פתיח
אין מדינה בה הביקור טעון ומורכב כמו הביקור בפולין. ההיסטוריה מדברת בעד עצמה. הפן הדומיננטי הרלוונטי הוא כמובן השואה והפגיעה האיומה בקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה - בפולין.
שלושה וחצי מליון יהודים חיו כאן. שלושה מליון מתוכם הושמדו במלחמה. כיום חיים כאן אלפים בודדים. עקבות חיי היהודים ניכרים באין סוף אתרים. יש לדעת היכן ולנסות ולחפש. הקהילה הענקית שהיתה כאן החלה להתקיים לפני כ-800 שנים ולשגשג במשך קרוב ל-500 שנים. קהילה "חדשה" בקנה מידה של קהילות אירופה. לא בכדי היתה כאן קהילה גדולה. למרות גילויי אנטישמיות, שלטונות פולין, בהשוואה לאירופה, היו סובלנים יחסית כלפי היהודים ואף נתנו להם אוטונומ�יו�ת יחסית בניהול חייהם. יהודים ממערב ומרכז אירופה אשכנזים וספרדים שגורשו ונרדפו מצאו כאן מקום לחיות בו. ועד ארבע הארצות ניהל את חיי היהודים במשך כ-200 שנים ממרכזיו בלובלין וירוסלב.
לפני כ-450 שנה החלה הקהילה להיות דומיננטית גם מבחינה רוחנית. רבי משה איסרליש (הרמ"א) מקרקוב ורבי שלמה לוריא (המהרש"ל) מלובלין היו בין הראשונים שהשפעתם על אורח חיי היהודים היתה מעבר לקהילתם והשפיעה על כלל יהודי אירופה. מאז עוצמתה הרוחנית והמוסרית של הקהילה הלכה וגברה. אחת המהפכות הרוחניות בתולדות היהדות - החסידות פרחה כאן ואחריה תנועת ההשכלה, הציונות סופרים ומדענים. לא רק חיי רוח נוצרו, גם לוחמים אלמונים וגיבורי עצמאות פולין באו מקרב היהודים.
פולין המצויה גאוגרפית בין מעצמות אירופאיות סבלה רבות בתקופות שונות מכיבושים ומלחמות גרמניה במערב ובצפון, רוסיה במזרח, אוסטריה בדרום וכיבושים על ידי שבדיה. גם היהודים נפגעו מארועים אלה. שתי טראומות עיקריות פגעו בראש ובראשונה ביהודים. מרד האוקראיינים והטבח ביהודים בראשות חמלניצקי (פרעות ת"ח-ת"ט) ממנו הצליחו הקהילות להשתקם ומלחמת העולם השניה בה הושמדה הקהילה ולא שבה להתקיים עוד.
התחלתי בציון המורכבות. כיצד ניתן להתמודד עם מורכבות זו? ארשה לעצמי להדרדר באופן חד פעמי ל"יאיר לפידיות" ואצטט מהפתיח של הספר אנה קארנינה: המשפחות המאושרות דומות כולן. כל משפחה אומללה, אומללה בדרכה שלה. אנחנו האומללה במשפחות. וכל אחד מאיתנו בוחר להתמודד בדרכו. יש כאלה שבוחרים לא לבקר כאן. המטען הרגשי והזכרונות מוחקים כל רצון לבוא ולראות את המקום. חלק מהמבקרים מחפשים את שורשי משפחתם. חלקם (בעיקר החרדים) רואים בביקור בפולין מסע רוחני. רוב המבקרים מסיירים במסגרת מאורגנת זו או אחרת. משלחות תלמידים רבות יוצאות מדי שנה. "טיולי שואה" נוסעים במסלול דומה של שבוע+ בו עוברים מאתר שואה אחד למשנהו כאשר המטייל הינו חלק מקבוצה מוגנת ומבודדת מהמדינה בה מטיילים. יש לי הסתייגות לא מעטה על מסגרות ו"משלחות" אלו אך לא כאן המקום לדון בכך. כפי שציינתי כל אחד אומלל בדרכו. זו לא דרכי.
בקובץ סיפורי המסע הבאים אנסה לתאר מעט את דרכי ונסיעותי לאזורי הספר המתויירים פחות על ידי ישראלים. בדומה למסעות דומים שערכתי באזורים אלה, לא היתה לי "מטרה" מובחנת או יעד תיירותי ששימש כעוגן. נסעתי לספוג או לנסות לספוג משהו ממה שהיה ומעוצמת היהדות במקום זה אך לפני שלושה דורות. פולין מציגה פנים רבות שאינן בהכרח נוגעות לשואה. יחסית לאירופה יש כאן אתרי טבע יחודיים שלא נפגעו באיכלוס הצפוף האירופאי, אתרים הסטוריים רבים, ערים מעניינות. בסופו של דבר, האתרים היהודיים משכו אותי כמגנט והדומיננטיות שלהם משתקפת ברשמי מסעי.
מטעמי נוחות חילקתי את המקומות בהם סיירתי לאזורים גאוגרפים המאפשרים למתעניין לארגן מסע בארץ זו. בחרתי להתמקד באזורי הספר. ויתרתי במודע על תיאור הערים הגדולות (ורשה, קרקוב, לודז`, לובלין). ערים אלה מתויירות וקיים עליהן חומר ומידע זמין. דווקא עיירות פולין ידועות למעטים. יש בפולין יעדים רבים אך אנסה לצמצם ולא אציין כל עיירה, אתר או בית עלמין בהם ביקרתי.
דרכי פולין אפלות
מספר הבהרות נוספות הנוגעות לביקור. פולין הינה חלק מהאיחוד האירופאי. מלונות הפאר בוורשה, מרכזי הקניות הענקיים בערים הגדולות או נסיעה בכביש המהיר מורשה לקטוביץ, כל אלה משדרים תחושת שגשוג והתפתחות. מאידך האזורים הכפריים משדרים תמונה שונה. בשדות די שכיח לראות חריש במחרשה הרתומה לסוסים. רועי פרות גודשים את הרחובות ומנפי מוץ עובדים ידנית. לאלה מביננו הרואים תמיד את הכוס המלאה מדובר בפסטורליה במיטבה. עם שקיעת החמה האפלה משתלטת כמעט לחלוטין. תאורת הכבישים דלה ביותר, הבתים מוארים במנורה חלשה. מי שאין לו מה לחפש בנהיגה בשעות אלה מן הראוי שימנע ממנה.
אם כבר ציינתי נהיגה, התנועה ברכב שכור בפולין קלה למדי אם כי לא זולה. הניווט קל, הכבישים משולטים היטב ותחנות דלק מצויידות מצויות בשפע. המדינה ברובה שטוחה והכבישים קלים (משעממים?) לנהיגה. מספר נקודות לנהיגה בכבישים משניים. מלכי כבישים אלה הם הטרקטורים, העגלות ורוכבי האופנים. לעתים משתרכים אחריהם זמן רב (לא מקובל לצפור להם) עד שניתן לעקוף אותם. הם מצידם לא יסייעו בירידה לשוליים. אוטובוסי "אוטוסאן" מפוייחים זוחלים אף הם בכבישים אלה ונראה שתכליתם היחידה היא למתוח את עצבי הנוהג מאחוריהם. סבלנות היא מידה ראוייה ורצויה וכאן בפרט רצוי לאמצה.
שפה, התמצאות ואתרים יהודיים
ידיעת פולנית מסייעת ביותר. דוברי אנגלית נדירים יחסית. יש יותר דוברי גרמנית מאנגלית. מילות נימוס הן דרך מקובלת ליצירת קשר בכל מקום בעולם ופולין אינה יוצאת דופן. המילים השימושיות הרלוונטיות הן "סינגוגה" לבית כנסת ו"צמנטז` ז`ידובסקי" לבית העלמין היהודי. מפות דרך טובות ניתן להשיג בתחנות הדלק. יש בעיה לאתר מפות של אתרים יהודיים. אני מודע לבעיה זו ואולי אנסה לפתרה בעתיד. פתרון יחסית נוח הוא להגיע למרכז העיירה (כמעט כל עיירה) ל"רינק". שם ניתן למצוא מפה של העיירה ולרוב מופיעים בה אתריה כולל האתרים היהודים.
האתרים היהודיים הינם בעיקר מבני בתי כנסת ובתי עלמין. מבני בתי כנסת ששרדו מצויים במצבים שונים. מעט מאד בתי כנסת פעילים קיימים בפולין. לגבי האחרים, המתוחזקים שבהם הם אלה שמשמשים כיום כמבנים פעילים: מבני משרדי ציבור, ספריות, גלריות. המטופחים שבהם משמשים כמוזיאונים. קיים ויכוח ללא פתרון מה המצב הרצוי לאחזקת המבנים. האם למסרם לידי הקהילה הקטנה בפולין שיתחזקו אותם כמוזיאונים או להשאירם כמבני ציבור. מבני בתי כנסת אחרים מוזנחים וחלקם חרבים ומצויים כאנדרטות ענק לא ממוסדות בכל רחבי המדינה.
בתי עלמין באזורי הספר מצויים אף הם במצבים שונים: חלק שמורים יחסית עם מאות ואלפי מצבות. חלקם הרוסים וחלקם מגולח לחלוטין. המראות העצובים הם אלה של מגרשי בתי עלמין שחוללו נחרשו והמצבות לא קיימות יותר. המגרש גודר ומזה 60 שנה אין יוצא ואין בא וצמחיית פרא מונעת גישה פנימה.
במקום סיכום - אין מה לסכם ביקורים מסוג זה. נסעתי לכאן מספר פעמים. כל ביקור כאן משנה במעט את תפיסת חיי ותפיסתי את הוויתנו כעם. סופרים מוכשרים ורהוטים ממני ניסו לתאר חוויותיהם. למדתי שקשה להתרשם מרשמי הזולת. לצערי אין קטרזיס בנסיעה מסוג זה. השפעת הביקור הינה אישית. סעו, חוו, תכעסו תבכו. החוויה שתחוו תהיה ברובדים שלא תמיד הייתם מודעים לקיומם.
