למה דווקא מרילווה
למי שלא מכיר - לולטור יש שלושה מועדוני חורף : ססטרייר - אתר בו כבר היינו, והוא אינו מדהים עבור סנובורדיסטים, פילה - אתר חמוד, אבל קטן מדי לגולשים מתקדמים. מה שהשאיר את האופציה השלישית - מרילווה. הזהירו אותנו שהמקום מכוער פחד (עוד אחזור לזה בהמשך), אבל ההמלצות מחד, ואזור הסקי הנרחב מאידך - גרמו לנו לבחור בו.
ועכשיו אזהרה : החלק הבא ישמע קוטרי להחריד, אבל באמת שאני אנסה להיות ניטרלי ככל האפשר. למי שאין כח - יכול לקפוץ ישירות לתיאור המסלולים והשלג - שם יש לי רק מילים טובות לומר. ביום הטיסה המצב נראה די עגום: לא ירד שלג באתר 5 שבועות. כמו כן, חברת אופיר טורס החליטה לאחד את כל מזמיני החופשות לטיסה אחת. כך שבמקום לנחות בוורונה, הטיסה שונתה למילאנו. עיר נחמדה מילאנו. יש להם קבוצת כדורגל נהדרת, אבל הם רחוקים נורא מהדולומיטים! כך יצא שאחרי טיסה של 4 שעות, והמתנה בשדה של עוד שעה וחצי (משום מה הנהג חשב שצריכים להגיע עוד נוסעים, אך הם לא הגיעו) נסגרנו באוטובוס לנסיעה של 5 שעות (!) לאתר, תענוג מפוקפק מאד. במקום להגיע בשעה 20:30, הגענו מותשים לאתר כמעט ב - 22:00 רק בכדי שיזרזו אותנו לחדר האוכל לגמור את השאריות שנשארו מארוחת הערב.
ועכשיו להלם הראשון - לכל מי שיצא להתארח בקיבוץ בתקופת הפריחה של הקיבוצים בארץ - דמיינו לעצמכם חדר אוכל גדול, רועש, שולחנות וכיסאות משנות ה - 70, מפיות נייר ומים על השולחנות. בתור שועל קרבות ותיק בשדות הקלאבים, קשה לי להבין למה בחדר אוכל נורמאלי (ובמחיר לגמרי לא מינימאלי) שאמור לספק פנסיון מלא, השתייה האפשרית היה מים או יין. אולי ככה האיטלקים אוהבים, אבל ראיתי אותם חומקים לבר כל הזמן לשתות קולה. וזה חסר. גם בירה היתה יכולה להתקבל בשמחה. באמת ששילמנו מספיק בשביל כל הפינוקים הקטנים שלא היו שם. אני לא מתקמצן על עוד 10 אירו שהוצאתי במהלך השבוע על קניית בקבוקים משפחתיים. אני רוצה את השתייה שלי כשאני חוזר בצהריים - צמא אחרי 3 שעות גלישה בשמש.
ואם כבר חדר האוכל - אז נסיים את הנושא כמו שצריך. האוכל היה אכזבה גדולה. לאור היכרותי העמוקה עם המטבח האיטלקי, והסיפורים ששמעתי - ציפיתי לשבוע של תענוגות גסטרונומיים. וזה לא שאי אפשר היה לקיים את זה - היו ארוחות ערב טובות במהלך השבוע. שתיים. יתר ארוחות הערב היו בהגשה (במקום במזנון) עם תפריט דל ביותר של מנה ראשונה, עיקרית + תוספת, ועוגה. ושלא תחשבו שמדובר במטבח עילי - כל המנות בארוחות "המיוחדות" היו בעצם אותן מנות שרצו בארוחות הצהריים כמנה צדדית שאף אחד לא ירק לכיוון שלה. בחיי שיצאנו רעבים. ארוחות הצהריים (את חלקן פספסנו כי גלשנו ימים שלמים) - היו במסורת קלאב מד (שוב - בלי השתייה) - מזנוני הגשה חופשיים. באמת שהיו המון מנות - מרקים, פסטות, סלטים, אנטיפסטי, תוספות, פשטידות, ולפחות 10 סוגי קינוחים. אבל - שום דבר לא צלף. חלקים בודדים פגעו. שוב - עניין של טעם, אבל משיחות שעשיתי עם יתר הישראלים בקלאב, תחושת האכזבה היתה זהה. אני יכול להעיד שכל ארוחה שעשינו במסעדות על ההר צלפה בשתי רמות גבוה יותר מהארוחות בקלאב.
המועדון עצמו
כל האתר מורכב מבניינים שנראים כמו קוביות בטון אפורות (או מקלטים אטומיים). פשוט עצוב כמה הכיעור בולט ביחס לנוף המדהים מסביב. יתר העיירות שביקרנו בהן (Marilleva 900, Madonna Di Campiglio ו - Folgarida) יפות ללא שום אפשרות השוואה... אני חוזר ואומר אתר, מאחר וחוץ ממספר מלונות דירות, מינימרקט, 2 בארים ו-2 מסעדות, אין שם כלום. אני חוזר - כלום. בהחלט לא המקום לחיי לילה סוערים. או אפילו לחזור לאיזה בירה בצהריים על השלג. על ההר עצמו - הסיפור שונה.
חדר הסקי בקלאב הוא מקלט שהוסב לחדר סקי, גדול למדי, מרווח למדי, מספיק ספסלים. בתחילת השבוע אתה חותם עם מפתח ל - LOCKER ומנעול לסקי. ציוד הסקי והסנובורד של הקלאב היה סביר בהחלט, לא משהו מטורף, אבל סביר. אגב - מחירי ההשכרה בתוך הקלאב הם בדיוק חצי מאלו בקלאב מד... לתשומת לבכם. בתוך המועדון - חדר כושר די מוצלח, מיטות שיזוף (בתשלום) ובריכת שחייה גמדית - לא ניסיתי אבל זה גם לא נראה מבטיח. אמפי תיאטרון קטן יחסית עם הופעות בינוניות ומטה (גם אם האיטלקית שלי לא ברמת אוניברסיטה, הבנתי את הקונספט די מהר). בכל בוקר - יש חימום באמפי - מומלץ למדי, וכן שיעורי אירובי, מדרגה וסטרצ`ינג בסוף היום.
בקלאב היה מועדון לילה קטן עם DJ שבאמת ניסה לעשות שמח, רק שלא היה לו למי - בכל ערב (ובדקנו את זה) - המועדון נשאר ריק לחלוטין. אני מתכוון לריק ברמה של - 2 בארמנים, 3 אנשי צוות שחוייבו לרדת וזהו. איפה כולם ? יושבים מעבר לקיר בפיצרייה של הקלאב ושרים עם גיטריסט. בסוף ההופעה - פיפי ולישון. מאחר ואין באתר חיי לילה מחוץ לקלאב, המצב די עגום. באופן כללי, המועדון מיועד למשפחות, ואכן המון משפחות היו שם עם ילדים. נראה שהילדים היו מרוצים מהמועדון שלהם - השתתפו בהופעות בערב, אכלו ביחד, צרחו ביחד, שמח. האוכלוסיה: 50% איטלקים, 40% גרמנים, 10% מעורב (ישראלים, אנגלים וכו`).
המסלולים
אם עד עכשיו הכל נשמע רע למדי - כאן מתחיל השיפור. למרות המחסור בשלג טבעי - כל המסלולים היו פתוחים, כל המעליות פעלו ללא דופי, ובאופן פלאי - גם השלג בכל בוקר מחדש היה במצב לא רע.
אם לדייק - בבוקר HARD PACKED, בצהריים מצוין, בסוף היום - ערימות של שלג וקרח טחונים דק מייצרים מוגולים טבעיים על המסלולים. סה"כ - הפתעה נעימה. אין ספק (ויסלחו לי המאמינים) שהאיטלקים יודעים לעשות שלג יותר טוב מאלוהים. ויש להם תותחי שלג בכל פינה אפשרית. המון. המסלולים באתר מתחלקים בין מסלולים קלים לבינוניים. ידוע שבאיטליה המסלולים הם ברמת קושי קלה יותר מאוסטריה/צרפת, אבל באמת שזה לא הפריע. הסקי פס מכסה אזור די גדול - לקח לנו שלושה ימים רק כדי לעבור את כל המסלולים הראשיים. בכל מקרה - התמצאות בין מסלולים נוחה מאד, ומערכת המעליות מהירה ומשובחת (בייחוד בצד של מדונה). תורים למעליות יש בשעה הראשונה של הבוקר ובסוף היום - בעיקר במעליות המפתח שיוצאות מאזור המלונות, אבל בכל מקרה לא עמדנו יותר מ - 10 דקות בתור.
מסלול מומלץ - לעלות עד האורסו ברונו במעליות (Orti, Panciana, Orso Bruno) ולרדת ל - Folgarida דרך מסלול קטנטן שמתחבא בתוך היער ומתחבר לסלול הראשי -9 קילומטרים רצופים של גלישה כייפית על מסלול די ריק.
האיטלקים לוקחים את הסקי באופן רציני למדי - בימים האחרונים נערכו תחרויות בסלאלום שנסגר במיוחד עבור הקלאב - ת ע נ ו ג. עם מדידת זמנים, מדליות לפי קטגוריות, צילומים וכו`. כמו כן, צמוד לקלאב יש מסלול למתחילים (מואר בלילה), בו נערכו תחרויות בלילות ברמת ה - COMPETITION בסקי, ותצוגות תכלית של מדריכים.
מבחינת התאמה לסנובורד - האתר מומלץ ביותר. כמעט שאין באתר DRAG LIFTS (אני נתקלתי ב - 4 מתוך עשרות מעליות ישיבה). אין כמעט קטעים מישוריים בהם צריך לפדל (בכל השבוע ניתקתי את הביינדינג אולי פעמיים באמצע היום). באתר עצמו יש HALF PIPE רציני, אמיתי, ומדי כמה ימים מתחזקים אותו. במדונה די קמפיליו יש SNOW PARK קטן ונחמד. באופן כללי - הסנובורד לא כל כך חזק באיטליה. 80% מהגולשים עם השלג הם סקי, והרושם שקיבלנו שבורד אצל האיטלקים נתפס כצעצוע של ילדים.
גם בנושא ההדרכה קיבלנו הפתעה לטובה. למרות שבחוברת של ולטור מבטיחים רק 4 שעות ביום, לא היה יום בו המדריך נתן פחות מ - 5. לפעמים 7. להבדיל ממועדונים בצרפת, בהם המדריכים של בית הספר לסקי מצליחים לדחוף עוד שיעור פרטי בהפסקת הצהריים, באיטליה המדריך צריך את הארוחה שלו והמנוחה שלו. לכן המדריכים מעדיפים לאכול על ההר (או בקלאב) עם הקבוצה, לשתות, לעשן, לנוח, ולהמשיך הלאה. מה שמאפשר לגולשים טובים לעשות ימים ארוכים מאד. למרות שהמדריך לא ממש לימד את הקבוצה (אמה EXPERT, כך שאין הרבה מה ללמוד), הוא באמת היה נחמד, אחראי, תיזז אותנו בכל מסלול אפשרי, הסכים לכל מני שטויות שלא ממש היו עוברות את מבחן הבטיחות (קפיצות, HALF PIPE, OFF PIST), ובכלל - עשה את המקסימום בכדי שנהנה.
המלצות
הגעתי לנקודה הקשה - האם להמליץ או לא. ביחס תמורה של עלות/מחיר - אין ספק - לא. במחיר כמעט זהה ניתן לקבל חבילה בקלאב מד של שני קלשונים, וליהנות יותר מהקלאב. במפורש אכזבה. מבחינת שלג - בהחלט כן. אזור סקי יפהפה ומוצלח. ההמלצה שלי - סעו למדונה די קמפיליו, קחו דירה, אותו מחיר, אבל אולי תהנו טיפה יותר.
ובכל זאת - כמה נקודות אור וטיפים: בכל יום, ובכל חזרה לקלאב (צהריים או אחרה"צ) - המתינו לנו בכניסה של הקלאב עם מוסיקה, תחפושות, ואוכל/שתייה חמה. אמנם פוקאצ`ה עם נקניק או כוס תה זה לא מי יודע מה, אבל זה נורא נעים. בייחוד שהמתחרים (קלאב מד...) כבר מזמן שכחו את המסורת הזאת, ואם פעמיים במהלך השבוע יחכו לך אתה תרגיש מה זה מוחמא... בקיצור - נקודת אור כייפית.
הלזניה הטובה באזור (לטעמי) - נמצאת ב - Groste - לוקחים את הגונדולה למדונה די קמפיליו (מהגשר) עד לתחנה האחרונה, ומשם יורדים על לשתי המעליות הזוגיות. 6 אירו למנה ענקית (הם גומרים להערכתי לפחות 50 מגשים ביום ! כל מגש הוא 12 מנות). בדקתי גם לזניה בשרית וגם לזניה צמחונית - שתיהן מצוינות. ובכלל - מסעדה עם אווירה טובה במיוחד.
ה - Bombardini (ליקר ביצים וברנדי) הטוב ביותר - ב - Refugio Orso Bruno (ממש ליד קצה המעלית). מומלץ עם קצפת. בסוף היום הגלישה - לשבת על אחד, לחכות שכל הגולשים ירדו מההר, ולסגור את ההר בשקט ובלי פקקים.
חנות קטנה לציוד סנובורד (בעיקר של Burton) - ב - Folgarida מתחת לבניין של הגונדולה שמחזירה למרילווה. יש להם בערך כל דבר ש - Burton מייצרים, ובמחירים נוחים למדי (כמו ארה"ב). כשהייתי שם היו הנחות של סוף עונה - 30% בממוצע. אולי הרמז הכי טוב למקצועיות הוא שהמדריכים של בית הספר מתקנים שם את הציוד שלהם...
