עושים תוכניות
יום גשום אחד אני מקבל טלפון מחבר והוא אומר לי: "שמע, אני מבין שיש לך בעיה להגדיר את הסטנדרט החדש של חופשת סקי. בוא אני אעזור לך עם הסיפור הזה". הוא ממשיך ואומר: "פעם אחת ולתמיד אתה חייב להבין - יש חופשות סקי ויש חופשות סקי באוסטריה. אוסטריה היא לא רק הסטנדרט החדש, אלא הטופ של הטופ". למה אוסטריה? אז ככה - לדבריו, יש בה אתרי סקי מדהימים, מדרונות עוצרי נשימה, וכמובן, אפרה סקי מארץ האגדות. סיכמנו, שאני אבוא לתל אביב לכמה בירות על חשבונו ואז הוא גם יסביר לי במה מדובר.
מלא בהבטחות ודוגמאות, הוא החל לשטוף אותי באינפורמציה על כל הצפוי לי באוסטריה . יותר מזה, הוא התעקש גם לבוא איתי לחופשה ולדאוג אישית לכל הטוב הזה. בעודי מקשיב לכל מילה היוצאת לו מהגרון, משהו בי התחיל לפקפק בדבריו, כי הרי לא יכול להיות כל כך הרבה טוב במקום אחד.
עכשיו, קבלו כמה טיפים לחיים: איך אתה יודע שחברך באמת מתכוון לכל מילה שהוא אומר?
1. הוא כל הזמן מזמין לך בירות, כי הוא לא רוצה שתלך ותפסיד את שיש לו לומר.
2. יש קמט קטן בזווית העין, המתחבר כמעט לאוזן, המשדר את עומק ההתרגשות שלו מהסיפורים ומעיד על אמינותם.
3. הוא רץ כל חמש דקות לשירותים מרוב התרגשות (או שיש לו בעיה בכליות).
משום שמאחורי יושבות שלוש חופשות סקי, שתיים בצרפת ואחת באיטליה, החלטתי שאני נותן לו צ`אנס - או שאני נותן את חופשת חיי או, כמו שכבר קרה עם אותו חבר, קונה חתול בשק. מבעד לאדי הבירה, אני עוד שומע את חברי מתאר לי בפרוטרוט את נפלאות החופשה הצפויה לנו. התחלתי אט אט לשקוע ולחלום בלבן.
אבל לאן נוסעים באוסטריה? סן אנטון? מאיירהופן? קיצבוהל? אישגל? הפעם, מסיבות שונות, בחרנו לצאת למאיירהופן (Mayrhofen) - אתר קטן, "רק" 600 ק"מ של מסלולים. אז עכשיו יש לנו חודש לחכות. מצד אחד, המצב רגוע - יש אתר, יש מלון, צריך רק לחכות. מצד שני - הקוצים.. הו הקוצים האלה וההתרגשות, שרק הולכת וגוברת - עוד מעט חוזרים למדרונות. כחלק מתהליך הציפייה וכדי קצת להרגיע את הקוצים, שכבר ממש דוקרים בישבן, נרשמנו לאתר האינטרנט של האתר וקיבלנו מהאוסטרים, היישר לדואר, את כל מפות המסלולים של מרחבי הגלישה השונים (אם גם אתם רוצים, הכנסו לאתר - www.zillertal.at, יש לסמן את האופציה "Brochures" ושם לסמן את מה רוצים. למשל, כדי לקבל את מפות Zillertal Superskipass, יש להכניס הפרטים ולא לדאוג - זה יגיע אליכם בדואר עד הבית). בתום חודש מורט עצבים הגענו בזחילה ועם הלשון בחוץ ליום הגדול.
טיסה והגעה אל האתר
כדי להגיע למאיירהופן, יצאנו ב-21 למרץ 2009 בטיסה למינכן ולאחר ארבע שעות הגענו. טיפ קטן באשר לטיסה: אם אתם טסים עם "סאן דור", אל תשכחו לקחת סנדוויצ`ים, כי סאן דור חושבים שהם "רייאנאייר" ולא נותנים ארוחות במהלך הטיסה. אז מבחינת השירות, הם אכן כמו רייאנאייר, מבחינת המחירים יש עוד לאן לרדת...
כמו כל הישראלים, שמגיעים לאירופה, אנו עברנו צ`ק אין באגף מבודד עם שני דלפקים, בהם יושבים שני גרמנים, שלא ממהרים לשום מקום. אגב, התור הממושך הוא מקום מצוין לסמן לעצמך קבוצות של חבר`ה ישראלים, שכנראה תתפוס מרחק מהם במהלך החופשה (מה לעשות, חופשה זו חופשה, עד הסוף). בסופו של דבר, הגרמני חתם על הדרכונים, מבלי להזיז את השפה העליונה המקובעת לו מתחת לשפם מפואר. משם.... כמו בכניסה לגן עדן, כל הטוב מתחיל להציף אותך מסביב. פשוט להיצמד לחלון האוטובוס ולשקוע בנוף המרהיב מסביב. פסגות מושלגות ממעל והירוק ירוק הזה למטה מביא אותך נקי משאריות העבודה והצרות, שהבאת מהארץ, אל האתר ואל החופשה.
הגענו לאתר לאחר כשעתיים וחצי של נסיעה. הדבר הראשון שעשינו, היה סיור קצר ברחובות מאיירהופן, על מנת לטעום את הבירה המקומית Zillertal Pils וכך להיכנס לאווירה האירופאית, עד שיתחיל יום הגלישה הראשון. במהלך הסיור, אנו מבינים ומרגישים, שיש משהו באוסטריה, שאין באתרים באירופה - משהו שמחייך אלייך, מזמין אותך, כאילו אומר "אתה מכאן יוצא מאושר, לא משנה מה יהיה!".
לתחילת הכתבה
הפנסיון ומתחמי הגלישה
במאיירהופן התאכסנו בפנסיון קטן בשם Larchenhaim, שם האירוח הוא על בסיס של B&B. החדרים בהחלט סבירים, נקיים ונעימים וארוחת הבוקר גם היא, לרוב, מספקת: לחמניות, נקניקים, גבינות, יוגורט וביצה קשה. עם זאת, העיקר בפנסיון זה, הוא המיקום שלו, הקרוב מאוד לגונדולה הגדולה של מאיירהופן - ה"פנקן".
אם הגענו ל"פנקן", אז כדאי קצת לספר על מתחמי הגלישה, שבסקי פס המורחב של עמק הצילר (צילרטל סופר סקי). הסקי פס כולל מספר מתחמי גלישה מרכזיים, בהם ה"פנקן"(Penken) ו"הארון" (Ahorn), שנמצאים במאיירהופן עצמה, קרחון "הינטרטוקס" (Hintertux), בו ניתן לגלוש לאורך כל השנה, "הוכצילרטל" (Hoch zillertal) ו"הצילרטל ארנה" (Zillertal Arena).
אז איפה וכמה כדאי לגלוש? יום הגלישה הראשון שלנו היה יום ראשון (להזכירכם, באירופה זהו שיאו של סוף השבוע) וביום זה הגונדולה, היוצאת לפנקן, מלאה באנשים. היות ורצינו קצת להתחמם ולהיזכר איך גולשים (החורף האחרון בארץ לא היה משהו ואם הוא כבר טוב, אז החרמון הרי גם כן לא משהו ...) עלינו תחילה להארון. זהו מתחם קטן, יחסית, ותוך מספר שעות ממצים אותו. למרות זאת, החלטנו להישאר בו כל היום הראשון, פשוט כדי לא לעבור ולבזבז זמן בין מתחמים ותורים, שבהארון לא היו קיימים.
למרות שאינו גדול, יש בהארון מסלולים נחמדים מאוד, המתאימים להסרת החלודה. ביניהם מומלצים: 3, 4, ו-5 האדומים (5 מסלול ארוך, המגיע עד לעיירה, בסופו הוא קצת יותר אדום כהה). כמו כן, המסלולים הכחולים שבו. כל המסלולים רחבים ונוחים וכאמור אין צפיפות ולא צריך לחכות בתור למעליות. בהנחה שרוצים לנוח, יש שם מספר מסעדות הרים וכמובן נמצא שם ה-White Lounge - פאב איגלו, שבימי שלישי בערב מתקיימות בו מסיבות ריקודים (האמת היא, שמענו שלא היה משהו...).
ביום השני, שוב כדי לפעול בניגוד לעדר, החלטנו לקחת את הרכבת ולנסוע ל-Hoch Zillertal. על מנת להגיע לשם, יש שתי אופציות: סקי בס ממרכז העיירה או רכבת מתחנת הרכבת במאיירהופן. אנחנו בחרנו ברכבת, שהיא נוחה ומדייקת. כדי להגיע, צריך לרדת בעיר קלטנבך (כ-20 דקות נסיעה). את מרחב הגלישה האדיר, שבתוכו נמצאת, מלבד קלטנבך, גם Fugen, יהיה קשה מאוד לתאר. מרחב זה הוא אינסופי. בתחילה, שוב כדי להתחמם, גלשנו מספר פעמים את מסלול 9 הכחול ו-8, שמתחיל כאדום ונגמר כשחור, שהם שניהם רחבים ונוחים וניתן לתרגל בהם טכניקה. בהמשך, גלשנו בשאר המתחם, כאשר המומלצים הם 3, 5, 6 האדומים ו- 12,13 הכחולים. טיפ קטן- אל תתפתו ל-Z הכחול, מסלול ארוך, אך משעמם.
ביום השלישי החלטנו להדרים בעזרת הסקי בס Green line לקרחון הינטרטוקס. ביום זה מזג האוויר היה סוער - ערפל וסופות שלגים - אך גם זה לא ירתיע אותנו. להיפך, האדרנלין מתפרץ בימים כאלו. גם מתחם זה מהנה מאוד. הבעיה היחידה היא הנסיעה אליו, שהיא מעט יותר ארוכה: כ-30-35 דקות. מסלולים מומלצים: 17 כחול ו-2 אדום.
ביום הרביעי, לאחר ארוחת הבוקר, חזרנו לרכבת, הפעם בדרכנו לצירלטל ארנה. הנסיעה אורכת 10 דקות ויורדים בעיר צל אם צילר ומשם בסקי בס לגונדולה הראשית. שוב מתחם אדיר, המון שלג ומגוון עצום של מסלולים ומדרונות, מכל הסוגים והמינים. אנו החלטנו להתחיל בצל אם צילר, להמשיך עד קצהו השני של המתחם Konigsleitensy ומשם (סקי בס אחרון ב-17:00) חזרה למאיירהופן. אפשר גם לחתוך באמצע ב-Gerlos או לחזור בחזרה לצל אם צילר. גם במתחם זה קשה להמליץ על מסלול ספציפי, כי הם כולם רחבים, נוחים ומעולים. מה שכן, כדי להגיע ל-Konigsleitensy, חייבים לעבור במסלול 6 השחור. אבל לא כדאי לוותר, הוא בהחלט סביר.
רק בימים החמישי והשישי הגענו לגלוש במתחם המרכזי של מאיירהופן - הפנקן (כן, כן אנחנו עשינו הכל, כדי להיות אחרים מהעדר...). אמנם המתחם הזה, מתוקף היותו במאיירהופן, הוא מעט יותר עמוס, אבל זה ממש לא נורא. למתחילים, מומלץ מסלול 8 כחול וכמו כן מומלצים מאוד 3, 4 ו-6 הכחולים וכן 6, 27, 11, 2, ו-1 האדומים. בפנקן יש גם את מסלול ה"חרקירי", התלול ביותר באוסטריה, שבחלקו שיפוע של 78 מעלות - אפשר לנסות...
אפרה סקי ואוכל
כפי שאמרנו בהתחלה, אוסטריה היא לא רק סקי - היא גם מה שקורה לאחריו. אז לאן הולכים אחרי הצהריים, אחרי שסיימנו לגלוש? בגדול, מצאנו שני מקומות מרכזיים למסיבות האפרה סקי: ה-Ice Bar, שנמצא ליד מעלית הפנקן, וה-Bruk n` studl, ליד המעלית של האהורן. לטעמנו (ובילינו בשניהם), ללא ספק, ה-Bruk n` studl הוא הטוב מביניהם. הוא יותר מקומי, הקהל בו מגוון יותר, מנגנים שם הרבה מוזיקת רוק גרמנית, שאחרי כמה בירות היא נשמעת ממש טוב (מעכשיו ולתמיד אנו בעד גרמניה באירוויזיון). הקהל כולו רוקד ושמח על הרצפה, על השולחנות ולפעמים גם בוואריאציות שונות באוויר והבירות, כמובן, זורמות וזורמות. אהה, כן, בניגוד ל- Ice Bar שם גם אפשר לעשן בחופשיות...
אחרי האפרה סקי צריך גם לאכול... האמת היא, שלא התעמקנו במסעדות של מאיירהופן, אבל הנה כמה דברים, שמתאימים אחרי הבירות: ה-UFO, שנמצא ברחוב המרכזי - מוכרים שם פיצות ושווארמות - בהחלט סביר, לא יקר ומתאים בול, אחרי כמה ליטרים של בירה. לזכותם יאמר, שהם פתוחים עד ממש מאוחר בלילה, כך שאם יצאתם עד השעות היותר מאוחרות, אפשר תמיד למצוא שם שווארמה.
עוד מקום מומלץ לסנדוויצ`ים זריזים נמצא ממש מול ה-Ice Bar ונקרא Gasser. הבעיה איתו היא, שהמקום פתוח רק עד 18:30. שם, במידה ואין לכם בעיה עם בשר לא כשר, יש מגוון מרתק של נקניקים ובשרים - מומלץ! חוץ מזה בעיר הרבה פאבים (מומלץ הסקוטלנד יארד על מגוון הבירות מהחבית שבו), הרבה חנויות (סקי, ספורט, אפנה וכו`).
טיפ קטן נוסף לסיום: רוצים לדעת כמה גלשתם איך ולמה? היכנסו לאתר www.skiline.cc, הכניסו את מספר הסקי פס שלכם וכל סיפור הגלישה השבועי יוצג לפניכם.
אה כמעט שכחתי, הפעם החבר לא מכר לי חתול בשק, אלא חופשה מהסרטים. אז בפעם הבאה, שמזמינים אתכם לאיזו בירה או שתיים בתל אביב ומספרים לכם על סקי באוסטריה, אל תחשבו פעמיים - מאיירהופן שווה כל פני, אז יאללה תעשו חיים.
לתחילת הכתבה
