”מסלול הצלילים: ללכת בתוך היער ולנגן“
בנסיעה ברחבי הארדנים בבלגיה, בלוקסמבורג ואולי גם בצרפת (שם לא הייתי), נוסעים הרבה בתוך יערות מרשימים. בלוקסמבורג חולפים בכבישים מיוערים גם בכל רחבי המדינה ולא רק באזור הארדנים. בדרך כלל, כתיירים, אנו נוסעים מאטרקציה לאטרקציה. למי שמעוניין לחוש את חווית היער קצת יותר מקרוב ואוהב טיולי הליכה ברגל, מומלץ להיכנס לאחת מלשכות התיירות ולקבל הצעות למסלולי הליכה יפים.
יש מסלול הליכה בארדנים בלוקסמבורג, אותו עשינו, ועליו אני יכולה לספר. במסלול הזה מקבלים בונוס בנוסף למסלול היפה ביער. מדובר על מסלול באורך שישה וחצי ק``מ, שיש בו תחנות לעצירה בדרך: ספסלים למנוחה, שולחנות פיקניק, כלי נגינה מוגדלים שונים ומשונים שניתן לפעול עליהם ולנגן בהם, פסלים שיש בהם פעמונים מדנדנים או סוג אחר של פעמוני רוח המתנועעים ומשמיעים צלילים.
המסלול מתחיל ומסתיים בכפר Hoscheid, שקל מאוד לאתר אותו. הוא יושב על כביש ראשי החוצה את הארדנים בלוקסמבורג מדרום (מ-Diekirch) לצפון. נקודת המוצא לטיול היא הכנסייה של הכפר. ליד הכנסייה יש רחבה ולוח מודעות גדול, עליו ניתן לראות גם פלקט המתאר את מסלול הצלילים. יש במקום גם לשכת תיירות ומולה, ברחוב - שלט לשירותים ציבוריים, שבו ניתן להתכונן למסלול :-). אין סימני נייר טואלט מאחורי שיחים ועצים לאורך המסלול, כפי שרואים בטיולים בארץ.
נכנסנו ללשכת התיירות לקבל תדריך למסלול. להלן התדריך שקיבלנו, למקרה שהלשכה תהיה סגורה כשתבואו למקום: יש באזור סימון למסלולי הליכה רבים. הסימן של מסלול הצלילים הוא מלבן כתום ובתוכו חץ לבן. מדובר בסימנים קטנים שמוצאים אותם על גבי גזעי העצים לאורך המסלול. יורדים בירידה היוצאת מהכפר (מהכנסייה לכוון השדות) והולכים על דרך רחבה ונוחה, עד שרואים את הסימן הראשון ויודעים שזו הכניסה למסלול. הסימן הראשון (וגם האחרון, כשחוזרים לכפר) טיפה שונים. גם הם קטנים, אבל עליהם מצוייר הלוגו של המסלול בצבע כתום ותחתיו רשומה המילה KLANG. אם תכנסו לאתר האינטרנט של המסלול, תוכלו לראות את הלוגו.
יוצאים לדרך ופוגשים את הפסל הראשון המקסים שבתמונה המצורפת. אחר כך יש קסילופון שנחמד לשבת לידו ולנגן עליו, ומעט אחריו מסתיים השטח הפתוח, מתחילים לרדת בירידה צרה ודי תלולה במעבה היער אל נחל, שנמצא במורד ההר למטה. בהמשך הולכים לאורך הנחל ולאחר כברת דרך - עולים בעליה. העליה בהחלט סימפטית יותר מהירידה (ומזל שכך, כי אם עושים את המסלול בכוון הפוך, זה יותר קשה, לדעתי). בסה``כ גם הירידה וגם העלייה אינם קטסטרופה. אנו משפחה שאינה מרבה לטייל ברגל והכושר שלנו בדרגת בינוני מינוס. בכל זאת צריך לזכור שמדובר בשישה וחצי ק``מ. חשוב מאוד לשים לב לסימנים הכתומים עם החץ הלבן, כי יש נקודות לאורך המסלול, שבהן דווקא השביל שנראה צדדי הוא הדרך הנכונה ולא השביל הרחב שנראה כדרך המלך.
לאורך המסלול יש הרבה שיחי פרי בצבעים אדום וסגול. לא אכלנו, כי הפרי נראה לנו לא ראוי למאכל. בסוף המסלול מצאנו קצת פטל ואותו אכלנו. סיפרה לי מישהי שהתנסתה במסלול בתחילת יולי, שהיו המון המון תותי יער לאורך כל המסלול והם זללו בשפע. חודשיים אחר כך (טיילנו בספטמבר) לא היה זכר לתותים. יש, כמובן, צמרות עצים גבוהות היוצרות צל על המסלול לאורך כל הדרך. רק ההתחלה והסיום הם בשטח פתוח. לקראת הסיום יש פסל אחד גבוה, העומד זקוף מול הנוף הפתוח. אהבתי אותו מאוד.
הבת שלי (בת פחות משבע) נהנתה מאוד לנגן על הפסלים, בעיקר הקסילופונים למינהם. יש גם כלי/פסל אחד בירידה, שבו מדברים אחד עם השני דרך פתחים של צינורות המגבירים את הכל. הבת שלי, שטיפה פחדה מהאפלה של היער, המציאה סיפור על דב שחור אפל, שנמצא בקצה היער. על הדב הזה ועל צפרדע ענקית שהצטרפה לסיפור התבדחנו בזמן ההליכה, ובפסל הצינורות המדובר, היא ניהלה שיחה עם אבא שלה אודות היצורים המבהילים. הבנות הגדולות (15), התנגדו בהתחלה להתנסות הזאת של מסלול ההליכה, אבל בתוך היער הן נראו שמחות למדי.
