למה סקיוולט?
בסוף חודש פברואר 2010 בילינו, רעייתי ואני, בחופשת סקי בת ארבעה ימים מלאים ב-Wilder Kaiser, אוסטריה (אתר אינטרנט: www.wilderkaiser.info). את החופשה תכננו לבד, כאשר אנו נעזרים באתרי האינטרנט השונים.
הבחירה באתר זה לא היתה טבעית עבורינו. מדובר באתר שלא הכרנו קודם ושאת שמו שמענו בפעם הראשונה ממכרים של חברים. כיוון, שאחרי הכל, מדובר בסקי, הרי שהפרמטר אותו הנני בודק תחילה הינו מסלולי הגלישה - מבחינת כמותם, אורכם והקישוריות ביניהם. חשוב לציין, כי ברוב אתרי האינטרנט האוסטריים, ניתן למצוא מפות אינטראקטיביות, המאפשרות בלחיצת עכבר על גבי המפה, קבלת נתונים מלאים על כל מעלית וכל מסלול. למרות כל מאמציי, לא הצלחתי למצוא מפה אינטראקטיבית מלאה שכזו לאתר זה, אלא רק מפה, הכוללת את המעליות בלבד (www.skimap.kitzalps.com). בשלב זה, ניסיתי לשנות את כיוון הנסיעה למאיירהופן, אבל מכיוון שלא הצלחתי למצוא שום מקום פנוי בתאריכים אלה, נאלצתי לחזור לתכניתי המקורית. סקיוולט (www.skiwelt.at), אתר אינטרנט נוסף שמצאתי, עזר לי להשתכנע. מדובר באתר אינפורמטיבי וידידותי הרבה יותר ולמרות שלא מצאתי בו את כל מה שחיפשתי, הוא הספיק לי על מנת לקבל את ההחלטה: "נוסעים לסקיוולט!".
הגעה לאתר ומקום הלינה
כיוון שהגעתי מאירופה עם רכב פרטי ולשם גם חזרתי עם תום החופשה, הרי שאין לי מה לתרום בעניין טיסות והשכרת רכב. יחד עם זאת, מדובר על תהליך רוטיני מאד פשוט, כאשר שדה התעופה הרלוונטי מישראל הינו במינכן. השכרת רכב ניתן לעשות דרך האינטרנט בכל הסוכנויות המוכרות.
תאריכי החופשה בהם בחרנו היו, למעשה, שיא חופשת החורף באירופה ונדמה שכל תושבי הולנד נדברו לצאת לסקי באותו היום ממש. 40 ק"מ לפני הגעתנו לאתר, נתקלנו בפקק, ללא יכולת לזוז (כולל בכביש המהיר). השיא היה בקטע דרך של כ-2-3 ק"מ, שלקח לנו כשעתיים לעבור אותו. בסופו של דבר, נפתחה הדרך והגענו לחניית האתר בכפר אלמאו (Ellmau). חשוב לציין, כי הדרך חזרה, באמצע השבוע, היתה פתוחה לחלוטין.
אנו לנו בעיירה גואינג (Going), במלון משפחתי נחמד בשם Pension Sunnbichl (אתר: www.sunnbichl.com). כפי שציינתי, מכיוון שהיינו עם רכב, לא היתה לנו בעיה לנסוע כמה דקות בבוקר ובסוף היום למעלית הרלוונטית ובחזרה. על כן, מיקום בית המלון לא ממש שינה לנו. נהנינו מהשהייה שם, אבל חשוב לציין כי בהיבט הלינה, אין כמעט הבדל בין המלונות השונים. מדובר על עיירות, שתיירות הסקי היא כל הווייתן והנסיון שלי מלמד, כי התחרות גורמת לכך שרוב החדרים באתר נראים כמעט זהים. רמת המחירים לפנסיון ברמת 3 כוכבים עומדת בשיא העונה על כ -; 38 יורו לאדם ללילה, כולל ארוחת בוקר. כמובן שבכל המלונות יש חדרי סקי וכיוצא באלו. יש לקחת בחשבון, שלא כל המלונות מוכנים לקבל במהלך העונה דיירים לפחות משבוע ימים, יתכן ולתקופה קצרה יותר תהיה השפעה על מחיר החדר לאדם ללילה. אתרי האינטרנט המקומיים מציעים אין סוף אפשרויות לינה. האוסטרים, ברובם (באזורים הללו), הם דוברי אנגלית טובה ואין בעיה לתקשר איתם. מי שמתכנן חופשה לבדו, טב יעשה אם ישלח מיילים מראש למלונות השונים, ויתכתב איתם עד לסגירה.
למגיעים עם ציוד סקי פרטי
אנחנו הגענו עם ציוד מלא משלנו. יחד עם זאת, בכל עיירה ישנן אין ספור חנויות, חלקן רשתות מוכרות (אינטר ספורט, למשל) וחלקן פרטיות, העוסקות בהשכרת ציוד. באתרי האינטרנט של אתר הסקי ניתן לקבל רשימה מפורטת, הכוללת גם מחירים. התחרות על הלקוח קשה מאד, מה שמשחק לטובת הלקוחות.
ברשותי נעלי סקי מסוג Nordica, שנקנו לפני כשנה. לרוע מזלי, די מהר התחילה נעל שמאל ללחוץ לי על העצם ליד האצבע הקטנה ומצאתי את עצמי סובל בשקט, לא רק במהלך הסקי, אלא גם שבועיים-שלושה לאחר מכן. ברגל ימין היתה לי בעייה דומה, אך הרבה פחות כואבת. שני נסיונות קודמים, שעשיתי בחנויות מקצועיות (לא באוסטריה) לחמם את הנעל ולהרחיב אותה במקומות הבעייתיים לא צלחו.
לגמרי במקרה, ביקשה רעייתי לעצור ליד חנות למכירה והשכרת ציוד בעיירה גואינג ושמה Going Sport. שנייה לפני שעזבתי את החנות, שאלתי את המוכר (צעיר כבן 25), מרקוס שמו, אם הוא מטפל בהתאמת נעל. המוכר טען שבחודשים ספטמבר-אוקטובר זוהי עיקר עבודתו... הוא ביקש שאראה לו את הנעל ואעמוד יחף לידה וביקש ממני ללחוץ (כשאני יחף) על הרצפה עם הרגל. תוך שנייה הוא זיהה את הבעייה במבנה הרגל. למוד תלאות, ביקשתי לראות את המכשירים איתם הוא עובד, לפני שאתן לו את הנעל לתיקון. בתחילה הוא עמד להשליך אותי מהחנות, אבל משהו בעיניים שלי הראה לו כנראה שאני רציני.
הוא לקח אותי לקומת המרתף, וכשראיתי את המכונות, נתתי לו את הנעל. לאחר מיקוח קטן סיכמנו על 15 יורו. הוא ביקש להשאיר לו את הנעל ללילה ושאבוא למחרת, בשעה 8 בבוקר. למחרת הגעתי בזמן, הבחור פתח לי את הדלת ומסר לי את הנעל. הרגשתי כמו סינדרלה! הנעל התיישבה לי על הרגל, כמו נעל בית. ממש כך. בסוף היום חזרתי להודות לו ולשאול אם ניתן לטפל גם בנעל השנייה. כיוון שהתיידדנו מעט, הוא ביקש 7 יורו על הנעל השנייה, באותו הנוהל של להשאיר ללילה. שוב באתי למחרת והבעייה פשוט נעלמה. מסתבר, שהבחור היה גולש מקצועי (בתחרויות), שפרש בגיל 20 ופתח את החנות לפני חמש שנים. מומלץ לבעלי בעיות דומות (אתר החנות: goingsport.at).
אתר הסקי
Wilder Kaiser הינו שמו של רכס הרים תלול וקירח, שעקב תלילותו, אינו מסוגל "להחזיק" שלג במדרונותיו. הגלישה, אם כן, נעשית ברכסים סמוכים, המוקפים בכמעין כביש טבעת, המשובץ בכפרים מקומיים. שמות הכפרים היותר ידועים הנם: גואינג, אלמאו, שפאו (Scheffau) וסול-בריקסן (Soll & Brixen).
ניתן לעלות לאתר מכל הכפרים, כאשר ליד כל מעלית ישנן מספר חניות לחנייה חופשית. האתר מאורגן בצורה כזו, שמכל חנייה המרחק עד למעלית הקרובה אינו עולה על כ-100 מ' ואם מדובר על אתר פופולרי במיוחד (כגון שפאו), אזי מהחנייה יוצאות במקביל שתי גונדולות במרחק של כ-;100 מ' אחת מהשנייה, כך שבכל מקרה, המרחק מהחנייה למעלית הינו זניח. חשוב לציין, כי האתר, בדומה לאתרים דומים (כגון Zell Am See), הוא נמוך יחסית - הפסגות הגבוהות שלו נמצאות בגבהים של 1,800 מ', כאשר רוב הגלישה נעשית נמוך יותר. משמעות הדבר היא, שכמות השלג באתר ואיכותו אינה תמיד מובטחת. עונת הסקי הנוכחית באירופה התחילה בצליעה גדולה, כאשר בחג המולד בקושי ירדו שלגים והאתרים "הנמוכים" נכנסו לחרדה כללית. בהמשך התהפכה המגמה והחורף "השתגע". בימים בהם שהינו אנו באתר, הוא היה במצבו האופטימאלי. אם הייתי צריך להמר על תאריך לגלישה באתר זה, הייתי ממליץ על חודש פברואר.
מעליות ומסלולים
סקיוולט מעיד על עצמו כאתר המקושר הגדול ביותר באוסטריה. באתר יש 91 מעליות, המחברות בין 279 ק"מ של מסלולים. המעליות הלוקחות מהכפרים לאתר עצמו, הינן חדשות ויעילות וכוללות קשת רחבה של סוגים - החל מקרון שינוע ענק, של כ-160 איש "במכה" באלמאו, דרך גונדולות חדישות לשישה ושמונה איש ברוב הכפרים וכלה בגונדולה בודדת לארבעה איש בכפר Itter (אל דאגה, גם שם אין תור). המבקשים לעלות להר מהעיירה גואינג, יעשו שימוש במעליות כסאות (יש כמה נקודות עלייה). למרות שהשבוע היה, לכאורה, העמוס ביותר השנה, לא הורגשה במעליות או באתר בכלל צפיפות מיוחדת. זמן ההמתנה הארוך ביותר לו נדרשנו, גם כאשר למראית עין היה תור, לא עבר את שתי הדקות ולרוב פחות מחצי דקה. הסדר במעליות הוא מופתי ועובדי האתר מקפידים בשעות העמוסות למלא את הקרונות, על מנת לשחרר לחץ (למרות שהוא אינו קיים כמעט). בחלקו העליון של האתר יש עשרות מעליות של 6 ו -; 4 מושבים ומעט מעליות T. גם שם הקישורים מעולים, אין תורים והסדר הוא מופתי.
רוב המסלולים באתר הם אדומים. אחריהם בתור (מבחינת הכמות) באים הכחולים ורק כ -; 11 ק"מ, מסך המסלולים, צבועים שחור. המסקנה שלי בתום החופשה, הנה שהאתר מקושר בצורה מעולה וניתן להגיע בקלות ממקום למקום (לאחר ש"מפצחים את השיטה" -; ראו בהמשך). המסלולים הם ארוכים ויפים, ומרביתם רחבים בצורה יוצאת דופן. המסלולים גם מתוחזקים בצורה טובה מאד, חלקם עוברים בין עצים והנוף הנשקף מחלקם הוא עוצר נשימה.
מבחינת ניווט והתמצאות בין המסלולים והמעליות, האתר בנוי בצורה מעט שונה ממה שהייתי רגיל עד כה - בחצי היום הראשון, גם עבדכם הנאמן, שנחשב לנווט מקצועי ומנוסה, הלך קצת לאיבוד. הבעיה נעוצה בעובדה, שעל המפה אין כלל מספרים למסלולים, אלא למעליות בלבד, בעוד שבשטח כל המסלולים ממוספרים, על פי המעלית אליה הם מובילים בסופו של דבר (בין אם ישירות ובין אם באמצעות צמתי קישור). לכאורה, זהו מצב מאד מבלבל. בפועל, לאחר שמבינים את ההגיון, מוצאים שהשיטה אינטואיטיבית ונוחה מאד. כדוגמא נאמר, שכל המסלולים הכוללים את המספר 71 (נניח 71a, 71b וכו'), יובילו בסופו של דבר למעלית מספר 71. השילוט עם מספרי המסלולים בכל האתר ובצמתים פשוט מעולה. ניתן להעביר באתר שבוע ימים, מבלי לחזור על מסלולים כמעט. בארבעת ימי הסקי שהיינו, לא הספקנו למצות את כל האתר. יחד עם זאת, מכיוון שאנחנו גולשים ברצף מפתיחת האתר ועד לסגירתו, למעט הפסקת צהריים בת כ-40 דקות (נו טוב, אולי גם איזה קפה זריז בין לבין...), הספקנו חלקים לא מבוטלים.
למרות שכמעט כל המסלולים באתר הם יפים ומהנים, הנה המסלולים המועדפים עלינו, על פי האתרים השונים:
- אלמאו -; מסלולים אדומים מספר 80 ו -; 88, ארוכים ויפים.
- שפאו -; מסלולים 60 שחור ו -; 61, 71, 72, 6 ו -; 1b אדומים -; תענוג אמיתי. צילמתי סרטון בחלקו האחרון של מסלול 60 - כדאי לצפות!
- סול -; 42 שחור -; מדהים ותלול. 43 ו -; 45 אדומים (מהאיכותיים והמהנים שחוויתי), 40a אדום (מהפסגה), 21 ו -; 22 אדום, 23 שחור (גם הם מהפיסגה, מתחבר בהמשך ל -; 21 אדום).
- בריקסן (ממזרח לעיירה) -; מסלול 11 אדום -; פרס נובל ליוצר. לראות בשביל להאמין. 110 אדום, 112 שחור (מעיד על עצמו בשלט כ -; 80% שיפוע) - קיר רציני, מתחבר בסוף ל-110 אדום. תענוג צרוף. לא לבעלי לב חלש.
חשוב לציין פעם נוספת, כי לא ניתן למעשה להבין את ההמלצות למסלולים על סמך המפה בלבד, מכיוון שהמסלולים בה אינם ממוספרים (בשטח הם כן). המסלולים באתר מתאימים מאד לסנובורדיסטים, שבנוסף יוכלו להינות מכמה פארקי שעשועים, הפזורים בלא מעט מקומות.
מסעדות ואפרה-סקי
האתר כולו "מפוצץ" באין-ספור מסעדות ובקתות הרים. חלקן בפסגות ההרים, חלקן בצמתים וחלקן באמצע המסלולים. התפריט הבסיסי ברובם הוא די דומה, למרות שבמקומות הגדולים יש גם שירות עצמי (אוספים ומשלמים בקופה). בחלק מהמסעדות (למשל באלמאו בפסגה או בסול, סמוך לתחתית מסלול 45) ניתן ליהנות מעופות צלויים (כ -; 7.8 יורו, לחצי עוף צלוי, עם צ'יפס). קיימים הבדלים של עד 2 יורו למנות בשריות זהות (פחות או יותר), במסעדות השונות. שתי אלו שציינתי הן מעולות ולא יקרות. בזו שעל יד מסלול 45 יש טירמיסו מעולה תוצרת בית, שווה! מי ברז נקיים וצוננים ניתן לקבל, ללא תשלום, בכל מסעדה.
אנחנו מגיעים לעשות סקי ולכן כל נושא האפרה-סקי פחות מדבר אלינו. יחד עם זאת, יצאנו לאכול בערב בחוץ בעיירות גואינג ואלמאו.
לצעירים עד גיל 25 -; מומלץ לשבת ב-Memory Cafe שבאלמאו. שהשם לא יבלבל אף אחד - יתכן שבמהלך היום מדובר ב"בית קפה" (לא היינו בשעות היום לבדוק), אבל בערב מדובר בבר-דיסקוטק, המאכלס עשרות צעירים משולהבים. כשאנו היינו שם, רקדו על השולחנות והכל מסביב סימל קרחנה אמיתית (המקום היה מלא בעיקר בהולנדים). בחזית בית הקפה ישנו אגף נוסף, בו ניתן להזמין פיצות הנאפות מקום וסלטים שונים. המחירים שם היו סבירים: כ -; 8 יורו לסלט, עם חזה עוף צלוי. אין מנות בשריות מיוחדות. למי שרעב, אנו ממליצים על מסעדה מכסיקנית מקסימה בשם Mexican (גם באלמאו). מדובר במקום מקסים, עם אווירה טובה, אוכל משובח ושרות נהדר. עלות מנות מכסיקניות טיפוסיות היא כ-;8.50 יורו, פאהיטה תעלה בין 13 ל-;16 יורו למנה (תלוי בסוג). יש עוד לא מעט פאבים וברים, המרוכזים במרכז העיירה, שהיו מלאים בחוגגים. צריך פשוט ללכת ברגל ולהיכנס.
מחבר הכתבה משתתף בפורום הסקי של אתר למטייל, תחת הכינוי "DoronM".
שוחחו איתו שם!
גם דיווח זה משתתף בתחרות דיווחי סקי לשנת 2010 ומתמודד על הפרס הראשון:
חופשת סקי חינם באתר Passo Tonale! פרטים נוספים באתר התחרות >>
