”פרו 2015 - ההסתגלות שלי לגובה“
מי שחווה אי פעם מחלת גבהים יודע שזה מייגע אפילו יותר מקריאת טיפים לפני טיול. ביליתי בפרו חודש מדהים וכמו כל הישראלים החלטתי להציץ בכמה (מליון) טיפים לפני הנסיעה בנוגע למחלות גבהים. היו לי חששות ברורות ממחלת גבהים, ולא מצאתי טיפ שעזר לי במיוחד למקד את דרך ההסתגלות שלי, אלא רק טיפים שהסבירו כמה זה אינדיבידואלי.
קצת עליי כדי לקבל מושג “אינדיבידואלי”: שלושה חברים בני 27, אחרי תואר. גובה: 183, משקל 80. לפני הטיול התאמנתי הרבה והגעתי בכושר טוב מאוד.
בניגוד לרוב הישראלים החלטנו להתחיל את הטיול דווקא מקוסקו, בגובה 3,300. טסנו ישר מלימה ואחרי כמה שעות התחלנו כבר להתנשף במדרגות בהוסטל. בקוסקו הסתובבנו הרבה וטיפסנו במעלה המדרגות כל ערב חזרה להוסטל. כשעברו הימים ההתנשפויות פסקו ובעצם התרגלנו לגובה. נשארנו בקוסקו שלושה לילות לפני שיצאנו לסלקנטיי, כשאנחנו מרגישים בנוח עם הגובה. הסלקנטיי מגיע לגובה של 4,700 ביום השני. כל שאר הטרק הוא מתחת לגובה של 3,000 מטרים, ככה שהיה לנו נוח להתרגל לגובה.ח שוב לי להגיד שלאחר הפס של ה-4,700 הרגשנו כאבי ראש חזקים מאוד שנפתרו בעזרת אדוויל ושתיה מרובה עוד יותר של מים.
מקוסקו טסנו ללימה ונסענו לווארז (3,100). בילינו בווארז שלושה לילות ובאגם ווינקאקוצ'ה (3,700) ובלגונה 69 (4,700). הרגשנו בנוח עם הגובה ורק לאחר מכן יצאנו לוואי-ווש. רוב הטרק מעל גובה 4,100 והלינה בגבהים כאלו גם כן. לכן החלטנו לקחת כדורים למשך שלושה ימים. סיימנו את הטרק עם אפס תלונות על כאבי ראש או תסמינים של מחלות גובה.
לסיכום, אני ממליץ לקחת את הזמן ולא להתנפל בווארז על הקרחון ולצאת מהר לוואי-ווש. גם אחרי טרק בקוסקו, הרגשנו את הצורך לקחת כדורים למניעת מחלת גבהים בימים הראשונים, כדי לא לסבול מכאבי הראש.
תשמרו על עצמכם ותיהנו.
קרא עוד