צפון מזרח פולין

צפון מזרח פולין (אזור מאזוריה) הוא אזור בו שולטים הטבע וההסטוריה. באזור אלפי אגמים ויערות-עד שמעטים כמותם נותרו באירופה. האזור משמש גם כאיזור נופש פעיל מקובל בפולין ותיירים רבים בעיקר מגרמניה מבקרים בו. הסיבה לכך היא לא רק הקרבה היחסית של אזורים אלה לגרמניה. אני מניח שהסיבה העיקרית היא ששטח זה היה רוב הזמן במהלך מאות השנים האחרונות תחת שלטון גרמני זה או אחר. האזור החליף ריבונויות לא פעם ומה שחשוב לסיפורנו, ערב מלחמת העולם השניה שטח זה ושטחי קלינינגרד (כיום רוסיה) וחופי ליטא היה פרוסיה המזרחית ובריבונות גרמנית.

מבחינת הטבע - האזור יפה - אין עוררין. ניתן לנפוש, להפליג ביכטות באגמים לצפות בציפורים וכל פעילות נופש פעיל דומה. האם הנוף עוצר נשימה ומהווה סיבה מהותית להצפין לאזור זה? לדעתי לא חובה. גם מחפשי שורשים יהודים לרוב לא מגיעים לכאן. ריבונות העבר הגרמנית מחד ודלילות האוכלוסיה מאידך הביאו למיעוט קהילות יהודיות. רק אציין שהאזור שמצוי ממש בצפון מזרח פולין בסמוך לגבול הליטאי היה בריבונות פולין ובו מצויים שרידים רבים של קהילות.

האזור דל האוכלוסין גם איננו עשיר בערים מעניינות. העיר אולשטין (Olsztyn) עשויה לעניין מעט. מי שמתעניין בקופרניקוס ופועלו עשוי אף למצוא עניין רב היות וקופרניקוס פעל כאן מספר שנים ופועלו מוצג במוזיאון בטירה. חובבי הסטוריית מלחמת העולם הראשונה בודאי מכירים את קרב טאננברג אחד המרכזיים בתחילת המלחמה בו גברו הגרמנים על הרוסים תוך ניצול הרקע ומגבלות התנועה שיוצרים האגמים. הקרב התרחש באזור. באזור עוד אי אלו אתרי הסטוריה. זהו למעשה...

לתחילת הכתבה

מאורת הזאב

אז מה כאן הסיפור?
 ניתן כאן לבקר באחד האתרים הסודיים והמרשימים של מלחמת העולם השנייה שבודאות איננו מצוי תחת תווית "אתר ביזארי" אלא אתר מפתיע ומעניין למדי. המטענים הרגשיים הנלווים לו מעצימים את חווית הביקור והחלטתי להתמקד בסיפור זה בתאור הביקור באתר. הסודיות של המקום והעמימות הגרמנית שהיתה סביב קיומו ומיקומו הביאו ולמעשה עד היום נוטים לחשוב שעיקר מלחמת העולם השניה נוהלה על ידי היטלר ומטהו ממפקדתו בברלין או מ"קן הנשרים" אתר מגוריו בדרום גרמניה, ולא כך היה. השלבים הצבאיים העיקריים במלחמה ומבחינה יהודית - עיקר השמדת היהודים נוהלה מאזור נידח ליד הכפר Gierloz שאין טעם לחפשו במפה, הוא קטן מדי. נסו לחפש את העיירה הסמוכה קנטז`ין (Ketrzyn) או כפי שנקראה כאשר הייתה בריבונות גרמנית: Rastenburg.

באזור הנידח הזה בגרמניה, באחד המקומות המזרחיים ביותר שהיו תחת שלטון גרמני ערב המלחמה, הורה היטלר לבנות את מפקדתו העיקרית, מאורת הזאבים (Wolfsschanze). היעד האסטרטגי הצבאי שלו היה כמובן רוסיה ובניית מפקדה ענקית למטהו, בסודיות מוחלטת, באזור קרוב לרוסיה היה דבר שהתבקש.

היטלר שהה כאן כמעט ברציפות במשך שלוש שנות המלחמה העיקריות (1941-1944) ליתר דיוק 800 ימים מתוך אותן שלוש שנים. למערב וכנראה גם לרוסים לא היה מושג רוב זמן זה היכן המפקדה. עיר שלמה הוקמה כאן ובכל רגע נתון שהו כאן כ-2000 איש שנשמרו על ידי יחידות עילית של SS והוקפו בגדרות ובשדות מוקשים שפונו רק לאחר שנים רבות. המפקדה פונתה עם התקרבות הצבא הרוסי. ופוצצה חלקית בידי הגרמנים שלושה ימים לפני כיבושה על ידי הרוסים.

לאחר ששמעתי על המקום החלטתי לבקר בו. חשבתי שלמרות חשיבותו ההסטורית האתר "יתוייק" אצלי כאחד ממאות האתרים הביזריים בהם ביקרתי ולא כך היה. ראשית האתר ענק ופשוט מהמם. הופתעתי גם לראות שהאתר הינו אתר תיירות די מקובל באזור. תיירים רבים עצמאים ומאורגנים מבקרים כאן. המפקדה הגרמנית ההרוסה בנויה בתוך יער סבוך ששימש אחד הכלים להסוואתה. האגמים והביצות מסביב גם הקשו על כוח צבאי לנסות ולכבוש את המקום. השביל מתפתל ביער הסבוך והגבוה המסתיר את האתר בתוכו והבונקרים נגלים אחד אחד, מפלצות בטון כהות ענקיות שגובהן כ-15 מטר.

אחד האתרים הראשונים במסלול ההליכה שאורכו כשני ק"מ (מסלול ההליכה מוגדר ולא מומלץ לסטות ממנו כי קיימת טענה שלא כל המוקשים סולקו מהאזור) הוא המבנה בו ניסה קולונל פון שטאופנברג להתנקש בחיי היטלר על ידי תיק עם חומר נפץ. הפצצה התפוצצה אך ההתנקשות נכשלה, היטלר נפגע קלות בלבד. נסיון ההפיכה דוכא באכזריות. במקום ההתנקשות, שאיננו הבונקר של היטלר, מצויה לוחית לזכרו של פון שטאופנברג שהוצא להורג מיד לאחר גילוי חלקו בקשר

המסלול ממשיך, גושי בטון ענקיים פזורים פה ושם והנה הבונקר של היטלר. הבונקר מפוצץ חלקית. דרך אחד מדפנותיו ניתן להכנס ולהציץ פנימה. הגג שקרס עוביו כשמונה מטר. למחילות עצמן אסור להכנס מחשש קריסה וכן אסור לטפס לגגות. מסתבר שהבונקרים שכוסו חלקם בצמחיה כדי להסוותם היו מכוסים גם ברשתות הסוואה שהוחלפו ארבע פעמים בשנה בהתאם לעונות השנה. מסילת ברזל עוברת בסמוך ושדה תעופה מצוי באזור. היטלר אירח כאן את בני בריתו המועטים מאירופה. ידוע במיוחד ביקורו של מוסוליני שהתקיים שעות לאחר נסיון ההתנקשות שנכשל. בדרך עוברים את בונקר המטה הכללי ובהמשך את הבונקר של גרינג מספר שתיים בהררכיה הגרמנית ומפקד חיל האוויר. בונקר זה מצוי במצב טוב יחסית וגם בו ניתן להכנס דרך דופן הבטון המבוקעת בעובי ארבעה מטר ולהציץ.

לא כל האתר הינו בונקרים, מבנים רבים נוספים היו כאן לכוחות עזר, לסמלי מבצעים, לכתבניות, לרופאים, לנהגים. גם מתקני נופש דוגמת סאונה ובית קולנוע היו כאן. עיר ממש. עיר הרשע. מסלול ההליכה איננו מכסה את כל האתר ולפי המפה יש גם אתרים נוספים באזור. גם כך המסלול לממהרים ימשך כשעה וליסודיים - כפול. ככלל המטען הרגשי הנלווה לביקור כאן מותיר איזו תחושה מוזרה ועמומה. לא כעס, לא צער ובודאי לא השתאות. אני פשוט חסר מילים.

בכניסה לאתר מבנה קטן המשמש כיום כמלון, מסעדה ומרכז ביקורים קטן. אני מסתכל בחוברת ההדרכה שקניתי: מבנה זה היה מבנה המגורים של ה-SS ששמש ככוח האבטחה באתר. אם כבר ציינתי פרטים אלה אזי קצת מידע מעשי למבקר: המקום מצוי כעשרה ק"מ ממזרח לעיירה קנטז`ין. רצוי ביותר להיות מנוייד. בכניסה מסתובבים מספר מדריכים המציעים להדריך גם באנגלית. בדוכן המצוי ברחבת החניה ניתן לקנות חומר הדרכה בשפות שונות, גם באנגלית, ולעיין בו לפני שתחליטו האם לטייל עצמאית. אין בעיית התמצאות, השביל ברור והבונקרים ממוספרים בהתאם למפת האתר אותה ניתן לרכוש בכניסה. דמי הכניסה לאתר כוללים גם חניה.

שורה תחתונה: פרק היסטורי כואב. אתר מרתק. לא הצטערתי על הדרך הארוכה שנסעתי לכאן.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה