Walker's Haute Route
3 עד 18 באוגוסט 2026 | אמנון, יורם וארז
כבר ביום הראשון איבדנו זה את זה. בירידה מ-Lac Blanc חיכיתי בנקודת הפיצול. אמנון הגיע, יורם לא. הטלפון שלו היה במצב טיסה. השארתי את התרמיל ליד אמנון ורצתי במורד השביל לחפש אותו. עוד לא סיימנו את היום הראשון, וכבר היה ברור שהדרך ל-Zermatt תדרוש מאיתנו להסתגל גם למה שלא הופיע בתוכנית.
יום קודם, ב-2 באוגוסט, עוד הבטנו ב-Alps מחלון המטוס. בצהריים כבר היינו ב-Chamonix, שלושה חברים עם תרמילים על הגב וציפייה לשבועיים בהרים. אמנון ואני תכננו את התוואי, אני הזמנתי את מרבית מקומות הלינה והכנתי תוכנית מים, ויורם עזר לבדוק את המסלול ובהמשך תיעד אותו בתמונות.
בחרנו ללכת את Walker's Haute Route מ-Chamonix ל-Zermatt במשך 16 ימים. העדפנו חדרים פרטיים כשאפשר, לצד לינה בבקתות, ונשאנו את הציוד בעצמנו. לאורך הדרך שינינו חלק מהתוכנית: נעזרנו ברכבלים, באוטובוסים וברכבת, והתאמנו את הימים לשטח ולכוחות שלנו. כאן מתואר המסלול שהלכנו בפועל; נתוני ההליכה ומקומות הלינה מרוכזים בטבלה בסוף.
3 באוגוסט היום הראשון והדאגה הראשונה
המסע מתחיל בעמק שאמוני המפורסם, למרגלות מסיב המונט בלאן. הנוף מתאפיין ביערות מחטניים עבותים, תצפיות אל "מחטי" הסלע החדות (Aiguilles) והצצה ראשונה אל הקרחונים התלויים מעל העמק.
היום הראשון תוכנן להתחיל בעלייה של כ-1,400 מטר, ולכן החלטנו לעלות ברכבל מ-Chamonix ל-Planpraz. משם המשכנו דרך La Flégère אל Lac Blanc, מול רכס Mont Blanc. העלייה ברכבל חסכה מאמץ, אבל לפנינו נותרו כמעט 19 קילומטרים וירידה מצטברת של כ-1,500 מטר.
מ-Planpraz יצאנו אל המרפסת הגבוהה שמול רכס Mon Blanc. ככל שהתקדמנו דרך La Flégère לעבר Lac Blanc, העמק התרחק מתחתינו והרכס העצום נפתח מולנו. זה היה הרגע שבו התכנון, המפות וההזמנות הפכו למסע אמיתי: שלושה חברים, שלושה תרמילים ודרך ארוכה שנפרשת פונה ומזרחה.
Refuge du Lac Blanc
בירידה מ Lac Blanc התפצלנו בלי להתכוון. כשיורם לא הגיע לצומת שבה חיכינו, ירדתי לחפש אותו. אחרי כחצי קילומטר של ריצה הבחנתי בו עוד כקילומטר ממני. צעקתי, והוא הסתובב. בהמשך הצלחנו לדבר ב-WhatsApp וסיכמנו להיפגש ב-Argentière.
אמנון ואני המשכנו בירידה הצפונית, שהייתה תלולה וכללה גם סולמות. כשהגענו למטה שוב היינו שלושתנו יחד. זה היה יום פתיחה קשוח, והדאגה ליורם הוסיפה לו מאמץ שלא נמדד בקובץ המסלול.
בסולמות ל Argentière
4 באוגוסט מעבר הגבול ל-Switzerland
את הבוקר הקדשנו לניסיון להקל על התרמיל של אמנון. רצינו לשלוח חלק מהציוד למלון ב-Zermatt, אבל לא הצלחנו להשלים את המשלוח ויצאנו מאוחר. נסענו באוטובוס ל-Le Tour, ומשם עלינו ברכבל ובמעלית הכיסאות ל-Les Autannes.
המשכנו אל Col de Balme, מעבר ההרים הראשון שלנו והגבול בין France ל-Switzerland. מאחור נשאר עמק Chamonix; לפנינו נפתחה הדרך ל-Trient. אחרי הירידה לכפר חיכתה לנו עוד עלייה אל Col de la Forclaz.
החדרים במלון עדיין לא היו מוכנים. התיישבנו עם בירה ופאי תפוחים מול העמק שממנו עלינו, ובהמשך נחנו מול הנוף עד שהחל לרדת גשם קל.
5 באוגוסט החבילה יוצאת לדרך
מ-Col de la Forclaz המשכנו דרך Alp Bovine אל Champex-Lac. השביל עבר ביער ובשטחי מרעה, עם תצפיות אל Rhône Valley.
אחרי כמעט 15 קילומטרים של עליות וירידות הגענו לאגם בסביבות 14:00.
Champex-Lac
עד הצ׳ק-אין ב-Pension en Plein Air נותרו כשעתיים. ניצלנו אותן לארוחה קלה ולסידורים, ובסופרמרקט ששימש גם כסניף דואר הצלחנו סוף-סוף לשלוח את הציוד של אמנון ל-Zermatt.
בדרך חזרה, עם גביעי גלידה ביד, פגשנו זוג ישראלי ושלושת ילדיהם. הם הלכו את החלק השני של Tour du Mont Blanc, אחרי שהשלימו את הראשון בשנה קודמת. התרגשתי לראות משפחה שבוחרת לחלוק יחד מסע כזה.
6 באוגוסט אל הכפרים בעמק
מ-Champex-Lac ירדנו לעבר Le Châble. הנוף היה מתון יותר מזה של הימים הראשונים: יערות, בתי עץ, שדות ויישובים קטנים. רוב היום עבר בירידה, וההליכה אפשרה לנו להכיר גם את הכפרים שבין ההרים.
בבית האירוח של Claudy ו-Elizabeth Michellod-Dutheil קיבלה אותנו אליזבת בחום, ולכל אחד היה חדר משלו. אחרי כמה ימים של תנועה, נהנינו מהפרטיות ומהאירוח הביתי. בבוקר היא נתנה לנו שובר לרכבל ל-Verbier, שיחסוך חלק מהעלייה הבאה.
7 באוגוסט בחזרה אל ההרים
עלינו ברכבל מ-Le Châble ל-Verbier, ומשם המשכנו ברגל אל Cabane du Mont Fort.
ככל שטיפסנו התרחקנו מהיישובים, והנוף נפתח אל ההרים ואל רכס ה-Grand Combin.
בבקתה פגשנו את לוסי, אמריקאית ממוצא צ׳כי שהלכה את המסלול לבדה. עוד נפגוש אותה בהמשך. המקום התנהל באווירה משפחתית: האב קיבל את האורחים, אשתו ניהלה את המטבח, וחיי המשפחה נמשכו סביבם.
קנינו מטבעות למקלחת חמה, קיבלנו מגבות ואכלנו אחת מארוחות הערב הטובות במסע. כשאמרתי למארח תודה בצרפתית, הוא השיב בחיוך שהוא עושה זאת בשמחה. כך גם הרגשנו לאורך השהייה.
8 באוגוסט שלושה מעברי הרים
מ- Cabane du Mont Fort יצאנו אל אחד הימים האלפיניים במסע. חצינו שלושה מעברי הרים, בהם Col de Louvie, Col de Chaux ו-Col de Prafleuri.
המשכנו אל Cabane de Prafleuri. המרעה התחלף בסלעים ובדרדרת, והיישובים נשארו הרחק מאחור.
הבקתה הייתה עמוסה במשפחות, והצוות טיפל במקביל במטבח ובקבלת המטיילים. כששאלנו על אינטרנט אמרו שאין, אבל בהמשך מצאנו שלט שהודיע על שעות שבהן הוא דווקא זמין. ב-22:00 כבו האורות, ואיתם נרגע גם הרעש.
בבוקר חיכו מחוץ לחלונות חדר האוכל יעלים, במרחק של כעשרה מטרים. כמעט כולם יצאו לצפות בהן. הן המשיכו לאכול בשלווה, תוך שמירה על מרחק מהקהל.
9 באוגוסט אמבט חם מול הפסגות
יצאנו מ-Cabane de Prafleuri, עלינו אל Col des Roux וירדנו לעבר Lac des Dix.
בדרך עצרנו לקפה ב-Refuge de La Barma, ובהמשך הלכנו לאורך מי הטורקיז של האגם. בקצהו התחלנו לטפס אל Cabane des Dix, בגובה 2,928 מטר.
Cabane des Dix
לקראת הסיום פגשנו שוב את לוסי. היא כבר הספיקה להגיע לבקתה, לנוח ולהמשיך הלאה, וסיפרה לנו כמה המקום יפה. כחצי קילומטר לפני הסיום נגלתה הבקתה, מבודדת בנוף הסלעי. עצרנו לצלם לפני שהשלמנו את העלייה.
המקלחת בחוץ הייתה קרה. רגע לפני שוויתרנו סיפרו לנו על אמבט חם בתשלום, ושלושתנו בחרנו בו מיד. איש הצוות הביא מגבות ובגדי ים, ואנחנו שקענו במים החמים מול ההרים. נשארנו שם כ-40 דקות, עד שהגשם החזיר אותנו פנימה.
בערב פגשנו אב ובנו מגרמניה וגם את סטלה ואימה. אחרי הארוחה אמנון ואני שיחקנו איתן Uno, ויורם המשיך לקרוא בספרו. הבקתה הזו נשארה אחת האהובות עלינו במסע.
10 באוגוסט הירידה ל-Arolla
מ-Cabane des Dix ירדנו תחילה, ואז טיפסנו אל Col de Riedmatten. בחרנו במעבר הזה ולא ב-Pas de Chèvres.
העלייה הייתה תלולה ומאתגרת, ואחריה חיכתה ירידה ממושכת אל Arolla.
Grand Hôtel & Kurhaus
זמן קצר אחרי שהגענו ל-Grand Hôtel & Kurhaus החל לרדת גשם. ישבנו בבר עד שהחדרים הוכנו, וקיבלנו מפקיד הקבלה הסברים על המכולת ועל שתי חלופות להמשך המסלול. בהמשך ירדנו לעיירה בשביל מוצל בין העצים, וחזרנו לארוחת ערב ולמנוחה.
11 באוגוסט יום התאוששות בעמק
הדרך מ-Arolla אל Les Haudères הייתה קלה יחסית. הלכנו בין יערות וכפרים, ורוב היום עבר בירידה. אחרי ימי הבקתות ומעברי ההרים, הקצב המתון התקבל בברכה.
ב-Hôtel Dents de Veisivi חיכו לנו חדרים מרווחים ומרפסת עם אדניות פרחים. האם ניהלה את הקבלה ואת המסעדה, והאב ובנם את המטבח. הבן ענה בסבלנות ובאנגלית טובה על שאלותינו. יצאנו גם למרכז הכפר, ואכלנו פוקאצ׳ה ופניני לצד הבירה הקבועה שלנו.
12 באוגוסט העלייה ל-Cabane de Moiry
כדי לקצר מעט את היום נסענו באוטובוס מ-Les Haudères ל-La Forclaz. משם יצאנו לעלייה ממושכת אל Col du Tsaté. אחד הנוסעים שירד איתנו בתחנה עלה על אופנוע, כיוון אותנו לתחילת השביל, ובהמשך פגשנו אותו שוב ליד בקתה קטנה שהציעה שתייה למטיילים.
אמנון הגביר את הקצב והגיע למעבר לפנינו. כשנפגשנו עצרנו יחד, אכלנו פירות וצילמנו.
אחר כך ירדנו כ-500 מטר לעבר האגם באזור Glacier de Moiry. אחרי הפסקה בקיוסק התכוננו לעלייה האחרונה לבקתה.
הקרחון והמפל מול Cabane de Moiry
הטיפוס האחרון היה כנראה הקשה ביותר במסע מאחר וכבר טיפסנו כ 1,00 מטר באותו היום. אחרי כ-200 מטר נוחים יחסית הגיעו עוד כ-250 מטר תלולים בין בולדרים. הבקתה נגלתה רק כחמישים מטר לפני הסיום. מולנו היה הקרחון, וממנו פרץ מפל שנעלם שוב מתחת לקרח.
על המרפסת, עם בירה וקינוח, כבר יכולנו ליהנות מהמאמץ שהסתיים. פגשנו שני ישראלים צעירים והעברנו להם פירות שנשארו לנו, לפני שהמשיכו בדרכם.
13 באוגוסט מהקרחון ל-Zinal
נפרדנו מ-Cabane de Moiry וירדנו מהבקתה, לפני שטיפסנו שוב אל Col de Sorebois. המעבר החזיר אותנו מנוף הקרחון אל המדרונות הירוקים שמעל Zinal.
Lac de Moiry
בדרך עצרנו כעשרים דקות ליד אגם שצבעיו משכו אותנו לצלם שוב ושוב. בהמשך הגיעה עוד ירידה תלולה. בחרנו לחסוך חלק ממנה בעזרת הרכבל, שהוריד אותנו ל-Zinal. שילמנו בתחנה התחתונה והמשכנו ל-Point de Zinal.
Zinal
לפני הכניסה למלון עוד הספקנו את הבירה והקינוח של סוף היום.
14 באוגוסט אל Switzerland דוברת הגרמנית
מ-Zinal עלינו אל Forcletta, בגובה 2,874 מטר. העלייה הייתה מתונה אך ארוכה, ואחריה ירדנו לעמק Turtmann ולכפר Gruben. במהלך היום צברנו כ-1,200 מטר עלייה ויותר מאלף מטר ירידה.
בימים האלה הרגשנו היטב שגם הירידות דורשות הכנה. הן העמיסו על הרגליים אחרת מהעליות, ולעיתים היו מעייפות לא פחות. בדרך ל-Gruben השתנו גם השפה ושמות המקומות: נכנסנו לחלק דובר הגרמנית של Switzerland.
ב-Hotel Schwarzhorn לנו בחדר משותף, משום שבזמן ההזמנה כבר לא נשארו חדרים פרטיים. ארוחת הערב הייתה מצוינת; שמחנו במיוחד לקבל סלט, ואחריו מרק ומנה עיקרית. בבוקר חיכתה לנו גם ארוחת בוקר נדיבה.
15 באוגוסט המעבר האחרון
מ-Gruben טיפסנו בעלייה תלולה ומפותלת אל Augstbordpass, בגובה 2,894 מטר. זה היה מעבר ההרים האחרון שלנו. כשהגענו אליו נפתח הנוף אל עמק Mattertal, שאליו התחלנו לרדת.
רקרדיט: יורם ויסלברג
בדרך ראינו אנטילופה אירופאית שנעצרה במרחק מאיתנו והביטה בנו. אמנון ויורם הצליחו לצלם אותה. כשהגענו ל-Jungen החלטנו לחסוך את המשך הירידה ולרדת יחד ברכבל אל St. Niklaus.
אחרי שהתמקמנו ב-Hotel Heimatlodge יצאנו לארוחת ערב ב-Hotel la Réserve, בהמלצת אחד המקומיים. בדיוק כשהתכוננו לחזור התחיל גשם. אמנון ואני נשארנו לעוד קוקטייל; יורם איבד את הסבלנות, כיסה את ראשו בסווטשירט ויצא. כעשרים דקות אחריו יצאנו גם אנחנו והלכנו מהר בגשם. כולנו הגענו למלון, כל אחד בדרך שלו.
16 באוגוסט הפרצופים המוכרים חוזרים
נסענו ברכבת מ-St. Niklaus ל-Herbriggen, ומשם עלינו ברגל אל Europahütte. כבר היינו בכושר טוב, אבל השיפוע דרש מאמץ. רוב העלייה עברה ביער מוצל, והצל הקל עלינו. בהמשך הגענו אל שביל הגובה שמעל עמק Mattertal.
בבקתה קיבל אותנו צוות של שלוש נשים, והאירוח היה מהטובים במסע. ישבנו במרפסת מול העמק וראינו שוב מטיילים שכבר הכרנו: קבוצה של בני יותר מ-75, משפחה בריטית עם בן 16, שתי הצעירות האמריקאית והבריטית וזוג מ-Oregon.
ככל שהתקדמנו התרבו המפגשים החוזרים האלה. נהנינו לפגוש אנשים מוכרים בסוף יום הליכה, לשמוע מה עבר עליהם ולגלות שנלון שוב באותו מקום.
17 באוגוסט הגשר והמעקף
ירדנו מ-Europahütte אל גשר Charles Kuonen. יורם צילם לפני החצייה, אמנון עלה ראשון, ואחריו המשכנו גם אנחנו. כמעט חצי קילומטר של הליכה מעל הערוץ, כשהגשר מתנדנד תחת הצעדים.
ידענו שחלק מה-Europaweg סגור. המעקף הוריד אותנו דרך Attermenzen אל העמק, ואחר כך נאלצנו לטפס מחדש ל-Täschalp. ה-Matterhorn הופיע מדי פעם בין העננים, אבל הפסגה לא נחשפה במלואה.
ב-Täschalp Restaurant & Lodge קיבל אותנו יאנק, שתפעל את המקום בחריצות. אכלנו מוקדם, כי המטבח קיבל הזמנות רק עד 17:30. ישנו בחדר משותף עם מיטות בתוך מבנה עץ, ולכל מיטה וילון שהעניק מעט פרטיות.
18 באוגוסט מגיעים ל-Zermatt
בבוקר התבהר מעט, ומ-Täschalp ראינו את Täschhütte. תכננו להגיע אליה ביום הקודם, אבל לא הצלחנו להזמין בה לינה, ומזג האוויר הגשום תרם להחלטה לוותר.
המשכנו דרך Tufternalp אל Zermatt. ה-Matterhorn נגלה לפרקים, אך העננים והערפל לא אפשרו לראות את הפסגה כולה. אחרי 16 ימי הליכה הגענו ל-Zermatt ונכנסנו ל-Tradition Julen Hotel בדיוק בזמן לארוחת צהריים.
הרמנו כוסית לסיום. אחר כך חיכו לנו סאונה ובריכת שחייה, פינוק נעים אחרי יותר משבועיים עם התרמילים. הגענו בלי פציעות או תקלות ציוד משמעותיות. כשניסינו לבחור את היום היפה ביותר, לא הצלחנו להסכים על אחד.
הדרך הביתה
ב-19 באוגוסט נסענו ברכבת ל-Zürich ולנו ב-Hotel Limmathof. טיילנו בעיר העתיקה ולאורך האגם, והתרגלנו שוב לרחובות אחרי שבועיים של שבילים.
למחרת המריאה טיסת SWISS שלנו, אך כעבור כשעה הסתובבה וחזרה ל-Zürich. קיבלנו לינה ליד שדה התעופה וטיסה חלופית, שגם היא בוטלה. לבסוף הזמנו בעצמנו טיסות כדי לחזור הביתה.
החזרה הסתבכה, ובכל זאת נשארנו רגועים. הרגשתי שההליכה בהרים השאירה בי שקט שנמשך גם בזמן ההמתנה בשדה התעופה.
מה למדנו על התכנון והציוד
להזמין לינה מוקדם. העדפנו חדרים פרטיים, אבל בחלק מהתחנות נשארו רק מיטות בחדרים משותפים. כדאי להתחיל לבדוק זמינות חודשים מראש, בעיקר כשחלוקת הימים תלויה בבקתה מבודדת. את המצב בכל בקתה ואת מצב השבילים צריך לבדוק מחדש לקראת היציאה.
לתכנן גם את הירידות. הירידה ל-Argentière ביום הראשון הייתה קשוחה. בהמשך בחרנו כמה פעמים לסיים ברכבל. בתכנון הימים חשוב להסתכל על הירידה המצטברת לצד המרחק והטיפוס.
להקל על התרמיל. הצעת המחיר שקיבלנו להעברת ציוד הייתה כ-1,450 אירו לשלושתנו, ורק לחלק מהיעדים. בחרנו לשאת את הציוד. אני הלכתי עם Osprey Talon 33, וכביסה במהלך המסע אפשרה לי להסתפק במעט בגדים להחלפה. הגנת הגשם המועדפת עליי הייתה פונצ׳ו. את הביגוד החם ויתר הציוד יש להתאים לתוואי, לעונה ולתחזית.
מים לפי היום והמסלול. בתנאים שבהם הלכנו, כשברוב הימים סיימנו עד 14:00, נשאתי בדרך כלל בין ליטר וחצי לשני ליטר מים. זה מתאר את הניסיון שלי במסע הזה. השתמשתי גם במסנן ובאמצעי טיהור. את נקודות המילוי והכמות יש לתכנן לכל יום, ואת אמצעי הטיהור להפעיל לפי הוראות המוצר.
זמן פנוי הוא חלק מהמסע. ברבים מהימים הגענו מוקדם ונשאר זמן למנוחה, לכביסה ולמפגשים. אמנון ויורם קראו בטאבלטים, ואני הקשבתי לספרים והשתמשתי בטלפון.
ריכוז ימי ההליכה והלינה
הנתונים מקורבים ומתייחסים לקטעי ההליכה שדווחו בסיפור, בנפרד מהתחבורה המצוינת. הטיולים בעיירות לאחר ההגעה אינם כלולים. מקומות הלינה ופרטי התחבורה מתארים את המסע באוגוסט 2026.
המדריך ששימש אותנו להכנת הציוד: www.hikelikeme.com
עריכת לשון בסיוע AI
