בטיחות ואזהרות בהטריטוריה הצפונית

למי לא בא להיכנס למים הקרירים באחת מהבריכות בשיאו יום חם ולח האופייני לאזור דרווין? אז זהו, שאולי לא תהיו לבד בבריכות: באזור דרווין ובמיוחד בשמורות קקדו, קתרין וליצפילד הגדולות, שוחים להם להנאתם תניני מים מתוקים Freshi ותניני מים מלוחים Salty . למזלכם התנינים המתוקים אינם מסוכנים למרות שהם יכולים להגיע עד 3 מ`. הם חיים במקווי המים כל השנה אך לא מזיקים. לעומתם המלוחים מגיעים פנימה לנחלים ולבריכות אחרי העונה הגשומה ( דצמבר - מרץ ) ואז צריך לשים לב . יש מקומות שהרשויות אוסרות את הרחצה בבריכות ומציינות בשלטים את הסכנה. בכל שנה מתים באוסטרליה מספר אנשים, כולל תיירים, מטריפות של תנינים. ראו הוזהרתם 

אבל ברוח אופטימית זו לא כדאי להיכנס לפאניקה כי רב המקומות הגדולים יש פיקוח טוב והסיכויים למפגש אפסיים .

חוויה מצמררת דומה עברה עלי וארבעת חברי לרכב איש שם בטריטוריה הצפונית (משהו כמו 600 ק`מ מאיירס רוק).

הלילה נפל ואני נוהג בפאלקון הצהובה (עם מגבלת מהירות טבעית). כן גם אנחנו שמענו את האזהרות על כל מיני קנגרו שמקפצים בלילות, אז מה?

לפנסים בפאלקון הייתה בעיה קלה: הם בקושי עבדו, קצת יותר מאורות חנייה. הדרך הייתה כהרגלה ארוכה וישרה.

אחרי נסיעת מה אני מבחין בגמל בצד שמאל של הדרך שעושה דרכו בהחלטיות דווקא אל נתיב הנסיעה שלנו. אני מאט וסוטה ימינה, הגמל נבהל ושובר שמאלה - נס מספר 1.

אנחנו ממשיכים בנסיעה כדי למצוא מקום קרוב שאפשר לבלות בו את הלילה. כולם דרוכים ומפוחדים קצת. להתנגש בגמל עלול להיות קטלני, מילא לגמל ולמכונית, הייתי אומר שזה יהיה גם קצת מסוכן לנו. 

מכונית מגיעה ממול ומסנוורת. נדמה לי שאני רואה אנשים בצד ימין הדרך, לפתע המכונית שוברת שמאלה לנתיב שלי, אני סוטה שמאלה לשוליים, חוזר לכביש וחולף קרוב מאוד לגמל שעומד כעת בנתיב הימני וגמל נוסף עומד בשול הדרך. נס מספר 2. 

את המשך הדרך עד לחניו עשינו במהירות של זחל כשכולם מתצפתים מחשש לגמלים משוגעים נוספים. בהחלט הנסיעה המפחידה ביותר שלי אי פעם.

לקח: לא ליסוע בלילה בכבישי האאוטבק אלא אם כן נוהגים ב-Road Train.

אי שם בערבות קיץ 97 בעוד אני משוטט בדרכי העפר של הטריטוריה הצפונית - שם אין הגבלת מהירות - לקחתי טרמפ עם צעירה אנגלית שהחליטה להחזיר אותי בתשובה לנצרות, שלושה ימים של שכנועים וכמעט והייתי בויה דה לה רוזה, באחד הלילות בדרכנו לדארווין, עצרנו בתחנת דרך לקראת הערב כשאנחנו מתכננים אם להמשיך עוד שעה שעתיים או לקרוס באכסניה שבאמת באמת הייתה מאד מאד חביבה, ההחלטה היתה פה אחד להמשיך (נו טוב... מה עדיף לישון בספסל של האוטו או לשלם 15 דולר למיטה חמימה?), לפני שיצאנו לדרך הזהיר אותנו בעל המקום שלא כדאי להמשיך בדרך מאחר ויש מספר עדרים של קנגרו מסוכנים שעלולים לגרום לנו לתאונה ואולי גם חס וחלילה למוות (נחרנו בבוז כלפיו מאחורי הגב... קנגרו מסוכנים? איזה בירה הוא שתה ?). 

בעוד אני יושב ליד ההגה ולוחץ את דוושת הגז עד הסוף, קייטי החליטה לישון, לאחר כחצי שעה עד שעה היא מתעוררת ושואלת- מה הוא אמר על הקנגרו ? באותו רגע, הופיע מול הפנסים של הרכב (הונדה) גוש בשר מנתר בגובה שני מטר, צבע אדום, ומבט מרושע בעיניים, כאילו אומר: `לאוטו הזה אני מתכוון לכבות את האורות המסנוורים`, אחרי חריקת בלמים מטורפת, בקשת סליחה ממישהו שם למעלה, והרבה פיתולי הגה וצרחות, פיספסתי אותו בכמה סנטימטרים, לקח עוד כמה מאות מטרים להגיע לנקודת עצירה ולאסוף את חתיכות הלב, בין האצבעות של הרגליים...

אז זהו...לא כדאי להמשיך בלילה בטריטוריה הצפונית, אם תסעו במשך היום תראו כמה עשרות גופות של קנגרו לצידי הדרך, כשנשרים מכלים בהם את ארותת הבוקר/צהריים שלהם.