4 גברים בני 40-47 טיילו בסוף ינואר 2016 במסלול של 5 ימים בהרי סימיין והנה מספר המלצות:
- מזג האוויר בינואר יבש ונוח. בלילה קר (מגיע ל-0). הנוף לא ירוק. בחודשים אוקטובר – נובמבר ההרים ירוקים, המפלים זורמים, אבל הראות מדי פעם מוסתרת בערפל ומדי פעם יורד גשם.
- אם עברתם את גיל 30, רצוי לא להתקמצן ולעשות את הטיול עם מדריך, טבח וצוות שלוקח את הציוד ממקום ומקום, מקים לכם את האוהלים ומכין לכם אוכל. אפשר להתארגן באופן עצמאי אבל זה דורש הרבה מנהלות, כולל קניית אוכל, הסעה לטרק ובחזרה, כלי בישול, אוהלים מזרנים ועוד ועוד. תמורת כ-400$ (או פחות – תלוי במספר האנשים), תקבלו ראש שקט לטיול נטו.
- אנחנו הזמנו את הטיול אצל נור, שמומלץ בלונלי פלנט ובמספר אתרים ישראלים. סיפר שעבד בעבר עם חברת אקו. הכל דפק כמו שעון. הכתובת שלו: [email protected] .
- דבר אחד שהרגשנו בחסרונו וראינו אצל מטיילים אחרים הוא אוהל גדול שאפשר לשבת בו בשעות הערב הקפואות, לאכול בו ארוחת ערב, או סתם לשבת לדבר. נראה זה פונקציה של גודל הקבוצה, שווה לברר.
- הקפדנו לקחת כדורי אורמוקס להסתגלות לגובה. פרט לתחושת נימול קלה מדי פעם בקצות האצבעות והבהונות לא סבלנו מתופעות של מחלת גבהים. המסלול גם בנוי כך שהוא מאפשר התאקלמות.
- אין קליטה סלולרית במסלול לטלפונים ישראלים, למעט קבלת SMS אקראי. למקומיים היתה קליטה בחלק מהמחנות. לקחנו מכשיר לוויני של חברת מגנוס ושלחנו איתו הודעות טקסט הביתה.
- אין חשמל במחנות ואין מקלחות. במחנה צ'נק (שהוא האחרון במסלול) יש מבנה של מקלחת אבל לא יצאו מים מהצינור. התקלחנו בשיטת הדלי החם.
- הטיסות הפנימיות באתיופיה עובדות טוב, אבל צריך לקחת בחשבון את האפשרות לעיכובים. קחו טווח ביטחון מספיק לטיסות המשך. אנחנו כמעט פספסנו את הטיסה לישראל, והמזוודות לא הגיעו איתנו. מצד שני, בשדה התעופה של אדיס טיפלו בנו יפה ודאגו שנגיע לטיסה לישראל, תוך 45 דקות בלבד.
- המסלול יפהפה וכיפי, למרות שחלקים ממנו לא קלים. מומלץ בחום!
