אוניברסיטת פרינסטון
נצא מניו-יורק באחת מהדרכים היוצאות לכיוון ניו ג`רזי (גשר או מנהרה) ושם נעלה על כביש האגרה I-95 דרום שבתחומי ניו ג`רזי, ונקרא ניו ג`רזי טרנפייק (אחד מהכבישים העמוסים ביותר בעולם). לאחר נסיעה של כחצי שעה נרד ממנו לכביש מספר 1 בכיוון דרום, שעליו בנסיעה של כשעה נגיע לתחנתנו הראשונה להיום: אוניברסיטת פרינסטון.
כשם שבטיולינו הקודמים שיצאו מניו-יורק דאגנו להפגיש אתכם עם לפחות אוניברסיטה אחת מליגת הקיסוס (הליגה של המכללות היוקרתיות), לא נקפח אתכם גם בטיול הזה. האוניברסיטה נוסדה ב-1746 (30 שנה לפני עצמאות ארה"ב) בתור הקולג` של ניו ג`רזי, והיה הקולג` הרביעי שהוקם במושבות הבריטיות של צפון אמריקה. מאז 1756 הקמפוס נמצא במקומו הנוכחי. 140 שנה מאוחר יותר, בסוף המאה ה-19, הוסב השם לאוניברסיטת פרינסטון. הבנין הראשון בקמפוס נקרא נסאו הול (Nassau Hall) והוא נחשב לאטרקציה ההיסטורית העיקרית בפרינסטון.
בתקופת מלחמת העצמאות האמריקאית בבנין זה השתכנו הכוחות הבריטיים בפיקודו של הגנרל צ`רלס קורנווליס, ובקרבת מקום נמצאת מצבה לזכר קרב פרינסטון שבו הם הובסו בידי צבאו של וושינגטון (אחרי שחצה במפתיע את נהר הדלוור, רמז לתחנתנו הבאה בטיול). ב-1873 אירח הבניין באופן זמני את הקונגרס (בית הנבחרים של ארה"ב). ראויים לביקור גם מוזיאון האמנות ומוזיאון הטבע (שבעיקר עוסק בגיאולוגיה ואבולוציה) של האוניברסיטה. כנסיית הקמפוס נחשבת לאחת מכנסיות הקמפוסים הגדולות בעולם: הבמה ועמוד הקריאה נוצרו במאה ה-16 בצרפת. מעניינים גם חלונות הויטראז` והספסלים. החברה ההיסטורית של פרינסטון עורכת סיורים מודרכים של שעתיים בקמפוס ובעיר בכלל. הסיורים יוצאים מבית ביינברידג` שברחוב נסאו. פרינסטון מחזיקה בשיא מקבלי פרס נובל (27, כולל נשיא ארה"ב וודרו ווילסון, שקיבל פרס נובל לשלום ב-1919. בקריירה שלו שימש גם כנשיא אוניברסיטת פרינסטון).
וושינגטון קרוסינג
היעד הבא נמצא במרחק חצי שעה של נסיעה: אנחנו חוזרים לכביש מספר 1 דרום וביציאה הראשונה עוברים לכביש הטבעת I-295 מערב. ביציאה מספר 1 אנחנו יורדים לכביש מספר 29 המכונה River Road, הכביש צמוד לגדה המזרחית של נהר הדלוור. נסיעה קצרה מביאה אותנו למקום בשם וושינגטון קרוסינג (Washington Crossing). וושינגטון קרוסינג היא שמה של העיירה המצויה על הגדה המזרחית, ומעבר לנהר (יש שם גשר) נמצאת עיירה נוספת בשם... וושינגטון קרוסינג. הדבר אפשרי כי הגדה המזרחית היא בתחומי מדינת ניו ג`רזי ואילו הגדה המערבית היא בתחומי מדינת פנסילבניה. בשתי הגדות מצויים גם פארקים באותו שם: וושינגטון קרוסינג. מעניין אותנו יותר הפארק ההיסטורי שבגדה המערבית, לכן ניפרד בשלב זה מניו ג`רזי ונחצה את הגשר לכיוון פנסילבניה.
קצת היסטוריה- הצבא הקונטיננטלי בפיקודו של ג`ורג` וושינגטון חצה את הנהר בערב חג המולד 1776. וושינגטון בחר לחצות את הנהר בנקודה זו כי עד אז חציית הנהר באזור הזה באמצעות סירות נחשבה לאירוע נדיר, והעריך שיהיה בכך אלמנט של הפתעה. ואכן הכוחות הבריטיים בטרנטון ופרינסטון הופתעו ונוצחו בקרב. הישג זה נחשב לנקודת המפנה במלחמת העצמאות האמריקאית.
הפארק נוסד ב-1912, תחילה כנקודת תצפית לעבר הנהר. בשנות ה-30, במסגרת התכנית לעבודות יזומות כמענה לבעיית האבטלה, הפארק הורחב- נסללו דרכים, שבילים וחורשות לפיקניקים. ב-1976 נפתח במקום מרכז מבקרים ומוזיאון המתעדים את מה שמכונה "10 הימים הקריטיים" שבין 25 לדצמבר (ערב חג המולד) ל-3 בינואר (1776-7). בזמן זה נערכה חציית הנהר על ידי צבאות וושינגטון וקרבות טרנטון ופרינסטון.
הזמן הוא כבר שעת צהריים ואנחנו יוצאים ליעדנו האחרון להיום: ארץ האיימיש, המרוכזת סביב העיר לנקסטר (Lancaster). מוושינגטון קרוסינג נצא דרומה על כביש 32 לאורך הגדה המערבית של הדלוור עד שנעלה על כביש I-95 דרום. ביציאה החמישית נפנה לכביש האגרה המאגף את העיר פילדלפיה I-276, שמאוחר יותר הופך ל-I-76 (שידוע בשמו פנסילבניה טרנפייק). לאחר נסיעה של כשעה וחצי על כביש זה נרד לכביש המהיר 222 דרום, שיוביל אותנו לתוך העיר לנקסטר.
ארץ האיימיש
הגענו לאזור המכונה Pennsylvania Dutch Country, כלומר פנסילבניה ההולנדית- אזור עתיר חוות חקלאיות המיושב עוד מימי השלטון הבריטי על ידי מספר כתות דתיות חריגות, רובן ממוצא גרמני, שתרו אחר מקום לקיים את פולחנן באין מפריע. אנשי הכתות האלה משמרים עד היום את מנהגיהם, אורחות חייהם, סגנון לבושם, והם מדברים בדיאלקט שהוא תערובת אנגלית-גרמנית. מדובר בשלוש קבוצות עיקריות: האיימיש (amish) הזכורים לנו מהסרט "העד", המנוניטים (Mennonite) וברטרן (brethren). קבוצות אלה נאחזות בדרגות שונות של קנאות בסממני העבר: הם לא משתמשים במכוניות ממונעות אלא בעגלות וסוסים, חלקם אינם משתמשים בחשמל, טלפון ואמצעי ביוב מודרניים, הם דבקים בסגנון לבוש בן מאות שנים, ושמם יצא לתהילה בשל מספר פריטי מאכל שהביאו לאמריקה כגון: הפרטצל (הבייגלה הגדול האפוי, הקשה והמלוח בדרך כלל), בשר כבוש, מבחר פשטידות וגבינות כפריות. כמו כן הם ידועים בהצטיינותם בעיצוב עבודות עץ.
העיירה בירד אין הנד (Bird in Hand) נמצאת על כביש 340 מערבית ללנקסטר. העיירה קיבלה את שמה משלט של מסעדה, שעליו מצוירת ציפור ביד. בעיירה מספר מוקדים אופייניים לאזור: טיול בכרכרה בנוסח האיימיש רתומה לסוס, חנויות לממכר עבודות עץ מרשימות, סיורים מודרכים בני שעתיים במיניבוס באזור, בית איימיש טיפוסי, תיאטרון amish experience, בית ספר חד כיתתי בנוסח איימיש ושוק איכרים. בלב ארץ האיימיש נמצאת כאמור העיר לנקסטר, שגם בה מספר נקודות משיכה- חוות איימיש לדוגמא, מוזיאון היסטורי של האזור, פארק שעשועים dutch wonderland family amusement park, מוזיאון לאמנות, מוזיאון לנדיס ואלי, שיחזור של משכן ארון הקודש על פי אמונת המנוניטים, שצמוד אליו מרכז מבקרים המכיל תצוגה אורקולית ועוד ועוד.
לנקסטר מציעה סיורים רגליים מודרכים בין מוקדי המשיכה או סיורים עצמאיים מונחי קלטת אודיו. בלנקסטר מצויה אחוזת וויטלאנד, אחוזתו של ג`יימס ביוקנן, הנשיא שקדם לאברהם לינקולן (שהוא הנשיא היחיד עד כה שנולד בפנסילבניה ועד ג`ורג` בוש הבן היה גם היחיד שנבחר לנשיאות למרות שלא זכה בורב הקולות אלא ברוב האלקטורים, על פי שיטת הבחירות האמריקאית).
מחוץ לעיר ניתן לסייר בשדות ובחוות האיימיש, שקיימות לא למטרות תיירות. בדרך כלל אורחים מתקבלים בברכה. בזה מגיע לסיומו היום הראשון בטיולנו, ועל מנת לחסוך בזמן הנסיעה של הבוקר שלמחרת מומלץ להתקדם לכיוון העיר הריסבורג, שבקרבתה מצוי היעד הראשון שלנו ליום הבא.
מהרשי לשרלוטסוויל
יעדינו הראשון להיום היא עיירת השוקולד הרשי, שם נמצא המרכז של מעצמת השוקולד האמריקאית הרשי (כשם העיירה). בצמוד למרכז המבקרים של המפעל נמצא פארק השעשועים הענק הרשי. אם קבוצת הטיול שלנו כוללת ילדים, הם כבר לא יאפשרו לנו לדלג עליו ויהיה עלינו לכלול גם אותו במסלול. בהנחה שאת הלילה בילינו בהריסבורג, אזי הרשי נמצאת במרחק נסיעה קצר ממנה על כביש 322 בכיוון מערב.
העיירה הרשי נוסדה ב-1903 על ידי מילטון הרשי, שהוא גם מייסד החברה. כיום מתגוררים בעיירה למעלה מ-7000 תושבים. מרכז המבקרים של החברה נקרא עולם השוקולד של הרשי (Hershey`s Chocolate World). הביקור במרכז כולל נסיעה בקרונית אוטומטית במשך 12 דקות לאורך תהליך ייצור השוקולד: החל מקטיף פולי הקקאו ועד לאריזת המוצר. בתוך המתקן גן טרופי, שהוא למעשה חממה וכמובן חנות (אלא מה...). פארק השעשועים Hersheypark מכיל יותר מ-50 מתקנים כולל 6 רכבות הרים משוכללות, 6 מגלשות מים וכן מופעים של זמרים, רקדנים, אריות ים ועוד.
נאום גטיסבורג של לינקולן
גטיסבורג זכתה ב"כבוד" לארח את הקרב הגדול של מלחמת האזרחים האמריקאית. הקרב התנהל ב-3 הימים הראשונים של יולי 1863, עד לקרב זה נחל צבא הדרום בפיקודו של הגנרל רוברט לי (נכד חורג של הנשיא ג`ורג` וושינגטון) שורה של הצלחות. הקרב נחשב על ידי היסטוריונים כנקודת המפנה במלחמה וגם לעקוב מדם: מנין הנפגעים משני הצדדים הגיע ל-51000 איש. מטרתו של לי היתה להעביר את המלחמה אל מחוץ לתחומי וירג`יניה, שעד אז "זכתה" לכבוד המפוקפק של להיות זירת ההתגוששות שבין צבא האיחוד (union, כלומר הצפון) לצבא הקונפדרציה (כלומר הדרום), לגרום ללחץ של דעת הקהל הצפונית על הנשיא לסיים את המלחמה בתנאים הנוחים לדרום, תוך הכרה של מדינות אירופה בישות החדשה של מדינות הדרום.
ב-1895 הוכרז אזור הקרב כפארק לאומי צבאי. בשטח הפארק כ-1400 גלעדים לזכר הכוחות הלוחמים, הבולטים שבהם היא המצבה של וירג`יניה עם הפסל של הגנרל לי והמצבה של צפון קרוליינה, שעוצבה על ידי גטזון בורגלום (הפסל שבנה את פסלי ארבעת הנשיאים בהר רושמור שבדרום דקוטה). ניתן להתרשם מעוצמת הקרב שהתחולל שם בצפיה בסרט "גטיסברג". נקודות העניין בתוך הפארק: אפשר לצאת לסיור עצמאי על פי חומר הדרכה המחולק במרכז המבקרים, המסלול המוצע הוא לאורך כ-60 ק"מ. ישנו גם סרט באורך שעה בשם "The Conflict", מופע יחיד בשם "מר לינקולן חוזר לגטיסבורג", סיור מודרך של שעתיים בשדה הקרב, הסבר על הקרב באמצעות מפה אלקטרונית, מוזיאון בובות שעווה של נשיאי ארה"ב ועוד.
אם מטיילים עם ילדים בגטיסברג מומלץ לבקר ב-"land of little horses" (ארץ הסוסים הקטנים), אפשר להנות מהופעה של סוסי פוני וגם לרכב עליהם (בהתאם לתנאי גיל ומשקל כמובן). כמו כן יש בגטיסברג מוזיאון רכבות על שם לינקולן, מוזיאון שעווה המתעד את מלחמת האזרחים, מוזיאון החיילים הלאומי ומעל הכל חוותו של הנשיא דוויט אייזנהאור, שאליה אפשר להגיע רק באוטובוס מיוחד (בתשלום) היוצא ממרכז המבקרים. בחווה מיצג וידאו על חייו של הגנרל, שפיקד על כוחות בעלות הברית באירופה במלחמת העולם ה-2 ושנעשה מאוחר יותר לנשיא.
סיימנו יום מפרך שהתחיל בסימן שוקולד והסתיים באחד מאתרי הקרבות המפורסמים (אם לא המפורסם ביותר) באמריקה. אם אנחנו מחוייבים לתכנית שבכתבה אזי נעשה את דרכנו בכיוון סגירת המעגל בניו-יורק. בידנו הבחירה היכן ללון- בגטיסברג או אולי להתקרב ליעד של מחר ואז לנוע על כביש 30 מזרח ולמצוא מקום למנוחת לילה באזור יורק או לנקסטר. מי שלא מחויב לתכנית יכול להמשיך דרומה בכביש 15 ואז בפרדריק לעלות על I-270 לכיוון וושינגטון די. סי, או להמשיך דרומה על I-81 ובכך לאגף את וושינגטון ממערב כדי להגיע לשמורות הטבע המרהיבות שננדוהא ובלו רידג` בוירג`יניה ובטנסי, או להגיע לעיר שרלוטסוויל, שבקרבתה מצויות אחוזותיהם של הנשיאים ג`פרסון וטיילור.
לונגווד גרדנס
אם אנחנו מגיעים מלנקסטר על כביש 30 מזרח, נרד לכביש 322 דרום באקסטון עד שנגיע לכביש מספר 1 ההיסטורי דרומה, ולאחר כ-10 דקות נמצא את עצמנו בפתחו של גן מרהיב- לונגווד גרדנס (Longwood Gardens).
לונגווד גרדנס ואתרים אחרים על נתיב החרות:
הגן הוא למעשה החצר של אחת המשפחות המבוססות ביותר שבליגת האוליגרכיה האמריקאית: משפחת דופונט. בגן מזרקות מים, שני אגמים, חורשות, אזורים של פרחי בר, גן וורדים וחממות של צמחיה טרופית. החממות צבעוניות במיוחד בתקופה שבין נובמבר לאפריל, הכריזנטמות בשיא תפארתן ב-3 השבועות הראשונים של נובמבר. במהלך דצמבר נערכת תצוגת פרחים בעיצובים נהדרים לקראת חג המולד. פריחתן של חבצלות מים היא האטרקציה העיקרית של חודשי הקיץ, אז גם נערכת בערבים של ימי שלישי ושבת תצוגה אורקולית צבעונית בת חצי שעה של המזרקות שבגן האיטלקי. בכמה מערבי שישי בצהריים נורים זיקוקי דינור, יש להכין כרטיסים מראש. האחוזה שימשה כמשכנו הכפרי של פייר דופונט עד מותו ב-1954. תערוכה המתעדת את תולדות המשפחה נמצאת בתוך הבית.
על כביש מספר 1 נמצא גם מוזיאון ברנדווין ריבר לאמנות אמריקאית (בתוך טחנת קמח משוחזרת מהמאה ה-19), ובמרכזו עבודות של אמנים בני 3 דורות ממשפחת ווית. אם זמננו בידנו נבקר ביעדים נוספים על נתיב החרות שיוצא מהעיר פילדלפיה. מספר קילומטרים דרומה משם על כביש 52 נמצא נכס אחר של משפחת דופונט (כבר בתחומי מדינת דלוור): מוזיאון וגני ווינטרטור. בתוך הבית אוסף גדול במיוחד של פריטי עיצוב ואמנות. הדרך לראות את הבית היא רק באמצעות סיורים מודרכים. גם הגנים שסביב הבית מרהיבים ביופיים, ועוצבו על ידי הנרי פרנסיס דיפונט (בן דודו של פייר דופונט מגני לונגווד).
אם מטיילים עם ילדים אל לנו לוותר על פארק השעשועים הנחמד והיוצא דופן Sesame Place, אכן אם השם נשמע מוכר זה לא במקרה- הפארק יוחד לסדרת הטלוויזיה לילדים "רחוב סומסום", שעליה גדלנו אנחנו עצמנו או אנחנו וילדנו. בפארק כמעט ואין מתקנים מכניים, כמעט כל האטרקציות הן נקודות הפעלה כמו מתקני טיפוס בחבלים, מגלשות מים נחמדות (ברור שדרוש בגד ים) וכמו כן יש הרבה הופעות שכולן בסימן "רחוב סומסום" כמובן. הפארק נמצא בעיירה לאנגהורן, ממש בנקודת המפגש של כביש מספר 1 ו-I-95.
סביר להניח שאנחנו כבר בשעת צהריים ולאחר שנחטוף ארוחה קלה נמהר ליעדנו הבא להיום- עיר ויקטוריאנית חמודה בשם כף מאי. כדי להגיע אליה עלינו לנסוע כשעתיים: נמשיך דרומה על כביש 141 ממנו נעלה על כביש I-95, עליו נחצה את נהר בדלוור. מייד אחרי הגשר נרד לכביש 49, כברת דרך קצרה נעשה על כביש 55 דרום, אחר כך כביש 47 דרום, וכביש 9 דרום יכניס אותנו הישר לתוך כף מאי.
כף מאי (Cape May)
השייט קורנליוס ג`קסון מאי, ששוגר לאזור על ידי החברה הבריטית, הגדיר את נקודת השפך של נהר הדלוור במילה אחת- "מקסים". ואכן, העיר שעל שמו נקראת נשארה מחויבת להגדרתו, אבל היום היא עושה זאת באמצעים אחרים. ב-1976 היא הוכרזה כאתר היסטורי לאומי. כף מאי נודעה כאתר הנופש האולטימטיבי של כמה מנשיאי ארה"ב כמו ביוקנן, גרנט, הריסון ופירס. כף מאי בהחלט ראויה לשוטטות נינוחה רגלית או רכובה (בכרכרת סוסים) בין בתיה הססגוניים, פאר הארכיטקטורה הויקטוריאנית בסגנון Gingerbread שנבנו אחרי שבתיה המקוריים עלו באש בשריפה גדולה לפני כ-130 שנה. נחמד לטייל בטיילת שלאורך החוף ובמדרחוב המרכזי, וושינגטון סטריט מול. מבין הבתים מרשים במיוחד Emlen Physick Estate, מספר 1048 ברחוב. המבנה עוצב ב-1879 על ידי האדריכל הנודע פרנק פירנס. ברחוב פרי בולט בית ורוד המכונה "בית עוגת החתונה".
כקילומטר וחצי דרום-מזרחית לשדרות סנסט מצוי Cape May Point State Park ובמרכזו המגדל ההיסטורי שהוקם ב-1859. אפשר לטפס לראשו להתרשמות מנוף המפרץ והאוקינוס. בקרבת מקום נמצאות נקודות תצפית על ציפורים המרבות לקנן באזור. בכף מאי ניתן להצטרף לשייט של מספר שעות לצפייה בלווייתנים ודולפינים.
בילינו אחר צהריים מהנה בכף מאי, אבל עוד לפני שנשים פעמינו בחזרה לניו-יורק נבלה את הערב (ואולי אפילו לתוך הלילה) בעיר בתי הקזינו של החוף המזרחי, אטלנטיק סיטי. כדי להגיע לאטלנטיק סיטי נצא מכף מאי צפונה בכביש האגרה Garden State Parkway (גרדן סטייט פארקוואי) ולאחר כשעה נסיעה נעבור לכביש Atlantic City Expressway (אטלנטיק סיטי אקספרסוואי) שבנסיעה של דקות ספורות יכניס אותנו לתוך העיר.
טראמפ סיטי
לא מעטים מכנים את אטלנטיק סיטי כ"לאס ווגאס של החוף המזרחי", אבל האמת ניתנת להיאמר שאטלנטיק נופלת בהרבה מווגאס בכל הקשור להצלחת העיר, התחכום והפאר של המלונות, בתי הקזינו ושאר האטרקציות. הדבר מתבטא גם ברמת החיים של התושבים, שכאן היא נמוכה בהרבה, רמת העוני ובהתאם גם רמת הפשע גבוהות הרבה יותר באטלנטיק. אבל מכיוון שכרגע אנחנו רחוקים מווגאס מרחק של כמעט 5 שעות טיסה ואנחנו בסביבה אז נסתפק בחלופה הפחות נוצצת שמזמן לנו החוף המזרחי.
תחילתה של אטלנטיק ככפר דייגים בקצהו הצפוני של האי אבסקון, שמבוך של מפרצים ולשוניות ים מפרידו מהיבשת. באמצע המאה ה-19 חוברה לרשת מסילות הברזל, מה שגרם לשדרוגה למעמד של עיירת נופש. ב-1870 הוקמה טיילת העץ לאורך החוף על מנת להרחיק את החול מטרקליני המלונות וקרונות הרכבת. הטיילת מהווה מאז את סימן ההיכר של העיר. אורך הטיילת בתחומי העיר כ-6.5 ק"מ ורוחבה כ-20 מטר. אמצעי "התחבורה" הפופולרי ביותר על הטיילת הוא כסא גלגלים הנדחף בידי אדם, מעין גרסא אמריקאית לריקשה הסינית. לאורך הטיילת נבנו החל מ-1882 מספר מזחים לאירוח יאכטות. בתי הקזינו התחילו להגיע ב-1978 בעקבות החלטה של מדינת ניו ג`רזי שהתקנאה בהצלחתה של נבדה, להפוך את אטלנטיק לעיר הימורים כדי לסייע בכלכלתה ובכלכלת המדינה כולה.
המשקיע הבולט ביותר בעיר הוא דונלד טראמפ, השולט בלפחות 3 מתוך 13 בתי הקזינו בעיר. המלון-קזינו המרשים ביותר בנוי כרפליקה של בנין הטאג`-מאהל ההודי (כמובן של טראמפ), ואחריו צועדים הפלז`ה (גם הוא של טראמפ) והסיזרס, הנראה חיוור למדי בהשוואה לאחיו שבווגאס. בתי הקזינו עובדים 24 שעות ביממה, אפשר להכניס ילדים (אבל מגיל 21 ומעלה...).
סיימנו את הבילוי הלילי באטלנטיק סיטי ולפנינו נסיעה בת כשעתיים וחצי חזרה לניו-יורק (דרך הגארדן סטייט פארקוואי בכיוון צפון ואחר כך I-95, ומשם פנימה העירה באחת המנהרות או הגשרים, הכל בהתאם ליעד המבוקש בתוך העיר). אם בכל זאת נטינו ללון באזור ואנחנו מטיילים עם ילדים, סביר להניח שהם לא יסכימו להחמיץ את אחד מגדולי גני השעשועים בעולם, והוא Great Adventure ( ה"גרייט אדונצ`ר" של חברת סיקס פלאגס). אם כך נצטרך לרדת מהפארקוואי בעיר טומס ריבר, לעלות על כביש 9 צפון ומשם דרך I-195 מערב ישירות לפארק השעשועים. לפני שנעזוב את כביש 9 נחלוף בתוך העיר Lakewood ( לייקווד) ולרגע ידמה לנו שאנחנו בבני ברק, עשרות ישיבות, תלמודי תורה, מקוואות, בתי כנסת ומסעדות כשרות יקרצו לנו מכל עבר, וגם הנוף האנושי מסביב לא ישאיר מקום לספק: זו העיר החרדית ביותר באמריקה.
נכתב וצולם על ידי מוטי להב: מדריך ויועץ טיולים, מרצה ,מתמחה בטיולי עומק בעיקר לצפון אמריקה, דרום-מזרח אסיה ואוסטרליה- ניו זילנד. טל:04-9985420, 05-44620044
