מסלול בן שבוע-שבועיים בארוגם ביי

הכל קרה לפני חצי שנה, כשהחלטתי לנסוע לטיול של שלושה שבועות. המסע לסרי לנקה מתחיל דווקא בנגומבו, המקום בו נוחתים, אמרו לנו שאין מה לעשות בקולומבו הבירה אז נשארנו בנגומבו ללילה. המקום מקסים והים סוער. כולם קוראים לסרי לנקה ״הודו בוטיק״, כי היא מאוד מזכירה את הודו, האנשים, הטוקטוקים, הקארי, הג׳ונגלים שבדרך. אומרים שסרי לנקה היא הדמעה שהודו הזילה (יש למפה צורה של דמעה) אחרי שעברנו כמה מקומות לחפש להתאכסן (אגב, סרי לנקה לא כזה מקום זול לישון בו) מצאנו את הגסט האוס ״הפיל הכחול״, קיבל את פנינו בחור עם ציפורנים ארוכות, כששאלתי אותו למה הן כ״כ ארוכות הוא ענה לי שזה מה שהחברה שלו אוהבת (טוב..).המקומות לינה מאוד נקיים. 

כך מצאנו את עצמנו ביום מנוחה בנגומבו, נסענו לסיבוב בקולומבו עיר הבירה, שעה נסיעה, עיר ציורית עם המון מקדשים ואתרים היסטוריים, טיול בית ספר שכזה, ראינו שם שקיעה, אפילו חתונה. אצל הסרי לנקים חתונה נמשכת יומיים, יום חתונה, שהכלה לובשת בו לבן, יום אחריו היא לובשת אדום, יום צילומים וחגיגה. קנינו פירות וחזרנו לנגומבו. ביום השני הצפנו לדאמבולה, ארבע שעות מנגומבו, היה כיף להתרחק מהעיר כי לא לשמה התכנסנו, שם עלינו למקדש ( 500 מדרגות) ראינו מלא בודהה וירדנו, החוויה הייתה בעיקר בעלייה ובירידה, המוני קופים, קנינו מנגו בדרך, אבל מהר מאוד זה הגיע לידיים של הקוף. יש להם גם זיתים מוזרים, מתובלים בצ׳ילי וסוכר, לי אישית זה היה מגעיל. לאחר מכן הגענו לסיגירייה, כפר עוצר נשימה, באמצע הג׳ונגל, היה כיף לישון שם בלילה ולחוות רעשים של חיות ומים קרים במקלחת.

ביום השלישי, קמנו בשבע בבוקר כדי לעלות על סלע הסיגריה, 1200 מדרגות ונוף עוצר נשימה, לפני אלפיים שנה היו שם מלך ועבדים שלחמו בטרוריסטים ובנו אגמים עם תנינים כדי שהאויבים לא יוכלו להיכנס, בדרך יש כוורות של דבורים וצריך להיות בשקט כדי שלא יתעצבנו. יום רביעי- פינאוולה. בית יתומים לפילים, מקסים (חוץ מהקטע שהם קשורים), האכלנו אותם בפירות והיה מרגש לגעת בלשון של פיל, בשעה תשע יש האכלת חלב, תשע וחצי פירות ועשר מקלחת בנהר (הם מתים על זה) לאחר מכן נסענו לקנדי, עיר שוקקת נהרות ומקדשים, מדהימה ביופייה, שם ביקרנו במקדש השן, שם שוכנת השן של בודהה וצריך אישור מהבריטים כדי לראות אותה כי בזמנו הבריטים שלטו. יום חמישי - the end of the world מסלול מדהים שאסור לפספס, עשרה ק״מ של מפלים וג׳ונגל פראי, לא קשה בכלל (חוץ מכאבי השרירים שהגיעו אח״כ) כדי להגיע למקום הזה צריך לישון בנאורה אליה, 2000 מטר מעל הים, קר, אין מה לעשות שם אבל הנוף מדהים.

אחרי הצהריים הגענו לעיירה Bandarawela, הבית של הנהג שלנו אמילה נמצא שם, זה היה הביקור הכי סוחף ומרגש שיכולנו לבקש. הגענו, עשינו סיבוב בטוקטוק, טיילנו בכפר שליד, חזרנו ובישלנו אורז עם קארי.האירוח של משפחת מאנוז׳ היה מדהים.הם לא ינוחו ולא יירגעו עד שלא תאכלי, תשתי ותשבעי. בלילה ישבנו סביב השולחן, צחקנו ושרנו שירים עד מאוחר.בבוקר אכלנו ארוחת בוקר ונפרדנו מהם לשלום, היה מרגש מאוד ואמילה ליטף לאמו את כפות הרגליים ונישק אותן לשלום, התרגשתי מאוד.הבית שלו מדהים וחמים, מתקלחים עם מים קרים ומכבסים בידיים, אבל הבית בכל זאת נראה מודרני מאוד, בודהה כמובן מככב שם, בודהה היה אדם שאף אחד לא ראה מעולם ולאט לאט עם השנים הבודהיסטים ציירו קווים לדמותו.היה לו משפט אחד בלבד שבו הם דבקים ״מה שתעשה, הכל חוזר אליך חזרה. תעשה טוב יהיה לך טוב ולהיפך״.

היום השישי- Arugam bay- ארוגם ביי הוא מקום שבו הכל קורה, הדייגים יוצאים לדוג כל בוקר וערב, הם לא יושבים עם חכה כמו שאנחנו מכירים אלא נתלים על מוט ארוך במים, מקבעים אותו ומחכים לדג שמן, החופים פה פראיים, פעם החוף פתוח, פעם בסופו של ג׳ונגל, ב-Pinuts farm אפילו אפשר לראות ספארי בדרך, קופים, פילים, באפלו, טווסים, נשרים ועוד כל מיני חיות מקומיות. האוכל פה מערבי אבל גם מקומי, יש רוטי והארפרס, סוגי בצק עם מילויים שונים, טעים אש. המקומיים קצת מציקים אבל מסתדרים עם זה, יש פה גם את נציגנו היקרים ב״חומוס גסט האוס״, קבלת שבת עם קידוש וחלות טריות, כל הישראלים בארוגם ביי יודעים שבשישי בערב כולם סביב השולחן. המקום הזה ממכר, תכננו להיות שם יומיים ונשארנו עשרה. הלו״ז היומי: קמים, ארוחת בוקר, ים, ארוחת צהריים, מנוחה, ים, שקיעה, לפעמים מסיבה בערב ולפעמים סתם יושבים בגסט האוס עד השעות הקטנות. הכרנו שם אנשים מקסימים, לפני צבא, אחרי צבא, בין התלבטויות, בין עבודות, ולבסוף מצאנו את חבורתנו הקטנטנה שעשתה הרבה רעש גם בלי הרבה אנשים...

סרי לנקה בהחלט מקום מכשף, ממסטל, מטריף ולא אשכח אותה בחיים. וכן, ברור שאחזור. המייל של אמילה (הנהג המהמם) [email protected]