הקדמה
במזג אוויר סגרירי עזבנו את פורט סטפנס, אזור שלא ממש התחברנו אליו למרות החופים הנפלאים. אולי זהו רק מזג האוויר שלא מסביר לנו פנים, ואולי הסביבה הנעשית יותר ויותר צפופה ומהירה. ככל שאנו מתקרבים לסידני, הישובים כבר פחות מרוחקים זה מזה, הכבישים כבר לא צרים וכעת הם עמוסי מחלפים ושלטי חוצות, ואילו אנו מחפשים את המרחבים הגדולים והשלווים... למזלנו, גם במרכז ניו סאות` וויילס המרחב לא חסר- כל מה שצריך זה רק להתרחק מעט מהחוף ושוב אנחנו שם!
עמק האנטר
רגע לפני ההרים הכחולים אנו סוטים מעט מהחוף לעבר עמק האנטר התחתון, ליום המוקדש בעיקר לתענוגות החיך. בעמק האנטר מתגלית לנו טוסקנה של אוסטרליה, עמוסת כרמים ויקבים, שרק עצי האקליפטוס סביבם יוכיחו שכאן אוסטרליה ולא אחרת. סיירנו במספר יקבים וגם גלריות, ראינו כיצד עושים גבינות וגם יין ובגני העמק סעדנו ארוחת צהריים של יין, גבינות ואנטי-פסטי. לטובת הילדים ביקרנו גם בחנות שוקולדים. בקיצור, יום של אתנחתא נעימה בסגנון ערוץ "החיים הטובים"!
הסיור שלנו בעמק התרכז בעיקר סביב Broke Road ו - McDonald Road, שני רחובות ראשיים בעמק האנטר התחתון, המרכזים את מה שיש לעמק להציע בעיקר- יקבים ויין (אבל ניתן לראות בהם דברים נוספים). מאחר שאנחנו שתיינים די קטנים, ומלווים בצמד שותה מים בעיקר, חיפשנו גם את ה"דברים הנוספים". התחלנו את הסיור במחלבה קטנה המעניקה הזדמנות להציץ בחלון וללמוד על תהליך ייצור הגבינה. המחלבה, Hunter Cheese Factory, מתמחה בייצור גבינות לבנות (מה שמאוד לא מקובל כאן) המבשילות בפרק זמן קצר של עד חמישה שבועות, בהשוואה לתהליך ההבשלה של גבינות אחרות (כמו צ`דר למשל), האורך כשלוש עד ארבע שנים. הילדים, ובעיקר שקד, מאוד התרגשו לראות גבינה לבנה וכמובן שקנינו סטוק גבינה להמשך הדרך. זה גם אולי המקום לספר שמאחר ואנו מאד מתגעגעים לגבינה הלבנה שבבית ואצל בת הדודה של רון למדתי כיצד מכינים לבנה, התחלתי אף אני להכין לנו לבנה לתפארת שאפילו שקד מוכנה למרוח בכריך היומי (את תומר עוד לא הצלחתי לשכנע...).
ממפעל הגבינות עברנו לסיור במפעל (חנות) השוקולד. מפעל השוקולד והריבות פועל בסמוך לחנות השוקולד אולם לא ניתן לסייר במפעל עצמו. בחנות קנינו שוקולד בינוני במחיר אסטרונומי וריבה מצוינת אך יקרה להחריד. קינחנו את סבב הסיורים ביקב משפחתי וותיק הקיים בעמק מזה למעלה ממאה וחמישים שנה. ככלל, בשל תנאי מזג האוויר ואיכות הקרקע בעמק האנטר, מייצרים בעיקר ארבעה סוגי יינות: שרדונה וסמיניון ממשפחת היינות הלבנים, ומרלו ושירז ממשפחת היינות האדומים. יקבים המעוניינים להרחיב את מגוון היינות העומד לרשותם, קונים בדרך כלל קרקעות לגידול גפנים במקומות נוספים באוסטרליה ובעיקר בדרום. בסיום הסיור ניתן כמובן לטעום את התוצרת המקומית. אנחנו טעמנו יין מעולה מבציר 1997 שהיה מעולה ויקר מאד, ויינות מבצירים אחרונים שהתאימו לכיסינו אך לא לחכינו. כרגיל, כמו שרון אומר, יש לי טעם יקר מדי...
בעמק האנטר פועלות גם מספר גלריות ובעיקר חנויות עתיקות. סיירנו בחלק מהן אולם מרביתן לא היו לטעמנו והציגו בעיקר פריטים בסגנון ויקטוריאני. גלריות נוספות מרוכזות ב - Garden Vally, שזהו שילוב של קומפלקס קניות קטן וגנים מרהיבים (כולל מתקנים לילדים). הגלריות המציגות כאן הן קצת יותר מודרניות ובעיקר אהבנו את החנות המציגה צילומי נוף מרהיבים של הצלם Ken Duncan ואת חנות הספרים המקסימה, שבה רכשנו סוף סוף מגדיר חיות אוסטרליות. באופן עקרוני עלי לציין כי חנויות הספרים האוסטרליות מגוונות ומזמינות וגם כי האוסטרלים מתגלים שוב ושוב כעם הספר...
בניגוד למה שכולם עשויים לחשוב, הילדים מאוד נהנו מהסיורים בחנויות והגלריות. מאחר שחג הכריסטמס ממשמש ובא, החנויות כאן עמוסות קישוטים ואף נפתחות חנויות המתמחות בקישוטי חג המולד. הצבעוניו�ת של הקישוטים בשילוב דמויות הגמדים והסנטה קלאוסים החמודים נעמו מאוד לילדים ומאז הם מבקשים שוב ושוב לסייר בחנויות מז`אנר זה.
ההרים הכחולים
אנו נוסעים לעבר סידני, נוגעים בה מצפון ופונים מערבה. פה ושם נגלה לעיננו לרגע קט המפרץ האהוב, ומגדל AMP הגבוה עליו טיפסנו בולט גם מרחוק. אנו בהחלט מתגעגעים לעיר הנפלאה הזו, אך לא הפעם. עוד נשוב אליה לפני הטיסה חזרה לארץ בעוד שלושה חודשים... ההרים הכחולים מרוחקים כמאה ק"מ מהכרך הגדול, ובעוד שבעבר היוו מחסום בלתי עביר להתפשטות ההתיישבות מערבה, כיום הם אתר תיירות פופולרי ומדהים כאחד. שמם של ההרים ניתן להם על שום האובך הכחול הנוצר ממעבר האור באדי שמן, הנובע ממיליוני עצי האקליפטוס שבו.
את העצירה הראשונה בהגיענו מה- Great Western Highway עשינו בעיירה Wentworth Falls ומיד נשבנו בקסמם של הנופים עוצרי נשימה. עמק ג`מיסון (Jamison Valley) נמתח מתחתינו במלוא הדרו, מיוער כולו בצפיפות ומוקף בצוקי סלע גבוהים וכמעט אנכיים לגמרי, מהם זרמו מפלים דקים אך עצומים בגובהם. בתצפיות לעבר נופים מרשימים אלו בילינו את כל היום הראשון, עוברים מנקודת תצפית אחת לשניה בין העיירות הציוריות לורה (Leura), קטומבה (Katoomba), ובלקהית` (Blackheath). בקטומבה נמצאת הנקודה הפופולרית ביותר, Echo Point, המשקיפה על שלוש האחיות- שלושה צוקי סלע מרשימים, אשר על פי האגדה אלו הן שלוש אחיות יפות תואר אשר כושפו לאבנים, אך נותרו כך עד היום לאחר שהמכשף מצא את מותו במלחמה ומילות הכישוף נקברו עמו לעולמים...
האזור הוא גן עדן למטיילים, וגם אם ב- Echo Point תמצאו את עצמכם מתקתקים במצלמות יחד עם מאות תיירים יפנים (וגם כמה אחרים) המגיעים הנה בהמוניהם לטיולי יום מסידני, הרי שבמסלולי ההליכה תוכלו להתנתק אל תוך הטבע המדהים שכאן! אנו הקדשנו ארבעה ימים לאזור המדהים הזה. ביום הראשון דילגנו כאמור בין התצפיות, והלכנו לאורך Leura Cascades, סדרת מפלים טוריים היורדים ביער גשם בזה אחר זה.
למחרת טיילנו באזור קטומבה: פסענו אל שלוש האחיות ועלינו ממש על הראשונה מבינהן, ומכאן צעדנו לאורך הרכס הצופה אל העמק המיוער (ה- Cliff Walk) עד מפלי קטומבה, שם ירדנו לעמק עצמו. הירידה לעמק בדרך הקרויה Forber Stairs, ואכן יש בה מדרגות, הרבה מאוד מדרגות! הברכיים זעקו אך העיניים לא שבעו מהנופים, ובתחתית העמק התגלה יער גשם עשיר. את העליה חזרה עשינו כבר יחד עם קבוצות התיירים ברכבת המשופעת (50 מעלות!), בעברה רכבת פחם וכיום אטרקציה לתיירים (ויש גם רכבל למעונינים, ניתן לעלות בו ולרדת ברכבת או כל קומבינציה אחרת).
ביום השלישי צעדנו באזור Wentworth falls- ההליכה היפה ביותר לטעמנו. ירדנו לצד הרכס במסלול מיוער, חוצים מפלונים יפים בדרך לתצפית מרהיבה ב- Den Fenella, והמשכנו בשביל הצר אשר לאורך המצוק (Undercliff Walk) עד למפלים עצמם. ממפלי וונטוורת`, אגב, אין רכבת חזרה, רק הרבה מאוד מדרגות. אנחנו הסתפקנו בירידה חלקית בלבד, החלטה שהתגלתה נכונה לאחר שמייד עם חזרתנו לרכב התחיל גשם זלעפות.
את היום האחרון באזור הקדשנו לסיור תת קרקעי במערות ג`נולן (Jenolan caves), בשעה שמעל לקרקע, רעדה האדמה ממטרי הגשם אשר ניתכו עליה בעוצמה. הכביש המתפתל מסתיים בספק מנהרה ספק מערה ממש לפני החניה, מה שמהווה כניסה דרמטית לשמורה המיוחדת הזו. במקום ריכוז מערות מרשים, וסיורים מרתקים של כשעה וחצי מתקיימים לאורך היום במערות השונות. אנחנו סיירנו במערת `לוקס`- המסלול עובר מחלל אחד לאחר, מכוסי תצורות שונות של נטיפים ומוארים באופן מרהיב. באחד האולמות, אגב, אקוסטיקה מצוינת ומתקיימים בו מופעי מוזיקה. מופע לא ראינו, אך במקום מערכת הגברה ובסיור מושמעת שם מוזיקת מקהלה, חוויה מרגשת ומיוחדת.
העיירות עצמן באזור ההרים הכחולים נעימות לשיטוט, וניתן למצוא בהן בתי קפה, גלריות וחנויות פיצ`יפקס לרוב. אנו במיוחד אהבנו את לורה, הציורית והשקטה. בקטומבה ראינו גם סרט IMAX על ההרים, המספק מראות מרשימים מזוויות שכפי הנראה לא תראו לבדכם, וממנו גם למדנו שכאן מצאו ב-1994 מה שנחשב לתגלית הבוטנית החשובה של המאה- עצי Wollemi Pine. עצים אלו הם כנראה השריד היחיד בעולם לעצים שמילאו את עולמנו בתקופת הדינוזאורים. לעצים עצמם לא תוכלו להגיע, שכן על מנת להגן על שריד זה נשמר מיקומם בסוד, עד כדי כך שעינהם של צלמי הסרט כוסו בשעה שהם הוטסו למקום במסוק לצורך צילום הסרט, כך שלא יוכלו לשחזר את הדרך! מסלולים נוספים, אגב, יוצאים מבלקהית` לעמק גרוז (Grose valley), אך כאן לצערי כבר הסתפקנו בתצפית בלבד. בבלקהית` ממוקם גם אתר הקמפינג המומלץ לדעתנו באזור. הקמפינג של קטומבה אולי מרכזי יותר, אולם זכינו בו ליחס כה לא נעים, עד שלראשונה בטיול פשוט ברחנו משם...
קיץ?
השבוע ב-1 לנובמבר עברנו לשעון קיץ, ולכבוד המאורע ירדו גשמים חזקים ובלילות הטמפרטורה התקרבה לאפס. בהרים הכחולים, כך אומרים, יכולות להיות ארבע עונות ביום אחד, אך לשמחתנו סדר העונות היה נכון- הבקרים היו בהירים לטיולים, ואילו הגשמים החלו רק אחר הצהרים, מה שהוסיף דרמטיות לנופים הנפלאים גם כך: עננים גבוהים טסים בין קרני השמש הנמוכה ומשחקים באור וצל, ועננים נמוכים מרחפים בעמקים מעל היערות.
הורים וילדים
כדי להנות מהטיול בהרים הכחולים, להיחשף למגוון תצורות הסלע ולחוש את עוצמתם, כדאי ומומלץ לצעוד במסלולי ההליכה אשר לעתים הם ארוכים ולא קלים, מה שעשוי להראות כקושי בטיול עם ילדים קטנים. שקד ותומר הם הלכים מצוינים, שלא היו מביישים בקצב ההליכה ובכושר ההתמדה אפילו הלכים בוגרים. יחד עם זאת, הם גם מקטרים לא מעט על אורך המסלול, מספר המדרגות, החום, הקור ומה לא... על מנת להתמודד עם קיטורים מהסוג הזה הומצאו "שלושת החיתים", סיפור מקרי ושטותי שהפך לסאגה המלווה אותנו בהתמדה כבר מתחילת הטיול וכנראה עד סופו.
ההתחלה היתה לפני כחודשיים וחצי, במסלול הראשון שצעדנו באוסטרליה (זוכרים? הקפת האולרו) אז המצאתי סיפור על טיול שעורכים שלושה חברים: חזיר, חתול וחמור (להלן שלושת החיתים) ועל הקשיים והאתגרים שהם עוברים בדרך. בהדרגה נוספו לטיול דמויות נוספות: חיות שמתחילות כמובן באות חית וגם חיות אוסטרליות כמו קואלה וקנגרו, והעלילה הדמיונית לגמרי הפכה לסיפור קורתינו שלנו. בקווינסלנד הוספנו כמובן את נמו, דוגי ובר דג, כוכבי הסרט "מחפשים את נמו"- גיבורי אוסטרליה החדשים, לפחות באקווריומים השונים. כך במהלך הטיול הילדים מבקשים שנמשיך ונספר על עלילות שלושת החיתים, מה שמקצר מאוד את קיטורי הדרך ולעתים יכול להעביר למעלה משעה של הליכה...
במשך הזמן התחלנו לספר כמעט מדי ערב על קורות שלושת החיתים, שהתבססו בעיקר על קורותינו ביום הקודם. כל בן משפחה קיבל תפקיד במשפחת החיתים הרחבה, וכך אנו משתמשים בסיפור להחמיא על התנהגות טובה של הילדים, הפגנת קור רוח ואומץ לב והצגה משעשעת של קשיי היום, וגם ללמד ולחדד את חוויות היום. מאחר שחלק ניכר מהקיטורים באים מכיוונו של תומר, נאלצנו לפצל את דמותו בסיפור לשתי חיות- קואלה קטנה חייכנית וטובת מזג, וחמור נרגן שמקטר כל היום ומוכן לאכול רק צ`יפס (מה שלא רחוק מהאמת לגבי החלק של הצ`יפס). כך אנו נעזרים בסיפור החיתים הן בכדי להעביר שעות הליכה והן לצורך שעת הסיפור שלפני השינה. הילדים מצפים לסיפור, עוברים במהירות ממצבי רוגז לנועם ולעתים אף מנסים להיות טובים במיוחד על מנת שדמותם בסיפור תוחמא יותר בעת הסיפור היומי.
ולסיום... מתכון ללבנה:
לאלו שחסרה להם בטיול גבינת 5%, סקי, יוגה וכו` (רונית), קבלו מתכון ללבנה, תחליף הכי קרוב לגבינה לבנה למי שרחוק מהבית ומתגעגע: שופכים שני מיכלי יוגורט של 500 גרם כל אחד (רצוי מהזן הסמיך) אל תוך חתיכת בד כותנה, ממליחים קלות, קושרים את הבד ויוצרים שקיק קטן. מניחים את השקיק מעל לכיור למשך לילה שלם, כך שהנוזלים המיותרים ניגרים אל הכיור. בבוקר מעסים מעט את השקיק ולאחר מכן פותחים ומעבירים את תוכן השקיק לתוך קופסה. אפשר לטפטף שמן זית מעל.
