מקדוניה - סקופיה, הרים סביב לה

כשמדברים על מקדוניה כיעד תיירותי, מציינים בדרך כלל את אגם אוכריד, אך לא מזכירים את עיר הבירה סקופיה, שהיא יעד ראוי לביקור בפני עצמו, שכן היא נוחה לטיול ויש בה אתרים מעניינים. בכתבה שלפניכם מידע על העיר ועל מה שאפשר לעשות בה.
יאיר בן דוד
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: מקדוניה - סקופיה, הרים סביב לה
Depositphotos/ilverjohn ©

הגעה לסקופיה

לרוב, כשתשאלו איפה כדאי לבקר במקדוניה ואילו מקומות יפים ניתן לראות בה, השם הראשון שיעלה הוא אגם אוכריד, אגם ענק מוקף הרים בדרום המדינה, המשמש בימים כתיקונם כאתר נופש המוני. "ובבירה סקופיה, יש מה לעשות?" תשאלו, "שום דבר" תקבלו תשובה "זו עיר מתה".

 לסקופיה הגעתי מסופיה שבבולגריה, נשארו לי עוד כמה ימים עד הטיסה חזרה לארץ ורציתי לנסות משהו אחר, מקדוניה בהחלט היתה נשמעת כמו משהו אחר. לסקופיה ניתן להגיע בקלות בלתי נסבלת מסופיה: מהתחנה המרכזית בסופיה יוצאים אוטובוסים ישירים בכל בוקר ובכל אחרי צהריים לסקופיה ולאגם אוכריד. האוטובוסים אינם מלאים בדרך כלל ואין צורך להזמין מקום מראש. הגעתי לתחנה המרכזית של סופיה בשעה 9:00 במטרה לתפוס את האוטובוס של 9:30 לסקופיה. כפי שציפיתי, היה מקום בשפע ולא היתה בעיה של כרטיסים.

את הנסיעה העברתי בחברתם המעשירה של תייר אמריקאי ופקח מזון גרמני. האוטובוס היה נוח וממוזג, הדרך יפה להפליא, והמסע נמשך 7 שעות בלבד, כולל שעה עצירה בנקודה מרשימה בגבול ההררי לצורך בקרת דרכונים.

אחרי דרך נטולת תלאות הגענו לסקופיה. בתחנה המרכזית של סקופיה ישנן מספר סוכנויות תיור ונסיעות בהן ניתן להסתייע בחיפוש מלון. הסתייענו. בנקודה הזו אני והתייר האמריקאי ששמו היה דיק סלוויק (כן, כמו שזה נשמע) התפצלנו איש איש למלונו.

כאן חשוב לציין, כי בסקופיה אין דבר כזה מלון זול. חדר זוגי במלון בעל התנאים הגרועים ביותר יעלה יותר מ-15 יורו (אלא אם כן הזמנתם הרבה זמן מראש). אני אישית ישנתי בהוסטל הוסטל -; בעל השם חסר ההשראה והעיצוב שבהחלט מפצה על זה. דיק בחר במלון יקר יותר - hollyday inn, מלון בעל תנאים בינוניים שעלה לו בסביבות 50 יורו ללילה, והוא עדיין התלונן. יאמר לזכותו של דיק, התייר שפגשתי באוטובוס שהפך לשותפי לטיול, שמותר לו להתלונן. הוא כבר לא כל כך צעיר. בן 70. עבר את מלחמת וייטנאם. חי חיי בדידות לא פשוטים במישורים הגדולים של ארה"ב. אישתו התאבדה אל מול עיניו ועוד תלאות רבות שתקצר היריעה מלפרטן, כך שאם יש למישהו זכות להתלונן זה לו.

 הלינה בהוסטל הוסטל היתה נעימה ושקטה, בבוקר אכלתי את ארוחת הבוקר החינמית שלה הייתי זכאי במסגרת הדיל עם ההוסטל הוסטל (ישראלי, חינם, לא תיקח?) ויצאתי ליומיים תמימים של חיפוש אטרקציות בעיר.

לתחילת הכתבה

אטרקציות בעיר

אז מה מומלץ: קודם כל, הליכה לאורך נהר ורדר, החוצה את העיר לשני חלקים שאינם שווים. הנהר אינו מרשים במיוחד בשביל יודעי נהרות, אבל הגשרים העתיקים שעליו וכן האנשים שעוברים עליהם מצד לצד נותנים תמונה יפה של הפסיפס האתני של העיר: מוסלמים, נוצרים, חילוניים, כהי עור, בלונדיניים, עניים בלויי סחבות לצד לובשי כסות מנקרת עיניים. הנהר אינו נקודת מפגש רק במובן הסמלי, הגשרים שעל הנהר (היפה שבהם הוא קמני מוסט, שנבנה במאה ה-15) מקשרים בין העיר העתיקה לעיר החדשה, שבהמשך נטייל בשתיהן.

 מרכז העיר הבלתי מעורער הוא כיכר מקדוניה -; המקום בו כל סקופי צריך לעבור לפחות פעם ביום כדי להגיד שהוא חי בעיר, ולהיות שלם עם עצמו. זוהי כיכר ענקית הנמצאת בלב האזור האופנתי של סקופיה החדשה. בכיכר מקדוניה צריך פשוט לתפוס ספסל במקום אסטרטגי ולצפות בעוברים ושוות (או בשביל המין הנשי בעוברים ושווים). מכיוון שהכיכר ממוקמת בלב האזור האופנתי בסקופיה, הרי שמתצפית הספסל ניתן לראות מקרים חמורים של קורבנות אופנה מקדונית. המעבר המהיר מקומוניזם לתרבות צריכה מערבית הביא הרבה נזקים ויזואלים, לצד הצלחות מקומיות פה ושם.

בשדרות היוצאות מכיכר מקדוניה, העורקים המזרימים את הדם ללב העיר, ישנם בתי קפה ומסעדות רבים, השוקקים בעיקר בלילה. למרות חוסר ההיכרות שלי עם עולם הסלבריטאות המקומי, יכולתי להרגיש בכך שלמקומות הבילוי הללו יוצאים היודה לויים והנינטים של מקדוניה. המחירים במקומות הבילוי די מזכירים את אלו שבארץ. באזור זה שווה לרבוץ בעיקר משעת השקיעה ואילך אז מתמלאים הרחובות בנוצץ המקומי. הדבר היפה ביותר לדעתי בעיר סקופיה הוא בניית העיר סביב מרכז אחד בלתי מעורער. כך אתה אף פעם לא "מפספס" משהו, אם אתה רוצה להיות איפה שהדברים קורים, אתה יודע בדיוק לאן ללכת.

 ומהעיר החדשה לעיר העתיקה: בצידו המזרחי של כיכר מקדוניה ישנו גשר החוצה את נהר ורדר לעבר העיר העתיקה. לחוצה את הגשר נראה כאילו הוא עובר מ"הרובע הנוצרי" של העיר ל"רובע המוסלמי". העיר העתיקה מלאה במסגדים ובזארים נוסח תורכיה ונראה שכאן המוסלמים בהחלט נותנים את הטון. בעיר העתיקה מומלץ לשוטט אקראית בין הרחובות והבזארים, שכולם בנויים בפשטות צבעונית ויפה. בעיר העתיקה פגשתי כמה ישראלים "מוסלמופוביים" שאמרו לי שמוטב לישראלי שידיר את רגליו מהאזור המוסלמי, ובאותה נשימה התווכחו עם רוכל מקומי חובש כפיה על מחירו של סט צלחות. בבזאר העתיק יש גם הרבה טברנות ואפילו מרחצאות תורכיים שהוסבו לגלריות לאומנות. ליד הבזאר ביקרתי במסגד עתיק שנבנה ב-1492 (התשובה המוסלמים לגילוי אמריקה?) בסגנון עותומאני, מי שהיה באיסטנבול, אגב, לא יתרשם.

עוד אתר ראוי לביקור בעיר העתיקה הוא מבצר קייל, הממוקם בצד השמאלי, הצפון מזרחי, של הגשר שנבנה במספר תקופות שונות, מהמאה ה-16 ואילך כדי להגן על העיר. המבצר עדיין נמצא בחפירות, כך שניתן לראות את ההיסטוריה בהיחשפה. ליד המבצר נמצאת כנסיית סט. ספאס, כנסיה קטנה, לא מרשימה במיוחד וממש בסמוך לה יש עוד כנסייה קטנה ואפילו מוזיאון. שווה הצצה או שתיים, לא יותר מזה.

 כל ערב מהיומיים בהם שהיתי בסקופיה נגמר בבירה/ יין טוב/ שוקו חם במרכז העיר. קצת שיחות עם מקומיים דוברי אנגלית, קצת התעדכנות ותמיכה הדדית של תושבי הפריפריה של הכפר הגלובאלי. נכון, המרכז הוא מערבי יחסית ובכך אינו שונה ממרכזי ערים אחרות באירופה, אבל יש לו, ארכיטקטונית וגם תרבותית, ייחוד משלו, והוא משרה קצת פרופורציה על תחושת ה"מרכז" שלנו כישראלים.

בקיצור, עם גיבורים בינלאומיים כמו אלכסנדר מוקדון ואמא תרזה (טוב, זה שניים יותר ממה שיש לנו), עם מרכז שוקק חיים ותרבות מעניינת ומגוונת, עם מעבר הניכר כמעט מכל סמטה בעיר בין דלות לנובורישיות, סקופיה היא בהחלט יעד ששווה לבקר בו, וזה עוד בלי לדבר על ההרים המדהימים שמסביב.

 את האוטובוס מסקופיה חזרה לסופיה לקחתי עם תחושה שעוד אחזור למקום הזה. את התחושה הזו לא עמעמה העובדה שאותה תחושה בדיוק מלווה אותי כמעט בכל מקום שאני נפרד ממנו על פני הגלובוס.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה