם מתרחקים מרחק רב ממקורות מים, בעיקר בעונה היבשה. למרות משקלם הרב, הם מסוגלים לרוץ במהירות של 55 קמ"ש למרחקים קצרים. כאשר עדר של בופלו מצוי בסכנה (למשל אריות), הפרטים מתארגנים בצורה מעגלית כך שהזכרים נמצאים בהיקף המעגל, פונים כלפי חוץ ומגינים על הנקבות והצעירים, שנמצאים במרכז המעגל. זכרים מגיעים לבגרות מינית בגילאים 3.5-5.5. נקבות ממליטות בגיל 4-5 שנים. רב העגלים נולדים בחודשי הקיץ כאשר העדר נמצא במנוחה. העגלים מסוגלים לעקוב אחרי העדר כמה שעות בלבד לאחר היוולדם. הקשר בין האם לוולד חזק והם מתקשרים ביניהם על ידי השמעת קולות. העגלים יונקים עד 15 חודשים, ונשארים עם אמם עד גיל שנתיים. תמותת צעירים גבוהה שכן הם מהווים מטרה לטורפים. כמו מרבית היונקים הגדולים באפריקה, מספרם בעבר היה רב יותר מאשר היום.
הדרך המרכזית בפארק סובבת סביב האגם. מדרך זו יש התפצלויות רבות, שחלקן מהוות דרך גישה לעובדי השמורה וחלקן מיועדות לתיירים ומאפשרות להגיע עד קצה האגם, מבלי להסתכן בהתחפרות בבוץ. אחרי החוויה הקודמת כל שביל נראה לנו חשוד... למזלנו נתקלנו באנגלי חביב, ובידו מפה עוד יותר חביבה. מיד גייסנו את כל יכולות הניווט שלנו (ותודה לצה"ל ולחוגי סיירות!) על מנת לזכור פיצולים, צמתים ודרכים "תיירותיות". אחרי מעט התברברויות נוספות, ובזכות מעקב אחרי ג`יפים של תיירים נוספים, גם אנחנו זכינו למפגש על שפת האגם עם הלהקות (האינסופיות) של הפלמנגו, שקנאים ועופות המים הנוספים.
בקיצור - פארק יפהפה, נוף מגוון, בעלי חיים רבים - חוויה!
כמה טיפים לטיול
- כדאי להצטייד במזון (סנדוויצ`ים, פירות וכו`) ומים לפני הכניסה לפארק. בפארק יש 2 לודג`ים יוקרתיים (Sarvoa Lion Hill Lodge & Lake Nakuru Lodge), שבשניהם ניתן כמובן לקנות מזון קל, שתיה או ארוחת צהריים, אך המחירים אינם זולים (מעל 1500Ksh לאדם לארוחת צהריים). אנחנו קנינו סנדוויצ`ים שלא היו משהו... חוץ מזה אין מקום לקנות אוכל בתוך הפארק.
- כדי להגיע לנקודות התצפית, כדאי לבקש הסבר בכניסה או אולי לרכוש או להציץ במפה.
- אנחנו מאוד ממליצים לרכוש מפה בכניסה לפארק או לפחות להציץ בה ולקבל הסבר מהריינג`רים...
- תכננו כמה שעות לסיבוב בפארק כדי שתוכלו למצותו עד תום!
ועד לפעם הבאה- קוואהירי!
