גיאורגיה עם ילדים - קיץ תשע"ה

- ביקרנו גם בבית הקברות היהודי שם מנהל בית הקברות התרגש כך כך מהעובדה שיש מבקרים במקום והדריך אותנו במשך שעה וחצי, קנה לנו שתיה וכו'. מי שלא בעניין לא ימצא שם משהו מיוחד. כך גם המוזיאון היהודי השוכן בבניין בית כנסת ישן. מקום דל מאד בחומרים ועשיר מאד באנשי צוות חמורי פנים. ברחובות השונים של טבילסי ישנם עוד בתי כנסת נטושים המשמשים היום ברובם למגורים. זיהינו אותם ע"פ הספרים השונים שקראנו וכאבנו את כאב חורבנם (למרות הנסיבות המשמחות שגרמו לכך - עליית יהודי טבילסי ארצה).
 - תחבורה. נענו על בסיס מוניות ובשביל החוויה קצת במטרו. המוניות זולות ויעילות מאד. אין צורך להזמין וכאמור, אין אחת שסרבה לקחת אותנו בגלל שהיינו יותר מידי..

-הקניון הגדול. ביציאה מהעיר מערבה יש קניון גדול מאד. יש בו סופר ענק (2 קומות) בו הצטיידנו מידי תחילת שבוע בפירות, ירקות, חמאה, דבש, מים, מיצים טבעיים (הסתבר לנו שישנם מיצים בקרטון שמיובאים מהארץ והכיתוב עליהם הוא בעברית וכך גם הכשרות) וכו'. בקומה התחתונה ישנם מוצרי קיימפינג וחשמל רבים במחירי רצפה (גם פלאפונים וכיו"ב). שם גם מצאנו בלון גז לאמגזית.

ביום ראשון בבוקר הגיע לגסטהאוס הג'יפ בדיוק כפי שתאמנו. ארזנו עליו הכל ונסענו לכיוון הקווקז הגבוה בדרך הצבאית. בדרך:

מצחתה (קרי:צ'חתה). בחיפושנו אחרי המנזר הגבוה הצופה על מפגש הנהרות נכנסנו לתוך העיר והסתבובבנו בה סביב סביב. המקומיים לא הצליחו להבין את רצוננו. לאחר חיפושים רבים הצלחנו לאתר אדם דובר אנגלית ידידותי שפשוט נסענו אחריו. מסתבר שמכיוון טבילסי - אין לפנות לכיוון מצחתה אלא להמשיך עוד 2 קילומטרים ישר ואז יש פנייה ימינה משולטת ומאירת עיניים מהכביש הראשי לכיוון המנזר (שנמצא לפני מצחתה אליה נוסעים בכביש צדדי דרך ארוכה מאז הפנייה הנ”ל) ולכן מקור הטעות..). התצפית יפהפיה ומומלצת מאד. הילדים נהנו גם לשחק בעתיקות שבמקום.

אגם ומבצר אנונוארי. מהמקומות היפים בגיאורגיה. מומלץ להיכנס למגדל השמירה הצפוני (זה שקרוב לחנייה) ולטפס בו עד הקומה העליונה ולצפות משם על המבצר והאגם (העלייה קצת מפחידה. לא נורא).מימין למבצר יורדת דרך עבירה לכל כלי רכב המגיעה ממש עד לאגם בו מומלץ מאד לשחות (קצת קר. מתרגלים).

אנדרטת אחוות העמים. שווה לעצור. הנוף ממנה יפהפה.

בלילה הראשון ישנו בקזבגי (קרי; חזבגי). לא נרחיב על הגסטהאוס כי הוא היה גרוע. אסלה מזרחית (מכאן ואילך לא "סגרנו" עם גסטהאוס לפני שבדקנו את סוג האסלה), אין מים חמים ואין חימום. הלילה היה קר וגשם זלעפות ירד בו וגם בבוקר.

קזבגי והאיזור. האטרקציה המרכזית בקזבגי היא כמובן התצפית על הר קזבגי. אז זהו שלא ראינו אותו. בסה"כ שהינו או עברנו בקזבגי במשך ארבעה ימים. בכולם ההר היה בתוך ענן.. מה שכן:

עלינו לתצפית מהכנסיה (לא נכנסנו לתוכה...). העליה בג'יפ דורשת נהיגת שטח בחלקה לא פשוטה (4*4 עם נעילת דיפרנציאלים, אבל לא חובה נסיון רב). יש גם משרוטקות רבות שעולות את הדרך. לא יודעים כמובן עלויות. התצפית יפה מאד ולא לוותר עליה!

ישנו בלילה בז'וטא. ז'וטא הוא כפר הנמצא בסופו של עמק סנו. העמק עצמו הוא עמק השוכן דרום מזרחית לקזבגי (קילומטרים ספורים דרומית לה). עמק יפה מאד. ראינו רבים שרוכבים אותו על אופניים. במרכז העמק זורם נהר סנו (ממנו נלקחים המים המינרלים לגיאורגיה כולה. אגב, בקבוקי המים המינרליים בגאורגיה זולים ונפוצים מאד. לא שווה למלא לבד. ליטר וחצי מים קרים ומצויינים עולים בין חצי לארי ללארי). מומלץ ויפה יותר לנסוע עם הג'יפ על הסוללה המקבילה לנהר ולא בדרך (העפר) הראשית. בסופו של העמק הדרך פונה צפונה - במעלה ההר. עשר דקות נסיעה והגענו לכפר היפה ז'וטא. בכניסה לכפר ישנו בית מלון גדול (ומכוער, לטעמנו). עוד לפניו ישנה בקתת עץ השייכת לזוג דובר עברית. נכנסנו אליהם (השינה ממש בתוך הבית שלהם. חדר ליד חדר). שתינו תה ובישלנו ואכלנו יחדיו. הילדים שיחקו עד השעות המאוחרות של הלילה עם ביתם הקטנה. (מחיר: 100 לארי). טיילנו בכפר ובאיזור, ולמחרת יצאנו עם בעל הגסטהאוס,ביתו, אחיו ואחייניתו לרכיבת סוסים במעלה ההרים - עד לאגם השוכן למרגלות הר גבוה מאד שאינני זוכר את שמו (4700 מטר בערך, אם אינני טועה). הטיול מומלץ מאד. (עלות: 60 לארי לסוס + מדריך. לקחנו 3 סוסים (2 על סוס).

עמק הנחשים. עמק יפה מאד הנמצא צפונית לקזבגי, סמוך לגבול עם רוסיה. נסיעה בדרך עפר לא קשה הפונה מערבה (שמאלה) מהכביש הראשי - 3 ק"מ לפני הגבול, מוליכה לחנייה (ליד מכולות נטושות). משם יש דרך קצרצרה (5 דקות) לכיוון המפל הקטן (20 מטר). מקום יפה ומומלץ לארוחת צהריים. 100 מטר מזרחה מהחנייה הזו במורד השביל שבאנו בו ישנה חנייה נוספת (גם שם ישנה מכולה נטושה) ממנה יוצא שביל לכיוון צפון מערב - המוליך למפל הגדול (בערך 40-50 מטר). בערך 25 דקות הליכה לכל צד.

מקזבגי נסענו לכיוון סינרארי (בדרום מזרח גיאורגיה). ע"פ גוגל מפס ציפתה לנו נסיעה לא קצרה - 2.5 שעות, אבל כאן למדנו לראשונה על יחסי האמון-אי אמון בינינו ובין גוגל מפס בטיול.

כמה מילים על גוגל-מפס: לא לקחנו איתנו מפות מתוך הנחה שנסתמך על ווייז או על גוגל מפס. מסתבר שעל וייז אין בכלל מה להתחיל לסמוך. הוא לא יעיל בגיאורגיה (רק בתוך טבילסי). גוגל מפס לעומת זאת ממפה היטב את גיאורגיה, וה-gps עבד היטב. הבאג היחיד - והקריטי - הוא שגוגל מפס לא מבחין בין כבישי אספלט לדרכי עפר - גם הגרועות ביותר שבהן. הוא מתייחס לכולם ככבישים רגילים וכך הוא מתווה לך דרך. מה לעשות? פשוט לשאול אנשים בתחילת כל דרך - איך הדרך הזו או איך מגיעים ל... שילוב של גוגל מפס ואנשים מזדמנים נמצא כפתרון הטוב ביותר, אם כי לא המושלם.

ובכן, גוגל מפס מראה לנו דרך על פיה יש לנו כ-3 שעות נסיעה. דרך ארוכה אבל אפשרית.. מיד אחרי אגם אנונארי אנחנו פונים מזרחה ע"פ הנחייתו ונכנסים לדרך עפר קשה מאד. בוץ עמוק מאד המחייב 4 על 4, עליות קשות וכו' וכו'. אמנם דרך יפה ברובה (אם כי חלקה בערפל קשה) אבל את היום כולו אנחנו מבלים בנסיעה (8 שעות!!!). לא כיף בכלל. בעיקר לילדים.
 עשינו כמה עצירות בדרך, אבל להוציא השוק בטלאבי שהיה נחמד לא שווה להרחיב על אף אחת מהן.

סינרארי (קרי; סינגחי) - עיר יפה אם כי לא מדהימה. אנחנו מוצאים גסטהאוס מצויין עם חצר ענקית - ערסל, שולחנות אוכל ודשא גדול לכדורגל. בחצר ישנו גם חדר נגינה עם כלים רבים, ואנחנו מתיישבים על הפסנתר להנאתנו ולהנאת בעלי הבית. בערב אנחנו מכינים לעצמנו אוכל במטבח ומתיישבים לאכול עם בעל הגסטהאוס. הוא דובר אנגלית סבירה. מסתבר שהוא חייל בצבא הגיאורגי ומעריץ את הצבא הישראלי שלדבריו מאמן אותם. אנחנו מחליפים חוויות צבאיות והוא מוציא יין. הוא לא כל כך מבין למה אני לא שותה איתו (מטעמים דתיים .. ונעלב מאד - ככל שהוא שותה יותר יין העלבון יוצא בצורה יותר ויותר זועמת. בבוקר הוא יתפייס, כמובן. (מחיר:50 לארי ללילה)

צמוד לגסטהואס ישנה מאפייה מקומית. אנחנו והילדים מרותקים לתהליך האפיה.

בעיר (יותר נכון: כפר) ישנו מגרש כדורגל והילדים חוגגים. עלינו גם לתצפית מעל העיר ועל החומות.

כמה מילים על הלחם המקומי - לאבש/פורי: במהלך הטיול הלחם הזה היווה את מזוננו העיקרי (הוא כשר לגמרי - קמח ומים). מומלץ מאד לקנות אותו היישר מהמאפיה (מצורפת תמונה) ולאכול אותו חם. כשהוא חם וטרי הוא ממש מעדן, אחרי כמה שעות הוא כבר לא טעים ואחרי עוד כמה שעות הוא כבר לא אכיל.

בבוקר אנחנו נוסעים 45 דקות לפארק הלאומי קאחטי שעל גבול אזרבייג'אן. פארק חביב. בכניסה לפארק ישנו בית קטן ובו חיות מפוחלצות (הילדים אהבו) וכן בחורה שמאד התאמצה לעזור לנו (למרות שלא ידעה מילה באנגלית). הם מחלקים מפות של הפארק עם המסלולים השונים (יש שלושה כאלו - קצר (9 ק"מ), בינוני (14 ק"מ) וארוך מאד (כולל לינה בשטח). ההליכה היא ביער טרופי משהו בין נחלים ונהרות. הלכנו את המסלול למפל הקטן. (9 ק"מ). הלוך-חזור באותה הדרך. באמצע הדרך ישנה חציה של הנהר על גזע עץ. חווייה לילדים. ניתן גם לעבור בתוך הנהר (קר וסוחף אבל אפשרי). הדרך לא קשה (ישנה עליה אחת של כמה מאות מטרים. הילדים עשו אותה בקלות רבה). בסוף המסלול ישנו מפל קטן ובריכונת. המסלול יפה מאד. המפל חביב (אל תפתחו ציפיות).

חזרנו ללון בסינרארי ולמחרת עם בוקר יצאנו לנסיעה המוטרפת לאומלו (חבל טושטי). הכינו אותנו לנסיעה מפחידה. מפחידה מאד ("הכי מפחיד שאתם יכולים לחשוב עליו. אז יותר" ציטוט מאחד מאתרי האינטרנט). אז זהו שהיה יותר מפחיד.

חשוב: למלא דלק לפני העליה (אפשר בטלאבי. אנחנו מילאנו שוב בכפר האחרון ממש לפני העליה.). אין למעלה דלק. הנסיעה לשם מאתגרת טכנית (חשוב ידע ונסיון מוקדם בנהיגת שטח) וכמובן לא אפשרית למי שיש לו פחד גבהים. מצד שני, מי שיש לו ניסיון ומחוסן מפחד גבהים - שלא יוותר!

הדרך לאומלו אורכת בערך כשלוש שעות. שעה וחצי על שפת תהום עצומה עד מעבר ההרים (3000 מטר בערך) , ועוד שעה וחצי קלות הרבה יותר לגדות נהר מרהיב, מפלי ענק. כל הדרך טובלת באחו ירוק ומשקיפה להרים מושלגים וגבוהים. גן עדן. כמובן שבמהלך הדרך עשינו עצירות לא מעטות - ליד קרחונים, לתצפיות, ליד המפלים ועוד. הפריחה בעיצומה והכל כל כך יפה!

באומלו ישנה מכולת קטנטנה, והרבה מאד גסטהאוסים (מחיר: 70 לארי). המקום פסטורלי מאד, הביצים - מהתרנגולות שבחצר, החלב - מהפרה שמסתובבת בחוץ והירקות - גם כן גדלים שם, כמובן. בכל האיזור לא הייתה לנו קליטת פלאפון ואין חיבור חשמל (יש חשמל בשעות היום ממתקנים סולאריים שנמצאים ליד כל בית). מים מושכים מפלג סמוך לכיור ששוכן בחצר הבית. בעלת הבית הציעה לנו לעשות כביסה. הסכמנו. היא לקחה אותנו לחדר הכביסה - שם התחילה להכניס גזרי עצים לדוד מים. אמרנו לה שנוכל לוותר על הכביסה לעת עתה.

בבוקר נסענו עם בן המשפחה לסיור מודרך באיזור. הוא הספיק להתיידד כבר ביום הקודם עם הילדים ולשחק איתם בכדור. הוא לקח אותנו לאומלו עילית, הכניס אותנו לרפת הפרטית ולמגבנה, סייר איתנו במגדלי השמירה (טיפסנו בעזרתו לתצפית מראש אחד מהם) ועוד.

בצהרי היום עשינו את הדרך חזרה על מנת להגיע לטבילסי לפני השבת.. ליד טלאבי עוד הספקנו להיכנס לשחות בנהר מזדמן ורחב ידיים - ונסענו את כל הדרך עד טביליסי, שם החזרנו את הרכב על מנת לקבלו חזרה ביום ראשון בבוקר.

בבוקר יום ראשון נסענו לבורג'ומי. בבורג'ומי ישנו פארק יפה (עלות כניסה: חצי לארי...) ובו מסלול הליכה לא ארוך (6 ק"מ הלוך-חזור) המוביל לבריכות מים חמים. המסלול עצמו יפה וקל. בחלקו הראשון ישנם מתקנים רבים של לונה פארק ובריכה סגורה. המקום די ממוסחר, והבריכה שבסוף המסלול שמשווקת כבריכת מים מינרליים חמים - אכזבה. המים בה חמימים, אבל מפוצצים עד אפס מקום בילדים ובמבוגרים, בבלאגן, רעש והמולה.עזבנו את המקום וחזרנו על עקבותינו די מהר.בכניסה לפארק ישנו רכבל המטפס לבית קפה יפה המשקיף על בורג'ומי מלמעלה. שווה טיפוס. יש שם גם גלגל ענק נחמד וריק מאדם (הפעילו אותו בשבילנו). הלינה בבורג'ומי עצמה הייתה חוויה מפוקפקת מכיוון שנפלנו על אשה שהעירה לנו כל הזמן על אורות דלוקים ללא צורך, התקמצנה על השמיכות וכו' וכו'.

בצהריים של יום שני, אחרי ביקור נוסף בפארק נסענו לבקוריאני.בקוריאני היא עיירת סקי מודרנית מאד במעלה הרי הקווקז הנמוכים. התמקמנו באחד מבתי המלון הרבים שבעיירה הריקים מאדם בעונה זו (70 לארי). החדר מרווח וגדול, ובעלי המלון - משפחה ידידותית מאד הכניסו אותנו למטבח המלון וסייעו לנו להכין אוכל (אפינו פנקייקים. הם לא הכירו ונהנו מאד לאכול איתנו). טיפסנו לאתר הסקי עם הגונדולות החדישות והיעילות. הנוף מלמעלה עוצר נשימה. יש למעלה בית קפה, גן שעשועים נחמד לילדים, מרחבי דשא גדולים וכסאות נח הפזורים לאורך נקודות התצפית. נקודת הירגעות כיפית מאד - עבור המבוגרים ועבור הילדים.

יום שלישי הוקדש לנסיעה ארוכה ויפה בעקבות המלצתו של גיל חסקין. ניתן להכתיר את היום הזה כיום ה"מצולם" ביותר בטיול. מבקוריאני יוצאת דרומה דרך עפר טובה (חובה ג'יפ אבל אין צורך בניסיון בנהיגת שטח). הדרך מטפסת למעלה עד מעבר ההרים (2600 מטר בערך), בו יושבת תחנת משטרה. למזלנו ידענו עליה מראש כך שלא נלחצנו (ולא הוצאנו פלאפונים לצלם, מה שע"פ מה שקראנו עלול היה לסבך אותנו). השוטרים לוקחים את הדרכונים ומחזירים אותם אחרי חצי שעה. מה הם עושים בזמן הזה? כלום. הילדים הוציאו כדורגל ושיחקו עם חלקם, בעוד חלקם האחר הופך את הדרכונים שוב ושוב. לפי רמת האנגלית שלהם - הם גם לא קראו אותם. מזל שיש נוף יפה ויש כדור...

אחרי חצי שעה - הדרכונים חזרו עם אישור להמשיך. בתחנת המשטרה יש פיצול בדרך. אנחנו פנינו שמאלה (מזרחה) - לכיוון אגם טבצקארי. הדרך עד האגם נמשכת בערך חצי שעה, ולאורכה נמצאים מאהלים קטנים - כעין מאהלי בדואים. ירדנו באחד מהם להיפגש ולהצטלם עם הילדים המקומיים שרועים את הצאן ובוקרים את הבקר בשדות האינסופיים ובפלגי המים הרבים.

האגם והכפר שלצידו הם אחד המראות היפים שנתקלנו בהם. הוא יושב על רמה בזלתית בגובה של 2300 מטר, ומוקף בהרי געש (לא פעילים, כמובן). נשות הכפר מכבסות בגדים בפלגים החוצים אותו, החסידות מקננות בראש העמודים והעצים והאנשים - כמו בכל גיאורגיה - מאירי פנים (בייחוד לילדים..). לגדת האגם עמדו סירות עץ מייצור עצמי. לא הצלחנו למצוא למי הן שייכות ולכן לצערנו לא שטנו בהן. בגלל הגובה של המקום והאדמה הבזלתית לא צומחים באיזור עצים, ועל כן החימום נעשה באמצעות גללי הפרות שנאספים בערימות ערימות – כעין פרמידות – ליד כל בית.

המשכנו לנסוע על דרך העפר דרומה לאורך כפרים נידחים. באחד מהם בדיוק התרחש תהליך הגז - שטיפת הצמר בצינור היוצא מפלג קטן, שטיחתו לייבוש ואיסופו.

בסופה של הנסיעה הארוכה והיפהפיה הזו, שלוותה בעצירות רבות (למשל; עצרנו ליד בית בו ישבה אשה מקסימה שפרטה אוכמניות. היא הראתה לנו איך עושים זאת וכמובן כיבדה אותנו. הצעת התשלום שלנו פגעה בה, כמובן). הגענו לכביש אספלט המוליך למערות וורדזיה.

מערות וורדזיה - מקום ששווה ביקור, אם כי לא ברמה קריטית (הנסיעה לשם בדרך בה באנו ארוכה מאד, כאמור. אני מניח שבכבישי אספלט – מכותאיסי או ישירות מבורג'ומי – ללא העליה לרמה הנ”ל – הייתה מקצרת את הדרך.). מדובר על צוק מרשים אשר מרושת במערות מגורים ומנזרים (אב המנזר גער בנו מאד על הרעש שעשינו. שימו לב לכך). המעבר ביניהן מתבצע בשבילים לאורך הצוק והירידה בסופם - במנהרת מילוט החוזרת כמעט עד הכניסה לאתר. עלינו עם מיניבוס שעושה שאטלים. כדאי!

אנחנו חזרנו בכביש המוליך לטביליסי (שעתיים + נסיעה). הכביש אמנם מאספלט אך חלקו הגדול במצב ירוד מאד - בורות ענק וקטעים שלמים חסרים. הדרך עצמה יפה מאד. את חלקה עשינו בשקיעה - אז הפרות חוזרות לבתי בעליהן. הן הולכות בטור ארוך ארוך (על הכביש, כמובן, ואתה אחריהן) - וכל פרה - בדרך פלא - פונה בבית בעליה. כדאי לכוון את אחת הנסיעות בכבישי גיאורגיה (לא הראשיות במיוחד) לשעה זו על מנת לראות את התופעה.

את השבוע פתחנו בנסיעה ארוכה ומתישה של כ-4.5 שעות לאנקליה - לחופו של הים השחור. חתכנו את הנסיעה במספר עצירות. אחת מהן - מעיקה במיוחד – בעיר גורי, עיר הולדתו והנצחתו של סטלין. אמנם המקום יפה, אולם דמותו וזכרו של הרודן הרצחני שרויים על העיר ולא איפשרו לנו שמץ הנאה. הפארק הגדול - פארק סטלין - מכיל בתוכו מתקני שעשועים ישנים ועזובים ו"פינת חי" קטנה בה נמצאים בצפיפות רבה 3 דובים גדולים, כמה קופים ועוד כמה חיות. המועקה הגדולה שאפפה אותנו בעיר הבריחה אותנו מהמקום. ניסינו להסביר לילדים את פשר המועקה.
 כאמור הנסיעה הייתה קשה מאד מכיוון שהתנהלה כולה בכבישים ראשיים.

כמה מילים על כבישי גיאורגיה, נהגיה ומה שביניהם. הכבישים בגיאורגיה באיכות גרועה מאד. גם הכבישים הראשיים ביותר במדינה יכולים להיהפך בבת אחת - ללא התראה - לכבישי עפר. בחלק ישנם בורות גדולים והנסיעה מצריכה תשומת לב מיוחדת - ועל כן מתישה במיוחד. ככבישים כך גם תרבות הנהיגה. הנהגים המקומיים עוקפים ללא שום התחשבות ברכבים הבאים ממול, בפס לבן, בסיבובים מסוכנים וכו'. . מצופה מהנהג שממול לסטות לצידי הדרך ולאפשר לנהג העוקף להשלים את העקיפה. לא מדובר על נהגים בודדים אלא על תרבות הנהיגה (לא הצלחנו להלום זאת עם התנהגותם השלווה, הרגועה והמאד סימפטית ביום-יום).. הנהיגה מופרעת וגם מסוכנת. ראינו כמה וכמה תאונות - חלקן עם פציעות לא קלות. מה עושים? בהפוך על הפוך ניסינו להימנע מנסיעות בכבישים ראשיים. ככל שהכביש נידח יותר הסכנה פחותה. שבילי עפר - הם הבטוחים ביותר... בכבישים ראשיים נהגנו לאט יחסית ובשולי הדרך. כמו הכבישים - גם תרבות הנהיגה מחייבת תשומת לב ובעיקר הרבה סבלנות ואורך רוח.

 באנקליה ישנו פארק מים גדול. כשהגענו לשם (תחילת אוגוסט) הוא היה סגור בגלל פסטיבל שנתי. באתר האינטרנט של הפארק לא היה רשום על כך דבר..

חוף הים השחור הוא חוף סלעי. המים מתוקים יחסית (משהו בין הכינרת ובין הים התיכון - נוטה מאד לכיוון הכינרת). הים היה רגוע מאד ונח לרחצה, אם כי ירד בתלילות חדה כך שהשטח המתאים לרחצת ילדים היה בערך שלושה מטרים. בחוף באנקליה ישנן מזרקות מים גדולות שהילדים (וגם אנחנו) נהננו מהם. בנוסף, יש שם מגלשת מים גדולה שבסופה אתה נזרק לתוך הים (קפיצה של 3 מטרים בערך). הים שם עמוק ומחייב שחייה, ועל כן רק הילדים הגדולים (שיודעים לשחות) התגלשו בה שוב ושוב (עלות:חצי לארי להתגלשות). פעילות אטרקטיבית מאד שיש שם הם מגרשי החופים (למרות שהחוף סלעי - יש בהם חול ים מיובא). שיחקנו שם כדורגל וכדורעף שעות רבות יחד עם הילדים המקומיים. בסה"כ בילינו בים יום שלם מהנה ומתיש.

ישנה גם טיילת נחמדה לאורך הים הכוללת גשר תלוי גדול ויפה (אורכו בערך כמאה מטר) בשפך הנהר לים.

משם נסענו לזוגדידי. התמקמנו בגסטהואס מזדמן. בית ענק עם חצר מהאגדות. ריהוט אירופאי כבד, חדרים רבים, חצר ובה עצי תפוחים מלאי פרי, באר מים עמוקה מאד וכו'. בכל אלו גרה אשה קשישה בודדה שניסתה ליצור קשר נטול שפה. הראתה לנו תמונות מחזור של הכיתות בהן לימדה, תמונות של בעלה וילדיה וקטפה עבורנו תפוחים. בישלנו במטבח הגדול שלה ויצאנו לשוק העיר. שוק רחב ידיים וציורי.

בבוקר למחרת יצאנו בדרכנו לחבל מסטייה. מילאנו על פי ההמלצות דלק בתחנת הדלק האחרונה קודם העליה. את ארוחת הבוקר קנינו באחת המאפיות שבקצה זוגדידי ואכלנו באחד מהפלגים הרבים החוצים את הדרך במעלה ההר אליו נכנסנו עם הג'יפ – 300 מטר פנימה בדרך עפר סבירה. הדרך למסטייה יפהפיה ולא כדאי לוותר עליה (בהיותנו בטבליסי הגענו למשרד מכירת כרטיסי טיסה למסטייה והתברר לנו כי היה עלינו להזמין בערך שלושה שבועות מראש. התאכזבנו, אבל בדיעבד הדרך כדאית). כמובן שעשינו עצירות רבות בדרך לתצפיות על הנוף המרהיב.
מסטייה מיד כשהגענו למסטייה עלינו מעל העיירה בדרך לרכבל המטפס לתצפית. בראש הרכבל ישנו בית קפה עם מרפסת הצופה להר אושבה בעל שתי הפסגות המושלגות. לידו יש פינת חמד עם ערסל גדול, ומעליו מגדל תצפית עם משקפת (חינמית). טיילנו בשבילים הרבים היוצאים מזרחה - מהם נפתחו זוויות תצפית להרים ועמקים מדרום וממזרח. טיול רגוע ומהנה של 3 קילומטר בסופו חוזרים לנקודת ההתחלה.

 במרכז מסטייה ישנו משרד אינפורמיישן בו מחלקים מפות מצויינות של כל הטרקים בסביבה. לקחנו את מפת הטרק לקרחון צ'לאדי. אפשר להגיע בקלות עם ג'יפ לתחילת המסלול (עוברים את שדה התעופה וממשיכים במקביל לנהר עד הגשר שחוצה אותו - שם מחנים את הרכב. באינטרנט ובספר כתוב שיש שם ביקורת דרכונים. לא נתקלנו בשכזו). המסלול עצמו יפה מאד ולא קשה. בערך כ-7 ק"מ הליכה הלוך חזור, לאורך פלגי מים ונהר שוצף - כולם מימי הפשרת הקרחון שנמצא בסופו של המסלול ועל כן קרים מאד. הקרחון עצמו - כמו רוב הקרחונים - די מאכזב בגלל שהוא מכוסה אדמה ובקושי ניתן לזהות בו את הקרחון שבו (חוץ מהמקום בו הוא מפשיר - משם פורץ הנהר).

הגענו גם לנביעה של המים המוגזים. לא כל כך התחברנו לטעמם, בלשון המעטה, אם כי המקום יפה ופסטורלי (ההגעה לשם - חוצים את הנהר שמדרום למסטייה (בגשר המוביל לרכבל) ומיד לאחר החצייה פונים במקביל לנהר בשביל עפר - כ-300 מטרים. הנביעה קטנה ופורצת מהסלע של ההר מימין לדרך). ניתן לעלות על הגבעה שמעל הנביעה. יש שם מדשאה יפה ושקט פסטורלי המופר ברעש הנהר השוצף.

 את השבת עשינו בכפר הסמוך למסטייה - בגסטהאוס ממול שלווה ונרגיזה – שהפנו אותנו אליו מכיוון שלטענתם – שהתבררה כצודקת מאד – הגסטהאוס שלהם לא מתאים למשפחות עם ילדים (עלות: 50 לארי ללילה לכולנו). את כל האוכל לשבת בישלנו בעצמנו (חוויה בפני עצמה). בגסטהאוס הזה ישנו ארבעה לילות. התידדנו מאד עם בני המשפחה. הילדים שיחקו בחצר הענקית עם בני המשפחה לאורך כל השבת. את תפילות השבת התפללנו בגסהאוס של שלווה ונרגיזה (אין ספר תורה). במהלך השבת טיילנו באיזור - ירדנו עם הנחל שנשפך מערבית למסטייה (עם עיקול הכביש) עד השפך לנהר הגדול. בשפך ישנו מפל יפה. הנהר מתחתר בנקודה הזו ויוצר קניון מרשים ועוצמתי. מעניין היה לראות בדרך את איסוף התבואה בעזרת קילשונים לערימות ערימות.. בגסטהאוס היה מגדל שמירה בן 1100 שנים. עלינו כולנו עם גיאורג - אחד מבני הבית בן 17 במעלה המגדל - עד הגג. חווייה מיוחדת.

 ביום ראשון השארנו את הדברים בגסטהאוס ונסענו לכיוון אושגולי. הנסיעה לאושגולי לא קשה טכנית (חלקה הראשון - עד מעבר ההרים - על אספלט), אולם די ארוכה (כשעה וחצי). כשהגענו לכפר השני של אושגולי (הבנויה מארבעה כפרים) עלינו על אבן גדולה שניקבה לנו את מיכל השמן. עצרנו מיד (למזלנו). תוך 10 שניות הגיעו כמה מתושבי המקום לעזרתנו, וכשהבינו את גודל הברוך, הרימו טלפון לחברת השכרת הרכב. שלחנו בוואצאפ תמונות של המיכל המנוקב לחברת ההשכרה והיא מצידה - ללא שום האשמות וכד' שלחה שני מוסכניקים שלהם מטבילסי לאושגולי (11.5 שעות נסיעה!!). אנחנו סיירנו רגלית בכפר בין הבתים ומגדלי השמירה וחזרנו חזרה למסטייה במשרוטקה. יש לציין כי מכל נסיעותינו בגיאורגיה זו הייתה הנסיעה המפחידה מכולן. הנהג שדחס אותנו ברכב (שני ילדים על הברכיים) דיבר כל הדרך בטלפון בידו האחת, עישן בידו השנייה ותוך כדי החזיק את ההגה והחליף הילוכים - כל זה על שפת המצוקים בשבילי עפר. הנסיעה הייתה כאמור מחניקה ומפחידה מאד, ושמחנו להגיע בשלום למסטייה (עלות הנסיעה: 70 לארי לכולנו). במסטייה ירד גשם זלעפות ומיד תפסנו טרמפ חזרה לגסטהאוס שם התייבשנו ונרגענו קצת מהחוויה המפוקפקת שעברנו. בשעה 6 בבוקר למחרת הגיעו אלינו לגסטהאוס שני המוסכניקים עם הרכב המתוקן. על התיקון שילמנו (בסופה של ההשכרה) 70 דולר - עלות מיכל השמן. לא חייבו אותנו על כל הטרטור של המוסכניקים, על ההגעה שלהם לחור הזה וגם הם מצידם לא נתנו לנו להרגיש לא נעים (למרות זאת הרגשנו מאד לא נעים...).

ממסטייה נסענו לבאטומי - הנמצאת בדרום מערב גיאורגיה - לחוף הים השחור. בבאטומי שחינו בים השחור, הלכנו להופעת הדולפינריום (מומלץ מאד לילדים!) נסענו באופניים משפחתיות לאורך הטיילת (בטיילת ישנו פסנתר צבוע הפתוח לשימוש הציבור. ניגנו עליו בהנאה שירים ישראליים לקראת חזרתנו ארצה. חוויה מגניבה). ישנו מחוץ לבאטומי בכפר קטן וחזרנו אליה שוב עם בוקר. בחוף הים ישנם מתקני שעשועים רבים כמו מגלשת מים גדולה, גלגל ענק, גני שעשועים ועוד. מקום מהנה מאד עבור הילדים. בכלל, העיר הזאת מתאימה מאד למשפחות.

 חוויה פחות נעימה עברנו כאשר הילד הקטן שלנו (4) נפל בגן שעשועים מאחד המתקנים ופתח את המצח. להפתעתנו, באו לעזרתנו מיידית אנשים טובים. אחת מהן דוברת אנגלית רהוטה הזמינה עבורנו אמבולנס שהגיע תוך 5 דקות, וליוותה אותנו עד שראתה שהכול בסדר. הפרמדיקית והחובשת שאיתה הדביקו את המצח שלו תוך כדי הפגנת מקצועיות ויעילות, כאשר האנשים מסביב מנסים לעזור כמיטב יכולתם. אחת קנתה גלידה לילד, השנייה הביאה שתייה וכולם היו נחמדים בצורה יוצאת דופן. כאשר הטיפול הסתיים הוצאנו את הארנק על מנת לשלם לחובשים אולם הם סרבו לקבל כל תשלום. אין ספק שמבחינת היחס של תושבי גיאורגיה לתיירים ובכלל המקרה הזה היה שיא מייצג של החוויה שלנו בחודש כולו. אנשי גיאורגיה מאירי פנים בצורה יוצאת דופן. מנסים לעזור ויוצרים קשרים חמים בקלות רבה.

מבאטומי נסענו לכותאיסי משם טסנו חזרה לתורכיה. ביום קודם הטיסה (הטיסה יצאה בשעות הלילה) הספקנו לטייל בקניון אוקצה וב-קניון מרטבילי.

קניון אוקצה. ההגעה אליו בג'יפ מצריכה נסיעת שטח קצת קשה טכנית (בעיקר העליה חזרה). כחמישים מטר לפני החניון הרשמי שנמצא על הדרך הראשית ישנה פניה ימינה (מזרחה). משולטת בשילוט חלש. נסיעה לאורך הדרך מובילה למשרדי השמורה שם מחנים את הרכב. המסלול באורך כקילומטר בערך. ההליכה היא על גשר תלוי ארוך מאד (בדומה לגשר התלוי בבניאס רק ארוך וגבוה בהרבה). לא מומלץ לסובלים מפחד גבהים. לילדים הייתה חוויה מהנה מאד. בסופו יש טיפוס לא קשה במיוחד חזרה לרכב.

קניון מרטיבלי הוא נחל עם מים צלולים וכחולים במיוחד. בתחילת הנחל שוכרים סירת משוטים עם מדריך מקומי (עלות:60 לארי). ניתן לרדת ולשחות לאורך הנחל. השיט הוא בתוך קניון יפהפה. מומלץ מאד לכל המשפחה! על גדול הנחל ישנם שולחנות פיקניק ומאפייה של לאבש המוכרת לאבש טרי וטעים. ישבנו שם זמן רב כאשר הילדים שחו להנאתם במי הנחל הסמוכים (המים קרים, עמוקים ומחייבים שחייה).

בלילה המראנו חזרה לתורכיה שם נחנו יממה במלון סמוך לשדה התעופה - ושבנו הביתה לאחר 32 ימים מלאים, מגבשים ומהנים..