מגיעים לסיקים
גל -; סיקים (Sikkim), אחת המדינות הקטנות בהודו, גם מבחינת שטח וגם מבחינת אוכלוסיה (באיזור החצי מליון איש), נמצאת בקצה הצפון-מזרחי של תת היבשת, וגובלת בנפאל, בהוטן וסין (טיבט). עקב המיקום המעט בעייתי הזה, לא הכי פשוט להגיע ולטייל בסיקים. צריך להצטייד באישור מראש (שאותו הכנו בכלכתה), שתקף רק לחלקים מהמדינה. לחלקים אחרים צריך אישורים אחרים או שבכלל אי אפשר להגיע אליהם. למרות הבירוקרטיה המעט מתישה הזו, החלטנו לא לוותר ולתור את האיזור מכמה סיבות -;
א. התחיל להיות חם מידי במישורים, וחיפשנו קצת קור.
ב. ההר השלישי בגובהו בעולם (והגבוה ביותר בהודו) נמצא במדינה.
ג. כשעושים בעיות להגיע, זה רק עושה לנו יותר חשק לבוא ולבדוק למה.
בקיצור, אחרי 12 שעות ברכבת מכלכתה, הגענו לניו-ג`לפגורי (New-Jalpaiguri) שנמצאת במדינת בנגל המערבית, קרוב לגבול הסיקים. משם עוד ג`יפ צפוף של 5 שעות, והגענו לגנגטוק (Gangtok), בירת הסיקים. העיר עצמה לא ממש משכנעת במבט ראשון -; מזג האוויר אפרורי, הרחובות בוציים וברובם לא סלולים, אנחנו בקושי רואים זרים ברחובות ובכלל, האווירה נראית קצת מדכאת.
ערן -; בגלל כל ההגבלות והאישורים בסיקים, אין ברירה וחייבים לראות חלק מהמקומות בטיולים מאורגנים. פשוט משלמים קצת לסוכנות נסיעות, והם דואגים להכל -; רכב, נהג, מדריך ושוחד קל במקומות הנכונים. אבל בשביל לצאת לטיול כזה עדיף להתארגן קודם על קבוצה, וזו הייתה המשימה הראשונה שלנו. בפועל זה היה יותר קל ממה שציפינו. את נעמן פגשנו תוך חצי שעה מהרגע שהגענו לעיר, עמית התחבר אלינו בערב ורועי ביום למחרת. מי היה מאמין שנמצא דווקא חבורה של ישראלים?
היעד הראשון שלנו היה אגם צ`נגו (Tsomgo / Chango Lake), שנמצא מזרחית לגנגטוק. קמים מוקדם בבוקר, נדחסים לג`יפ ביחד עם עוד שלושה בחורים בריטיים ומתחילים לטפס. עוד ועוד במעלה ההר, עד לגובה המרשים של 3780 מטר, שם נמצא האגם. ליתר דיוק -; השמועות אומרות ששם נמצא האגם, אנחנו נאלצנו רק להאמין להם. ביום שהגענו לשם, האיזור היה מכוסה ערפל כל כך סמיך עד שבקושי ראינו את קצה האף של עצמנו. מידי פעם יכולנו לראות קטעים קטנים של האגם הקפוא, כמה יאקים מקושטים בשביל התיירים, וזהו. למרות זאת הטיול לא נרשם כאכזבה. הגובה, הקור, השלג מסביב. הכל נתן ליום הזה אווירה מיוחדת וקסומה.
למחרת החלטנו לתור את האיזור מסביב לגנגטוק. שכרנו לנו מונית ליום, וצירפנו לחבורת הישראלים את קרולין הגרמניה. הטיול התחיל בשתי נקודות תצפית מעל העיר, אבל מזג האוויר עוד לא התבהר, ונוף לא ראינו משם. התחנה הבאה הייתה גן החיות המקומי (Himalayan Zoological Park), שמתיימר לאכלס חיות בר מקומיות בסביבתן הטבעית. בפועל החוויה הייתה די עצובה, כשהחיות שראינו אוכלסו בכלובים קטנים ומסורגים, ונראו עגומות למדי.
מגן החיות יורדים בעמק, ועולים על ההר שממול אל מנזר רומטק (Rumtek Monestery). המנזר המודרני היה קצת מאכזב. חלקית בגלל שהוא היה סגור בחציו, וחלקית בגלל שלא מצאנו בו משוה מיוחד מידי. עוד מנזר בודהיסטי, מעוצב בצורה הסטנדרטית. מנזר לינגדום (Lingdum Gompa) היה כבר הרבה יותר מרשים. מילא ציורי הקיר היפים שמעטרים אותו, אבל הפעם הגענו בדיוק לזמן התפילה. קולות מזמורים, תופים וחצוצרות קידמו את פנינו בכניסה למנזר, ובמשך שעה קלה עמדנו מרותקים מהמוזיקה ומהמראות. את היום סיימנו בביקור במוסד הטיבטולוגי (Namgyal Institute of Tibetology) שמאכלס מוצגים טיבטיים ובודהיסטים שונים ומשונים, החל מתמונות מחיי בודהה ועד לקערה עשויה מגולגולת אדם, או חליל עשוי מעצם אנושית. סיום מעניין (ומוזר קלות) ליום עמוס נסיעות ואתרים.
לתחילת הכתבה
גנגטוק
גל -; בגלל הפרמיט לסיקים שמאפשר שהייה של רק 15 יום באיזור (אפשר להאריך, אבל לא היה לנו חשק להתעכב עם בירוקרטיה הודית), אין לנו הרבה זמן לבזבז ולנוח. ולכן, מצויידים כבר בחבורה, אנחנו יוצאים לתור את צפון הסיקים -; עוד איזור שאפשר לבקר בו רק עם קבוצה מאורגנת, מדריך ופרמיט מיוחד. יש שני עמקים שאפשר לבקר בהם בצפון הסיקים -; עמק יומטנג (Yumthang Valley), שהיה חסום בשלג באותו הזמן, ועמק צ`ופטה (Chopta Valley), שרק לאחרונה נפתח למבקרים זרים ולשמחתנו היה פתוח לתנועה.
בבוקר, לא כל כך מוקדם, אנחנו מתחילים בנסיעה הארוכה. הנופים מדהימים -; עמקים ירוקים, הרים מושלגים, נהרות ומפלים.די מהר מתברר שטיול לצפון הוא לא טיול של עשייה רבה, אלא יותר טיול של נופים. אבל עם נופים כאלה, זה לא ממש מפריע. אחר הצהריים אנחנו מגיעים ללאצ`ן (Lachen), כפר קטן בהרים (בגובה של מעל 3000 מטר). בחוץ התחיל לרדת גשם שוצף, הקור חודר לעצמות ואנחנו מתחבאים ומתחממים במטבח הגסט-האוס. במטבח יש תנור גדול ומעשן שעליו המשפחה המארחת שלנו שוקדת על ארוחת הערב. כדי לחמם אותנו הם מציעים לנו טעימה מהבירה המקומית (Tongba) -; בירה די חלשה, שמוגשת בכוס עץ ענקית מלאה בגרגירי שעורה שעליה שופכים מים חמים. את שאר הערב העברנו בשיחות, מוזיקה ונסיון להתחמם.
ערן -; היום השני של הטיול, אנחנו נכנסים לג`יפ וממשיכים לטפס ולטפס. כשאנחנו מגיעים לגובה השלג, הנוף בחוץ נראה ממש כמו שוויץ -; עצי אורן עם ענפים עמוסי שלג, נהר קפוא עם גושי קרח למטה בעמק והכל מסביב מושלג ולבן. הנוף אולי משוויץ, אבל הכביש לחלוטין מייד אין אינדיאה. חצי סלול וחצי דרך עפר. לפתע אנחנו שומעים בום מתחתית האוטו ונעצרים. מסתבר שאבן קרעה את אחד הצינורות מתחת לג`יפ, ואנחנו תקועים באמצע הדרך בלי קלאץ`.
הנהג והמדריך זוחלים מתחת לאוטו ומנסים לתקן את התקלה. עוברות עשר דקות, רבע שעה, שעה ולא נראה שמשהו עומד לזוז היום. בייחוד לא הג`יפ שלנו. אחרי שרועי ועמית התייאשו מלייעץ למכונאים המאולתרים, הם הפנו את האנרגיות שלהם לאפיקים יותר חיוביים והתחילו מלחמת שלג. עמית על נעמן, נעמן על רועי, רועי על עמית....גל, קרולין ואני ניסינו לשחק את האו"ם, אבל זה לא חסך מאיתנו כמה פגיעות של כדורים קרים. וכך עברה עוד שעה של המתנה עד שבמקרה עבר ג`יפ אחר שהסכים לקחת אותנו לשארית היום.
ג`יפ חדש, נהג חדש, חבורה ישנה. אנחנו ממשיכים ועולים עד שהכביש נגמר. טוב,למעשה הכביש ממשיך, אבל הוא מכוסה בשכבת שלג בלתי עבירה (ולא שהנהג הפזיז שלנו לא ניסה). מפה ועד לקצה המסלול יש עוד הליכה של חצי שעה, אבל אנחנו מוותרים עליה. הגובה הניכר שהגענו אליו (4700 מטר) התחיל להשפיע על גל בצורה של כאבי ראש וסחרחורות -; מחלת גבהים בקיצור. אנחנו שולחים את שאר החבורה לטיול בשלג ומחכים להם באוטו בחברת עדר יאקים שרעה בסמוך.
דווקא היה נחמד לשבת באוטו. נפלנו על יום יפה ושימשי, ולמרות השלג שנערם בחוץ לגובה מטר בערך, בג`יפ היה חמים ונעים. בדרך חזרה למטה פתאום מזג האוויר השתנה, השמים התקדרו ושלג התחיל ליפול. חמשת הישראלים בחבורה התלהבו כמו ילדים מהפתיתים הלבנים והרכים שנפלו עליהם, וזכו למבטים מזלזלים קצת מקרולין שיותר רגילה לתופעה. הדרך חזרה ללאצ`ן, לשנת הלילה, עוברת ללא תקלות נוספות, ולמחרת אנחנו שוב מבלים יום שלם בג`יפ כל הדרך חזרה לגנגטוק.
גל -; יום אחרון בגנגטוק. החבורה מתחילה להתפזר -; רועי נוסע לנפאל וקרולין יוצאת לטרק מאתגר בהרים. מזג האוויר משתפר בהדרגה -; מימים אפרוריים וגשומים אנחנו עוברים לימים הרבה יותר שמשיים וקצת יותר חמימים, בדיוק הזמן לסע מערבה. בשעת צהריים אנחנו נדחסים לג`יפ מקרטע , משום מהבסיקים עוד לא שמעו על אוטובוסים, והדרך היחידה להתנייד ממקום למקום היא בג`יפים עמוסים עד אפס מקום. 4 שעות של נסיעה בסיבובים ואנחנו מגיעים לפלינג (Pelling) -; עיירה קטנה בגובה 2080 מטר, שממנה אמורים לראות נופים מדהימים של כל ההרים הגבוהים באיזור. ביום שהגענו, כמובן, היה ערפל ולא ראינו כלום.
בבוקר נראה שמזג האוויר משתפר, אנחנו נפרדים מנעמן ועמית שממשיכים מפה לטרק המנזרים, והולכים לתור לנו את האיזור הקרוב. גומפת פמיאנגצי (Pemanyangtse Gompa) היא אחת מהגומפות העתיקות ביותר במדינה. היא יושבת במעלה גבעה קטנה ומשקיפה על כל רכס ההרים מסביב. בדרך לגומפה המון דגלי תפילה מקשטים את השביל, ובכניסה מברך אותנו לשלום איש זקן שכל תפקידו הוא לקבל את הבאים. אנחנו מסתובבים סביב, עולים למעלה, מתמקדים בציורי הקיר המרשימים, בנרות המנצנצים ובריח חמאת היאק שנישא באוויר.
לתחילת הכתבה
טרק המנזרים
רן -; בבוקר המחרת אנחנו עולים על ג`יפ ויוצאים לטרק המנזרים. או לפחות לגירסה שלנו לארק -; חצי דרך ברכב וחצי ברגל. הג`יפ מוביל אותנו עד לנקודת אמצע הדרך -; אגם קצ`יפרי (Khecheopalri Lake). האגם הקדוש והקטן נמצא באמצע חורשה שלווה. האמת היא שהאגם די מאכזב -; יותר דומה לשלולית גדולה מלאת ירוקת. אבל זה עדיין אגם קדוש, וחוץ מהדגלים הטיבטיים וגלגלי התפילה מסביבו, זכינו גם לראות כמה צליינים מגיעים לאגם ועורכים טקס שכולל הדלקת קטורת, הזלפת מים קדושים ותפילות.
היום השני של הטרק הוא יום הצעידה, ולכבוד זה שאנחנו מתאמצים קצת, מישהו שם למעלה סידר לנו מזג אוויר מושלם -; שמים כחולים בהירים, טמפרטורה חמימה ונעימה וראות מושלמת למרחקים. המסלול באורך 9 ק"מ מתחלק לשני חלקים -; חצי ממנו בירידה תלולה והחצי השני בעליה תלולה לא פחות. אז התחלנו לרדת. השביל מתפתל בין בתי חווה קטנים ויפים ובמורד העמק דרך היער. מסתבר שהירידה הייתה יותר קשה ממה שציפינו, ועד שהגענו למטה כבר היינו עם שרירים עייפים וברכיים כואבות. הייתי שמח לאמר שטיפסנו את כל העליה עד לקצה, אבל אחרי עוד שני ק"מ של עלייה נגמר לנו הכוח ונגמרו לנו המים. וכך מצאנו את עצמנו תופסים טרמפ עם טיול מאורגן של תלמידי תיכון מקנדה לשארית הדרך עד ליוקסום (Yuksom).
יוקסום היא כפר קטן ומקסים בינות להרים, והחלטנו להישאר שם עוד יום בשביל להנות מהאווירה הרגועה שלו. אז את היום הבא בילינו בטיולים מסביב לכפר -; אל אתר ההכתרה של המלך הראשון של הסיקים (שנמצא בלב חורשה שקטה), ואל אגם קטוק (Kathok Lake) הקטן והיפה שממנו נשקף נוף הררי מרהיב. ניסינו לחפש גם את החורבות של עיר הבירה הקדומה, אבל אחרי טיפוס מתיש על עוד גבעה, נאלצנו להסתפק רק בנוף הפנורמי על כל האיזור בלי אף חורבה באופק. היינו נשארים שם עוד, אבל הפרמיט שלנו לסיקים עוד מעט נגמר וצריך כבר לחזור לפלינג.
בפעם האחרונה שהיינו בפלינג היה מעונן וערפילי, אבל עכשיו קיבלנו מזג אוויר בהיר ושימשי וסוף סוף הצלחנו לראות את הקנצ`נג`ונגה (Κhangchendzonga) -; ההר השלישי בגובהו בעולם (וכנראה גם ההר עם השם הכי מסובך להגייה בעולם). בהחלט מראה שהיה שווה לחכות לו.
מפלינג לקח לנו 4 שעות נסיעה בשני ג`יפים שונים בכדי לצאת מהסיקים ולהגיע לדרג`ילינג (Darjeeling) שבמדינת בנגאל המערבית. דרג`ילינג היא אחת מהעיירות שהבריטים בנו בהרים (Hill Stations) בשביל לברוח מהחום הכבד של המישורים בהודו, ועדיין נשארה בה אווירה בריטית אריסטוקרטית חזקה. אחרי שעה ארוכה של שוטטוטת במעלה ובמורד העיר, מטפסים ויורדים ברחובות התלולים עם התיקים, מצאנו לבסוף גסט-האוס קטן ונחמד עם אווירה קולוניאלית חזקה וחדר נעים שפונה לעמק. את העמק עצמו לא ראינו, כי בכל הימים שהעברנו בדרג`ילינג כל האיזור היה מכוסה בערפל סמיך ולבן. לא עשינו הרבה בעיר חוץ מלהנות ממסעדות טובות ושיטוטים חסרי טעם ברחובות.
נסיעת הג`יפ האחרונה שלנו מדרג`ילינג אל שדה התעופה בבגדוגרה (Bagdogra) הייתה אמורה להיות פשוטה וקלה. חצי שעה אחרי שיצאנו לדרך הג`יפ עוצר -; פאנצ`ר. מחליפים גלגל וממשיכים. חצי שעה אחר כך -; עוד פאנצ`ר אחד. כבר אין גלגל רזרבי, ואחנו מתחילים לדאוג שמא נפספס את הטיסה שלנו. הנהג מנסה לעצור מכוניות עוברות ולשנורר מהם גלגל, עד שבסוף מישהו מרחם עלינו ומלווה לנו אחד. עוד עצירה אחת בעיירה הקרובה בשביל לתקן את הנזק, ואנחנו מצליחים להגיע בזמן למטוס. אנחנו נפרדים לשלום ממזרח הודו, וארבעה חודשים אחרי שעזבנו אותה בפעם האחרונה, אנחנו נוחתים שוב בדלהי.
לתחילת הכתבה
