מסלול עד שבוע בהרי הקצ'קר

לפעמים (כמו שקרה לנו) גם באמצע יולי – עדיין יש שלג שמקשה\לא מאפשר את ההגעה לפסגת הר הקצ`קר. הכי בטוח להגיע באוגוסט. מלון מומלץ ב - Olgunlar הוא המלון השני בכניסה לכפר. יש בו WIFI ומנהל דובר אנגלית. המסלול בין Olgunlar ל- Yukari Karvon דרך מעבר Naletleme, אחרי מעבר הרכס, הסיכוי לגשם גדל משמעותית. המסלול הוא יפהפה ויש לשים לב לא לפספס את השביל שעולה ימינה לפס. מיד אחרי שרואים את מיקום המחנה מתחלים לשבור ימינה ולמעלה, עוברים את הנחל שיורד מימין והשביל הוא מימין לדרדת גדולה שנמצאת אחרי נחל זה. יש הגיון לעשות את המסלול כך שיגמר באיידר כי זו עיירה הרבה יותר מפנקת ונעימה מיוסיפלי. יש הגיון לנחות בארזורום ולטוס מטרבזון כדי לחסוך נסיעה ארוכה חזרה. לעניות דעתי אפשר להסתמך על המים בטרק בלי צורך בטיהור (מעל Olgunlar אין פרות\ישובים שיכולים לזהם את המים). יש קליטה של טלפון גם ב- Dilber Duzu.

כחלק מטיול של 11 ימים באזור הקצ`קר חברה שלי ואני הגענו גם ל Barhal. רוב המטיילים עולים לכנסייה (30 דקות הליכה) ולוקחים רכב לטיול יום ב Karagol. לשמחתי קיבלתי טיפ ממטיילים שהגיעו מ Ayder וביצעו את הטרק הבא על הדרך ל Barhal. לדעתי זה אחד הטרקים הכי מיוחדים בכל הרכס (כולל הטיפוס לפסגת הקצ`קר) הוא כולל בתוכו נופים, תרבות, עצי פרי, נוף מתחלף, לגונה ועוד. מומלץ בחום לעשות אותו לאט ולהנות מהנוף והבתים שבדרך ולא לרוץ

ולהלן סיפור הדרך:
יום 1: שתי אפשרויות להתחלה:
א) לוקחים רכב מ Barhal ל Norsel (יאילה נטושה), כ 20 דקות נסיעה במעלה הערוץ.
ב) למי שחצה את רכס הקצ`קר והגיע מ Ayder ממשיכים מ Pishinkaya עד שמגיעים ל Norsel.

ההתחלה היא על גשר בטון-צומת שבילים בתוך ערוץ, עולים לכיוון מזרח-צפון בשביל רחב בדרך ל Saribulut. הדרך נעה במעלה השביל בצורה מתונה מאוד. עוברים כוורות בצד ימין של הדרך (אם הדבוראי שם הוא יכניס אתכם לראות איך מכינים Bal -דבש). ממשיכים כל הזמן על הדרך עוברים יאילה נוספת המאויישת ב 10 תושבים binikatsi, מתחילים עמודי חשמל - להמשיך על הדרך, ניתן לראות יאילה רחוק למטה בערוץ. כשהשביל הרחב נגמר ממשיכים בשביל צר, עוברים דרך יאיילה נטושה בתקופה זו של השנה - Uzuncah, במרכז היאיילה יש שוקת עם ברז. ניתן הציץ לתוך הבתים ולראות את המחרשות ושאר כלי העבודה - ממש כמו לפני מאות שנים. בכל אחת מהיאיילות ניתן לראות טחנות קמח הפועלות על מים - הן עדיין עובדות !!! מתחת ליאיילה זו יש אחת נוספת עם שדות בדרך אליה.

ממשיכים מ Uzuncah על השביל (נכנס לתוך היער ויוצא ממנו מספר פעמים), עוברים ערוץ שעבר מפולת (הערוץ מתעקל לכיוון צפון מערב) השביל נכנס שוב ליער ומטפס עד שמגיעים ל saribulu -מגיעים לברז (צינור עם מים). גם כאן יש נוף מדהים, בתים חצי הרוסים וכו`. ממשיכים בטיפוס של 45 דקות במעלה ההר - מהברז יש שביל אחד שעולה למעלה, עוברים 2 טחנות קמח (בשלב מסויים יש טחנה נוספת בתוך היער -אם הגעתם אליה - פספתפם את השביל !!) השביל ברור מאוד בתוך היער ומטפס כיוון כללי צפון . ביציאה מהשביל מגיעים לשלוחה מדהימה, הנוף עוצר נשימה- ממערב רכס הקצ`קר, מדרום העמק ממנו הגענו, מצפון העמק ממנו נרד מחר, קצוות הרים מושלגים (באוקטובר!!) ממשיכים במעלה השלוחה עד לשוקת מעץ עם מים זורמים נקיים מצינור לתוכה -- מומלץ בחום לעשות פה את הלילה בכרי דשא, 100 מטר צפון מזרח לשוקת יש מקום נמוך ללא רוח המתאים לאוהל. 

יום 2: יום הטיפוס ל Karagol (לגונה). 
השביל ממשיך על השלוחה ובשלב מסויים מתעקל ימינה. לאורך כל הדרך יש תעלת מים יבשה לצד הדרך, אפשר להמשיך איתה או עם כל אחד מהשבילים האחרים. השביל מתחבר לשביל ברור שעולה שמאלה למעלה ל Karagol וימינה למטה לעמק, יש רוגו`ם בולט על השביל. מומלץ להשאיר את התיקים מאחורי סלע ולא לעלות עם המשקל ללגונה. העלייה ללגונה פשוטה ואורכת שעה ורבע מנקודה זו בהליכה איטית, הולכים אחרי הרוגומים והתעלת המים היבשה. חשוב מאוד-בשלב מסויים התעלה מתמלאת במים, בשלב זה חפשו בצד שמאל שלכם בתוך הדרדרת את הרגומים שיקחו אתכם עד ללגונה, לא מומלץ לנסות ולטפס סתם כך בדרדרת (מתוך נסיון, אני ראיתי את הרוג`ומים רק בירידה). לוקחים את התיק ומכינים את הבטן לקראת - שדות אינסופיים של אוכמניות, משני צידי הדרך עד ליאיילה הראשונה. 

משם אפשר לרדת עד השלוחה דרך היאיילות המדהימות, לראות את הכפריים עובדים בשדות, במרעה. בשלב מסויים השביל נעלם, מומלץ לקחת את שביל העבר לרכב ולהתחיל לרדת איתו לכיוון Barhal (כל יאיילה מחוברת לשביל שייקח אתכם עד ל Barhal) בדרך יש מצד שמאל של העמק עוד מלא יאיילות למי שיש שמתחשק לראות עוד. הדרך למטה מדהימה, אינסוף עצי פרי בצד הדרך:תפוחים, אגסים, פטל, ענבים, אגוזי מלך, שזיפים, רימונים..
הירידה של 5-6 שעות לפחות בהליכה רגועה, בדרך עוברים דרך יאיילות נוספות, ממש לפני Barhal הכנסייה מצד שמאל למי שעוד לא ראה.
אם לא מספיקים להגיע ביום הראשון אין בעיה להקים אוהל בצד הדרך ולמשוך עוד יום. 

תהנו מהקצ`קר, ואם יש שאלות נוספות  - אשמח לעזור. 
יואב.

המייל שלי:

שלום לכולם.

במהלך הטרק, כשהולכים מכיוון איידר לברהל, לאחר הכפר Avusor ישנם חצים כתומים על הסלעים. החצים הללו אינם מסמנים את הדרך של הטרק, אלא מובילים לפנסיון בסביבה. יש ללכת על פי סיפור הדרך בלבד ולא להתפתות ללכת עם החצים שעוברים את השלוחה לכיוון צפון לעמק אחר.

הטרק לקצ`קר: יום 1 – יוקרי קברון – קרה דניס גולו. לינה באוהל – 5 שעות הליכה. יום 2 - קרה דניס גולו– אולגונלר. לינה באכסניה. – 4 שעות הליכה. כאן אפשר להצטייד במזון ולעשות יום מנוחה. יום 3 – אולגונלר – נצרף (1 שעה הליכה), נצרף - בייס קמפ (2.5 שעות הליכה), בייס קמפ - דניס גולו (שעה וחצי של עליה תלולה). לינה באוהל. סך הכל 5 שעות בלי הפסקות. יום 4 – דניס גולו– פסגת הקצ`קר (5 שעות הליכה), פסגה – דניס גולו (3 שעות הליכה). לינה באוהל. סך הכל 8 שעות. יום 5 – דניס גולו –בייס קמפ(1 שעה הליכה), בייס קמפ – אולגונלר (2.5 שעות הליכה). סך הכל 3.5 שעות הליכה בלי הפסקות. 

כשהחלטנו לצאת לסובב קצ`קר (תורכיה) עם שלושת ילדינו (זיו- 6, הדר- 4, אורי- 1) לא הצלחתי למצוא שום מידע על טיול עם ילדים באיזור. עשינו זאת וזה אפילו לא היה מסובך כל-כך, טיול של שבוע בסה``כ, סיכמנו את הטיול כ``לא פשוט אבל חוויתי ואפילו כיפי`` (תלוי כמובן את מי שואלים ומתי). בשם העצלנות אין לי חשק לפרט יותר מדי, רק כמה קווים כלליים להורים מתלבטים.

שכרנו אוטו (לא 4X4 !) לאורך כל הדרך וזה כמובן מאוד הקל על כל ההתניידות.

בכל מקום ניתן למצוא חדר לישון + מקלחת חמה, אם לא נורא מפונקים. לוקח להם זמן להתרגל לאוכל, כדאי להביא קורנפלקס ושאר קישקושים, ד``א התינוק שלנו הסתדר גם עם הסימילאק המקומי.

כדאי להכין את הילדים על אופי הטיול, לינה במקומות שונים, סיפור דרך, ציורים מפות וכו` וכל דבר אפשרי ולהפחית מפחד הלא ידוע וכן לכתוב איתם יומן מסע וטושים לציור לכל רגע פנוי.

 המקומיים אנשים חמים מקסימים ואוהבי ילדים, בכל מקום עזרו בשמחה.

מוסיקה ! מפיגה ריבים ולחצים (ווקמן עם אוזניות מתפצלות או בכל דרך אחרת).

 להזהר מכל הנחלים השוצפים- היתה לי ממש פוביה שאיזה ילד יפול למים (טפו טפו טפו).

כמו בכל טיול ופה במיוחד- לקחת את הזמן בנחת ופחות להתרוצץ ממקום למקום. מבחינתם לחצות גשר על המים ולשחק בכדור עם ילד מקומי הם חוויות גדולות כמו לטפס על הר ויותר גדולות מלראות נופים יפים או מבנים הסטוריים.

להפחית ציפיות אישיות, בכלל ובנושא טרקים בפרט לפחות עם ילדים כאלו קטנים. אנחנו יצאנו איתם פעם אחת לטיול רגלי, מזג האוויר החורפי והפסגה הרחוקה והמושלגת די דיכאו אותם כנראה ואחרי חצי שעה הם (בעיקר הגדול למרבה הפלא) התחילו לקטר, בסוף אמיר המשיך לבד עד האוכף, אני חזרתי עם הילדים לכפר למטה ואחרי 4-5 שעות הוא חזר אלינו, לפחות הוא הרגיש את ריח הפסגה ולנו היה זמן לשתות שוקו ולשחק בכדור.

בסוף לעשות מסיבת סיום עם גלידה-עוגות-שוקו-קפה.

הבהרה: מאחר ואני בסה``כ בת 18, אין לי רקורד מרשים במיוחד של העפלה לפסגות. פסגת הקצ`קר היא הטיפוס השני בחיים שלי בסה``כ, כך שהכתבה היא מנקודת מבט של מטפסת מתחילה לחלוטין וכך כדאי להתייחס אליה. ברכס הרי הקצ`קר טיילתי פעמיים בתוך חודשיים ואין לי ספק שהוא אחד מהמקומות היפים והמיוחדים ביותר שקיימים בטווח של שעה וחצי טיסה מישראל. הטיול הראשון ברכס היה לפסגת הקצ`קר, בחודש אוגוסט 2005. למרות שנהנתי מאוד בטיול וצברתי כמה חוויות בלתי נשכחות, בזכות האנשים שהיו איתי ובזכות ההר עצמו, אני לא יכולה שלא להדגיש את הטעויות שביצענו במהלך הטרק. אני מקווה שכל מי שיקרא את הכתבה הזאת ילמד מהטעויות הטירוניות שהיו מנת חלקנו (כך אני רואה את זה, אולי האחרים לא חושבים שטעינו) וישתדל להימנע מהן.

את הטרק עשיתי ביחד עם עוד שבעה מטיילים שמתוכם הכרתי היכרות קודמת רק אחד, השאר נאספו דרך אתר למטייל. זו בעצם היתה הטעות הראשונה: לא הייתי מודעת מראש ליכולות של כל אחד ואחד מהם והתברר לי שכשזה מגיע לטיפוס שדורש מאמצים פיסיים ומנטליים, זה עלול להיות מתסכל ואף מסוכן. אני אישית באה מרקע של חוגי סיירות כך שיש לי ידע לא קטן במיומנויות שטח ולמזלי או לבריאותי לא חטפתי מחלת גבהים אלא רק התחזקתי מיום ליום במהלך הטרק, כך שהיכולות שלי בטיול היו טובות יותר מאשר יכולותיהם של חברים אחרים בקבוצה. 

בגלל שקימצנו על טיסת צ`רטר לארזורום או טרבזון (שעה וחצי מישראל), נסענו לשם באוטובוסים, נסיעה מפוצלת של 25 שעות, שכללה הפסקה של חצי יום באנקרה המשעממת. מארזורום לקחנו אוטובוס ליוסופלי , העיירה הרצינית האחרונה לפני הטרק מכיוון ארזורום.

ביוסופלי התאכסנו אצל צ`יף, באכסניית Greenpiece - אמנם אכסניה מתוקה במיוחד וליד הנהר, אבל המחיר בה קצת יקר ביחס לתנאים - 10 לירות (זהו המחיר של אכסניה עם תנאים הרבה יותר טובים ואפילו יקר יותר). אח``כ כבר למדנו להתמקח. למחרת יצאנו לדולמוש ליאיילאלאר כדי להתחיל את הטרק. ישנו שם ובבוקר יצאנו סוף סוף לטרק.

היום הראשון היה קשה במיוחד בשבילי, כי הציוד היה כבד והאוויר דליל במקצת, ועוד לא התרגלנו לצעוד בגובה זה. מתחילת הטיול ועד הקילומטר האחרון לא נחתי מספיק כך שבסוף כבר נשבר לי ועצרתי כל שלושה צעדים. שעת הגג לבייסקמפ היא 4 אחה``צ. מיותר לציין שכל האירופאים הגיעו אולי חמש שעות לפנינו, כחלק מהג`וגינג היומי... 

טעות שניה היא שחוץ משניים חכמים בקבוצה, כל השאר החליטו שלא לקחת פרדות משא, מעין יומרנות קרבית כזאת... למה לא לחסוך מהגוף האומלל שלנו את סחיבת המשא (15-20 ק``ג), במיוחד ביום הראשון לטיול? כמובן שאת ההחלטה הזאת קיבלנו בתחילת היום ולא בסופו, שכן בסופו אני אישית הייתי שמחה מאוד אם לא הייתי צריכה לסחוב את התרמיל. לא ביג דיל, אבל היה יכול להיות נחמד יותר.

טעות שלישית: שכחנו שצריך לאכול ולהזין את הגוף באנרגיה. מהיציאה למסלול ועד הבייסקמפ לא אכלנו שום ארוחה רצינית באמצע היום ולא לקחנו איתנו ממתקים או חטיפי אנרגיה. 

הקמנו את האוהלים והתארגנו על ביגוד סופר-חם, שהתברר כמיותר שכן זכינו במזג אוויר נפלא וחמים בטרק (10 מעלות בלילה, אם אני לא טועה). המלצה: כדאי לברר, אם ניתן, תחזית מז``א ממש לפני שיוצאים כדי לדעת אם אפשר להפחית מהציוד (אבל אף פעם לא להשאר עם מעט מדי ציוד חם). זה פחות תקף כשיש פרדות, כמובן... 

התעוררנו בשלוש לפנות בוקר, ובניגוד לכל הגיון יצאנו רק בחמש (!). ההתארגנות היתה איטית, בערך בקצב של חניך סיירות בכיתה ו`. כשיצאנו סוף סוף, טיפסנו בקצב מצוין, לדעתי, אל דניס גולו (``אגם הים``) ובדרך פגשנו זוג ניו זילנדי חביב מהיום הקודם, שעקף אותנו במהירות האור. בדניס גולו המקסים השארנו את כל הציוד ולקחנו רק בקבוק מים, קצת אוכל וסווטשרט. המלצה בגדר חובה: צריך לקחת, למקרה שנתקעים בחשיכה וכד` פנס ובטריות ספייר, סטיקלייט, מספיק מזון לאנרגיה, בגד חם רציני, משרוקיות, גפרורים, עזרה ראשונה בסיסית וכל דבר נוסף שעולה על דעתכם למקרי חירום לא צפויים, כפי שקרו לנו. עדיף לסחוב יותר מאשר.. (תשלימו בעזרת הדמיון).

ירדנו מדניס גולו לפונד (``השלולית``) ושם פגשנו את הזוג הניו זילנדי שראה איך חלקינו יורדים באיטיות קיצונית את הירידה לפונד והמליצו לנו שהאיטיים ביותר לא יעלו לפסגה כדי לא לעכב את כולם ובכך ליצור מצב מסוכן של ירידה מאוחרת מדי מהפסגה. מצד שני, שני צעירים ישראלים שבדיוק ירדו מהפסגה אמרו לנו ש``גם בני 70 יכולים לעשות את זה``, אז עקב היותנו ישראלים - העדפנו להקשיב לדברי הפזיזות שלהם. 

כמה שטעינו. צריך היה להקשיב למטפסים מנוסים מאיתנו ולא להיפך ואף לגזור זמנים לאורך המסלול שלפני הקטע האחרון בטיפוס לפסגה. כלומר, לקבוע שעות גג לקטעים קצרים לפני הפסגה, כדי לברר סופית מי מסוגל לעמוד בקצב ומי יעכב את הקבוצה ויגרום לגלישה לשעות החשיכה. החוק הזה קיים במיוחד בגלל שהתחלנו לטפס לפסגה בערך ארבע שעות אחרי שעת הגג לפסגה. פסגת הקצ`קר מתכסה ברוב ימות השנה בערפל כבד החל משעה ארבע, כך ששעת הגג המומלצת להגעה לפסגה היא 12 בצהריים. אנחנו הגענו בשלוש. למזלנו מזה``א היה מעולה ולא היה ערפל בכלל. הנוף היה מדהים, אולי המדהים ביותר שראיתי בחיי. רק בשבילו שווה להגיע לפסגה (לא בערפל, כמובן).

טעות רביעית (לא שלנו, של התמונה): לפי תמונה שהדפסתי מהאינטרנט, סומן בטוש, על התמונה עצמה, השביל שבו כולם הולכים, ששירת אותנו בנאמנות, חוץ מהחלק האחרון: הוא משורטט על הסכין של הפסגה, כלומר (אם עומדים מול הפסגה ומסתכלים), משמאל לפסגה. אסור ללכת שם! במיוחד לא ברוחות חזקות כי הוא ממש חד ותלול. עדיף בהרבה ללכת מתחתיו ולהיצמד אליו מכיוון הדרדרת ממנה הגעתם, ומשם לעלות לפסגה עצמה, מבלי להסתבך במצבים מלחיצים על הסכין. רק להסתכל מהסכין למטה גרם לי לפיק ברכיים שיצר חולשה מטרידה ברגליי במשך זמן ממושך לאחר המקרה. 

בדרך למעלה, אחת מאיתנו שצפינו לה קשיים בעליה מראש, לא היתה מסוגלת להמשיך ולא עלתה את הקטע האחרון. אחד אחר הרגיש לא טוב והגיע לפסגה דקה לפני שהתחלנו לרדת ולבחורה נוספת התגלו פחדים די רציניים בגלל הירידה התלולה. הירידה היתה קלה לחלקנו ובלתי אפשרית לשאר. הבחורה שלא הצליחה לעלות לפסגה גילתה שיש לה פחד גבהים כבר בתחילת הירידה, ואנחנו תמכנו בה והובלנו אותה, כך שכולנו הורדנו את מהירות הירידה לרמה של צעד פה, צעד שם. כך התחלנו לגלות מדוע חשוב לוותר כשצריך. מי שלא יכול ומי שאין לו נסיון של כמה שנים בטיילות - שלא יעלה בשום פנים ואופן לפסגה! זה לא בטיחותי ולא הוגן כלפי עצמך וכלפי שאר חברי הקבוצה שלך.

טעות חמישית: טיילנו בקבוצה ענקית - 7 איש (אחד עשה בחוכמה והבין כבר בסוף היום הראשון שהוא לא יוכל להמשיך. הוא הרגיש לא טוב וירד בחזרה ליאיילאלאר). קבוצה גדולה מדי ובעלת חברים עם רמת טיילות שונה לא יכולה להתנהל ביעילות ומורידה מהכיף של הטיול; בקבוצה שלנו חלק הלכו לאט מאוד (כלומר, אלה בעלי הכושר הנמוך וחוסר ניסיון בטיולים ולא אלה שהיו חולים) וחלק הלכו מהר מאוד, כך שאצל כולם נוצר תסכול מסויים. אני ועוד בחורה אחת בכושר מצוין, התקדמנו לעבר המחנה כדי לארגן את האוהלים ולהכין אותם לשאר, שהיו הרבה יותר עייפים. אני עדיין לא יודעת אם היתה זו טעות שלא התקדמנו איתם, אבל בסופו של דבר - אנחנו הגענו בדמדומים למחנה והשאר נתקעו בחשיכה. 

ברגע שאני ואורנית הגענו למחנה, ביקשנו פנס מזוג צ`כי שישן ליד האגם כמונו, ואמרנו להם שחלק תקועים עדיין בדרך למחנה ושאנחנו הולכות להביא אותם. תמיד טוב שמישהו ידע שאתם מצויים במצב כזה ויזעיק עזרה אם יהיה צריך. מצויידות בפנסים ומים, חזרנו לכיוון הירידה מהפסגה והתחלנו לקרוא להם בקולי קולות (חבל שלא היו לנו משרוקיות, הא?). לאחר דקות ארוכות של מתח הם ענו לנו ונפגשנו. המצב היה בכי רע: הרוב היו מיובשים מאוד, כולם במצב תשישות וחלק בקושי הולכים. הגענו ביחד איתם לאוהלים ושם גיליתי שמרוב ההליכות הלוך-חזור שעברו עלי מהבוקר הייתי תשושה מאוד בעצמי. שוב פעם לא דאגנו לאכול הרבה, כך שכולנו היינו מרוקנים מאנרגיה.

התעוררנו בבוקר ביקיצה טבעית וגילינו שאחד מאיתנו מיובש מאוד - מקיא ולא יכול לעמוד על הרגליים. נשארנו באותו מקום עוד כמה שעות ואחרי שאחד מאיתנו, הפרמדיק, נתן לו כדורים והרבה מים החלטנו שלא להמשיך הלאה בטרק אלא לחזור לאולגונלאר ומשם להחליט על טרק חדש. ירדנו באותו יום לאולגונלאר, שם ישנו בפנסיון נחמד מאוד ולא יקר (8 לירות לאדם) ובבוקר יצאנו לטרק של הפאס לצפון הקצ`קר. הטרק הזה מומלץ ומהנה מאוד. לקח לנו 7 שעות בדיוק (הלכנו בקצב מהיר, שכרנו פרדות והלכנו אחרי החמרים כמו ילדים טובים). המלצה: ללכת אחרי החמרים מתחילת הטרק, אחרת עלולים לאבד אותם ולהתברבר בשטח עוד הרבה זמן אחריהם. הם לא מחכים לאף אחד אלא אם כן תיצמדו אליהם ותדרשו זאת מהם. 

ניתן להשיג (לא בטורקיה) מפה טופוגרפית או כללית של הקצ`קר כדי להיות בטוחים יותר במסלול. כמו כן, רצוי מאוד לא להסתמך על מה שאומרים לכם מטיילים אחרים כאילו הם דוברים דברי תורה ואמת. כל אחד מחזיק בהתרשמות אישית משלו ולא ממש אובייקטיבי כשזה נוגע לקצב הליכה, רמת קושי וכו`. צריך להיות תמיד זהירים וללמוד הרבה לפני שיוצאים לטרק, על המסלול ועל עצמך.

ותמיד, תמיד לשתות הרבה.

מקווה שלא תחזרו על הטעויות שאנחנו עשינו, בכל טרק שהוא ושתיהנו,

 נועה.

אנו בני 55, חששנו מלעשות טרק כמו הצעירים, אך בסופו של דבר הלכנו על זה והיה יותר מוצלח. נסענו כל המשפחה, 5 נפשות עם בנים מתבגרים. לקחנו מדריך את עדנאן ואת נדיר שהיו צוות אחראי מאוד ונותן תמורה ``לאגרה``. נחתנו בארזרום שם חיכו לנו עם מכונית ועשינו טיול של 10 ימים, מתוכם 4 ימי הליכה , שכללו 2 לילות לינת שטח באוהלים שנדיר סיפק לנו(טובים מאוד)ההליכה היתה לדניס גלו, ואח``כ מאונגולר ליוקרי קברון. 

לדעתי, מי שיכול ללכת, עדיף לעשות טריק אחרת מחמיצים את עיקר החוויה. זה הדבר ה``אמיתי`` שמבדיל בין הקצ'קר לבין אלפים רגילים מתוירים. שאר הימים היו יותר קלים נוסך ``טיול גיפים רגיל, אך ללא ספק יפה מאוד. לא לוותר על מקלות הליכה. בלעדיהם לא הייתי שורדת, לא את העליות הקשות ולא את הירידות. אנחנו טילנו באמצע אוגוסט ומלבד היום האחרון לא היתה אפילו טיפת גשם אחת. אך זה כנראה גם מזל. בעצם עשינו טיול של צעירים עם כסף של מבוגרים. שווה!!!

ללא מילים- התחבר ללינק הבא