מקדשים באיותיאה

איותאיה היתה בעבר ממלכה גדולה ומרכז דתי חשוב בתאילנד. כיום אפשר למצוא זכר לתקופה הזאת בכל פינה בעיר. לפניכם כתבה על מקדשים ואתרים דתיים מרשימים אחרים בעיר הסמוכה לבנגקוק.
צוות למטייל ברשת
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: מקדשים באיותיאה
Thinkstock Imagebank ©

מקדשים ופגודות באיותיאה

במשך 417 שנים, בין השנים 1350-1667 נחשבה ממלכת איוטיה (Ayutthaya) לממלכה הדומיננטית ביותר באגן הפורה של Chao Phraya. הבירה, איוטיה נמצאת על אי במפגש הנהרות: Chao Phraya, Pasak ו- Lopburi, כ- 80 ק"מ מצפון לבנגקוק. הקו המאפיין את המחוז הוא מגוון אטרקציות מתקופות היסטוריות שונות של תאילנד המגוללים את סיפור הממלכה לאורך שנות שלטונם של 23 מלכיםתאילנד משושלות שונות. יום טיול אחד מספיק כדי לבקר בכל אחת מהאטרקציות ומומלץ מאוד לבקר במחוז לפני שעולים צפונה אל צ`אנג מאי וסביבתה. בימי גדולתה נחשבה איוטיה לאחת הערים המשגשגות ביותר במזרח אסיה ועד היום היא נחשבת לאחת הערים ההיסטוריות החשובות. גדולתה באה לידי ביטוי במספר רב של מבנים ושרידים במרכז ומסביב לעיר. אזור איוטיה כולו, המשתרע על פני 2,556 קמ"ר הוכרז כפארק היסטורי וצורף בדצמבר 1991 לרשימת אתרי המורשת של אונסק"ו. כיום שטחה של איוטיה, עמוס במרחבים ירוקים המהווים מעין "בית קברות" למקדשים עתיקים. ההריסות הגדולות והמפוארות המתרוממות מעל לשדות ומספר בנינים שלא ניזוקו במהלך השנים של העיר מספקים תמונה כוללת ליופיה ולמראה העיר בעבר. הם מהווים ניגוד מוחלט לארכיטקטורה המודרנית של המקדשים בתאילנד.

מרכז הבירה העתיקה איוטיה הוקף פעם בחומה שאורכה היה 12 ק"מ שחלקים ממנה ניתן לראות כיום בפינה הדרום מזרחית של העיר במבצר Phom Phet כיום רשת של מספר כבישים רחבים חוצים את האי, ובסמוך לאתרים ההיסטוריים נבנו בניינים מודרניים. מרכזה של העיר הקטנה והמודרנית נמצא על הגדה הצפון מזרחית של האי, על הצטלבות הדרכים U Thong ו- Chao Phrom. כק"מ ממערב למרכז העיר החדשה (לאורך דרך Chao Phrom) נמצאים משני צידי הדרך הריסותיהם של זוג מקדשים. מקדש Phra Mahathat הנמצא מצד שמאל הוא תמציתה של אווירת המסתוריות הנוסטלגית של איוטיה שהתפוגגה. השם "Mahathat" (השריד הגדול) מרמז על כך שהמקדש נבנה כדי לאפסן את שרידיו של בודהה, ואכן אפרו של בודהה הוכנס לתיבה מוזהבת שהונחה בפגודה שמתנשאת לגובה של 38 מטרים. בתקופה מאוחרת יותר התמוטטה הפגודה אך בחפירות בשנת 1950 התגלתה התיבה ועתיקות אחרות (ביניהן דג משיש מדהים שמקושט באמבר, זהב וקריסטלים). כל העתיקות שנמצאו מוצגות כיום במוזיאון הלאומי Chao Sam Phraya.

 ממערב למקדש ניתן לראות את שריד מקדש Phra Ram ואת האגם שלפי האמונה Ramathibodi הראשון מצא בו קונכייה (שסימלה את הניצחון והצדק) אשר איששה שהשטח שבחר להקים את עירו החדשה (איוטיה) הוא בחירה נכונה. ניתן לבקר בקומפלקס המקדש מדי יום בין השעות 8:30-16:30. מול המקדש ניצב מקדש Ratburana שנבנה בשנת 1424 ע"י המלך Boromraja השני כדי להנציח את אחיו הגדולים Ay ו- Yi שהרגו אחד את השני במהלך קרב פילים במאבקם על ירושת כס המלכות. במקדש ניתן לראות ארבע פגודות בסגנון סרי לנקה, שנבנו מסביב לפגודה המרכזית, כאילו הן נותנות לה כבוד. בפגודה המרכזית עדיין ניתן להבחין בקישוטי הטיח המקוריים. אפשר לרדת אל האולם התת קרקעי, אל שני מפלסים בהם ציורי קיר שמתארים את תקופת איוטיה. בעבר היה פה מספר גדול של פסלי בודהה, אך רובם נגנבו ע"י שודדי עתיקות. כמה מהם מוצגים במוזיאון Chao Sam Phraya. ניתן לבקר במקדש מדי יום בין השעות 8:30- 16:30. ממערב למקדש Ratburana נבנה מקדש Phra Si Sanphet כמקום התפילה פרטי למלך Boromatrailokanat. בעבר נחשב למקדש המפואר והמרשים ביותר באיוטיה והוא עדיין אחד המקדשים השמורים ביותר. במקדש מונח אחד מפסלי הבודהה הגדולים והידועים ביותר בתאילנד העשוי ממתכת. זהו ה- Phra Si Sanphet שנבנה בשנת 1503, גובהו 16 מטרים והוא מכוסה ב- 173 ק"ג זהב. הפסל לא שרד את התקפות הבורמזים, למרות שהמלך ראמה הראשון הציל מספר חתיכות ממנו והרכיב אותן מחדש בפגודה הנמצאת במקדש Po בבנגקוק.

שלוש הפגודות במקדש נבנו כדי לאפסן את אפרם של שלושת מלכי איוטיה. על פיסת הקרקע בה ניצב בעבר ארמון העץ של Ramathibodi בנה כמה שנים מאוחר יותר Boromatrailokanat את הארמון המלכותי הגדול Wang Luan. הארמון ממוקם בצדו הצפוני של נהר Lopburi. מספר מלכים הפכו את הארמון לקומפלקס של פאביליונים ואולמות עם מערכת קירות משוכללת שעוצבה במיוחד כדי לבודד את החדרים הפרטיים של המלך ובני משפחתו. הארמון נהרס ע"י הבורמזים בשנת 1767 ונבזז ע"י המלך ראמה הראשון, שלקח את הלבנים מהארמון כדי לבנות את הבירה החדשה בבנגקוק. כיום כל שנותר מהמבנה המפאר הם רק כמה קירות והעתקים מדויקים (אך לא מרשימים) מעץ של הפאביליון הפתוח. (עדיף לראות את המודל של הקומפלקס השלם במרכז ההיסטורי). קומפלקס המקדש פתוח מדי יום בין השעות 8:30- 16:30. מדרום למקדש Phra Si Sanphet עומד מקדש Viharn Phra Mongkol Bopit שמושך המוני תיירים ועולים לרגל. ההיכל המרכזי הוא העתק מדויק של היכלי התפילה האופיינים לאיוטיה. היכל התפילה נבנה בשנת 1956 עם עזרתם של הבורמזים בניסיון לכפר על הריסת העיר מאתיים שנה לפני כן. בהיכל התפילה נמצא בעבר Phra Mongkol Bopit - פסלי בודהה עשוי ברונזה. הדמות הגדולה עם עיני הפנינה המנצנצות נוצרה במאה ה- 15 ונפגעה בהתקפות הבורמזים.

 במהלך השחזור שלו הפכו את הפסל למאות פסלוני בודהה, שכמה מהם נקברו מאוחר יותר מסביב למקדש כדי להגן עליו. מגרש החניה שלפני היכל התפילה היה בעבר אתר שריפה, בו נשרפו גוויותיהם של מלכי איוטיה ושל חברים ממשפחת המלוכה. בתאריך שנחשב לטוב מבחינה אסטרולוגית הובאה הגופה החנוטה אל האתר והונחה על מדורה מוגבהת, שסימלה את הר Meru, מרכזם העולמי של מאמיני ההינדו- בודהיסטים. המדורות שנבנו לשריפת המתים היו מדהימות מבחינה ארכיטקטונית, לדוגמא גובהה של המדורה שנבנתה למלך Phetracha בשנת 1704 היה 103 מטרים, וזמן בנייתה נמשך 11 חודשים. את מדורות הענק בנו ה- yuan-hok, קבוצה מיוחדת של אקרובטים שנהגו להופיע על מוטות גבוהים בפסטיבלים מיוחדים. אתר השריפה הפך היום לאזור לפיקניקים עם דוכני מזכרות. ניתן לבקר במקום מדי יום בין השעות 8:30- 16:30. כעשר דקות הליכה מהיכל התפילה, מול חומת העיר (על דרך Rochana) תוכלו לבקר באחד משלושת המוזיאונים בעיר, המוזיאון הלאומי Chao Sam Phray. במוזיאון מוצגים שלא נבזזו ע"י שודדי עתיקות ושלא נלקחו אל המוזיאון הלאומי בבנגקוק. מלבד פסלי בודהה רבים מוצגים במוזיאון גם אוצרות מזהב מכל הצורות והמינים, פגודות מוזהבות, כובעי נזירות מלכותיים הרקומים בחוטי זהב, פסלי פילים משובצים באבני חן וארון הקבורה המקורי ממקדש Mahathat .

לתחילת הכתבה

מקדש מהטהאת ואתרים נוספים

שעות הפעילות: ימי רביעי עד ראשון מ- 09:00 עד 16:00. מקדש Mahathat נמצא בפינת הרחובות Chi Kun ו- Naresuan. בחפירות שנערכו במקום בשנת 1956 נמצאו אוצרות כגון שרידי של פסל בודהה, מספר פסלי בודהה מוזהבים קטנים, חפצי עשויים זהב, קריסטל ואבן אודם. בגלריה שנמצאת מאחורי האולם המרכזי מוצגים פסלי בודהה בסגנונות שונים. בחדר מוצגים גם שלטים ויצירות אמנות מאתר ההתיישבות הפורטוגזי שנוסד בשנת 1540 מדרום לעיר על גדות נהר Chao Phraya. (הפורטוגזים היו המערביים הראשונים שיצרו קשרים עם איוטיה, כשבשנת 1511 הם העניקו זכויות מסחר מיוחדות לאנשי איוטיה בתמורה לאספקת נשק). המוזיאון פתוח מדי יום בין השעות 8:30-16:30.המרכז למחקר היסטורי שנמצא חמש דקות הליכה לאורך דרך Rotchana הוא אחד האתרים המעניינים ביותר בעיר. התצוגה בקומה העליונה מציגה פרטים המתארים את ההיסטוריה החברתית של איוטיה באמצעות סרטי וידאו, אפקטים קוליים, מקדשים משוחזרים, בית כפרי מעץ ומודל קטן של ארמון המלוכה. האגף המרכזי של המרכז למחקר נמצא כ- 500 מטרים מדרום למקדש Phanan Choeng על הדרך המובילה אל ארמון Bang Pa-In. מומלץ לבקר באגף המרכזי למרות המיקום המרוחק שלו.

האגף נבנה במימון יפני על אתר התיישבות יפני עתיק ובו מסופר הסיפור המרתק של קשריה של איוטיה עם כוחות זרים באמצעות אפקטים של מולטי מדיה, מפות, ציורים ומסמכים שנאספו ממוזיאונים שונים ברחבי העולם. המרכז פתוח מדי יום בין השעות 8:30- 16:30.בפינה הצפון מזרחית באי נמצא המוזיאון-ארמון Chantharakasem שהוא באופן מסורתי ביתו של יורש כס המלכות של איוטיה. הנסיך השחור Naresuan בנה את הארמון הקדמי הראשון Wang Na בשנת 1577 כדי שיוכל להשגיח על אזור חומות העיר שהיו חיוניות ביותר כנגד התקפת אויב. מאוחר יותר, ראמה הראשון ששלט בין השנים 1851-1868 בנה מחדש את הארמון. כיום ניתן לראות כמה מהנכסים- למשל: כיסא מלכות מוגבה ומפואר, שמשיה טקסית (שהיא חלק חיוני מסמליו של המלך) ועוד. בשאר המוזיאון ניתן להתרשם מערבוב הקרמיקות היפהפה, מפסליו המרשימים של בודהה ומחפצי אמנות שונים. מקדש Na Phra Mane, הממוקם על הגדה הצפונית של נהר Lopburi ממול ל- Wang Luang, הוא המקדש הכי חשוב באיוטיה, משום שהוא המקדש היחידי בעיר ששרד מתקופת תור הזהב לאחר התקפות הבורמזים. היכל התפילה המרכזי נבנה בשנת 1503 ומשקף את הסגנונות הארכיטקטוניים השונים של איוטיה. מחוץ להיכל מתנשאים עמודים שבראשם גביעי לוטוס, ומבפנים התקרה מכוסה בצבעי זהב ואדום שמייצגים את הכוכבים שסובבים את הירח. בתוך ההיכל מונח פסל של בודהה שגובהו שישה מטרים ומעוצב בסגנון מלכותי של תקופת איוטיה המאוחרת.

 הניגוד המוחלט להיכל התפילה הוא ה- Phra Khan Thavaraj בודהה שנמצא מצדו הימני, כשרגליו באוויר בתנוחת לוטוס המבטיח לפי האמונה הבודהיסטית שלווה ובטחון. יש המאמינים שמקור הפסל הוא בסרי לנקה אך סביר יותר שמקורו במקדש Phra Mane אשר היה קיים ב- Nakhon Pathom בין המאה השביעית לתשיעית. במרחק של שני קילומטרים צפון מערבית למקדש Na Phra Mane בשטח פתוח נמצאת הפגודה של מקדש Phu Khao Thong שגובהה חמישה מטרים. בשנת 1569 לאחר תקופת כיבוש זמנית של איוטיה בנו הבורמזים במקום פגודה כדי להנציח את הניצחון שלהם. כמאתיים שנה לאחר מכן התמוטטה הפגודה והמלך Borommakot בנה פגודה בסגנון איוטיה המקורי במקום בו ניצבה הפגודה הבורמזית. כיום "הר הזהב" הזה עומד סדוק ואפור אך עדיין ניתן לטפס לגובה של 25 מטרים ולהשקיף על כל אזורי הכפר ועל העיר, מראה יפה במיוחד במהלך העונה הגשומה, כששדות האורז מוצפים. בתקופה הכי משגשגת ומוצלחת של איוטיה הרציפים ואזור המסחר היו ליד הצטלבות הנהרות ה- Chao Phraya וה- Pasak ממערב למקדש Yai Chai Mongkol, בדיוק במקום הזה ממוקם כיום המקדש העתיק ומלא החיים ביותר בעיר, מקדש Phanan Choeng. מומלץ להגיע למקדש במהלך פסטיבל שמתקיים במקום בראש השנה הסיני. היכל התפילה המרכזי מתמלא במגוון סמלים, קולות וריחות ומאמינים סיניים מדליקים נרות ורודים ענקיים, מציעים אוכל למבקרים ומקישים במקלות מזל. ניתן לקנות פסלי בודהה קטנים מוזהבים ולשים אותם באחת ממאות הנישות בקירות המקדש, צורה של מנחה הייחודית למקדש הזה. במרכז המקדש ניצב בודהה שגובהו 19 מטרים, שממלא כמעט את כל האולם.

הפסל שרד משנת 1324 ושמועה אומרת שדמעות נפלו מעיניו כשאיוטיה נפלה בידי הבורמזים. הפופולריות של המקדש אצל הסינים נובעת מסיפור שהתרחש בשנים המוקדמות של המאה השמונה עשרה. נסיכה סינית הטביעה את עצמה במקום מכיוון שהמלך לא היה נאמן לה, רגשות החרטה והצער של המלך בעקבות המקרה גרמו לו לבנות את המקדש בדיוק במקום שבו היא נכנסה לנהר. בדרום האי - לאחר שעוברים את הגשר התלוי מעל נהר Pasak ואת פסי הרכבת ופונים ימינה באי התנועה המרכזי, מגלים את אזור העסקים החדש של איוטיה, מספר פרברים כפריים ואת מקדש Yai Chai Mongkol העתיק, המרוחק כשני ק"מ מהגשר. המקדש, המוקף בכרי דשא ובערוגות פרחים, נבנה בשנת 1357 ע"י המלך Ramathibodi כמרכז מדיטציה לנזירים ששבו מלימודיהם בסרי לנקה. המלך Naresuan הקים במקום בשנת 1593 פגודה כדי לציין את הניצחון המכריע על הבורמזים. בכניסה למקדש שוכב פסל של בודהה ששוקם ע"י המלך Naresuan. כפר Bang Pa- In, שנמצא 60 ק"מ מצפון לבנגקוק, נחשב לאתר תיירותי פופולרי בעיקר בגלל הארמון המלכותי הסוריאליסטי שלו שפתוח מדי יום בין השעות 8:30- 15:30. המלך Prasat Thong בנה לראשונה את הארמון באתר הזה, באמצע המאה השבע עשרה (כ- 20 ק"מ מבירתו) והוא נשאר פופולרי בקרב מלכיה של איוטיה. מאה שנים לאחר מכן הארמון ננטש כאשר הבירה הועתקה לבנגקוק והוא "קם שוב לתחייה" באמצע המאה שעברה כשהומצאה ספינת הקיטור שקיצרה את הדרך במעלה הנהר עד לארמון.

 ראמה הרביעי בנה כאן את מעונו הצנוע אך בנו Chulalongkorn (ראמה החמישי), במשיכתו למערביות, הרסו כדי לבנות ארמון בסגנון ארכיטקטוני שמשלב מוטיבים סיניים, תאילנדיים ואירופאים. בצד הצפוני של האגם עומד מעון בסגנון קולוניאלי שנבנה עבור בני המשפחה המלכותית, ויש בו דירות פרטיות שאפילו כיום מעת לעת משתכנת בו המשפחה המלכותית. גשר מקשר בין החלק החיצוני של הארמון אל Pratu Thewarat Khanlai, הכניסה הראשית אל מתחם הארמון הפנימי, ששימשה את המלך ומשפחתו הקרובה. הגדר הגבוהה שמקיפה את הגשר אפשרה לנשות הארמון לחצות את הגשר מבלי להראות ע"י החצרנים הגברים. אל תחמיצו ביקור במתחם Aisawan Thiphya שנמצא במרכז האגם, ונקרא על שם הארמון המקורי של המלך Prasat Thong. זוהי הדוגמא הטובה ביותר לארכיטקטורה תאילנדית טהורה. במתחם הפנימי של הארמון נמצא ה- Uthayan Phumisathian שהיה הבית האהוב ביותר על המלך Chulalongkorn. זהו בית מעץ הבנוי בסגנון שוויצרי, וצבוע בשני גוונים של ירוק. האטרקציה העיקרית ב- Bang Pa-In הוא ה- Phra Thinang Wehart Chamrun, יצירת אמנות בעיצוב סיני שנשלחה מסין אל המלך Chulalongkorn בשנת 1889. כדי להיכנס למתחם הפנימי (בו מוצגות עבודות פורצלן, רקמות זהב, רהיטים משובצים בפנינים ועבודת גילוף בעץ) יש לחלוץ נעליים. בקומת הקרקע מוצג לראווה שולחן הכתיבה של המלך ראמה השישי.

 האובליסק הפשוט משיש שנמצא מאחורי ה- Uthayan Phumisathian נבנה ע"י Chulalongkorn כדי לאפסן את אפרה של המלכה Sunandakumariratana, אישתו האהובה. אם פונים ימינה מהכניסה הראשית אל גני הארמון וחוצים את הנהר ברכבל קטן מגיעים אל המקום המוזר ביותר בארמון- מקדש Nivet Dhamapravat. זהו היכל תפילה בודהיסטי המעוצב בסגנון כנסייה גותית ונבנה בשנת 1878. בהיכל יש ספסלים מעץ וחלונות זכוכית צבעוניים. רכבת יומית מבנקוק (בין השעות 06:40 ל- 22:00) עוצרת בתחנת Hua Lam Phong על דרך Ramma IV בכפר. המעוניינים לבקר בארמון צריכים להמשיך מכאן בתחבורה מקומית עוד כ- 4 קילומטרים. הארמון פתוח לקהל הרחב מידי יום מ- 08:30 עד 16:00. הכניסה כרוכה בתשלום. טלפון: 035-261044 אוטובוסים יוצאים מבנגקוק מידי חצי שעה (בין השעות 05:30 ל- 19:20) מתחנת האוטובוסים הצפונית שב- Phahonyothin Road. אם תזכירו את השם Lopburi לתאילנדים הסיכוי שהם יתחילו לספר לכם על קופים הוא גדול מאוד. הצומת המרכזית של בירת המחוז Lopburi כ- 150 ק"מ מצפון לבנגקוק מוצפת בהם. לופבורי הייתה מרכז עיקרי לאוכלוסיית ה- Mon במאה השישית לספירה. במאה האחת עשרה היא סופחה לממלכת החמר כבירת המחוז של מרכז תאילנד. לופבורי הוכתרה פעמיים כבירתה השנייה של תאילנד, בפעם הראשונה ע"י המלך Narai במאה השבע עשרה, ובפעם השנייה ע"י המלך ראמה הרביעי במאה התשע עשרה. הקופים משמשים מקור הכנסה מרכזי בתיירות העירונית, עד כדי כך שבתי המלון המקומיים עורכים מדי שנה סעודה לכבודם כדי ל"הודות" להם על עזרתם. במוזיאון הלאומי Narai הסמוך למרכז העיר מוצג קומפלקס של ארמון שנבנה במאה השבע עשרה ושוקם לאחרונה.

 כ- 17 ק"מ מדרום מזרח ללופבורי לאורך הכביש המהיר מספר אחד נמצא אחד מאתרי העולים לרגל החשובים ביותר במרכז תאילנד, מקדש Phra Phutthabat, שבו לפי האמונה הבודהיסטית נמצאו עקבותיו של בודהה. האגדה על המקדש מתחילה במאה השבע עשרה כשהמלך Song Tham שלח מספר נזירים לסרי לנקה כדי לסגוד ולהתפלל ב- Sumankut, המקום שבו נמצאו עקבותיו של בודהה. להפתעתם של הנזירים שאלו אותם בני המקום למה הם טרחו ונסעו כל כך רחוק כשלפי כתבי הקודש העתיקים בודהה עבר דרך תאילנדוהשאיר את עקבותיו אצלם. ברגע שהמלך Song Tham שמע את הבשורה הוא ציווה להקים מקדש במקום שבו לפי כתבי הקודש נמצאו העקבות. במרכז המקדש על מעין במה נמצאות העקבות, מוקפת במראות. מהגבעה שמאחורי המקדש נשקף נוף מרהיב של קומפלקס המקדש ושל ההרים שמאחוריו.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על איותיאה