גנגטוק ומנזרים
ייחודה של מדינת סיקים ((Sikkim מורגש על כל צעד ושעל בה, החל בהצגה תדירה של אישור הכניסה, דרך "גאוות היחידה" של התושבים וכלה בנוף המופלא הנישקף כמעט מכל חלון בה. סיקים, שפיץ קטנטן במפת צפון-מזרח הודו שממש-ממש מתבקש לשייף אותו וזהו, נתונה תחת איום היסטורי של סין, שעדיין לא הכירה בשייכותה להודו. מסיבה זו הושקעו כספים רבים בארגון תשתית הכבישים ובפיתוח עירוני, עד כדי מראות מאד לא נפוצים כמו גשר להולכי רגל. מה, הם באמת חשובים, כאילו? אישור השהייה בסיקים מתייחס למספר אזורים בלבד, ויש לתכנן את הטיול בהתאם. קיימים איזורים אליהם יש לארגן אישורים נוספים, אחרים שהגישה אליהם אפשרית רק דרך סוכנות נסיעות, ורבים נוספים הנותרים בגדר שאיפה בלבד.
התחנה הראשונה שלנו היתה גאנגטוק (Gangtok), עיר הבירה של סיקים והיחידה אליה היתה תחבורה מדארג`לינג. התחבורה, היא כמובן ג`יפ צפוף עם פוטנציאל תאונות והקאה גבוה בכבישים המתפתלים. עברנו בשלום והגענו לעיר משעממת למדי. העברנו מספר ימים בביקור באתרים, בעיקר בשל אף דולף וגב תפוס של האב שבחבורה. נהננו מאד מביקור במכון נאמגיאל ללימודי טיבט (Namgyal Institute of Tibetology) למרות שדי התקשינו למצוא את הדרך אליו.
במקום אוסף פריטים מרתק, ביניהם קערת העשויה מגולגולת אדם וחליל מעצם ירך של אדם, בקומה מעל ספרייה מרשימה ומאד נאה של כתבים בודהיסטים ובקומת הגג מצאנו תערוכת צילומים של שושלת המלוכה הסיקית. למכון מגיעים בצעידה נעימה על כביש A31, כל אחד יוכל לציין בפניכם כיצד מגיעים אליו. מהכביש יש התפצלות אותה פיספסנו, לכן מומלץ לשאול עוד מספר פעמים בדרך.
מינזר רומטק (Rumtek), המצוי מצידו השני של העמק שלמרגלות גאנגטוק, היה ביקור חובה מבחינתנו לאחר המפגש עם הקארמאפה בתחילת הטיול שלנו. המינזר, למעשה מיקבץ בניינים ציבעוניים ועמוסי פיתוחים, הוא מקום משכנו המסורתי של הקארמאפה, אליו אינשאללה הוא יגיע לאחר שההודים יפסיקו לפחד מהסינים ויאשרו לו. הצלחנו להגיע למינזר לשעת התפילה ונכחנו בתפילה מלאה מזמורים תופים וחצוצרות. בהמשך סיירנו באתר, הצצנו לסטופה המוזהבת בה מוצגים כל הקארמאפאים עד כה ובה שמורים שרידיו של הקארמאפה ה-16, ופיטפטנו עם נזירים חייכנים. מונית הלוך ושוב לרומטק עלתה לנו 300 רופי. בגנגטוק גם שוטטנו בהיכל הלבן, בהיכל תערוכות הפרחים וב-Ridge Park (הגישה אליהם דרך Tibet Rd), אך מצאנו אותם סתמיים למדי.
לאחר שיפור-מה במצב של רפי (שאיפשר לו לפחות לחזור ולתפקד כבהמת מסע בעדר) נסענו לגיזינג (Geyzing), ומשם לפלינג (Pelling), כפר קטן בספר הסיקימי (או איך שכותבים את זה). פלינג ממוקם באיזור מופלא שהדרך אליו היתה תהליך מדיטטיבי מרגיע. חוצים נהר, נוסעים בדרך עפר מתפתלת ביער עבות, עולים על עוד גשר, נעים במקביל לנהר, ממש עולם אחר. בסוף הגענו לכפר קטן עם מיבחר מפתיע של מקומות לינה. בחרנו בHotel Garuda- המומלץ, מקום נעים המאפשר מיפגש בין המטיילים השונים. נעים, נעים, אבל לעת ערב, עם שקיעת השמש (שקיעה מוקדמת עקב כתר ההרים), אפף קור אימים את הכפר. גם גאנקטוק היתה קרה, אבל כאן ממש קפאנו. לבשנו את כל הבגדים שהיו עימנו ועדיין...
המסעדה המקומית טובה למדי אבל עקב הנטייה לבשל בתנור עץ וחוסר הרצון לפתוח חלון לקור העז היא שרוייה מידי ערב בענן עשן. לקפוא מקור או למות מחנק? נשמע כמו הדילמות של מיקה שהיא נוטה להתקיל בהן אותי ואת רפי (את מי תצילי קודם, אותי את נעם או את עצמך? מה את מעדיפה, לחלות בסרטן או במחלת נפש? מה עדיף, שלא יהיו יותר עניים בהודו או שהיא לא תשתנה?). במהלך הימים הבאים נהננו לשוטט בסביבה ולצפות מכל זווית אפשרית בהר ה-Khangchendzonga היפהפה, אבל צניחת הטמפרטורות בעקבות השמש הריצה אותנו לחדרנו בשעה מוקדמת יחסית. יום א` אחד בילינו בשוק בגייזינג, שוק כפרי מקומי נפלא המתפרש על רחבה במרכז הכפר הקטן.
יום נוסף בילינו בטיול לכיוון Pemayangtse גומפה, צעדה מהנה ביותר והרבה יותר קצרה מהמובטח. בשטח הגומפה פועל גם בית ספר בודהיסטי לחינוך יתומים, נעמיקה פגשו בקבוצת פרחי נזירים בהפסקה מהלימודים והחלה חגיגה של השתוללות על הדשא ומשחקים מלאי סקרנות בצעצועים הקטנים שנעם סוחב עימו לכל מקום. לא היה מפתיע לגלות שילדים כמו ילדים נהנים באותה מידה מגיבורי-על שונים (בהודו מככב "קריש" האגדי), מפליימוביל ומחלקי משקפת שנישברה. המיקדש המצוי בקומת הכניסה של הגומפה צבעוני וססגוני כמקדש טיבטי טיפוסי. שלושת המיפלסים בו שווים ביקור, בעליון דגם מרשים של משכן הנזיר המייסד של המסדר הטיבטי אליו שייכת הגומפה.
לתחילת הכתבה
התחנה הראשונה שלנו היתה גאנגטוק (Gangtok), עיר הבירה של סיקים והיחידה אליה היתה תחבורה מדארג`לינג. התחבורה, היא כמובן ג`יפ צפוף עם פוטנציאל תאונות והקאה גבוה בכבישים המתפתלים. עברנו בשלום והגענו לעיר משעממת למדי. העברנו מספר ימים בביקור באתרים, בעיקר בשל אף דולף וגב תפוס של האב שבחבורה. נהננו מאד מביקור במכון נאמגיאל ללימודי טיבט (Namgyal Institute of Tibetology) למרות שדי התקשינו למצוא את הדרך אליו.
במקום אוסף פריטים מרתק, ביניהם קערת העשויה מגולגולת אדם וחליל מעצם ירך של אדם, בקומה מעל ספרייה מרשימה ומאד נאה של כתבים בודהיסטים ובקומת הגג מצאנו תערוכת צילומים של שושלת המלוכה הסיקית. למכון מגיעים בצעידה נעימה על כביש A31, כל אחד יוכל לציין בפניכם כיצד מגיעים אליו. מהכביש יש התפצלות אותה פיספסנו, לכן מומלץ לשאול עוד מספר פעמים בדרך.
מינזר רומטק (Rumtek), המצוי מצידו השני של העמק שלמרגלות גאנגטוק, היה ביקור חובה מבחינתנו לאחר המפגש עם הקארמאפה בתחילת הטיול שלנו. המינזר, למעשה מיקבץ בניינים ציבעוניים ועמוסי פיתוחים, הוא מקום משכנו המסורתי של הקארמאפה, אליו אינשאללה הוא יגיע לאחר שההודים יפסיקו לפחד מהסינים ויאשרו לו. הצלחנו להגיע למינזר לשעת התפילה ונכחנו בתפילה מלאה מזמורים תופים וחצוצרות. בהמשך סיירנו באתר, הצצנו לסטופה המוזהבת בה מוצגים כל הקארמאפאים עד כה ובה שמורים שרידיו של הקארמאפה ה-16, ופיטפטנו עם נזירים חייכנים. מונית הלוך ושוב לרומטק עלתה לנו 300 רופי. בגנגטוק גם שוטטנו בהיכל הלבן, בהיכל תערוכות הפרחים וב-Ridge Park (הגישה אליהם דרך Tibet Rd), אך מצאנו אותם סתמיים למדי.
לאחר שיפור-מה במצב של רפי (שאיפשר לו לפחות לחזור ולתפקד כבהמת מסע בעדר) נסענו לגיזינג (Geyzing), ומשם לפלינג (Pelling), כפר קטן בספר הסיקימי (או איך שכותבים את זה). פלינג ממוקם באיזור מופלא שהדרך אליו היתה תהליך מדיטטיבי מרגיע. חוצים נהר, נוסעים בדרך עפר מתפתלת ביער עבות, עולים על עוד גשר, נעים במקביל לנהר, ממש עולם אחר. בסוף הגענו לכפר קטן עם מיבחר מפתיע של מקומות לינה. בחרנו בHotel Garuda- המומלץ, מקום נעים המאפשר מיפגש בין המטיילים השונים. נעים, נעים, אבל לעת ערב, עם שקיעת השמש (שקיעה מוקדמת עקב כתר ההרים), אפף קור אימים את הכפר. גם גאנקטוק היתה קרה, אבל כאן ממש קפאנו. לבשנו את כל הבגדים שהיו עימנו ועדיין...
המסעדה המקומית טובה למדי אבל עקב הנטייה לבשל בתנור עץ וחוסר הרצון לפתוח חלון לקור העז היא שרוייה מידי ערב בענן עשן. לקפוא מקור או למות מחנק? נשמע כמו הדילמות של מיקה שהיא נוטה להתקיל בהן אותי ואת רפי (את מי תצילי קודם, אותי את נעם או את עצמך? מה את מעדיפה, לחלות בסרטן או במחלת נפש? מה עדיף, שלא יהיו יותר עניים בהודו או שהיא לא תשתנה?). במהלך הימים הבאים נהננו לשוטט בסביבה ולצפות מכל זווית אפשרית בהר ה-Khangchendzonga היפהפה, אבל צניחת הטמפרטורות בעקבות השמש הריצה אותנו לחדרנו בשעה מוקדמת יחסית. יום א` אחד בילינו בשוק בגייזינג, שוק כפרי מקומי נפלא המתפרש על רחבה במרכז הכפר הקטן.
יום נוסף בילינו בטיול לכיוון Pemayangtse גומפה, צעדה מהנה ביותר והרבה יותר קצרה מהמובטח. בשטח הגומפה פועל גם בית ספר בודהיסטי לחינוך יתומים, נעמיקה פגשו בקבוצת פרחי נזירים בהפסקה מהלימודים והחלה חגיגה של השתוללות על הדשא ומשחקים מלאי סקרנות בצעצועים הקטנים שנעם סוחב עימו לכל מקום. לא היה מפתיע לגלות שילדים כמו ילדים נהנים באותה מידה מגיבורי-על שונים (בהודו מככב "קריש" האגדי), מפליימוביל ומחלקי משקפת שנישברה. המיקדש המצוי בקומת הכניסה של הגומפה צבעוני וססגוני כמקדש טיבטי טיפוסי. שלושת המיפלסים בו שווים ביקור, בעליון דגם מרשים של משכן הנזיר המייסד של המסדר הטיבטי אליו שייכת הגומפה.
לתחילת הכתבה
אגמים
מפלינג נסענו ליוקסום (Yuksom), כפר קטנטן ובתולי למדי בו בילינו 4 ימים נפלאים. ביוקסום אפשר פשוט להיות, בלי תכניות מפעימות. לשבת בצד הדרך, לבהות בכפריים החולפים מול העיניים, לספור באפאלוס, לגלגל שיחה עם בעל המסעדה המקומית ולעצום עיניים בשמש החמימה. באחד הימים אפילו אירגנו לעצמנו יום טרק אמיתי לכיוון אגם Khecheopalri. רצינו ללכת לבד ללא מדריך בדרך שהיתה אמורה לקחת 3 שעות לטיילים מנוסים ואנחנו הערכנו אותה בכ-6 שעות. אנשי המקום הראו לנו את הכיוון הכללי והבטיחו לנו שתמיד יהיה את מי לשאול בדרך. לאחר צעדה קצרה בדרך הראשית המובילה לכפר, ירדנו ימינה לכיוון דרך קיצור החוצה את הוואדי. ירידה תלולה מאד לכיוון תחתית הוואדי, ימינה בדרך עפר עד לגשר החוצה את הנהר הזורם בתחתית, ואחר כך טיפוס ארוך ומייגע על ההרים שבצידו השני של הוואדי כדי להגיע לאגם הגבוה.
ההליכה היתה מאומצת למדי וקטענו אותה לעיתים קרובות בהפוגות מנוחה, משחקים, נישנוש ושיחות עם המקומיים. הדרך היפה עוברת לעיתים ממש מתחת לחלונם של בתי הכפריים וליוותה אותנו תחושה מופלאה של מסע באיזה פיתול זמן בו חזרנו לתקופות חקלאיות קדומות. לקראת השעה 3 אחה"צ הגענו לאגם והתאכזבנו. האגם קטן ואין אליו גישה נוחה. מוביל אליו דק מעץ עם גלילי תפילה, וקדושתו מחייבת שקט, שלווה ואי-רחצה. בקיצור, אינו ידידותי לילדים. מקום לינה מצאנו רק ב-Trekkers Hut הממוקמת כ-200 מ` לפני האגם המציעה תנאים בסיסיים בלבד. טוב, רק לילה אחד.
צנחנו בליאות נעימה למיטות וישנו כמו טרקרים המיומנים בשינה בכל מצב. למחרת עם זריחה קמנו ולאחר ארוחת בוקר התחלנו לצעוד חזרה לכיוון יוקסום. התכנית שלנו היתה להגיע לכביש המקשר את יוקסום עם פלינג ולתפוש את אחד בג`יפים העוברים בו. ההליכה היתה נעימה מאד, הירידה סבירה ואכן תפשנו את אחד הג`יפים שהחזיר אותנו אחר כבוד ליוקסום. רפי ואני סיכמנו את הטיול הקצר כחוויה נעימה ביותר, חדירה נפלאה לטבע הפראי העוטף את סיקים.
נעמיקה טענו שהיה מאכזב, האגם שהיה משאת ההליכה התגלה כשלולית וההליכה היתה קשה מידי. מיקה הקצינה וטענה שזה היה ביזבוז של יומיים. ביוקסום עצמו אפשר לטייל במספר אתרים נאים -; כס ההכתרה של המלך הסיקי הראשון מצוי מעבר לוואדי הקטן החוצה את הכפר, הפנייה אליו בסמיכות למרכז הקהילתי המפתיע בו אפילו מצאנו אינטרנט מזדחל. באותו איזור גילינו גם את אגם קאתוק (Kathok) שהפך במהירה למקום המשחק והפאנטזיה המועדף על הילדים. האגם הקדוש הוא קטן אך יפהפה, מוקף סלעי בזלת ודגלי תפילה ומשרה אווירת שלווה עמוקה.
ניסינו גם למצוא את שרידי טאשי טנקה (Tashi Tenka), הבירה העתיקה שקדמה ליוקסום, אך אני לא מתחייבת שהאבנים שמצאנו בין הצימחייה הצפופה אכן שייכים לה ולא לבית כפרי שקרס במקום... הפנייה לאיזור העיר העתיקה ממש מול בית הספר של הכפר. לאחר מספר ימים בגן העדן הגיע הזמן להמשיך בדרך. ג`יפ מיוקסום ל-New Jalpaiguri הטיל אותנו חזרה לציוויליזציה. הסיכום שלי פשוט -; רוצו. קצת מאמץ ולוגיסטיקה, אבל סיקים ללא ספק מתחרה בנפאל בנופיה ולמרות שאפשרויות הטיול הטמונות בה הן עדיין מצומצמות יחסית, היא מהנה ביותר.
לתחילת הכתבה
ההליכה היתה מאומצת למדי וקטענו אותה לעיתים קרובות בהפוגות מנוחה, משחקים, נישנוש ושיחות עם המקומיים. הדרך היפה עוברת לעיתים ממש מתחת לחלונם של בתי הכפריים וליוותה אותנו תחושה מופלאה של מסע באיזה פיתול זמן בו חזרנו לתקופות חקלאיות קדומות. לקראת השעה 3 אחה"צ הגענו לאגם והתאכזבנו. האגם קטן ואין אליו גישה נוחה. מוביל אליו דק מעץ עם גלילי תפילה, וקדושתו מחייבת שקט, שלווה ואי-רחצה. בקיצור, אינו ידידותי לילדים. מקום לינה מצאנו רק ב-Trekkers Hut הממוקמת כ-200 מ` לפני האגם המציעה תנאים בסיסיים בלבד. טוב, רק לילה אחד.
צנחנו בליאות נעימה למיטות וישנו כמו טרקרים המיומנים בשינה בכל מצב. למחרת עם זריחה קמנו ולאחר ארוחת בוקר התחלנו לצעוד חזרה לכיוון יוקסום. התכנית שלנו היתה להגיע לכביש המקשר את יוקסום עם פלינג ולתפוש את אחד בג`יפים העוברים בו. ההליכה היתה נעימה מאד, הירידה סבירה ואכן תפשנו את אחד הג`יפים שהחזיר אותנו אחר כבוד ליוקסום. רפי ואני סיכמנו את הטיול הקצר כחוויה נעימה ביותר, חדירה נפלאה לטבע הפראי העוטף את סיקים.
נעמיקה טענו שהיה מאכזב, האגם שהיה משאת ההליכה התגלה כשלולית וההליכה היתה קשה מידי. מיקה הקצינה וטענה שזה היה ביזבוז של יומיים. ביוקסום עצמו אפשר לטייל במספר אתרים נאים -; כס ההכתרה של המלך הסיקי הראשון מצוי מעבר לוואדי הקטן החוצה את הכפר, הפנייה אליו בסמיכות למרכז הקהילתי המפתיע בו אפילו מצאנו אינטרנט מזדחל. באותו איזור גילינו גם את אגם קאתוק (Kathok) שהפך במהירה למקום המשחק והפאנטזיה המועדף על הילדים. האגם הקדוש הוא קטן אך יפהפה, מוקף סלעי בזלת ודגלי תפילה ומשרה אווירת שלווה עמוקה.
ניסינו גם למצוא את שרידי טאשי טנקה (Tashi Tenka), הבירה העתיקה שקדמה ליוקסום, אך אני לא מתחייבת שהאבנים שמצאנו בין הצימחייה הצפופה אכן שייכים לה ולא לבית כפרי שקרס במקום... הפנייה לאיזור העיר העתיקה ממש מול בית הספר של הכפר. לאחר מספר ימים בגן העדן הגיע הזמן להמשיך בדרך. ג`יפ מיוקסום ל-New Jalpaiguri הטיל אותנו חזרה לציוויליזציה. הסיכום שלי פשוט -; רוצו. קצת מאמץ ולוגיסטיקה, אבל סיקים ללא ספק מתחרה בנפאל בנופיה ולמרות שאפשרויות הטיול הטמונות בה הן עדיין מצומצמות יחסית, היא מהנה ביותר.
לתחילת הכתבה
טיפים
1. באיזור גאנגטוק שווה לבקר במכון נאמגיאל ללימודי טיבט ובמינזר רומטק הנפלא. פרטי הגעה בגוף הכתבה (בסיקים כמו בסיקים, צריך להתאמץ קצת...)
2. ארגנו לכם תכנית פנסיה טובה על מנת לפרוש ליוקסום לעת זקנה.
3. כל סוכנות נסיעות בגאנקטוק תוכל להציא לכם את הטרקים הנפוצים, אך פורטרים מומלץ לכם לקחת מנקודת היציאה שלכם.
4. אישור הכניסה לסיקים ניתן ל-15 יום, אך ניתן להאריך אותו פעמיים, ז"א הביקור המקסימלי אורך 45 יום. אם אתם מעוניינים בהארכות, תכננו את ביקורכם כך שתהיו במועד המתאים בגאנגטוק לצורך הערכה.
לתחילת הכתבה
2. ארגנו לכם תכנית פנסיה טובה על מנת לפרוש ליוקסום לעת זקנה.
3. כל סוכנות נסיעות בגאנקטוק תוכל להציא לכם את הטרקים הנפוצים, אך פורטרים מומלץ לכם לקחת מנקודת היציאה שלכם.
4. אישור הכניסה לסיקים ניתן ל-15 יום, אך ניתן להאריך אותו פעמיים, ז"א הביקור המקסימלי אורך 45 יום. אם אתם מעוניינים בהארכות, תכננו את ביקורכם כך שתהיו במועד המתאים בגאנגטוק לצורך הערכה.
לתחילת הכתבה
