מסלול עד שבוע ברישיקש

את המידע הראשוני קיבלתי בעזרת ישראלית אדירה שכתבה המלצה כאן באתר בלמטייל בשנת 2008, זה הקישור »
 אז הקרדיט קודם כל לה וזהו עכשיו סיפור דרך:

1. יום ראשון – הגעה לסארי ושינה ב-Deoria Tal. יוצאים מתחנת האוטובוס ברישיקש ב-4 ,5 או 7 בבוקר לכיוון Rudraprayag (מחיר 200 רופי והנסיעה 6 שעות). מעיר זו לוקחים מונית שירות (Sharing) לעיר Ukhimath (מחיר 80 רופי) ומשם עוד Sharing לכפר בשם סארי (100 רופי). מסארי עולים 2.5 קילומטר בהר לאגם Deoria Tal. אפשר לישון שם באוהל או בחדר.
 לינה:
 - אין הוזלה יותר מדי במה שקשור לקמפינג. ניתן להשכיר שם אוהלים ואנחנו שילמנו 500 רופי לאוהל שכולל שק"ש, מזרון לשק"ש, כיסוי גשם לאוהל (ציוד טוב ממש קיבלנו). אנחנו השכרנו את הציוד מהסוכנות של נגי וראקש הבן שלו (סים הודי - 9411534715). אהבנו את הציוד והשירות, פחות אהבנו את היחס והחמדנות שלהם, אבל ללכת איתם זה ללכת על בטוח.

פרט חשוב: צריך לשלם 600 לאדם לכניסה לשמורה ל-5 ימים. קחו בחשבון.

2. יום שני (Deoria Tal-chopta) – הליכה רגלית. מתחילים יציאה מהאגם כמה שיותר מוקדם לכיוון צופטה (14 ק”מ הליכה). אל תתמהמו עם הזמן, כדאי שתגיעו מוקדם. הליכה של כ-7 שעות בממוצע.
 הערות חשובות לניווט בטרק:
 - רוב השבילים בנויים מאבנים או שיש אבנים בצדדים שמפלסים את הדרך, להיות מודעים לכך וכך תוכלו לזהות את השבילים בהמשך הדרך.

- תמיד יש שם את מי לשאול אם מתבלבלים ותמיד תצאו אחרי שקיבלתם הדרכה קלה ממישהו בסביבה.
 לינה: ניתן להשכיר שם אוהל / חדר. מחירים כמו באגם בלילה הראשון.

3. יום שלישי – עולים ל-Chandrasilla - Tungnath לראות את הזריחה (יציאה ב-3 בבוקר). מדובר במקדש יפה על הר (מרחק 3.5 ק"מ מצופטה, גובה 3,600 מטר) ומשם ממשיכים לעלות לפסגה שזה עוד קילומטר הליכה (4,000 גובה). רואים שם את הזריחה ובמזג אוויר טוב תראו את כל רכס ההימלאיה גם שגובל בטיבט וגם שגובל בנפאל.
 משם חוזרים לצופטה וחזרה לרישיקש: Chopta- Ukhimath- Rudraprayag- Rishikesh
 בשעות הצהריים והלאה אין אוטובוסים כך שעושים זאת ב-sharing:
 Chopta-ukhimath לאדם 100 רופי.
 Ukhimath-rudraprayag 80 רופי לאדם.
 Rudrapryag- Rishikesh רופי 350 לאדם / 2500 לרכב ואז אם אתם עשרה יצא יותר זול.

סה"כ הוצאות על לינה + תחבורה בטיול לזוג (שני אנשים): 2,780. 1,390 לאדם.
 בנוסף כניסה לשמורה - כל אדם 600 רופי

נ"ב:
 - במהלך הנסיעות שלכם, ינסו לעבוד עליכם ולהגיד לכם שאין Sharing וזה לא אפשרי רק כדי למכור לכם מונית. ישקרו לכם גם ב-Sharing עצמו שזה לא נוסע למקום שרציתם ושאתם צריכים לקחת מונית. זה קרה לנו כל פעם! תצברו כוחות, תהיו אסרטיביים ואל תתנו להם לרמות אתכם, בסוף יצוץ ההודי הטוב שיעזור.
 - אם אתם מוצאים רכב שיקח אתכם מרישיקש ויחזיר + סידור לינה בסביבות 2,500 רופי זה משתלם, כי זה טיפה יותר יקר מעצמאית, אבל נוח בהרבה ושווה את זה (ישראלים שם עשו זאת). אבל כמובן שכל הנסיעות והטירוק עצמאית זו חוויה מצחיקה כיפית ומאתגרת ואני ממליץ.
 - כל מה שכתבתי זה עדכון + שינויים ממה שכתוב בקישור שהעליתי. מצורף שם עוד טרק שלא עשיתי, תקראו ואולי תהנו מעוד משהו פחות מוכר.

הגעתי לג'ושימאט אחרי שחזרתי מעמק הפרחים והם-קונד. אבל אפשר גם להגיע ישירות מרישיקש.

את הטרק תיאמתי בספונטניות עם בחור בשם דניש, מדריך טיולים מג'ושימאט. הוא מקסים, ויודע אנגלית טוב. הוא סידר שאחיו הקטן, ראמש, יתלווה אלי למסלול הזה. זה הטלפון של ראמש – 9927803810. בכל אופן, גם אם לא מסתדר לכם בטלפון הזה, אתם יכולים להיכנס לסוכנות טיולים בג'ושימאט ומשם לארגן את הטרק הזה. פשוט ככה זה יצא יותר זול בהרבה.

הטרק נקרא ספטקונד – בתירגום “שבעת האגמים”. המסלול יפהפה לאורך כל הדרך. האגמים בסוף מדהימים, ומה שעשה לי את זה במיוחד היה זה שזה מסלול לא מוכר בכלל שגיליתי אותו בעצמי, ושהבטחתי לעצמי שאני אעביר הלאה את הבשורה, שעוד אנשים יוכלו ליהנות.

ראמש המדריך אירגן לי אוכל ושק שינה לדרך. זה היה המסלול היחיד בהודו שעשיתי באופן הזה. וזה היה רק כי הבנתי שאפשר לעשות אותו רק ככה, הייתי חייב את ההיכרות שלו עם המסלול, בגלל שאף אחד לא מכיר אותו.

יום 1: מגיעים בג'יפ לג'הינג'י (Jhinji). אני ישנתי שם בהום-סטיי (לדעתי היחיד), אצל משפחה מקסימה. האבא הוא המורה של הכפר. המורה עשה לי סיור בבית ספר שבו הוא מלמד.

יום 2: מסלול בעלייה מג'הינג'י למה שהמקומיים קוראים לו “המערה” – זה בקתה שמוצמדת לסלע ענק, שלנים בה חקלאים מהכפר כשהם באים לעבוד באדמה באיזור.

יום 3: עלייה מ”המערה” אל האגמים. האגמים נמצאים מתחת לפסגות מושלגות, אחד ליד השני. משם חזרה למטה אל המערה. אותי תפס גשם כל היום הזה, ובגדול סיימתי אותו סחוט וקפוא מקור. אבל היה שווה את זה.

יום 4: ירידה חזרה לג'הינג'י.

יום 5: יציאה מהכפר חזרה לציביליזציה. אני משם המשכתי חזרה לרישיקש.

בביקור האחרון שלי בהודו, הופתעתי לגלות שיש אחלה טרקים באיזור העיר רישיקש. חוץ מהטרקים הידועים של עמק הפרחים והגנגוטרי (שהיו סגורים בתקופה שהייתי), יש טרק שנקרא צ'ופטה טרק. מדובר בטרק של ארבעה ימים מהיפים שעשיתי, בדרגת קושי בינונית.

יצאנו לטרק דרך סוכנות נסיעות הממוקמת בסוויט קוטג' (מעל רישיקש) והיה לנו מדריך מדהים בשם דייב. לטרק יצאנו שמונה חבר'ה – ככל שיש יותר אנשים, כך זה מוזיל עלויות פר בן אדם. שילמנו כל אחד 6,000 רופי שזה כולל הכל (אוכל - שלוש ארוחות ושתייה חמה כל הזמן, לינה, נסיעות ומדריך מדהים).

ביום הראשון נוסעים שבע שעות ולנים בחדרים.

ביום השני הולכים כ-14 ק”מ עם עליות וירידות אבל הנופים עוצרי נשימה.

ביום השלישי הולכים כ-10 ק”מ.

ביום הרביעי חוזרים חזרה בנסיעה של 7 שעות.

את כל הנסיעות עושים בג'יפ עם נהג אחראי והמדריך שתמיד אתכם. הטרק היה מאוד מהנה ולא קשה במיוחד ומאוד מומלץ לעשות אותו בעונה שיחסית מאוד ארוכה בשביל הטרק הזה ממרץ עד נובמבר.

אפשר ליצור קשר ישיר עם המדריך דייב והוא יארגן את הכל (יש לו פייסבוק – https://www.facebook.com/dev.bajwal.1).

התחלנו את מסענו מרישיקש. נסענו באוטובוס לעיר בשם אוטרקשי (7 שעות), מומלץ לצאת מוקדם ולא להיתקע בעיר זאת (עיר הודית מגעילה). שם צריך ללכת להוציא פרמיט לטרק. מאוטרקשי נסענו במונית לעיר גנגוטרי, ישנו במלון ממשלתי ולמחרת בבוקר יצאנו לטרק. בכניסה לשמורת הטבע יש לשלם עבור פרמיט.

היום הראשון הלכנו 14 ק``מ עד בוג`באסה (3800 מ`). שתי אפשרויות לינה: אשראם מעט מפוקפק ומלוכלך או גסט האוס ממשלתי בו ניתן למצוא חדרים מעטים ללינה משותפת (דורמטורי) או אוהל גדול גם כן ללינה משותפת (250 רופי למיטה). במקום פועלת מסעדה עם אוכל הודי בסיסי, רוב מה שבתפריט לא קיים.

למחרת בבוקר הלכנו 4 ק``מ עד גאמוק (3950 מ`), שם ניתן לראות את הקרחון הקדוש הנמס לנהר הגנגס. מכאן ניתן להמשיך לעלות עד טאפואן, השביל משובש וקשה. אנחנו ירדנו חזרה את כל הדרך עד גאנגוטרי, סה``כ 22 ק``מ. ניתן לפצל את היום השני לשניים ולרדת חזרה רק עד בוג`באסה ללילה נוסף ולמחרת לסיים. מלבד בוג`באסה אין כפרים בדרך, לכן מומלץ להצטייד עם אוכל, מים ונישנושים ליום הראשון. אנחנו יצאנו ללא מדריך או פורטר והיה לנו מעט קשה.

להלן תאור הטרק מגנגוטרי לטאפובן וכמה טיפים לשדרוג החוויה:

היום הראשון הוא דרך הצליינים ההודים ועיקרו עלייה מגנגוטרי לקרחון גומוק (Gomukh) שהוא-הוא אחד ממקורות הגנגס. הדרך מדהימה - נוף אלפיני משגע כאשר מלפנים ניבטות להן הפסגות המושלגות של שיוולינג ובהגירטי. הדרך מאוד ברורה ודי קלה אלא אם אתם צליינים הודים, מה שאומר שאתם עושים את הדרך הזו עם נשיכם, טפיכם ואמא שלכם וכולכם בכפכפים. היום מסתיים בבוג`בסה (3700 מ`) לאחר 14 ק``מ ו-5 עד 8 שעות הליכה (תלוי בכושר שלכם ובנטייה שלכם לעצור כדי לאכול צ`ופרים).

בוג`בסה היא סוג של Base camp פשוט עם מסעדה אחת ומספר מצומצם של אפשרויות לינה. אנחנו ישנו באשראם שנקרא Lil baba ashram והיה מצויין - Dorms (חדרים נפרדים להודים ולזרים) ושלוש ארוחות ביום (לא שאי פעם היינו בצהריים באשראם כדי ליהנות מארוחת הצהריים) עבור 200 רופי, אנשים נחמדים בצורה קיצונית, אוכל נהדר ושמיכות חמות. מה עוד אפשר לבקש?

אם יש לכם אוהל משלכם אתם יכולים כבר ביום הראשון להמשיך לגומוק (עוד 4 ק``מ ושעה שעתיים הליכה) ולנטוע את אוהלכם באזור המישורי לפני הקרחון.

היום השני הוא ה-יום. מתחילים בהליכה קלה מבוג`בסה לקרחון. בדרך עוברים מישור קטן ששם מוצבים האוהלים של כל אלה שקפאו בחוץ בלילה. לאחר עוד 10 דקות מגיעים לקרחון מדהים, אם כי קצת מלוכלך, שממנו נובע (חלק מ)הגנגס.

מכאן מתחיל החלק האתגרי והוא טיפוס על הקרחון ולאחריו על טאפובן. מילת אזהרה – השביל שעל הקרחון אינו ברור ואינו מסומן טוב. אם יש הרבה מטיילים פשוט תעקבו אחרי אחת הקבוצות. אם אין, טוב תעשו אם תשכרו מדריך בבוג`בסה. זה לא לעניין להיתקע בחושך על הקרחון. אנחנו עקבנו אחרי קבוצה של צרפתים עם מדריך טמבל שתעה בדרך והכריח אותנו `לתפור` חצי שעה יותר מדי (מה שמראה שגם עם מדריך שום דבר לא בטוח).

העלייה לטאפובן איטית וקשה, בטח בהתחשב בתנאי הגובה והאוויר הדליל (4700 מ`). סך כל המרחק מהקרחון הוא 4 ק``מ אבל הקילומטרים הספורים האלה לוקחים שעתיים ומעלה. בכל אופן הנוף למעלה שווה כל מאמץ – הפסגות של שיוולינג ובהגירטי מופיעות במלוא הדרן (6000+ מ`). בנוסף יש על הפסגה מישור גדול ששם יש כמה באבות מדהימים והזויים שמבלים את ימיהם על הפסגה הקרה.

הירידה פחות קשה ממה שניתן היה לחשוב אבל עוד לפני שהגענו חזרה לקרחון התחיל לרדת עלינו שלג. זו למעשה אזהרה נוספת – מזג האוויר בהימלאיה משתנה בדקות. בשלושת הימים שהיינו שם מזג האוויר מהבוקר עד הצהריים היה מושלם, ללא ענן אחד בשמיים, ומאחת בצהריים התקדר במהירות עד לכדי שלג בבוג`בסה ומעלה. זה לא אומר שזה תמיד עומד בלוח הזמנים הזה אבל זה כן תמיד פתאומי ומשתנה.

טיפ קטן – בדרך חזרה השמש מאירה את הקרחון מלמעלה (ולא מאחוריו כפי שקורה בבוקר) והוא נראה הרבה יותר יפה. ממש ניתן לראות את כל המים הכחולים הקדמונים מסתתרים בתוכו ומחכים להצטרף לגנגס.

לאחר הירידה נשארנו לילה נוסף בבוג`בסה ובבוקר למחרת ירדנו חזרה לגנגוטרי. כיוון שזה ירידה אז הכל הולך מהר וחלק יותר ועד הצהריים כבר היינו בגנגוטרי. כאן מגיע אולי הטיפ החשוב ביותר בכל הסיפור – במקום ``להתאושש`` מהטרק בגנגוטרי מומלץ ביותר לנסוע לגנגנני (Ganga-nani). זה מקום קטן על הדרך בין גנגוטרי לאוטרקשי (שעתיים נסיעה מכל צד) עם המעיינות החמים הכי מדהימים שניתן לחלום עליהם. השוס הכי גדול הוא המקלחות הפתוחות בהן אתה מתענג על המים החמים בעודך שוזף עינך בהרים מסביב. אין יותר טוב מזה!

כל שנשאר הוא ליהנות!

זה עתה חזרתי מהטרק מגנגוטרי לטפובן (Tapovan) והיה ג-ד-ו-ל! המעט שאני יכול לעשות זה לעזור לכם לעשות את אותו דבר (למרות שאם לא תמהרו תצטרכו לחכות עד שנה הבאה כי העונה אוטוטו נגמרת).

יצאנו מרישיקש באוטובוס של 6:00 בבוקר מ-Yatra Station. לפעמים יש אוטובוס ישיר לגנגוטרי ולפעמים הוא מגיע רק עד אוטרקשי (uttarkashi). אפשר מאוטרקשי להמשיך מיד לגנגוטרי (אוטובוס אחרון ב-14:00) ואפשר (ואף מומלץ לנוכח העובדה שגם עד לכאן זה 8 שעות נסיעה ב-Local bus) להישאר באוטרקשי שהיא עיר הודית נחמדה עם שוק טוב. עוד סיבה טובה לחתוך את הנסיעה באוטרקשי היא לסדר את האישור לטרק.

מה זה האישור הזה? החל מסוף 2007, ``רשות הגנגס`` (או איך שלא קוראים לזה) החלה להגביל את הנכנסים לשמורת גנגוטרי ל-150 מבקרים ביום. פורמלית האישורים ניתנים באוטרקשי למרות שאפשר (בקושי מסויים שאתאר בהמשך) להשיג אותם ישירות בגנגוטרי. כפי שאמרתי, אם שוברים את הנסיעה באוטרקשי זו הזדמנות טובה להשיג את האישור ולחסוך לעצמכם שעות שינה ואי-וודאות לימים הבאים.

אנחנו המשכנו ישירות מאוטרקשי לגנגוטרי (מבלי להשיג את האישור) – נסיעה מעיקה (עם נוף מדהים לפרקים) שנכנסה לתוך החושך ועל כן התארכה לכדי 6 שעות. באור יום זה צריך לקחת 4 שעות. הגענו לגנגוטרי ב-20:00 ומיד מצאנו גסט האוס (150 רופי ללילה לחדר זוגי. 25 רופי לכל דלי מים חמים).

עם הצעד הראשון שלכם בגנגוטרי יתנפלו עליכם אנשים ``טובי לב`` שיציעו לכם לארגן את האישור לטרק. במידה ודאגתם לאישור מבעוד מועד באוטרקשי – התעלמו מהם. במידה ולא דאגתם לאישור – בכל זאת התעלמו מהם. אין להם שום ערך מוסף, אסביר בהמשך.

אז איך להשיג את האישור? קמים בשש בבוקר והולכים ישר ל-Forest office. איפה הוא? לכו ברחוב הראשי (יש רק אחד) כאשר גבכם לתחנת האוטובוס והמשיכו במעלה הרחוב עד שתראו מדרגות אדומות לשמאלכם. עלו במדרגות עד שתראו בית צהוב. כמובן שאין שביל אל הבית אלא רק גדר שחוסמת את הגישה אליו. לא נורא, אנחנו ישראלים – דלגו בקלילות מעל הגדר וגשו אל הפקיד שנמצא בפנים. יתכן והפקיד ימצא עדיין בשלבי יקיצה מוקדמים, אין דבר, הסבירו לו בנועם (ובאסרטיביות) שאתם מחכים בחוץ. לכשיצא הסבירו לו את החשיבות של קבלת האישור להשכנת שלום עולמי.

אנחנו התבקשנו להשאיר בידיו רשימה של שמותינו, מספרי הדרכונים ומספרי הוויזות ולחזור בשמונה. כאשר חזרנו ברבע לשמונה הוא נתן בידינו ``אישור לקבלת אישור`` (אגב, להפתעתנו הפרוצדורה הזו לא הייתה כרוכה במתן תשלום כלשהו). את האישור עצמו מקבלים בכניסה לשמורה ששם כבר יש לשלם (150 רופי לכל לילה בשמורה).

מילה על גנגוטרי - גנגוטרי היא עיירה נחמדה למרגלות ההימלאיה (גובה 3000 מטר) שמשמשת נקודת מוצא למסלולים שנכנסים לשמורה. יש שם מספר גסט האוסים ומסעדות וכן הרבה חנויות להצטיידות. מומלץ – לקנות דברים מחממים: כפפות, פליזים, כל דבר. למעלה קררררררר. בנוסף, בקצה גנגוטרי יש מקדש יפה לשיווה.

המשכתי את הטיול שלי מדלהי, לקחתי רכבת במוצ``ש שיוצאת בסביבות 22:00 עלות 546 רופי סוג קרון 2A קרון עם מיטה וממוזג, ככלל, לא להתפשר ולקחת את הקרונות הטובים. הנסיעה אורכת 7 שעות להרידוואר, ומהרידוואר לרישיקש לוקחים מונית עלות 500-600 רופי כדאי להתחלק עם 3 נוסעים נוספים ואז זה מוזיל את העלות לכל אחד. אם אתם מגיעים בעונת המונסונים כדאי שתצטיידו במטריה ומעיל גשם. מדובר לפעמים בגשמים חזקים וכן נעליים גבוהות אטומות. 

לנתי במלון Tapovan בכפר לקסמן ג`ולה. מלון טוב, לא כולל ארוחת בוקר 900 רופי המלון צופה לכיוון הגנגס וההרים שקט ונעים מאוד. שרות ברמה ואיכותי. באופן עקרוני רישיקש -העיר הגדולה מכילה מאות אלפי תושבים אך העיר עצמה לא מעניינת עיקר העניין מתרכז סביב הכפרים לקסמן ג`ולה ורם גו`לה הסמוכים לגנגס . כאשר ליד כל כפר יש גשר המחבר בין שני קצוות הכפר. לקסמן ג`ולה במערב ורם ג`ולה במזרח. ניתן להגיע מלקסמן גולה לרם גולה משני הגדות של הגנגס. צד אחד של העיר דרך הכביש לוקחים ריקשה 5 דקות נסיעה או דרך הגנגס חוצים את גשר לקסמן ג`ולה ופונים מזרחה מרחק הליכה 45 דקות. רישיקש עיר קדושה וכדאי לקרוא במדריכים השונים על העיר ועל הגשרים. הכפרים מלאים אשרמים ובתים מיוחדים שהיו אשרמים והוסבו לבתי מגורים. יש תנועה מתמדת של תיירים והרבה הודים ע``מ לטבול בגנגס או ללכת לאחד האשרמים הרבים הפזורים בכפרים. אין ספק, רישיקש מעניינת ומסקרנת צריך שלושה ארבע ימים כדי לחוש אותה. אם יש לכם זמן הייתי ממליץ לתפוס שלווה בכפרים למשך שבוע לפחות. הנוף והאווירה מאוד מיוחדים הערפילים מעל הגנגס הגנגס עצמו הגשרים והשרמים הרבים. וכן ההודים מכל הרמות והסגנונות הרבים הבאים למקום הקדוש. לגבי מגורים תוכלו למצא מלונות וגסהאוסים זולים יותר צמוד או קרוב יותר לגנגס כמו גסטהאוס ``סוריה``- עלות 400-500 רופי. רישיקש יפה מסקרנת ושונה יש במקום אווירה רוחנית וכו....ברישיקש יש חנויות טובות לקניית מזכרות וכלי קודש הודים שונים הרבה מוזיקה רוחנית.

מסלול ומקומות טיול: ביום הראשון לקחתי ריקשה לרם גו`לה והלכתי לשני אשרמים מומלצים או מיוחדים פאריארת ניקטאן אשרם עתיק מאוד. של קרישנה על הקירות יש פסלים עתיקים מאוד ובתוך האשרם של את האל קרישנה וקלטת מתנגנת של הרי קרישנה הרי הרי ללא הפסקה. בדרך לאשרם נוסף Triveni Ghat עברתי דרך החנויות והרחובות של ה הכפר(רם ג`ולה), יש שם חנויות מעניינות מאוד ואווירה מיוחדת. ה- Triveni Ghat שוכן ממש לגדות הגנגס באשרם יש בריכת דגים . (מומלץ לקרא במדריכים על המקום). יש מקום לצילומים רבים על גדות הגנגס והאשרם הזה. 

משם לקחתי ריקשה 5 דקות נסיעה לגשר רם ג`ולה. חוצים אותו ופונים ימינה (מזרח) לכיוון האשרם Parmarth Niktan. יש פסל גדול של שיווה על הגנגס עצמו סמוך אליו בשעת השקיעה יש את טקס הפוג`ה ארטי (ארטי-טקס קדוש) .הטקס מעניין וצבעוני באים אליו אלפי מאמינים ונזירים אשר שרים ומבצעים את הטקס ומשיטים את הפרחים והאש בגנגס. מתפללים לשיווה ולגנגס. לא כדאי להפסיד את הטקס, ממש מיוחד. בלילה לא מומלץ לחזור דרך הכפר רם ג`ולה לגשר רם גולה גם בגלל המרחק וגם בגלל שממש לא נעים ללכת בחושך ובג`ונגל וגם מסוכן יש הרבה קופים וטיפוסים מוזרים. אלא אם כן אתם לנים בצד הזה של הלקסמן גולה תנסו לתפוס איזה קטנוע או ללכת עד הכביש ולתפוס מונית או ג`יפ עד ללקסמן. כדאי לחצות את הגשר בחזרה ומשם לקחת ריקשה מהצד השני ללקסמן גולה. 

ככלל, לא כדאי להסתובב בלילה בכפרים ובטח לא לבד. אין תאורה אין פעילות זה לא דיזנגוף. מומלץ להצטייד בדוחה יתושים, בכל אופן נמצאים לגדות הגנגס ויש ברחשים שונים. ביום השני הלכתי ידרתי דרך הכפר (לקסמן) לגשר .בקצה הגשר ישנם שני אשרמים גדולים ניתן להכנס אליהם ולטפס ולהתפלל, הם גבוהים שבע או 8 קומות עם נוף יפה לגנגס ואווירה מאוד מיוחדת מומלץ לא לפספס את החוויה . ומשם הולכים דרך הכפר לקסמן לאורך הגנגס בקצב שלכם (ורואים וחווים את הכפרים עד רם ג`ולה.

טרק גאנגוטרי הוא טרק בן כ- 3 ימים ומרהיב ביופיו. ההליכה אינה קלה אך משתלמת. המסלול מביל אל קרחון ``פי הפרה`` שממנו יוצא בשצף קצף נהר בגאנגס הקדוש. בדרך נתן לראות עולים לרגל, מקדשים קטנים ונופים עוצרי נשימה. המסלול מסתיים במישור קטן בגובה 4400 מטר שבו אפשר לראות 360 מעלות של פסגות מושלגות- חוויה לכל החיים.

הגעה: רישיקש היא בסיס טבעי ליציאה לטרק זה. יש אוטובוסים שעוזבים ב-6 בבוקר מתחנת האוטובוס ``יאטרה`` ברישיקש כל יום ומגיעים לגאנגוטרי. האוטובוסים הם ``חצי דלוקס`` ז``א מיניבוס עם שני כסאות בכל צד. ממולץ להגיע לתחנת יאטרה ב5:20 בבוקר (כן, אני שפוי) כי לא ניתן להזמין מקום מראש וממש לא מומלץ לעשות נסיעה כזו במושבים האחוריים של האוטובוס כי הקפיצות עושות בחילה נוראית!!! (כמה שהמושב יותר בקידמת האוטובוס כך יותר טוב). אזהרה: סוכניות הנסיעות ברישיקש לא מנדבת מידע על האוטובוס הזה ומנסות לשדל לשכור טקסי. הנסיעה אינה קלה ועורכת 10-14 שעות, תלוי במצב הכביש.

עונה לטרק: אני לא יודע באופן מוחלט אבל לדעתי הזמן הטוב ביותר הוא כמו העונות בנפאל- אפריל-יוני + ספטמבר - נובמבר. יכול מאוד להיות שאפשר לטרק באיזור זה גם בקיץ. יש לשאול בסוכניות נסיעות מהוא מזג האויר באיזור, כי טרק נהרס בקלות בתנאי ערפל או גשם.

ציוד: כאמור, ההליכה אינה קלה ויש צורך בנעלי הליכה טובות. חובה להביא בגדים חמים כי ממש קר בגובה, כמו כן פנס. סק``ש אינו חובה ואפשר לעשות את כל הטרק ללא סק``ש, אך אין זה מזיק להביא בכל זאת. יש אוכל בבתי תה לאורך כל הדרך. כדורי כלור לחיטוי מים יחסכו לכם כסף כי מים מינראלים בטרק יקרים.

המסלול: אחרי יום נסיעה מתיש מרישיקש מגיעים לכפר בשם גאנגוטרי. בכפר יש מספר גדול של גסט האוסים ברמה טובה. למחרת בבוקר ממולץ לצאת מוקדם כי יום הליכה קשה מצפה. השביל מתחיל במקדש לאלה גאנגה - רוב העולים לרגל מסתפקים בביקור במקדש הזה בלבד. מסלול הליכה ברור מאוד מוביל במקביל לנהר הגאנגס אל כפר קטן כ4 קילומטר ליפני הקרחון ``פי הפרה``. ההליכה לכפר הזה נמשכת כ6-8 שעות , תלוי בכושר וזהו יום ההליכה הראשון. המרחק 14 קילומטר והפרש הגבהים: 3040 בגאנגוטרי וכ 3800 בכפר.

בדרך אפשר להשכיר סוס ולעלות בקלות. אזהרה: אם החלטתם לשכור סוס לשני אנשים סכמו מראש עם הסיס שקצב הטיפוס הוא בקצב של הליכה. הסיסים מנסים להספיק לעלות לכפר ולרדת עוד באותו יום ולכן לא תמיד יובילו את הסוס בקצב שמתאים לכול הולך רגל!

ניתן להשכיר גם פורטר או\ו מדריך במחירים סבירים. מחיר כניסה לטרק: 100 רופי לאדם ו100 רופי למצלמה.

יש בתי תה לאורך הדרך שאפשר לאכול בהם וליקנות מים - המחירים עולים עם הגובה...

בכפרפרון הקטנטון יש מספר אפשרויות לישון:

1. בבתי התה במחיר סימלי.

2. באשרם ובו חדרים עם מזרונים על הרצפה (חוויה בפני עצמה) במחיר 111 רופי לאדם כולל ארוחת בוקר וערב. האוכל הוא טאלי בסיסי מאוד. אין מים חמים.

3. לילה בחדר משותף גדול ב150 רופי לאדם. המחיר אינו כולל אוכל. ודלי מים חמים עולה בסביבות 20 רופי.

יום ההליכה השני מטריף ביופיו!!! כשעה וחצי של הליכה תוביל אתכם לקרחון``פי הפרה``, זהו קרחון גדול שצבעו חום ובו מערה שמקיאה את נהר הגאנגס. בהמשך הדרך עליה אל מעל הקרחון. בקטע ההליכה מעל לקרחון ממולץ להידבק למספר אנשים עם מדריך כי קל להיתבלבל בין הסלעים הענקים שעל הקרחון ולאבד את הדרך. אופציה נוספת היא, כמובן, להשכיר מדריך ליום זה...

אחרי הקרחון מתחילה עליה תלולה וקשה בת כשעה עד גובה 4400 מטר. למעלה מחכה הנוף המדהים של טאפובאן. כ15 פסגות ענקיות ומושלגות מסביב והקרחון בעמק מתחת - סוף של נוף. בטאפובן יש בית תה קטן עם אורז ורוטב- פשוט ויקר, אך אפשרי...

כ15 דקות נוספות של טיפוס על גבעה מצד ימין תוביל לאגם קטן שמימיו טורקיז - גן עדן לצילום.

טוב- עכשיו נישאר רק לרדת ולחזור בדיוק באותה דרך לכפר בו ישנים...

אפשר לישון גם בבית התה בטאפוואן אך יש להצטייד היטב לקור. 

המהירים שביניכם אולי עוד יספיקו לחזור לגאנגוטרי באותו יום- לי זה נשמע מאוד קשה.

טיפ לסוף: כשעתיים נסיעה מגאנגוטרי לכיוון רישיקש יש כפר קטן עם מעיינות חמים בשם גאנגנאני. המקום מושלם לנוח בו יום לאחר הטרק ולהמשיך למחרת לרישיקש. יש ליד המעיינות מספר מועט של גסט האוסים וסבירים!

תעשו חיים!!!

יציאה צפונה אל חבל-ארץ בשם Garhwal שעל גבול סין. נסיעה של יום אל עיר בשם Badinath ומשם טראק במשך יומיים אל עמק הפרחים (מומלץ מאוד לקחת סוסים ופרדות היות ומסלול הטראק תלול). למרות שלפי הלונלי פלנט אפשר להגיע לאזור בחודשים יוני-אוקטובר, ברישיקש אמרו לנו חד משמעית שרק מסוף אוגוסט עד סוף ספטמבר יש פרחים בעמק. באותה התקופה יש גם ``יטרה``, עליה לרגל המונית של העם הסיקי, באותו האיזור.