על יין ועל ריח


ביקור ביקבים בצרפת הפך לחוויה לכל, לא צריך להיות מבין גדול ביין כדי ליהנות מסיור ביקב, לראות את הליך הייצור, לטעום ממבחר היינות בתוספת של מתאבנים, לקבל הסברים על סוגי הענבים וזני הגפנים, שמניבים את הפרי האצילי, שממנו מפיקים יין ושמחירו עשוי להגיע למאות דולרים לבקבוק, באם זכה בפרס בתחרויות בינלאומיות.

 גם בטוסקנה, מעטים התיירים שמוותרים על ביקור ביקב בזמן שהותם בחבל ארץ זה, שניתן לומר, שהיין הפך כמעט לסמל המסחרי שלו; ״אמרת טוסקנה, אמרת יקבים, גפנים, יין״.

צילום: יעל מעוזצילום: יעל מעוז

דרך היין - זו לא הדרך להישאר פיכחים


 הדרך המובילה מהעיירה קורטונה לעיירה מונטפולצ׳יאנו, נקראת 'דרך היין', ולא לשווא, לאורך הגבעות הירוקות והעמקים הפוריים, היכן שלא תסתכלו תראו שורות שורות אינסופיות של גפנים, מידי פעם יתגלה לעיניכם יקב ממוקם בלב הריאה הירוקה הזו, או על ראש גבעה משקיפה, אביניונזה (Avignonesi) הוא אחד מהם, בכניסה ליקב עוברים בין שתי שורות של עצי ברוש עתיקים, שיוצרים מסדרון טבעי ומוגן, שבסופו פותחים שער ברזל עתיק ונכנסים לשטח היקב, לאולם הטעימות.

 גם בעמק האורצ׳יה (Val d'orcia) ניתן לבקר באחוזות יין מובחרות וכן ניתן גם לאכול ארוחת צהרים לפני או אחרי הטעימות, הנוף מרנין עיניים, הגבעות הרכות מנוקדות בעיירות מימי הביניים, מטעי זיתים, כרמים וכבישים, שלאורכם עצי הברוש הזקופים, המזכירים פלוגת חיילים העומדים למסדר המפקד.

 עוברים דרך כביש הקאסיה (Cassia) העתיק והפנורמי שנדמה לך שאתה נוסע בתוך גלויה, כשמגיעים לעיירה מונטלצ׳ינו מבקרים ביקב העליון באחוזת היין אלטסינו (Altesino), שבו טועמים את היין הנחשב כאיכותי ביותר 'רוסו די מונטלצ׳ינו' ומשם עוברים ישר לטופ שבטופ, ה'ברונלו', שידוע בעולם כיין שמומחי יינות מגדירים שאין שני לו. ליד העיירה מונטלצ׳ינו יש מנזר פרנצ׳יסקני בשם סנט אנטימו (Sant'antimo) מראשית המאה התשיעית, נמצא על כביש ויה פרנצ׳יג׳נה (Francigena). למי שנמצא באזור, אסור לפספס, בעיקר בשעות הזמירות.

 כשני ק״מ לפני העיירה מונטפולצ׳יאנו לבאים מקורטונה, ליד תחנת הדלק Esso, פונים ימינה ונוסעים עוד חצי ק״מ, מצד שמאל יש יקב בשם 'טאנה גאטה' שפרוש המילה בעברית: מאורת החתולה (Tana gatta). הבעלים, ויטוריו, ילווה אותכם בביקור בין הגפנים, אחר כך יראה לכם את תהליך הייצור והמרתף 'קנטינה', שם עומדות בשורות חביות היין, 'רוסו נובילה די מונטפולצ׳יאנו'. החביות עשויות מעץ האלון וזמן בשלותם יכול להיות כשנתיים, היין שתטעמו יהיה מהטובים שטעמתם אי פעם, בעל גוף מלא בריח משכר, ברקע תרגישו את טעם האלון, שנספג בנוזל האצילי שמופק מענבים מזן מיוחד, שהמשפחה מגדלת מזה דורות.

נוף טוסקני, צילום: יעל מעוזנוף טוסקני, צילום: יעל מעוז


 הישראלים גילו לאחרונה את הסיורים הגסטרונומים או כפי שמכנים אותם בישראל: טיול קולינרי. הם משלבים בין האטרקציות המוצעות, גם סיור ביקב או שניים בין הביקורים במסעדות השונות. קבוצות קטנות יחסית לחבילות התיור המוצעות במשרדי הנסיעות, יוצאים למסלול שנקבע מראש, המחירים בסביבות 1500 דולרים לארבעה-חמישה ימים, הסיורים ממוקדים בעיקר בנושא האוכל, אך ביקור ביקב הוא חובה מתבקשת, שכן איך אפשר לאכול 'ברוסקטה אל פגטיני' או 'פרושוטו קרודו' ללא כוס יין אדום ולהביט בשקיעה, שיורדת על עמק הקיאנה, מהמרפסת הפנורמית אצל 'טונינו' בכיכר גריבלדי, אשר בקורטונה.

בטוסקנה נותנים ליין כבוד


אם נחלק את היינות הטוסקנים לקבוצות, הרי שהחשובים בקבוצות האילו הם ה'ברונלו' (Brunello) של מונטלצ׳ינו שמחירו נע בין 18 ל-60 יורו לבקבוק, אחריו ה'מורלינו' (Morellino) של סקאנסנו, מ-15 עד 35 יורו לבקבוק, ״הקיאנטי קלאסיקו״ (Chianti classico) מעמק הקיאנטי, מ-13 עד 28 יורו לבקבוק והיין היוקרתי ביותר מעמק הקיאנטי: 'הקיאנטי בורו דל דיאבולו' (Chianti borro del diavolo), שעולה בין 26 ל-65 יורו. היינות הלבנים זולים יותר ועולים בין 6 ל-14 יורו לבקבוק. נזכיר בהמשך את דרך היין של מונטפולצ׳יאנו ואת היינות המיוחדים שלה, שאף עולים באיכותם על יינות הקיאנטי המסורתיים, אך על טעם וריח - אפשר להתווכח, אמרו חכמים ומביני עניין.

 לאיטליה יש עבר עשיר בהיסטוריית גידול הגפנים ויצור היין והיא ידועה כאזור גיאוגרפי, שלו מורשת עשיית יין עוד מימים קדומים. חצי האי האיטלקי הווה צומת דרכים בין המזרח והמערב ובמשך דורות נוצר הקשר הייחודי בין האדם, האדמה והחיים שהאדמה מורישה. מול שוק עולמי שנמצא בעליה מתמדת ביצור ובצריכה של יינות, איטליה השמרנית, שומרת על מקום כבוד בלתי מעורער, שהפך למקור לחיקויים של ה״דבר האמיתי״, שנוצר באדמה הטובה, בסוגי הגפנים, המים והכבוד שהטוסקנים מתייחסים לגידוליהם, השוק העולמי דורש כמויות ומחיר והטוסקנים עדיין מייצרים בקנטינות הקטנות בטכנולוגיה הישנה ובכמויות מבוקרות, שלא הופכות לפסי יצור להמונים.

צילום: יעל כפירצילום: יעל כפיר


כשאני בוחר מתוך הרשימה האינסופית את 'וינו דוק רוסו' (אדום) של מונטלצ׳ינו 2010, אני מקבל בקבוק יין במחיר של 13 יורו, שמכיל 14.5 אחוזי אלכוהול, בכמות ייצור שנתית של 30,000 בקבוקים מגפנים בני 20 שנה והוא נכנס לקטגורייה כקיאנטי קלאסיקו וכשלוגמים ממנו, קשה מאד להניח אותו לנפשו עד שלא יתרוקן כולו לגרוננו, בחגיגה של טעמים ריחות והנאה צרופה.

גם היינות הנמכרים בסופרמרקטים במחירים של שני יורו לבקבוק, אינם יינות זניחים, אלו יינות שולחן, שהולכים מצויין עם כל סוג של מזון, בארוחת הצהרים או בערב והמוגשים בכל מסעדה בבקבוק או בצנצנת זכוכית או חרס, טעמם משובח ולמעשה, הם הפכו למשקה חובה על כל שולחן עם עליו מנת פסטה או פיצה.

 ויש את ה'וין סנטו' (Vin santo) כמו יין לקידוש בישראל, אלא שהוא מופק מענבים לבנים מזן מוסקט מתוק ונקרא פה 'וין סנטו דל קיאנטי קולי פיורנטיני דוק' מחיר הבקבוק כ-20 יורו, ניתן למצוא בסופרמרקטים בפחות מזה, מתוצרת סיציליאנית. מכיוון שאנו מדברים ביינות טוסקנים, נאמר כי היין הזה הולך מצויין עם 'קנטוצ׳יני', שזה מאפה עם שקדים, שהינו חובה בכל בית טוסקני שמארח. בעבר המשקה היה מצוי בכל בית איכרים, שלפני שיצאו עם שחר לחריש, לגמו את הוין סנטו ביחד עם כמה ביסקויטים 'קנטוצ׳ינים' ויצאו לעבודה.

לתחילת הכתבה

  • אורי נחימזון הוא בעליו של מלון דירות עתיק בטוסקנה וגלריה לאומנות בקורטונה www.hometuscany.net.

רוצה לקרוא עוד על טוסקנה? הנה כמה קישורים נוספים באתר למטייל שיעניינו אותך: