מסלול עד שבוע בהאי הדרומי

טרק הרוטברן הינו אחד הפופולאריים ביותר בניו זילנד ולא לשווא. לא משנה אם תטיילו שם בקיץ או בחורף תידרשו להזמין מקום לינה מראש. רבים מהמטיילים שפגשנו עשו את הטרק הזה בשלושה ימים, כולל כל מיני טרקים צדדיים בדרך, אבל אם אתם מעוניינים ברוטברן נטו - אפשר וצריך (לדעתי) לעשות אותו ביומיים. לא מדובר בטרק קשה, הטיפוס ביום הראשון עד קצת אחרי ה-Harris Saddle אינו אקוטי, ואפשר לישון ביום הראשון במקנזי האט (כ-8 שעות הליכה) ולסיים ביום השני את הטרק (הגעה ל-Divide תוך כ-5 שעות נוספות). 

ניתן ללכת את הטרק בשני הכיוונים: או לצאת מהרוטברן שלטר, או לצאת מהדיוייד. אנחנו הלכנו ממזרח למערב. מה שהופך את הטרק לקצת בעייתי הוא התחבורה ומומלץ להזמין מראש: מי שהולך את הטרק ממזרח למערב, עליו לארגן הסעה מקווינסטאון לרוטברן שלטר, וחזרה מהדיוייד חזרה לקווינסטאון - כמה שעות נסיעה. ניתן להזמין מראש את ההסעות דרך הסוכניות המקומיות או באינטרנט. את הלינה בהאטים חובה להזמין מראש (מומלץ כמה שבועות טובים מראש). סך הכל מדובר בטרק שבו רואים נופים עוצרי נשימה והלינה במקנזי האט הייתה מקסימה לצד האגם המדהים והעננים שהיו בגובה שלנו. חשוב להביא ציוד נאות לגשם (מעיל גשם, מכנסי גשם, נעליים אטומות לגשם, כיסוי לתיק), פנס לראש - חובה, וכמובן אוכל, קצת ממתקים, שתייה (אפשר גם למלא בדרך בהאטים) וביגוד נוח.

רוב המטיילים שהיו בניו זילנד בשני האיים (הצפוני והדרומי) יגידו שהאי הדרומי יפה יותר ויש יותר מה לראות, איזור הקטלינס הוא אחת הסיבות לכך. הקטלינס נמצא בדרום מזרח האי הדרומי והוא מקום טוב גם להתחיל בו את הטיול בניו זילנד. יש בו מבחר רב של מסלולים, כאלה של 5 דקות ועד מספר שעות. האיזור שופע טבע, מפלים ומקומות ייחודיים ובעלי חיים אנדמיים של המקום. אני טיילתי באיזור 4ארבעה ימים ולא עשיתי את כל המסלולים, אבל עשיתי יותר מהרגיל לפי שיחות עם מטיילים אחרים אז ככה שאפשר לבלות באיזור יומיים עד כמעט שבוע.

כמו בכל ניו זילנד המידע החינמי שמקבלים התיירים תקף גם באיזור הזה, בעיר הצפונית של האיזור בלקלותה (Balclutha) -(נהר מדהים חוצה את העיר! שווה לעשות סיבוב) ישנו סניף I Site שבו אפשר לקבל מידע מסודר ומדוייק על האזור. אפשר לקנות מפות רציניות יותר על האזור, אבל מפות פשוטות ונוחות מחולקות שם בחינם. אני קיבלתי דף שמרכזו מפה עם אותיות מפוזרות ובצדי הדף יש מקרא מפה שנותן פירוט על משך המסלול, הסבר על המקום ועוד כל מיני פרטים ככה שהטיול באיזור נוח ומסודר. רצוי לחפש מקומות לינה מראש כי המבחר שם לא רב. הקליטה הסלולרית גם היא חלשה וכמעט לא קיימת.

אתן את המקומות שאני טיילתי בהם ואני ממליץ לשלב אותם לפי טעמכם במסלול שתקבעו: Curio Bay Slope Point Otara Nugget Point - חובה Kaka Point Purakaunui Falls - חובה Pounawea Bush Matai Falls Lake Wilkie Cathedral Caves McLean Falls

הצוות האדיב בסניף ה-I Site ישמח לתת לכם מידע על מקומות נוספים ויעזרו לכם במה שתרצו ושהם יוכלו. לסיכום, אזור שיש בו הרבה מה לראות שישאיר לכם טעם של עוד.

אני רוצה להמליץ על שמורה יפהפיה: Nelson lakes השמורה נמצאת בצפון האי הדרומי מעט דרומה מנלסון. השמורה מתאפיינת בהרים מושלגים ונהרות זורמים, אפשר לתכנן מסלול באיזור ל 5 ימים ואף יותר, חובה לעשות לילה ב-Angelus Hut. בקתה מדהימה שחודשה לא מזמן שנמצאת על שפת אגם אלפיני. אפשר גם לעשות שם מנוחה של יום ולהנות מהנוף. מי שמעוניין לישון רק בבקתה הזאת יש מסלול מעגלי ליומיים שמתחיל בחניון (10 דקות נסיעה מהמרכז מבקרים של ה-DOC) מומלץ ביותר!

מדובר בטרק של יומיים/ שלושה בניו זילנד. מתחיל בסביבת ארתורס פאס וחובה לעבור ב- Doc שממוקם בארתורס פאס כדי לבדוק מזג אויר ואת מצב הנחלים וכמובן כדי להירשם (שיהיה להם את הפרטים שלכם למקרה אסון). ניתן להשכיר מפה טופוגרפית (1:50,000) בעלות של דולר ליום. ניתן לבחור לעשות את הטרק ביומיים, מה שמחייב לינה בבקתת המילטון. 15$ לאדם ואם מקימים אוהל בסביבה אז 5$. בקתה גדולה שיש בה שירותים, מים ומזרון על המיטות, יש כ-20 מיטות, או שניתן לבחור בשלושה ימי טיול, מה שאומר שההליכה קצת יותר רגועה בערך 10 ק"מ ליום וניתן לישון בבקתות או בקירבתן בחינם. 

הבקתות בחינם, לרוב ללא מזרון ודי ישנות, יש גם כמה בקתות היסטוריות מ-1800+ שנשתמרו בדיוק כמו שהמתיישבים השתמשו בהן. אנחנו בחרנו את אופציית החינם. התחלנו ושכרנו מפה. המסלול היה מסומן כמעט בכל חלקיו. לרוב בנהרות ובשטחים פתוחים יחסית לא היה סימון, אך היו רוג'ומים. חצינו נהרות בדיוק שלוש פעמים בכל שלושת הימים. הדוק הזהירו מפני חציית נהרות תכופה ומים בגובה מותן, אבל זה תלוי לפני כמה זמן ירד גשם. בכל חציית נהר המים הגיעו עד השוק וחצינו עם סנדלים.

יום ראשון התחלנו ב-13:00, בעונת הקיץ יש כ-18 שעות אור, וסיימנו ב-19:30 בבקתת "ווסט הארפר" כשבהתחלה עלינו כשעתיים עלייה לא קשה במיוחד, שלאחריה הרוב היה במגמת ירידה. בבקתה היו ארבע מיטות, אח, שולחן ורצפת עפר ובגלל בעיית זבובי החול ישנו באוהל. הבקתה היא "בקתה היסטורית", מה שאומר שהיא מקורית ואותנטית והאמת די מגניבה ויש גם שירותים בסביבה.

ביום השני התחלנו בסביבות 10:00 וסיימנו בבקתת "קאס סאדל" בסביבות 19:00. יש עלייה קשה במיוחד לקראת הסוף, אך נוף מהמם כפיצוי. בנוסף עוברים שני גשרים "חווייתים" במיוחד, יגרמו לכם להרגיש כמו בפעולה של הצופים ובבקתת "המילטון". גם בקתת "קאס סאדל" (ארבע מיטות) עתיקה ומהממת בעינינו. שם תוכלו להשתמש בגרזן ובמסור כדי להכין מדורה או אפילו להפעיל את האח שבתוך הבקתה, אם רוצים.

את היום השלישי התחלנו בסביבות 10:00 וסיימנו ב-13:30. זה היום הכי רגוע ובסופו יש קטע לא קצר ללא סימון, הליכה לצד הזרם באפיק רחב, יש לשים לב מתי הסימון חוזר. סיימנו בכביש הראשי ותפסנו טרמפים לרכב. ברוב ההליכה בטיול יש סימון, כדאי לפקוח עיניים במיוחד כשיוצאים לאפיק הרחב של הנחל ובחזרה ליער. לרוב קטעים אלו יסומנו ברוג'ומים בלבד. שק שינה חובה, אוהל רצוי להביא ליתר בטחון. לא לשכוח לחזור לדוק להחזיר את המפה ואת טופס החזרה שלכם כדי שלא יוציאו משלחת חיפוש אחריכם. אנחנו נהננו מאוד! 

הגרייט ווקס הכי פופולריים – מילפורד, רוטברן, קפלר, אייבל טזמן.
• מילפורד (Milford) - נחשב לטרק מספר 1 בניו זילנד (לדעת רבים מספר 1 בעולם). שלושה ימים-שלושה לילות בשלוש בקתות, 53 ק``מ. ההתארגנות אליו היא שונה משאר הטרקים - לאורך כל הטרקים פזורות בקתות וקמפ סייטס (אזורים לקמפינג) ואתה פשוט מזמין את המקומות שבהם אתה רוצה לישון, לפי כמה ימים שאתה רוצה ללכת את הטרק (רק בגרייט ווקס נדרשים להזמין מקומות לינה מראש). במילפורד אתה חייב להזמין את 3 הבקתות כחבילה, לא ניתן לעשות קמפינג לאורך הטרק וחוצמזה צריך להזמין גם שיוטים לנקודת ההתחלה ומנקודת הסיום בחזרה לציוויליזציה. סה``כ מדובר ב - 200-270 דולר של טרק (כל בקתה עולה 40 דולר, ועוד שני שיוטים ואולי אוטובוס חזרה לנקודת ההתחלה). הבעייתיות היא שקשה למצוא מקומות זמינים בעונת השיא, כי הכל מוזמן. בכל בקתה יכולים לישון עד 40 אנשים, כך שבכל יום יכולים לצאת לדרך רק 40 איש. הטרק מסתיים בשייט במילפורד סאונד.

• רוטברן (Routeburn) - נחשב לטרק מספר 2 בנ``ז (לדעתי בצדק). יומיים-שלושה, 33 ק``מ. הגרייט ווק הכי קצר, ניתן ללכת בשני הכיוונים. צד אחד ב - Devide, על הכביש מטה-אנאו למילפורד סאונד, צד שני באזור גלנורקי. כאן צריך לראות איך מסתדרים תחבורתית (יש 350 ק``מ של כביש הין שני הקצוות!). האפשרויות - 1. אוטובוס מנקודת הסיום לנקודת ההתחלה (120 דולר, אם אני לא טועה); 2. טרמפים מנקודת הסיום לנקודת ההתחלה; 3. מישהו שיביא את הרכב לנקודת הסיום (או לסביבתה); 4. הליכה חזרה האחד משני הטרקים שבאזור - גרינסטון וקייפלז, שכל אחד מהם יוצר טרק כמעט מעגלי עם הרוטברן.

• קפלר (Kepler) - טרק נהדר של יומיים-שלושה, 50.5/60 ק``מ. נוח מאד תחבורתית, כי הוא יוצא וחוזר לטה-אנאו. אפשר לוותר על הקטע האחרון ופשוט לתפוס טרמפים חזרה לטה-אנאו. מה שעוד אפשר לעשות, היות והיום האחרון של הטרק הוא די מיותר, הוא ללכת ביום הראשון לבקתה הראשונה (luxmore hut), וביום השני (היום הכי יפה של הטרק) להמשיך קדימה על לסוף הקטע היפה (עד ה - shelter השני) ולחזור באותו יום לטה-אנאו. היום השני יוצא ככה די ארוך אבל בהחלט רציונלי. חוצמזה שיש כאן אור עד אחרי 21:00. ניתן גם לקצר את הטרק ע``י לקיחת סירת-מונית חזרה מאמצע הטרק לטה-אנאו, ולחסוך כך איזה 3 שעות של ``בוש ווק`` משעמם.

בכל אחד משלושת הטרקים האלה, מחיר לילה בבקתה הוא 40 דולר (10 דולר בקמפסייט ברוטברן ובקפלר, אבל אז צריך להיסחב עם אוהל) וחייבים להזמין מראש גם מיטה בבקתה וגם מקום בקמפסייטס. רצוי לבדוק באינטרנט באתר של DOC את הזמינות שלהם שבוע-שבועיים לפחות לפני ההגעה לאזור (www.doc.govt.co.nz).

• אייבל טזמן (Abel Tasman)– טרק חוף, 51 ק``מ, ניתן לעשות עם סנדלים. רוב האנשים לא עושים את כולו, אלא יוצאים מהקצה הדרומי ונאספים ע``י סירת-מונית חזרה לנלסון (או הפוך - נוסעים עם סירה וחוזרים בהליכה). בטרק הזה צריך להתחשב בזמני גאות, כי הוא עובר דרך אזורי גאות. 25-30 דולר לבקתה, 10 דולר אם אני לא טועה לקמפסייט. חובה להזמין מראש. אפשר להגיע, כמו שאני עשיתי, לקצה הרחוק באוטובוס ואז לרדת את כולו ברגל עד נקודת הסיום.

אם כבר בניתם את כושר הטרקים שלכם אחרי שלושה - ארבעה טרקים בניו זילנד, ואתם רוצים לראות נופים מדהימים, אבל מסוגלים להתאמץ בשביל זה, גילספי פאס, או בשמו הרשמי Young and Wilkin Valley Circuit, הוא הטרק בשבילכם. פסגת הטרק הוא כמובן הפאס (מעבר ההרים) שביום השני, אבל גם הנחלים היפים והיערות הקסומים שבדרך עושים את החוויה... מומלץ להתארגן מראש בקבוצה של ארבעה או יותר ולארגן לעצמכם שיט בסירה מהירה ביום השלישי כדי לחסוך כ-17 ק``מ של הליכה יחסית מונוטונית לאורך הנחל.

הטרק מתחיל ומסתיים בעיירה הקטנטנה Makarora, כשעה צפונה מוואנקה, ועובר בחלקה הצפוני של שמורת מאונט אספיירינג. חובה להירשם לפני היציאה לטרק במשרדי ה-DOC, כדי שאם תעלמו, מישהו יצא לחפש אחריכם. שם גם קונים כרטיסים כחולים לבקתות - 10 דולר ללילה בבקתה. כדאי לעשות את הטרק נגד כיוון השעון. היום הראשון יחסית ארוך - 24 ק``מ וזמן ההליכה הוא בין 6-8 שעות אז כדאי להתחיל מוקדם, הלינה היא בבקתת Young. התשלום עבור שני הלילות הוא בבקתת Siberia, לכן לא משאירים כרטיסים בבקתת Young אבל צריך להכין כרטיסים לשני הלילות כי הפקח בבקתת סיביריה יבקש מכם כרטיסים גם עבור הלילה הקודם, אז אל תנסו להתחכם...

העלייה לפאס בבוקר היום השני היא החלק הקשה ביותר של הטרק, העלייה מאוד תלולה וצריך להיזהר. מומלץ ביותר לבדוק את מזג האויר מראש, כך שלא תצאו לטרק במזג אויר סוער כי העלייה לפאס ביום גשום וסוער עלולה להיות מאוד מסוכנת. אפשר להישאר שני לילות בבקתת סיביריה ולעשות את המסלול ל-Crusible Lake, אגם שצפים בו קרחונים כחלחלים. אם לא הזמנתם סירה מראש, אפשר לנסות לתפוס טרמפ עם המטוס שמביא לפעמים תיירים שחוזרים בסירה, וכדי שלא יחזור ריק, הם גובים רק 35 דולר לאדם לטרמפ מוטס אל Makarora. אם אתם לא מחפשים אתגרים, אבל בעלי אמצעים, תוכלו לקחת את הסיור של טיסה + הליכה של 3 ק``מ + חזרה בסירה מהירה על הנהר. הנופים מדהימים, וזהו אחד הטרקים היפים ביותר בניו זילנד, וגם אחד מהפחות מטוילים, בגלל דרגת הקושי הקשה יחסית.

קודם כל, אני לא יודעת לומר אם זה באמת הטרק הכי יפה בעולם, מה גם שהתרגום לעברית קצת חורג מהמשמעות המקורית של הניסוח - ``The Finest Track In The World`` לא עשיתי את כולם, אבל למען האמת, יש משהו מאוד מיוחד בנוף של הטרק הזה. כל מי שלא עשה אותו, תמיד יאמר שיש דומים לו (אומרים על הרוטברן למשל שהוא דומה כי הוא קרוב, אבל זה ממש לא נכון.. זה בערך כמו להגיד שנחל יהודיה דומה למצוק הארבל) או יפים ממנו.. אבל הטרק הזה מושך אליו הרבה מטיילים בכל שנה, שמנסים להשיג מקום בטרק הנחשק, וכבר יצא לי לפגוש אנשים שעשו אותו יותר מפעם אחת.. 

הנוף הוא מאוד ייחודי ומבודד, לשני קצוות הטרק אפשר להגיע רק בשיט על סירה, ולכן הוא הרבה פחות נגיש. הטרק מוגבל ל-40 אנשים ביום, ולכן ההליכה בו מאוד שקטה ושלווה, והתחושה היא שאתה ממש לבד עם הטבע. כמות החיות שתראו היא גדולה בהרבה מאשר בכל טרק אחר, שבו הולכים יותר אנשים ולכן החיות מתרחקות יותר מהשביל.. גם את המפלים הכי גבוהים בניו זילנד, Sutherland Falls בגובה 585 מ` (!) שהם גם במקום שישי בגובהם בעולם תוכלו לראות רק במילפורד טרק.. כל הבקתות מצוידות בכיריים לבישול, שירותים רגילים, ואח לחימום עם עצי הסקה. חשוב לקחת אתכם ציוד טוב נגד גשם - מעיל, מכנסיים ונעליים אטומים למים, ולארוז את כל הציוד שבתרמיל בתוך שקיות ניילון. צריך להביא איתכם כלים לבישול ולאוכל, מספיק אוכל ל-4 ימים, שק``ש טוב, בגדים להחלפה, ביגוד חם (ביגוד טרמי, כפפות, כובע, צעיף, ז`קט פליס..).

את הטרק רצוי להזמין מראש כדי להבטיח את מקומכם, ההרשמה נפתחת ב- 1 ביולי (באתר ה-DOC), הרבה זמן לפני שמתחילה עונת הטיולים, וככל שתאחרו להזמין, כך הסיכוי למצוא מקומות בטרק בזמן שתרצו (בייחוד בשיא העונה) יורד. בכל זאת, גם אם לא הצלחתם להזמין מראש, יש אפשרות להירשם ברגע האחרון אם מתפנה מקום, וכדאי לעקוב אחרי ביטולים ושינויים באינטרנט ב-Trekwatch. 

הטרק במאונט סומרס הוא מהפחות ידועים ומטויילים באי הדרומי, זה גם מה שעושה אותו ליפה יותר בעיני, כי שם באמת מקבלים מושג טוב של מה זה להיות כמעט לבד עם הטבע הפראי הניו זילנדי...

בצד המזרחי של רכס האלפים הדרומיים, בערך שעה וחצי נסיעה מדרום מערב לקרייסטצ`רץ` ורבע שעה מהעיירה Methven שמתעוררת דווקא בחורף בעונת הסקי, אבל בקיץ נראית די מנומנמת, מגיעים ל-Stavely, תחנת דלק קטנה עם חנות וכמה בתים מסביב, שם יארגנו לכם תושב מקומי, שתמורת 30 דולר, יסיע אתכם ברכב שלכם לתחילת הטרק, ישמור לכם על הרכב בחניה הביתית שלו, ותוכלו לאסוף משם את הרכב בסוף הטרק. התושבים כבר מתורגלים ומאוד ידידותיים למטיילים. 

מתחילים מ- Woolshed Creek car park ומסיימים לאחר יומיים או שלושה, ב- Sharplin Falls car park. המפה הטובה ביותר היא זו שבספר Tramping in New Zealand של הוצאת Lonely Planet. אורך המסלול 17 ק``מ, ויש בדרך שתי בקתות, Mount Somers Hut ו- Pinnacles Hut. הלינה בכל בקתה עולה 10 דולר לאדם ללילה, ואת הכרטיסים הכחולים (2 לאדם ללילה) קונים במשרדי ה-DOC, רשות שמורות הטבע של ניו זילנד. את הבקתה הראשונה בנו מחדש לפני שנה (אחרי שהבקתה הישנה של 6 מיטות נשרפה) והיא גדולה וחדשה. בשניה יש 19 מיטות.

אם זהו הטרק הראשון שלכם בניו זילנד, כדאי לחלקו ל-3 ימים, אם אתם כבר בכושר טוב, תעשו אותו ביומיים, ותחלקו אותו לפי בחירתכם. מרחקי ההליכה הם - 3 שעות עד לבקתת מאונט סומרס, 4 שעות עד לבקתת הפינקלס, ו-4 שעות עד הסוף, כשכדאי להקדיש עוד 3/4 שעה להליכה ל-Sharplin Falls וחזרה למגרש החניה + עוד חצי שעה - שעה עד לבית שבו השארתם את הרכב. הטרק מדהים, והנוף משתנה ומגוון מאוד.

באמת באמת זמן קצר. מציע להתמקד בפיורדלנד באי הדרומי. קחו שייט במילפורד סאונד היפהפה, שוטו על ספינה בין הפיורדים והמפלים הנשפכים מראשי ההרים, חוויה מדהימה !

ביום אחר, סעו לפארק הלאומי Mount Cook. פארק יפהפה! אני ממליץ על טיול יומי ב-Hooks Valley (לא זוכר את השם המדויק). עיינו בלונלי. זהו מסלול יומי של 4 שעות. תכננו עוד יום לביקור בחוף המערבי ב-Fox Glacier, או לחילופין הצפינו לחלק הצפוני של האי הדרומי וטיילו קצת בטרק של Queen Charlotte Sound.

מהאי הצפוני תשכחו לגמרי, אין לכם ברירה, לכו על הטופ!

בעיקרון הזמן המומלץ הוא 4 ימים. אני אישית עשיתי אותו בשלושה, אבל זה לא מומלץ. כמו כן קחי בחשבון שלא בכל הבקתות יש כיריים, ככה שכדאי שתתכנני את המסלול שלך בהתאם או שתביאי גזיה איתך. החלק היפה ביותר של הטרק לדעתי הוא האזור של קו החוף ודיקלי הניקאו המיוחדים שלו שממש נותנים אווירה טרופית. 

מומלץ לעשות רק את הקטע החופי. אם מתחילים את הטרק מכיוון קרמיאה (הטרק מתחיל בחניון שנמצא כ 15 ק``מ בדרך עפר צפונית לעיירה קרמיאה) לכיוון ה Heaphy Hut המרחק הוא משהו כמו 16 ק``מ מתחילת הטרק לביקתה, בדרך מישורית ויפיפיה, אם את בכושר אפשר לעשות הלוך חזור באותו יום אם לא, אפשר לעשות לילה בבקתה, רק לזכור להביא תכשירים נגד הזבובי חול הנוראיים, כי באזור הביקתה יש ריכוז גדול במיוחד שלהם. אבל, אם יש לך את הזמן, הייתי שוקל לעשות את הטרק כולו, בקצב שלך, להנות מסוגי הנוף והצמחיה המשתנים בהתאם לגובה ומהחוויה עצמה של הטרק שהוא אחד הקלים.