”המסלול שלי בלאוס“
אני הייתי חודש בלאוס. נכנסתי דרך ויאנטיין, עיר הבירה. בעקרון אין שם מה לראות במיוחד, ורוב האנשים ממשיכים עוד באותו יום לואנג ויאנג (אחלה מקום). אני החלטתי להישאר לנוח יום אחד אחרי הנסיעה מתאילנד שלקחה 12 שעות.
מויאנטיין נסעתי ל-4000 האיים. זה בעצם שפך מאוד גדול של נהר המקונג שחוצה את לאוס לקמבודיה וזה יצר הרבה מאוד איים קטנים, כשבערך כל עץ שם נחשב לאי. הנסיעה לשם לקחה לי בערך 25 שעות, נורא מתיש, אבל חוצים את כל לאוס ופוגשים הרבה מאוד אנשים נחמדים וזה חוויה בפני עצמה. אם תהיו עם האנשים הנכונים זה יכול לעבור ממש בכיף.
בהתחלה מגיעים למאנג קונג שזה האי המרכזי אבל משעמם, עדיף לקחת סירה ולהגיע ל`דונדט` ושם הכיף האמיתי. המקום עצמו נחמד, בעקרון אין הרבה מה לעשות שם חוץ מלהסתלבט כל היום על הערסל... יש שם איזור יפה של מפלים וגם אפשרות לראות דולפינים. נשארתי שם שבוע ואז חזרתי את כל הדרך צפונה עד ואנג ויאנג. (אם תחליטו ללכת לאיים אני מציע להיכנס ללאוס מהמעבר גבול היותר דרומי ואז הנסיעה לשם תהיה הרבה יותר קצרה).
ואנג ויאנג אחלה מקום, מלא מלא תיירים ובעיקר ישראלים. אפשר לעשות מסלול אבובים נחמד, לשכור אופניים, אופנועים, ולטייל בסביבה ולראות מערות ומפלים.
יש שם אטרקצייה שלא הרבה יודעים עליה: כל ערב בסביבות 17:30-18:00 יש נחיל ענקי של עטלפים שיוצא מהמערה שלו בראש ההר ועף לקצה השני עד לנהר וזה מחזה מדהים. כדי לראות צריך לעבור את שלושת הגשרים הקטנים, לעבור את הכפר הקטן ולהסתכל קדימה.
כמובן שיש גם מלא מסעדות עם אוכל ממש טעים ושייקים אדירים בכלל, וכרגיל מלא שלטים בעברית ו`אחי, אחותי` בכל פינה.
משם המשכנו צפונה ללואנג פארבנג, זאת עיר די גדולה ויש 2 דברים לעשות, אפשר להגיע בפיק-אפ ל`מפל הגדול` ובדרך עוברים בשדות אורז יפים... והשני זאת מערה יפה כביכול - לא ללכת! כל מי שהיה התאכזב!
אחרי לואנג פארבנג המשכנו צפונה, למואנג קווה. הרבה אנשים מעדיפים לוותר על הנסיעות המעיקות ובמקום להמשיך צפונה הולכים לאיזה עיירה יפה בצפון מזרח (לא זוכר את השם) ומשם ללואנג נם-טה וחזרה לתאילנד. אבל אני המשכתי צפונה - הדרך למואנג קווה היא מתישה, אבל שוב, עם האנשים הנכונים זה עובר בסבבה. אין שם הרבה מה לעשות חוץ מלנוח, זה מקום יפה, ורק נחנו בו יומיים לפני שהמשכנו עוד צפונה... לקחנו סירה במעלה הנהר עד לפונגסאלי, יצאנו ממש מוקדם בבוקר והיה קר ונרטבים קצת אבל שוב - חוויה.
בעקרון זה לוקח 4-5 שעות להגיע, אבל באחת העצירות באיזה כפר על הגדה של הנהר, החלטנו לרדת ולבלות שם את הלילה, סתם ככה, וזה מה שעשינו, והיה ממש כיף, נראה לי שאנחנו היינו התיירים היחידים שירדו מהסירה ובאו לכפר, וכל הילדים שרק משחקים כל היום התייחסנו אלינו כמו חיזרים שהגיעו מהחלל, אבל לאט לאט נשבר ה`דיסטנס` והיה ממש כיף.
למחרת המשכנו עם הסירה עד לפונג-סאלי. שם אין הרבה מה לעשות, זה אמור להיות מקום יציאה לטרקים, אבל כשהגענו היה קר והרבה ערפל (כן כן בלאוס...), אז החלטנו לוותר ולרדת יותר דרומה ולטרק שם. אז פשוט לקחנו פיק-אפ לכיוון בונאו, ושם ירדנו, שמנו את התיקים באיזה גסט האוס והתחלנו לטרק בלי לדעת בדיוק לאן אנחנו הולכים, עברנו בשדות ובג`ונגל ממש יפה עד שהגענו לאיזה כפר נידח שאפילו בלאוס נראה לי שלא שמעו עליו, וגם שם התיחסנו אלינו כמו חיזרים והתארחנו אצל ראש הכפר והיה ממש נחמד. למחרת חזרנו חזרה לבונאו, המקום שממנו ירדנו מהפיק-אפ והמשכנו בנסיעה לכיוון אודומקסיי, שם נשארנו לילה, ובבוקר נסענו במיניבוס (חידוש) ללואנג נאנטאנג, שם בילינו עוד לילה, ונסענו שוב צפונה למואנג-סין, זה כפר שנמצא על הגבול מסין וגם מושפע מאוד מהתרבות הסינית. אפשר לטייל באזור שהוא מאוד יפה.
משם שוב חזרנו ללואנג נם-טה, ולמחרת בבוקר נסענו לכיוון הגבול עם תאילנד (הגבול הצפוני), הנסיעה לשם לקחה בערך 10 שעות בנסיעה מטלטלת וקופצנית. חשוב ללחוץ על הנהג שתגיעו למעבר גבול עד השעה 16:00 אם אני זוכר נכון, כי אחרת הוא נסגר וצריך לבלות עוד לילה.
כשמגיעים לתאילנד ממש מרגישים הבדל של שמים וארץ (אספלט לדוגמא).
בקיצור, בלאוס האווירה ממש נחמדה וקלה, אפשר בעקרון ללכת איפה שרוצים ולסטות מהדרכים ולטייל, ולפגוש אנשים (עם רמת הזהירות הדרושה), לא לפחד להיכנס להרפתקאות מוזרות ומשונות, כי הם אלה שזוכרים הכי הרבה. הבעיה היחידה בלאוס היא הנסיעות הארוכות והמתישות, בפיק-אפ ישן ודרכי עפר עם הרבה בורות, אבל פשוט לקחת הכל ברוח טובה, וליהנות כמה שיותר.
קרא עוד