מטיילים רבים בארצות האנדיניות של היבשת נחשפים לאחד ממאפייניה של אימפריית האינקה, רשת דרכים ענקית לאורכה ולרוחבה של האימפריה לשעבר.

 רבים מזהים את דרך האינקה עם מסלול אחד, זה המוביל לעיר Machu Picchu; אין ספק כי זוהי אכן ``דרך אינקה``. הדרך עצמה יפה וברורה אך היא רק מקטע בודד מרשת דרכים נרחבת שחלקים ממנה ניתן לראות היום ברחבי פרו , בצפון מזרח צ`ילה (איזור סאן פדרו דה אטקאמה), באקוודור ובמיוחד באיזורים המקשרים בין האיזור ההררי במערב בוליביה (איזור לה- פאז) לאיזורים הנמוכים והחמים של היונגאס בואכה הג`ונגל ואגן האמזונס בצפון. (בטרקים פופולריים רבים דוגמת Choro ו Yunga Cruz אפשר אף ללכת בדרכים אלה ממש).

אם כך, רבות הן דרכי האינקה וכולן חלק ממערכת אחת גדולה שחלקים ממנה נשתמרו, חלקים נהרסו וחלקים עדיין מכוסים ע``י יערות עד, צמחיה צפופה וחול.

רשת דרכים מסועפת לאורכה ולרוחבה של האימפריה היתה הכרח שנבע מהצורך לשלוט בשטח כ``כ גדול בצורה יעילה, הממלכה לוכדה ונשלטה באמצעות רשת הדרכים שחלקן היו ירושת ממלכת Wari (700-950 לספירה),וממלכת Tiwanaku(600-1150) ששלטו בשטח עליו הוקמה מאוחר יותר ממלכת האינקה, וחלקן הוקמו ע``י מלכי האינקה האחרונים.

הדרכים קישרו בין אזורים גאוגרפיים ואקלימיים שונים, בין החוף החם והיבש, דרך איזורי הרמות הגבוהות ועד ליערות הגשם הלחים ונבנו בצורה של שתי דרכי אורך ראשיות מקבילות- דרך החוף, לאורך חופה המערבי של האימפריה לכל אורכה מהעיירה Tumbez שבצפון פרו ועד לסנטיאגו דה צ`ילה , ודרך ההר- בין פסגות האנדים מצפון לקיטו שבאקוודור ועד למנדוסה שבארגנטינה, ומספר דרכי רוחב כשביניהם מערכת מסועפת של דרכי אורך ורוחב משניות המובילות למקומות ישוב מרוחקים יותר.

בסך הכל ידוע כיום על מרחק כולל של 23,000 ק``מ. לאורך הדרכים שכנו כפרים ,עיירות, ערים ואתרי פולחן.

קיימים מספר סוגי דרכים: דרכים להולכי רגל ולאמות, דרכים בהם עבר מלך האינקה באפיריונו- נישא ע``י אנשיו (או גנרל אינקאי אחר) גשרים, ודרכי מדרגות.

מדי שבעה קילומטר בערך הותקן ציון מרחק ומדי ארבעה סימנים, כלומר במירווחים של 28 ק``מ בערך, פעלה תחנת דרכים. הרצים (Chasqui) היו מקשרים בין חלקי הממלכה והשתמשו בדרכים אלה על מנת להעביר הודעות בכתב הקשרים (Khipu) ,בעל פה, ומצרכים שונים (דגים טריים למלך שבקוסקו מאיזור החוף, למשל).

האינקה בנו את דרכיהם בצורה מהירה מאוד, לרוב תוך ניצול מקסימלי של הטופוגרפיה כשבמקרים מסויימים השתמשו בטכניקות שונות ע``מ להתגבר על מכשולים טבעיים דוגמת בניית דרכים חצובות בסלע לאורכו של מדרון תלול, בניית מנהרות, מדרגות וגשרים.

 לדוגמא: נהר האפורימאק (apurimac) מצפון לקוסקו הזורם בתחתית ערוץ בגובה 300 מטר היווה מכשול טבעי עליו בנו האינקאס גשר באורך 42 מטר ``הגשר הקדוש`` (Huaca Chaca).

מי תיכנן? מי בנה?

בחבל קוסקו ישנו כפר של מהנדסים מומחים לבניית גשרים ודרכים, הם חלק מעם האינקה ותפקידם היה לדעת כיצד בונים דרכים וגשרים. זהו למעשה שירות ההנדסה של האימפריה, כשהידע עבר בירושה מאב לבן. המערכת האדמיניסטרטיבית בכל מחוז גייסה כוח עבודה מהאוכלוסייה המקומית שבאזורה , כל האוכלוסייה התגייסה וכך בנו את הדרך.
 אחת לשנה תוקנו הדרכים -לאחר עונת הגשמים.


נכתב ע"י: גבי בן לביא- סטודנט ללימודים ספרדיים ולטינו אמריקאים באוניברסיטה העברית. עורך מחקר אודות אימפריית האינקה.

[email protected]

יעדי הכתבה