כשאני נזכר באי הקטן קיאה, צפה מול עיני תמונה פסטורלית. סירה קטנה עושה את דרכה לתוך מפרץ וואקארי הרחב. חרטומה פולח את המים הרגועים ושולח גלים רכים לצידה. בשמים מתקשרים עננים כהים, השמש השוקעת מנסה לחדור דרכם. האופק הרחוק מתכסה בצבעים הכהים של הלילה. בקצה המפרץ חודרת לשון יבשה ונשלחת רחוק לים כשער למפרץ הגדול. לשון היבשה, גוש סלע שחור גדול תלול עליו בנויה כנסיה גדולה. מעל לצריח הפעמון, מגדלור, ממנו מהבהב אור בזמנים קצובים כאות חיים מוסכם לספינות שבדרך. ובכל התמונה השלווה, אנו יושבים בטברנה קטנה בחוף ומביטים במהלכה השלו של הספינה. המילים לשיר כבר כתובות עתה צריך לחבר רק מנגינה.
יותר מ-20 איים מונים הציקלאדים, חלקם מיושבים, מקור הכנסה תיירותי נאה ליוון. כל הנפלא ביוון נמצא בהם: בתים צבועים בלבן בוהק, נושקים למפרצים תכולים, קסומים. חופים פראיים סלעיים או עטופים בחול רך. כנסיות צבועות בלבן והכיפות העגולות בצבעי כחול וטורקיז. טברנות יפות צופות אל הים עם מאכלים מצויינים ותושבים מאירי פנים. ההיסטוריה של האיים מתחילה ב-5000 לפנה"ס. בתקופה מאחורת יותר (כ-3000 לפנה"ס) יצרה התרבות הציקלאדיתאת בניית בתי אבן, בניית סירות מתקדמת ופסלי השיש לאלים השונים. הרבה מלחמות עברו על האיים הנחשקים, קירבתם לחוף והמרחק הקצר יחסית בין אחד לשני הפכו אותם ליעד אסטרטגי. צבאות כיבוש ושודדי ים הקשו על חיי תושבי האיים.
דילוג מהיר בספרי ההיסטוריה מביא אותנו לשנת 1453, האיים נכבשו בסערה על ידי התורכים שכבשו והשאירו את התושבים `טרף קל` לחבורות של שודדי ים ששייטו בין האיים. התושבים נסוגו מקו המים להרים במרכז האיים, שם נבנו ערים צפופות, עם סימטאות צרות, על מנת להקשות על השודדים שניסו לחדור לערים. האיים חזרו לשליטת יוון ורק בשנות השבעים של המאה הקודמת התחילו להבין את פוטינציאל התיירותי הטמון באיים. העולם גילה את יופיים והאיים הוצפו באלפי תיירים. תרבות הספינות והיאכטות שהתפתחה הביאה להכנת מעגנים מסודרים ובעלי יאכטות רבות הטילו עוגן במעגנים ובמפרצים סביב האיים כדי להנות מהשלווה והיופי סביבם.
באי הקטן קיאה מתגוררים קצת יותר מ-1600 תושבים. ליוצאים מלשון היבשה של אתונה מהעיר לאווריו זו הפלגה של כשעה במעבורת. האי קיאה מוסתר על ידי אי קטנטן מרקוניסיס גוש סלע לא מיושב שנח לרוחב. קיאה נחשב לאי קטן, קירבתו ליבשת יוון מאפשרת גיחות קצרות של תושבי אתונה שרוצים להנות ממעט שקט מבלי לנסוע רחוק. בירת האי קיאה, יוליס (נקראת גם קיאה), ממומקמת על ההרים הירוקים במרכז האי. העיר הקטנה משתערת על שתי גבעות, בנויה בצפיפות עם סימטאות צרות ומדרגות תלולות ובוהקת מרחוק בלובן בתיה המסויידים.
המעבורת מגיעה לנמל היפה קוריסיה בצפירות רמות. אחרי דקות של עגינה מסובבת את אחוריה והמעבורת בדרכה לאי השכן קיתנוס. כעשר דקות אורכת הנסיעה במונית מהנמל בכביש מפותל והתלול לעיר הלבנה. המונית פורקת אתכם בכיכר קטנה ומכאן מטפסים ברגל בין הסימטאות המקסימות והכנסיות היפות. אפשר להנות מ`דינדון` הפעמון הגדול בצלצול חרישי. הטברנות המשובחות נחבאות מאחורי חזית פשוטה של חנות, בחלק האחורי יש מרפסת שמשקיפה על נוף מדהים ועם שילוב של אוכל מצויין לא צריך יותר כלום. התיירים בדרך כלל חולפים על האי הקטן אבל האתונאים דווקא נשארים, חלק מהם רכשו בתים על האי ומגיעים לכאן להנות שלוות סוף שבוע רגוע.
כדי לסייר באי מספיק קטנוע קטן שיקח אתכם לחופים המקסימים של פיסס מדרום לנמל כ-8 ק"מ. זהו חוף ארוך וחולי, מפרץ משגע שמוקף בוסתנים, עצי זית וכמה בתים. כשלושה ק"מ מצפון לנמל ווארקארי נמצא ארמון מינואי עתיק ועוד מפרצון עם כנסייה אגייה איריני. עוד מפרצון חולי מבודד תוכלו למצוא באוטזייאס ואם לא נרגעתם מהכנסיות אז מחכה לכם מוני פאנגיאס קסטריניס- כנסיה מהמאה ה-18 כחמישה ק"מ מזרחית לאוטזייאס, בכביש קצת דפוק. מכאן יש תצפית נהדרת לכיוון צפון היבשת והאי אנדרוס. בקוריסיה ובווראקארי יש בתי מלון וחדרי אירוח צנועים אבל עדיף לגור בעיר ולצאת לגיחות עם הקטנוע.
מי שמחפש שלווה, ים משגע, מקומות יפים, וללא מקומות בילוי מסעירים זה המקום בשבילו. את האי פוקדים בעונה מעט תיירים ומעטים מהם הם מישראל. מעבורות יוצאת מהעיר לאווריו (נמצאת כמחצית השעה משדה התעופה של אתונה).
פרטים אפשר לבקש במשרד התיירות היווני בישראל 03-5170351.
