כמה פעמים קרה לכם שהרגשתם שאתם מתנהגים ממש כמו ילדים קטנים, שקיבלו עוגה גדולה ושלמה לעצמם, והם לא יודעים מאיפה להתחיל לאכול אותה? טוב, העוגה אולי לא כל כך גדולה, אבל התחושה היא של חופש אמיתי. חופש שקט. ים במיליון גוונים של כחול, ותכלת ואי אפשר להפסיק להיכנס ולצאת ממנו. המון המון חופים קטנים עם חול לבן, ובין חוף לחוף מצוקי אבן גדולים. אל המצוקים חודרים מים שקופים כל כך ,שניתן לראות דרכם את האלמוגים שחיים כאן.

אני עוזבת מחר בבקר את האי שנקרא קופוניסיה Kufonisia. האי נמצא דרומית לאי נקסוס, במרחק שעתיים וחצי הפלגה ממנו (מחיר ההפלגה הוא 1800 דרכמות). האי שייך לקבוצת האיים הקיקלאדים הקטנים, וכשמם כן הם- איים קטנים, בתים לבנים, חלונות כחולים ו..קטנים. בכל האי הזה יש עיירה אחת קטנה, שאם היא לא היתה צבועה בצבעי יוון, זה היה מזכיר את כל סרטי עיירות כורי הפחם הבריטיות - רחוב אחד, שלוש מסעדות, שתי גלריות, סופרמרקט אחד, משרד אחד של OTE(טלפון, פקס,טלגרף), והכל ברחוב אחד מרוצף שעולה ויורד על גבעה- מדהים/

בקפוניסיה מה שיש לעשות זה בעיקר ללכת לים. יש המון חופים, החל בחוף של הנמל וכלה בחוף פורי Pori שהוא המרוחק ביותר מהעיירה-כחמישים דקות הליכה לאורך החוף מהעיירה. אפשר גם להגיע אל חוף פורי גם בהליכה על שביל סלול שחוצה את האי, יש בו הרבה ירידות ועליות, וההליכה אורכת כארבעים וחמש דקות. אפשרות אחרת היא לקחת סירה מהנמל במחיר 500 דרכמות. הסירות יוצאות פעמיים ביום, בשעה עשר בבקר, ובשתים עשרה בצהריים. הסירה חוזרת פעם אחת בשעה ארבע אחה"צ. הכל באי יפה ונקי ויש גם המון שוודים (אני כבר יודעת לספור עד עשר בשוודית, וגם להגיד תודה...).

דבר שני שעושים כאן זה אוכלים, והרבה. בכל המסעדות המחירים די דומים , ומאוד נחמד לבוא ולהציץ בסירים ובמגשים , ולראות מה אפשר לאכול היום. גם הלילות נעימים כאן. האוויר נקי ורענן והשמיים מלאים באינספור כוכבים. אפילו רואים את שביל החלב, ממש בבירור. באותו רחוב ראשי ויחיד בעיר יש בר אחד מקסים, עשוי כולו אבן, עם כוכים קטנים של ספסלי אבן מרופדים בכריות ומוארים בנרות. ברקע יש מוסיקה טובה (באנגלית!) ומגישים שם מלבד אלכוהול מגוון די רחב של מתוקים (קרפים, לפתן וכדומה). מכיוון שאין יותר מדי אפשרויות, הלכתי לשם בכל ערב . שיחקנו (אוכלוסיית התיירים הצעירה) רמי, שש בש ומאייר (משחק קוביות משעשע).

אחרי שלושה ימים במקום הנפלא הזה אני חוזרת לנקסוס. ביליתי שם יום בדרך לקופוניסיה וכעת יש לי יום "להרוג" עד הפלגת הלילה לפיראוס, כשהיעד הבא הוא האי הידרה Hydra ,ששייך לקבוצת האיים במפרץ הסארוני. יום בנקסוס משמעותו , בעיקר, שיטוט ברחובות הרבים והצרים של העיר, שעולים ויורדים לכיוון הכנסיה שבמעלה הגבעה, בזבוז כסף, וביקור במקדש הבלתי גמור של אפולו, שנמצא מצד שמאל של הנמל, במרחק כמה דקות הליכה ממנו/

האגדה מספרת שכאשר יוון שוב תשלוט בתורכיה , דלת המקדש תיבנה מעצמה. בתור ישראלית ממוצעת, עייפה ממאבקים וכיבושים, אני שואלת את עצמי למה בכלל צריך לכבוש שוב את תורכיה, למה לא להשאיר את יוון ליוונים, את תורכיה לתורכים, ואנחנו כבר נבחר לאיפה לטייל...(הכניסה למקדש , אגב, בחינם). ההפלגה לנקסוס אורכת כשש וחצי שעות ועולה 5200 דרכמות. לסיכום הביקור בקופוניסיה, ובאיים הקיקלאדים להלן קטע מתאים

מ"זורבה היווני" בתרגום חפשי לעברית- "הים, איים רוחצים באור ...מאושר הוא האדם ,חשבתי, שלפני מותו היה לו המזל לשוט בים האגאי. הרבה דברים מביאים אושר בעולם- נשים, פירות, רעיונות. אבל הלחש של הים בתקופת הסתיו, ממלמל את שמו של כל אי, הוא, לדעתי האושר המתאים ביותר להפוך את ליבו של אדם לגן עדן.בשום מקום אחר אי אפשר לעבור בכזאת קלות מהמציאות לחלום..." (ניקוס קזאנזקיס).

אותו מעבר ממציאות לחלום, באי כמעט נטול טלוויזיות ועיתונים, כמעט והצליח להשכיח את הבלאגן הנורא שמתחולל מחוץ ליוון- בשאר העולם. יומיים לפני כתיבת כתבה זו התרחשה התרסקות המטוסים הזוועתית במנהטן ובפנסילבניה. לחוות כאן כזה אסון, כשמטיילים, וכל המידע שאני יודעת הוא משמועות, דיווחים בטלפון בשיחות קצרות מהארץ, קטעי תכניות טלוויזיה יוונית יוצרים תחושה מאוד מבלבלת. אני חיבת להודות שזה מגביר את חוסר הביטחון כמטיילת לבד, וכישראלית בפרט.

בנקסוס יותר הרגישו מה קורה. בכל בתי הקפה, שעל הנמל ישבו תיירים בשקט וצפו ב-CNN. בקופוניסיה שוחחו על הענין, פוחדים מהתגובה של העולם, מנסים לשנות חלק ממנו דרך שיחות נפש ומשחקים- אולי זו הדרך הטובה ביותר , אולי כך תימנע מלחמה חדשה . אולי.

שני טיפים קטנים לסיום

  • כל בתי העסק והמשרדים שביקרתי בהם עד כה(חנויות, בנקים, משרדי המידע לתיירים וכו`) נסגרים בין 14:00 ל- 18:30.
  • נכון לכרגע, אני לא מוצאת סירה שמפליגה מפיראוס להידרה, רק Speed boat שעולה כפול!!


יעדי הכתבה