לא רק מקום יפה: 70 שנה לפלישה לנורמנדי

לא סתם חופי נורמנדי מושכים מאות אלפי תיירים כל שנה - אין זה רק בגלל אתרי הפלישה ושחרור אירופה, אלא בגלל העיירות היפות, האוכל המשובח, הגבינות, הצוקים, חופי הים. השנה מציינים 70 שנים לשחרור אירופה מהכובש הנאצי והקרב המפורסם על החופים וזו הזדמנות להיכרות עם האזור.
יונית אבני
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: לא רק מקום יפה: 70 שנה לפלישה לנורמנדי

לנו יש את ה-5 ליוני של מלחמת ששת הימים ואת ה-6 ביוני של מבצע שלום הגליל, אבל לגרמנים ולאנגלים ויתר בנות הברית יש את 6 יוני שלהם. השנה חוגגים במהלך חודש יוני, אבל לאורך כל השנה - את 70 השנים לפלישה לנורמנדי ושחרור אירופה מהכיבוש הגרמני. לאורך החופים יש לא פחות מ-15 מוזיאונים שעוסקים בנושא.

מלחמת העולם השנייה הייתה קרובה לסיומה, שני הצדדים עסקו בריגול הדדי והגרמנים ידעו שתיכף תתחיל הפלישה לאירופה דרך הים. היות והקו הימי הקצר ביותר בין בריטניה לצרפת הוא דובר-קאלה, והיות והאנגלים כבר הפגינו ניסיון פלישה לא מאוד מוצלח שם, הגרמנים ביצרו את אזור קאלה. הם קיבלו גם חיזוק לצפי הפלישה, לאחר שמטוסי ריגול צילמו את אזור קנט (פורסמות') בה מיקמו האנגלים נחתות, מטוסים וטנקים. הגרמנים היו משוכנעים שכל המידע בידיהם הם רק לא ידעו, כי מדובר במטוסי פלסטיק, אסדות נייר, וטנקים מקרטון. ב-5 ביוני 1944 יצאה פקודת המבצע.

ובו ביום הפליג צי ענק מחופי אנגליה לצרפת ומיקוד הנחיתה היה בחופי נורמנדי. ב-6 ביוני הם הגיעו לחוף בשעות הבוקר המוקדמות - חמשת החופים נקראים עד ימינו על שם שמות הקוד מאותה תקופה: יוטה ואומהה בהם נחתו האמריקאים, גולד וסווארד בהם נחתו הבריטים ויונו אליהם הגיעו הכוחות הקנדיים.

1,200 אוניות מלחמה ו-4,000 נחתות צלחו את התעלה. 1,500 טנקים הובאו לכאן והתפרשו על 80 ק"מ של חוף. 156,000 חיילים מלאומים אלו הגיעו בבטן האניות. המבצע היה מלווה גם בפעילות אוויר עזה, בעיקר הפצצות על הגרמנים, שלא יוכלו להתארגן למתקפה נגד הפולשים. מחיר הפלישה היה 10,000 הרוגים.

הצרפתים קוראים לו Jour J

למה נקרא D day? (אגב, הצרפתים קוראים לו Jour J) ולמה קיימים הבדלים אפילו באותיות? מאוד פשוט - המילה D מסמלת את המילה Day, כלומר יום המבצע - אותו דבר בצרפתית המילה J מסמלת את המילה "יום" בצרפתית. כמו שבעברית אנחנו אומרים "שעת השין" כלומר הסימון הצבאי להתחלת המבצע. לאורך השנים מאז תום המלחמה ועד היום, נהגו ותיקי החיילים, בני משפחות החללים ואחרים, לפלוש מחדש אל החופים מדי קיץ, כדי לשחזר את המתקפה הגדולה שהובילה לשחרורה של אירופה ותבוסת גרמניה הנאצית. החיילים של אז כבר בני 90 ולא ממש מטיילים כאן, אבל ניתן לראות לא מעט בנים ונכדים שמגיעים לראות איפה סבא נלחם.

לא פחות מ-15 מוזיאונים: השנה חוגגים במהלך חודש יוני, אבל לאורך כל השנה - 70 שנה לפלישה לנורמנדי ושחרור אירופה מהכיבוש הגרמני. לאורך החופים יש לא פחות מ-15 מוזיאונים שעוסקים בנושא הנחיתה, מהם יש לבחור אחד או שניים מקסימום. בית עלמין אחד ואתרים נוספים בהתאם למידת העניין.

  • כל האירועים הצפויים השנה יום אחרי יום: www.the70th-normandy
  • פירוט חופי הנחיתה ולוח הזמנים של הנחיתה לפי שעות, כוחות ומשימות: www.le70e-normandie.fr

סדר החופים ממזרח למערב:

  1. חוף סוורד (החרב)
  2. חוף יונו (גשר פגסוס, הבונקר של החומה האטלנטית)
  3. חוף גולד (ארומנש לה באן)
  4. חוף אומהה (בית הקברות האמריקאי, פונט הוק)
  5. חוף יוטה (סנט מאר אגליז)

המסלול המתואר ממזרח למערב - לא כולל את כל האתרים ולא את כל המוזיאונים או בתי הקברות, רק נקודות אחדות, שמאפשרות היכרות והבנה של העוצמה והזוועה של המלחמה. מפה דינמית של הפלישה לנורמנדי: www.bbc.co.uk

חוף יונו

Memorial Pegasus בעיירה Benouville, אתר אינטרנט: www.memorial-pegasus.org
המקום מורכב מכמה יעדי ביקור:

  • מרכז המבקרים (בתשלום) - בחצר שלו נמצא הגשר המקורי ששימש לפלישה.
  • הגשר החדש על תעלת קאן.
  • בית הקפה שרוב פרסומו מכך שהיה המבנה הראשון הצרפתי ששוחרר.
  • החומה האטלנטית Grand Bunker muse du mur de l'atalantique
  • Ouistreham.
  • מגדל תצפית.
  • חופי הים וסימוני הביצורים.
  • המוזיאון לתוכנית של רומל באחד הביצורים.
  • בנוסף לכל זה מדובר בעיירה מלבבת.

לאחר הצטרפות ארה"ב למלחמה היה ברור להיטלר, כי הסיכון של פלישה מאנגליה גדל, והיות והוא היה מסובך לגמרי במבצע ברברוסה וקרב סטלינגרד שכשלו - הוא העדיף להשקיע כאן פחות כוחות ויותר טכנולוגיה. הוא חלם על חומה ענקית מנורבגיה ועד דרום צרפת לאורך 2,685 ק"מ להגן על הרייך השלישי.

עשרות אלפי אסירים ועובדי כפיה נשלחו לבנות ביצורים לאורך האוקיינוס. אבל לא הספיק לבנות את הביצורים, שכן בפועל רוב הביצורים לא אוישו, למעט האזור של קאלה בצפון נורמנדי. בתחילת 1944 רומל מונה כאחראי למגננה כאן והאמין, כי הביצורים הכרחיים להגנה ועצירת הפלישה הצפויה. קצב הבנייה התחזק ולאורך החופים נבנו בונקרים, הוקמו גדרות תיל, תעלות, חפירים ובים פוזרו מוקשים (6 מיליון מוקשים נזרעו כאן). גם כאן כתוצאה מההטעיה הבריטית רוב המאמצים הושקעו באזור נורד פה דה קאלה בצפון.

חוף גולד

המשך הנסיעה לאורך החוף מוביל אל העיירה המלבבת Arromanches-les-bains - שווה ביקור בפני עצמה. בעיירה מספר אתרים המתארים את הפלישה. כאן הוקם ב-1944 נמל צף אליו ריכזו את הכוחות הפולשים, כולל כל האספקה והציוד הנדרש לצורכי החיילים. לא יאומן איך לפני שבעים שנה הפעילו מבצע הנדסי כל כך מסובך של העברת חלקיקי הנמל הצף מאנגליה והרכבתו בין לילה כאן בחופי נורמנדי. לא יאומן לראות בסרט והתצוגה המקומית, איך פרקו אלפי טונות של ציוד כולל גשרים, שוברי גלים, מזחים, דוברות והקימו נמל של ממש. המוזיאון המקומי בהחלט נותן את המידע המלא על התהליך ועוצמתו של הידע ההנדסי.

האתר מכיל שלושה מוקדי ביקור:

סרט ב-360 מעלות.
נקודת תצפית.
 מוזיאון הנחיתה

מוזיאון הלוחמים הוותיקים - מוזיאון חדש מ-2013 מציג יותר את נקודת המבט של הלוחם הפרטי ופחות כוחות, טנקים וציוד מלחמה. מאפשר חיבור בהיבט האנושי. קישור לאתר המוזיאון: www.musee-arromanches.fr

חוף אומהה

בית הקברות האמריקאי Colleville sur Mer - Cimetière Américain. אם צריך לבחור בית קברות אחד לאורך חופי הנחיתה, זהו המרשים והעוצמתי מכולם. אם ארומנש לה באן היה לתפארת ההנדסה הצבאית, הרי חוף אומהה הוא לתפארת המסירות והעקשנות של החיילים האמריקאים. הם הגיעו לחוף ונתקלו במערך הגנה וביצורים של הגרמנים, כמות החללים הייתה עצומה. המקום נמצא בבעלות אמריקאית ללא כל דגל צרפת או סממן שאתם בצרפת, גם ההתנהלות אמריקאית, כולל בדיקות הביטחון הקפדניות שלא מביישות שדות תעופה בינלאומיים. פרט לכך, הנופים הפסטורליים, המים הכחולים, השקט והניקיון המופתי מעוררים הרבה כבוד. שימו לב - הכניסה חינם, יש תור וביקורת ביטחון קפדנית ביותר של חיילים אמריקאים.

האתר מורכב מכמה חלקים:

  1. מרכז מידע ומוזיאון לנופלים
  2. נקודת תצפית והסבר
  3. אנדרטה לנופלים
  4. גן החללים שלא נודע מקום קבורתם
  5. קפלה יהודית-נוצרית
  6. בית עלמין צבאי עצום ממדים בו קבורים חיילים אמריקאים נוצרים ויהודים.

כל האתר מעורר כבוד הן בהיבט ההיסטורי והן בהיבט היחס המכובד אל המתים.


פונט דה הוק (Point Du Hoc) ליד העיירה Cricqueville-en-Bessin - אם ראיתם את הסרט (הישן) "היום הארוך ביותר" הוא מתייחס לקרב זה. באתרים הקודמים ההתפעמות היא מההנדסה, מהעוצמה, כאן ההערכה היא לאומץ ולדבקות במטרה של אותם גדודי חיילי ריינג'רים אמריקאים, שעלו דרך הצוקים התלולים מהים, רטובים וסחוטים ונתקלו בצלפים הגרמניים, שהמתינו להם וחיסלו את המטפסים על הצוקים הצרים. רק הנחישות של האמריקאים להמשיך להעלות כוחות, הצליחה לכבוש את המקום. כשאנחנו, כתיירים, 70 שנה אחרי הקרבות עומדים על החוף, רואים את הצוקים ומבינים את המאמץ הנדרש לטיפוס עליהם מול אש אויב - כל מה שנותר לנו הוא להוקיר תודה.

חוף יוטה

סנט מאר איגליז (Sainte-mere-eglise), העיירה שלמרות שמה, אינה על הים, הייתה אחד משני היעדים בהם צנחו צנחנים במהלך הפלישה לנורמנדי, המקום השני היה בגשר פגסוס. אחד האירועים הדרמטיים התחולל בשעה שצנחן מהגדוד האמריקאי צנח בטעות על גג הכנסייה ושם נשאר תלוי במהלך שעות, ללא יכולת לחלץ את עצמו בשל הקרב שהתרחש למרגלותיו בין הצנחנים לבין החיילים הגרמניים. סמל העיר עד היום הוא שני מצנחים פתוחים ועל גג הכנסייה פסל של הצנחן.

בעיירה יש עוד מוזיאון בשם Muse Airborne Saint mere eglise, אבל הוא בהחלט חוזר על המוצגים וכלי נשק לחימה שכבר ראינו בכמה וכמה מוזיאונים קודמים.

סרטים על הפלישה: Saving Private RyanThe Longest Day ו-Band of Brothers (מיני סידרה)

הכותבת יונית אבני היא יועצת טיולים ומנהלת פורומי אירופה וטיולי משפחות באתר למטייל. לאתר הבית שלה: www.yonitour.co.il

לתחילת הכתבה
לפניך כתבות נוספות מהאזור שיכולות לעניין אותך:

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על נורמנדי