הקדמה
יום א` שטוף שמש חורפית קידם את פני, אחד מאלה שאסור לבזבז אותו בבית גרם לי לקבל החלטה מהירה ולצאת לבקר במנזר ובמוזיאון פדרלבס-Monasterio de Pedralbes. המתחם נמצא בקצה שכונת פדרלבס היוקרתית בה מתגוררים שועי העיר. האזור בפאתי העיר שופע דשאים, עצים וגינות חמד העומדות עתה בפריחתן. אני מנסה להיזכר מתי לאחרונה ראיתי דשא בעיר הזאת? גנים עצים ופרחים כן, אבל דשא?
הכנסייה
הדרך המומלצת על ידי להגיע לאזור היא באמצעות ה- FGC (מפעלי התחבורה של הג`נראליטט של קטלוניה) ולרדת בתחנה Reina Elisenda . זוהי התחנה הסופית של הקו U6. כבר ביציאה מן התחנה ניתן להבחין שזהו אזור רגוע יותר, שלו יותר, נקי, פחות צפוף מהעיר עצמה, פונים שמאלה ביציאה ועולים ברחוב Duquessa d`Orleans עד שהוא נפגש עם רחוב Ramón Miquel i Planas פנו שמאלה באותו רחוב והמשיכו ללכת גם כאשר הוא משנה את שמו והופך לרחוב Monestir. מיד תגיעו לכיכר יפהפיה וירוקה בה ניתן לזהות את קונסוליית קנדה, המשיכו עוד מספר דקות באותו רחוב ובקצהו כיכר רבועה ובה עצי ברוש ודולב וכמה ספסלי אבן, ממעל ניתן לשמוע את ציוצי הדררות (תוכים שחיים חופשי) צלילים שכבר מזמן נבלעו בהמולת כלי הרכב וזעקות האמבולנסים במרכז העיר.
אולם התווך של הכנסייה קטן יחסית. התקרה עשויה קשתות סל וקשתות עגולות למחצה המסתימות באבן ראשה מרכזית. האור חודר מבעד לחלונות גותיים מאורכים המתייחדים בזכוכית ויטראז` צבעונית. הקירות מעוטרים בציורים. ביום בו ביקרתי בכנסיה ניצב באחת מן הקפלות פסנתר כשאחת הנזירות מנגנת בו בעוד גבר קשיש מסלסל קולו במזמורים דתיים. יש בה בכנסיה שילוב של פשטות ופאר. שימו לב לספסלי המקהלה המגולפים מעץ במרכז האולם.
המנזר
בצמוד לכנסייה שוכן המנזר. באמצעות תערוכה של חפצים אישיים ששימשו את הנזירות מגולל סיפור חייהן וסיפור האזור כולו, כמו גם אורח החיים במנזר, המזון שאכלו, סדר יומן, עבודתן ועוד. עם הכניסה מתגלה לעינינו חצר גדולה שקשה למצוא כמותה במנזרים אחרים במרכז העיר. החצר מוקפת אכסדראות מקושתות, במרכז מזרקת מים מוקפת עצים ובצידה באר מים שסיפקה את תצרוכת המנזר בימים שטרם היו בו מים זורמים. למנזר שלוש קומות. בחלק הקיצוני של הקומה הראשונה נמצאים תאי התבודדות ששימשו את הנזירות.
מנזר פדרלבס הוקם ביוזמת המלכה אליזנדה ממונטקאדה בשנת 1327, בתמיכת בעלה, המלך ז`אומה ה- II , שביקש להקדיש את הכנסיה למריה הקדושה. שושלת מונטקדה היתה אחת משתי שושלות האצילים בעלות ההשפעה הרבה ביותר בקטלוניה. אליזנדה נולדה לקראת שנת 1292, בתו של פרה ה- II ממונטקדה ושל אליזנדה לבית פינוס. בשנת 1322 ביקש המלך ז`אומה ה- II, לאחר שהתאלמן מאשתו השלישית, היתר מיוחד מן האפיפיור לשאת את אליזנדה לאשה.
השאיפה לזכות בגאולה מחטאיה הארציים ובריאותו הרפופה של המלך המריצו את אליזנדה לייסד את המנזר ואת הארמון הצמוד לו, אליו תפרוש לכשתתאלמן. רוח הדבקות הדתית של התקופה ואדיקות משפחת המלוכה גרמו למלכה לבחור במסדר קלרה הקדושה, הענף הנשי של מסדר פרנסיסקו הקדוש, לאייש את המנזר. הנזירות, אגב, ממשיכות להתגורר בו אף כיום. המנזר החדש נחנך במיסה חגיגית שנערכה ב- 3 במאי 1327.
השם פדרלבס נגזר מלטינית Petras Albas (אבנים לבנות), האתר נבחר על ידי אליזנדה בשל מזג האויר הנוח השורר בו משך רוב ימות השנה, קרבתו היתרה לארמון ולכפר הסמוך סרייה. ב- 2 בנובמבר 1327 התאלמנה המלכה אליזנדה ופרשה לארמון שהקימה לצד המנזר. הארמון אורגן כחצר מלוכה לכל דבר ומכאן שמרה המלכה על קשרים הדוקים עם משק הבית המלכותי, בו כיבדו והחשיבו מאוד את דעותיה.
בימי הביניים מקובל היה שאחד מבני המשפחה יקדיש עצמו לחיי דת. בנות למשפחות אצולה בחרו לעתים קרובות לפרוש למנזר פדרלבס. המועמדות היו צריכות להתקבל על-ידי הקהילה בטרם תתקבלנה כמתלמדות. נהגו לגלח את שערן ולכפות עליהן את הלבוש. שנה לאחר מכן אם היו עדיין בגיל הדרוש (12 שנה) נהגו להצהיר את ההצהרה הסופית ולהישבע את נדרי הציות, הצניעות, הדלות, וההתנזרות. האמונה בקיום העולם הבא היתה כה מושרשת בחברה הנוצרית של אותם ימים, שהנזירות היו משוכנעות שעליהן לפדות את חטאי העולם הזה. לפיכך, ייחסו לתפילה תפקיד מכריע, ועסקו בה בנוסף לכל יתר מחויבויותיהן: הן התפללו למען נשמותיהן שלהן, ולמען נשמות בני משפחותיהן ולמען נשמות מעניקי החסות של המנזר. כמו כן, קבעה המלכה אליזנדה מחזור תפילות מיוחד שייאמר למען גאולת נשמתה שלה ונשמת בעלה, המלך, המנוח.
המנזר נהג לציין באורח סדיר את חגי הכנסייה הרשמיים ומועדי המסדר ואת אירועיו המיוחדים. החגים העיקריים היו הפסחא, הילולת יוחנן המטביל, יום קלרה הקדושה, יום העליה לשמיים של הבתולה מריה, יום פרנסיסקו הקדוש, יום כל הקדושים, חג המולד, סנט אסטבן ויום יוחנן המטיף. נזירות פדרלבס הפגינו דבקות מיוחדת בבתולה הקדושה, סמל כל המעלות, וכן במרים המגדלית, ניגודה המוחלט, החוטאת שחזרה בתשובה. חיי הנזירות נסבו סביב דבקותן הדתית שהתבטאה ברבות מפעילויותיהן היומיומיות. הן רקמו מלבושים דתיים וציירו תמונות של קדושים ותמונות דתיות אחרות, בעוד מוזיקה (או ליתר דיוק, שירה) היתה קשורה במהודק לציון התפקידים הפולחניים.
הלבוש במנזר השתנה במרוצת השנים. במקור נהגו הנזירות להתלבש על-פי הנוהל שהנהיג האפיפיור אורבן ה- IV: הן נהגו ללבוש גונלות או טוניקות עם גלימה תפורה, לעולם לא בצבעים חיים לא בלבן ולא בשחור, בתוספת גלימת נזירות ללא ברדס. כמן כן, היה עליהן לכסות את כל ראשן מלבד את הפנים במטפחת, ומעליה צעיף שחור לנזירות המקצועיות ולבן למתלמדות.
מחזור המזון במהלך השנה נחלק לשתי תקופות עיקריות. מ- 8 בספטמבר, יום הולדתה של הבתולה מריה, עד פסחא נהגו לאכול ארוחה אחת ביום, מלבד בימי ראשון ובחגים. זו היתה תקופה של צום. התפריט ביתר השנה נשאר פחות או יותר דומה, בתקופה זו נהגו הנזירות לסעוד שתי ארוחות ביום, מלבד בימי שישי שהונהגו כימי צום לכולן מלבד לנערות, לקשישות ולחולות שהיו פטורות מהוראה זו. כשנזירה נפלה למשכב היא נלקחה לחדר החולים של המנזר, שם טופלה בידי הנזירות האחיות. על הנזירות החולות נאסר לצום והן היו זכאיות לתפריט עשיר יותר שכלל בשר. הטיפול בחולות הושלם על-ידי רופא כירורג שנשכר לשם כך על-ידי הקהילה. לאחר מותן נקברו המנוחות בתחומי המנזר.
פדרלבס ניחן בסדר פנימי מורכב. הדבר התבקש בשל היותו מנזר נשי שרבות מהן באו ממשפחות אצולה. בתוך המנזר היתה הבחנה ברורה בין הנזירות שידעו קרוא וכתוב (נזירות המקהלה) לבין אלה שלא שלטו בכך (ההדיוטות), מצב שהעיד על מוצאן החברתי. רק נזירות המקהלה יכלו לשאת במשרות ניהול.
ב- 19 ביולי 1364 הלכה המלכה אליזנדה ממונטקדה לעולמה מותירה לנזירות את הבעלות המלאה על רכושה. הדבר אפשר להן לארגן את רכושן, שהמשיך לתפוח, ולשמר את קשריהן עם השלטונות.
במהלך המאה ה- 16 הורע מצבו הכלכלי של המנזר עד כדי כך שנדרש סיוע כספי מן המלך להקמת חדר החולים החדש (1568). הבעיות הפוליטיות בחבל הארץ החריפו עוד יותר את המצב. עם פרוץ מלחמת הקוצרים בשנת 1640, נטשו הנזירות את פדרלבס ושבו למנזר רק בשנת 1643.
הבניין מהווה את אחת מדוגמאות המופת לסגנון הגותי הקטלאני, הן בשל הכנסייה והן בשל החצר שמעליה שלוש קומותיו, הוא אחד מן המרווחים וההרמוניים ביותר שנבנו בסגנון זה. המוזיאון מציג בחדרים השונים ומספר את סיפורן של הנזירות שחיו בו, ניתן לראות בו פריטי ריהוט שונים, כלי אוכל וחפצי אומנות וקדושה, כלי עבודה, ספרים, ציורים ופסלים, עבודות בכסף ובזהב, מסמכים הסטוריים המספרים על התקופה ועל חיי הנזירות התפריט והמזון שאכלו.
המטבח וחדר האוכל הצמוד אליו מציגים כלי בישול ומכשירי מטבח, כיורים וחרסינה מעוטרת מקומות אחסון למזון. שימו לב לרצפה המעוטרת ולצבעוניות של המטבח. חדר האוכל נראה לי בהתחלה כמו כנסיה ורק לאחר שקראתי את ההסברים והסתכלתי בעיון רב יותר הבחנתי בשולחנות הצרים והארוכים ובספסלי העץ הניצבים לצידי הקירות. חלון הגשה מקשר בין חדר האוכל למטבח.
בתוך המנזר וסביב החצר ניתן לראות `תאי יום`, ששימשו מקום מפלט להתבודדות והסתגפות. כמו-כן, את הקפלה של מיכאל הקדוש, משימה שהוזמנה בשנת 1343, מן הצייר פרר באסה, וגם קברה של המלכה אליזנדה המציג את המלכה משני היבטים; בדמות הפונה לעבר הכנסייה היא לבושה כמלכה ובדמות הפונה לעבר החצר כאלמנה המכה על חטא.
מה שהיה בעבר אולם השינה של הנזירות יחד עם הטרקלין המרכזי של הארמון הוסבו עתה למוזיאון בו מוצגת תערוכה קבועה מתוך אוסף Thyssen-Bornemisza (שבמדריד). האוסף כולל ציורים ופסלים שנבחרו על-פי ייצוגם, שייכותם ולכידותם. האוסף יצירות מימי הביניים: פסלים וציור איטלקי בין היתר ניתן להתרשם בו מיצירת המופת "מדונת הענווה" פרי מכחולו של פרא אנג`ליקו, יצירות מראשית הרנסנס הגרמני ומן הרנסנס האיטלקי - ציורים מן המאה- 15 וה- 16 המייצגים את הפעילות האומנותית בצפון איטליה ובוונציה, ומגוון יצירות מתקופת הבארוק. חפשו את תמונה 318 באולם הצדדי מצד שמאל יצירה המתארת את עקדת יצחק מהשנים 1712-1714 או את תמונה מספר 323 של מריה נחה בעת הבריחה למצרים תמונה שצוירה בין השנים 1725-1726.
בסיום הביקור, ביציאה מן המנזר, מומלץ לפנות ימינה לעבר שער הכניסה למתחם ולרדת בשדרת פדרבלס הרחבה לכיוון שדרת דיאגונל. השכונה עצמה היא שכונת מגורים יוקרתית ונעימה, אבל בכמה מפינותיה עדיין ניתן לזהות כמה יצירות מינוריות של אנטוני גאודי, וכן כאשר כבר ממש מגיעים לדיאגונל ניתן לבקר ב- Palau Reial (הארמון המלכותי) המשמש כיום כמוזאון הקרמיקה והמוזיאון לאומנויות דקורטיביות, אתרים שאדון בהם ביתר הרחבה באחת הכתבות הבאות.
מידע כללי
Museo-Monasterio de Pedralbes - מנזר פדרלבס
כתובת:Baixada del Moestir, 9
טלפון:932039282
פקס:932039428
דוא"ל:[email protected]
איך מגיעים:
ברכבת של מפעלי התחבורה של הג`נרליטט (FGC) קו U6 (היוצא מכיכר קטלוניה ועובר גם בתחנת `דיאגונל`) לרדת בתחנתו הסופית של הקו תחנת Reina Elisenda.
מתי פתוח:
יום שלישי עד ראשון בין השעות 10:00 עד 14:00
שני סגור!
כרטיסים יימכרו בקופה עד חצי שעה לפני שעת הסגירה.
המקום סגור לביקורים בתאריכים הבאים:
1 בינואר.
יום שישי הקדוש (במהלך שבוע הפסחא).
1 במאי.
24 ביוני.
25 ו- 26 בדצמבר.
