דצמבר 2025- ינואר 2026
יום 0 - טיסת לילה מתל אביב (עם עצירה באדיס לשעה וחצי) לגונדר עם אתיופיאן איירליינס. עומדים בזמנים, האוכל והשירות בטיסה מעולה. כשהגעתי לאדיס הבנתי שאני צריכה ויזה. לא בדקתי את הנושא לפני לצערי, אז הפנו אותי לדלפק שמטפל בזה. טפלו הויזה אונליין מראש! העיכוב הזה גרם לי לרוץ לטיסת ההמשך, לעקוף את כולם בתור עם ים התנצלויות ולהספיק לגייט לגונדר ממש על הקשקש. בגונדר נוכחתי להבין שהמוצ'ילה שלי לא הגיעה. למזלי סייום, הבחור שמנהל את הלודג' בגונדר שבו הזמנתי לילה עזר לפתור את הבעיה. אחרי שמילאתי טופס אבידה במשרדי חברת התעופה הוא סידר לי נסיעה עם שאטל עד לכיכר המרכזית, אסף אותי משם אחד העובדים שלו והיה על הקו עם נציג החברה עד שהמוצ'ילה הגיעה על הטיסה של אחה"צ.
הטיסה שלי נחתה בגונדר ביום ראשון - יום המנוחה שלהם. עשיתי צ'ק אין ב- Lodge de Chateau. שומר בכניסה מברך את פני האורחים ופותח את הדלת. סייום (או בשמו הקל יותר -סימון) קיבל את פני עם שייק מנגו טבעי, לחם לבן, דבש מקומי בעל טעם עמוק ועשיר ותה ג'ינג'ר. הוא שכנע אותי לסגור איתו את הטיול לפארק סימיאן. אמנם קראתי פוסטים רבים על כך שאין צורך לצאת עם טיול מאורגן וניתן לקחת רק סקאוט, החלטתי, גם כיוון שיצאתי לבד, להקשיב לו, להקל על עצמי ולצאת באופן מאורגן. בכל מקרה רציתי לצאת לסיבוב ולקנות קצת נשנושים בסופר המקומי. כאישה, לא נעים להסתובב בעיר לבד. גברים התלוו אלי והתחילו לשאול שאלות, כך שברור מההתחלה שהם מנסים להוציא ממני כסף או משהו בסגנון. חזרתי ללודג' וסייום החליט ללוות אותי לסופר. שונה לחלוטין, כעת לא ניגש אלי אף אחד. אחרי הקניות ישבנו בקפה מקומי וסייום הזמין אותי לתה ומאפה מקומי. אספנו את המוצ'ילה שלי בדרך חזרה וסגרנו פרטים אחרונים לטיול.
שימו לב, כמה פרטים חשובים:
1. השבילים לא מסומנים בשום צורה. האתיופים לא רוצים תיירים שיסתובבו בפארק ללא ליווי מדריך. בחלק מהזמן היה נראה שאנחנו סוללים שביל חדש בעצמנו.
2. לא מומלץ לשכור את הציוד של החברה אם אתם יוצאים במאורגן. לפחות לא שקי שינה. שקי השינה שלהם לא מספיק איכותיים ללילות הקרים על ההרים. אני הבאתי ציוד לעצמי אבל שמעתי אחרים שקמים מדי בוקר עם חוויות קור לאורך כל הלילה
3. מומלץ לקנות קצת נשנושים טרם היציאה. האוכל שלהם דיי בסיסי. לא לשכוח לכבד את המקומיים שיוצאים איתכם, הם יודו לכם.
4. להביא ביגוד חם ללילה כולל כובע, חם-צוואר, כפפות זוג גרביים מחממים.
5. כל דבר שתרצו, לא להתבייש לבקש, גם אם נראה לכם חצוף. אפשר למשל לבקש מים חמימים מדי יום כדי לכבס את הבגדים או לשטוף את עצמכם והם יתנו לכם.
6. שפתון /וזלין - גם כן מומלץ. יש רוחות ויובש.
7. להביא מספיק מזומן כדי לתת טיפ המקומיים המלווים אתכם. אני עשיתי טעות ולא הוצאתי כסף טרם היציאה. המקומיים מצפים לטיפ וכשלא מקבלים, עושים פרצוף וכועסים.
יום 1 - ארוחת בוקר מעולה בלודג', מומלצת ביותר. שירות מוקפד של הצוות וסייום ויציאה עם הג'יפ לדרך. אציין שלפני היציאה עברנו בבנק כדי שאוכל לשלם על הטיול (יום לפני הבנקים היו סגורים) אבל הייתה בעיה עם קליטת הכרטיס וסייום הוציא אותי בכל מקרה וסמך עלי שאסדיר תשלום בסוף הטיול. יוצא דופן כיוון שהם דורשים את התשלום כולו מראש. הנהג, דוויט, היה נחמד, לא דיבר כמעט אנגלית, הנסיעה שקטה ונחמדה, אורכת שעתיים וחצי. בדברק עוצרים לכמה דקות לאסוף את המדריך (בגו), הטבח (מראו) והסקאוט (שלא הצלחתי לקלוט את שמו), להסדיר רישום ודמי כניסה ולאסוף דברים חשובים למהלך הטרק. הרכב ממשיך לתוך הפארק הלאומי עוד כ20 ק"מ פחות או יותר ועוצר בנקודה מוסכמת בה מתחילים בדרך כלל. כאשר יוצאים לטיול מאורגן יש אפשרות שלא לסחוב כלום חוץ מתיק יומי עם מים ומעט אוכל אבל אני החלטתי לסחוב הכל למעט האוהל ושק השינה (סביב 11 ק''ג כולל מים ואוכל).
סה״כ 13 ק"מ הליכה ביום הראשון עם נופים משוגעים שילוו אותנו גם ביום השני, צפייה בקופים, שאינם מזיקים ואינם מפחדים מתיירים, ניתן להתקרב אליהם עד מרחק של מטר ולצלם.
הסקאוט הולך אחרינו, שותק, גם לא מדבר אנגלית. בגו מוביל את הטיול, אדיב ובעל ידע נרחב, עונה על כל השאלות שלי ומספר לי המון על הצמחים המקומיים, על כל סגולותיהם הרפואיות, על החיות וההסטוריה של הפארק.
בסיום היום הראשון מגיעים למחנה סנקבר. המחנה בסיסי ביותר. שתי בקתות עם רצפת בטון וחיפוי מפני גשם, מקום לפתוח בו אוהלים ושירותי קליעה למטרה. מיד עם ההגעה למחנה מראו והעוזר שלו קיבלו את פנינו עם תה, קפה ופופקורן. יצאנו לסיבוב באזור כדי לנסות לראות חיות בר נוספות אך ללא הצלחה. עם השקיעה חזרנו למחנה, ארוחת הערב כבר הייתה מוכנה. בתוך בקתת המחסה הקימו לנו שולחנות ערוכים לאור נרות, חמוד ביותר. נהננו ממרק, פסטה וירקות ובננה מטוגנת מצופה לקינוח.
לאחר הארוחה הצוות האתיופי הקים מדורה, לסיומו של יום, קצת מינגלינג ופטפוטים עם התיירים האחרים.
יום 2- מסנקבר לגיצ', 16 ק"מ. ארוחת בוקר קלילה (לחם עם חמאת בוטנים, מקושקשת עם ירקות ותה עם דבש) שלאחריה יצאנו לדרך. המשכנו לתצפת על הנוף המדהים מאתמול בעודנו ממשיכים לחצות את הרכס. בגו לקח אותי לראות את מפל הג'ימבה האדיר - שנופל לאורך 535מטרים. את המפל רואים מהצד השני של הרכס עם נקודת תצפית מקסימה בה ישבנו לנשנש ולפטפט. אחרי המפל התחלנו בעליה אינטנסיבית אבל לא ארוכה מדי עד החיבור עם הדרך הראשית החוצה את הפארק. המשכנו קצת על הדרך ולאחר מכן שוב לשביל ההליכה בעלייה מתונה וארוכה מאוד עד המחנה. שוב מחנה בסיסי ביותר על אותו סגנון.
שגרת הערב נותרה זהה. ביום הזה כבר הצטרפו אלינו שני מקומיים שתפקידם היה ללוות את הפרדות שסחבו את הציוד ממקום למקום. בערב הזה הם חלקו הרבה מידע מעניין על המנהגים והתרבות שלהם. ממש הרגשתי שאני מתחילה להכיר ולהבין את אתיופיה מקרוב.
יום 3- מעגלי גיצ'- אימט גוגו- סהה- גיצ'
סה״כ 9 קילומטר קלילים יחסית עם שתי נקודות תצפית ששווה לעצור בהן. לדעתי עד כה הנקודות הכי יפות במסלול. את היום הזה מאפיין צמח הלובליה הענקית שגדל פה בכמויות נותן את הטון הייחודי לנוף. אימט גוגו היא נקודת תצפית של 360 מעלות על כל הרכסים והעמקים בסביבה וסהה היא נקודה שניה, דרמטית יותר, שמציגה צוקים תלולים שנפגשים אל מול עיני הצופה. בגלל שהיום תוכנן להיות קצר ישבנו שם זמן רב ונהננו מהנוף.
הצלחנו ביום הזה לראות את בבוני הצ'לדה וגם כמה זאבים אתיופיים נדירים.
חזרנו לצהריים במחנה, חיכה לנו השולחן הקבוע עם מנת פסטה טעימה.
אחרי ארוחת הצהריים בגו לקח אותי לנקודת תצפית כדי לנסות לראות עוד זאבים, ההמתנה השתלמה ויצא לנו לצפות בהם.
ארוחת ערב בנוהל.
יום 4- גיצ' לצ'נק, 19 ק"מ סה"כ.
היום מתחיל עם הנופים הצהובים של השדות יחד עם הלובליה הענקית שצומחת פה בשפע. עם ההגעה לשפת המצוק עצרנו לכמה דקות של התבוננות ואח"כ עליה מתונה דרך טרסת העצים הצפונית לנו. עצרנו להפסקה קצרה טרם העליה הנוספת להר. העליה ארוכה אבל מתונה יחסית. התמזל מזלנו לפגוש שתי להקות בבוני הצ'לדה , סביבות 200 קופים, מראה מדהים! הם לא מפחדים מאנשים לבנים לכן נכנסתי ראשונה למרכז הלהקה וצפיתי בהם חצי שעה מקרוב. עוד 100 מטרים במעלה ההר ראיתי עוד להקה. על הפסגה, אל מול הנופים המדהימים, עצרנו לצהריים. פגשנו קבוצה של שלוש תיירים, שניים מגרמניה ואחד מבלגיה, שהגיעו ישירות מסנקבר. הם עושים מסלול של שלושה ימים אבל לא יצא להם לראות יותר מדי חיות עד כה. סיימנו את היום עם ירידה לצ'נק, עם כמה נקודות פנורמיות לתצפית בדרך.
יום 5 - עליה לבוייט ראס, סה"כ שעה וארבעים עד שלוש שעות , כתלות בקצב, של עליה. לאחריה חוזרים לצ'נק ועם רכב, בנסיעה של חמש שעות, חזרה לגונדר.
יום 6- גונדר
תכלס. יום מיותר. אין מה לעשות. הסתובבנו במרכז העיר קצת. ישבנו בקפה על הכיכר ואכלנו סמוסה טעים ממולא עדשים (המחיר ברצפה), הלכנו לחנות המזכרות (איפה שניסו לתת לנו מחירים מופקעים ברמה הזויה, אז החלטנו לדלג על הרכישות), הלכנו לאחת הכנסיות הצמודה לארמון הקוסקואם, שם נצמד אלינו כומר מקומי, נתן לנו סיור שקט, הכניס אותנו ל"מוזיאון" בו הם מחזיקים ספרים ופריטים מהמאה ה17 במגע חופשי עם האוויר ונוגעים בהם חופשי. היינו בשוק, אבל החוויה הייתה עוצמתית, אם כי לא הייתי ממליצה להגיע לשם בשביל זה.
קחו בחשבון שאני לא טיפוס עירוני ולכן אין לי אהבה לסיורים עירוניים באופן כללי. מאוד קשה להסתובב בעיר בלי שיציקו לכם - ילדים שמבקשים כסף ויכולים ללכת לידכם גם חצי שעה ולומר money money כל הזמן, מבוגרים שמנסים למכור סיורים או סתם להעביר את השעמום שלהם, לבקש כסף וכו'. בקיצור, חוויה מחשלת. לנשים, לא ממליצה להסתובב לבד בעיר בכלל.
בטבע הרגשתי בטוחה.
לכל מי שרוצה לקרוא קצת תובנות שלי בנושא טיולים מאורגנים והצוות המלוןה, יכול להמשיך הלאה. אם לא, מוזמנים לדלג.
עד היום האחרון התקשיתי להחליט איך אני מרגישה עם כל נושא הטיול המאורגן. מצד אחד, אם אתם לא מחפשים חוויה צבאית קשוחה, לכו על מאורגן, על כל החבילה - סקאוט (חובה), מדריך (נחמד להרחבת הידיעות על הצמחייה , ההסטוריה והחיות המקומיות), טבח (בהחלט שדרוג גם מבחינת כמות האוכל בהשוואה לבישול עצמי וגם מבחינת הגיוון). יגיעו עם 2 פרדות לפחות (תלוי בכמות האנשים) ואנשי צוות שמוליכים את הפרדות מנקודה לנקודה.
מצד שני - ודאו אלף פעם מה אתם מקבלים, עד הפרטים הקטנים. קבלו כמה הצעות מחיר, התמקחו על המחיר, אל תפחדו לדרוש. הם מריחים חוסר ודאות וחולשה מרחוק יודעים לנצל עד הסוף.
המחירים שלהם לתיירים מוקפצים פי כמה מונים. אין לי בעיה לשלם יותר אם התמזל מזלי לחיות במדינה מאפשרת יותר ולהיות במצב כלכלי טוב יותר, אבל לא ברמת הניצול המוגזם.
התארחתי בLodge de chateau. המקום מסודר, נקי, חדרים בסיסיים אבל נקיים, עם שירותים ומקלחת חמה, ללא זרם מים נורמלי במקלחת, ארוחת בוקר הייתה מצוינת ושירות ברמה מאוד גבוהה. אין בידוד רעש בכלל , שומעים את הרחוב והבתים מאחור כאילו אין קיר בינינו אז למי שישן שינה קלה מומלץ לחפש מקום ברמה גבוהה יותר. סימון, הבעלים, יכול לפתור כל בעיה, אבל הוא יקרן ומחפש כל סיבה לגבות עוד כסף. הוא לקח אותנו לסיור בעיר והזמין אותנו לקפה, מצד שני, על כל דבר שהוא עושה הוא גוזר קופון. לא נותן את המחיר האמיתי והריאלי. אבל מסתבר שזו התרבות באתיופיה. נתקלתי בסיפורים כאלה בלי סוף במהלך הטיול.
בכל מקרה, לא ממליצה לצאת דרכו לטרק. הוא יקרן. הטיול מרגיש low cost בהשוואה למה שקיבלו אחרים ששילמו פחות והוא לא לוקח אחריות על בלת"מים ובעיות.
תכננתי על 5 לילות ושישה ימים, כך הסכמתי איתו. בפועל שילם לצוות על 5 ימים. תקע אותי יום נוסף בגונדר בלי שרציתי. אכן, הטיול לא בנוי ל6 ימים אבל כשניסיתי לשוחח איתו טלפונית לגבי פתרון הוא התעצבן, הפך לגס רוח, צעק עלי וניתק.
+251918731345 זה המספר של בגו (bego ambaw) המדריך. יש לו ידיעות נרחבות על הפארק, בכל המובנים, יודע איפה לחפש ולמצוא את חיות הבר ולהתאים את עצמו לצרכי המטייל. גם עליו אני לא ממליצה בעיניים עצומות - קודם כל הוא לא יודע להקשיב. כל שאלה הייתי צריכה לשאול לפחות פעמיים כי הוא הניח שהוא יודע מה אני עומדת לשאול אז היה עוצר אותי באמצע עונה על משהו אחר, הוא בעיקר יודע לנאום. לא היה קשוב לצרכים שלי. שנית, הוא גס ומסתמך על המטייל. הוא נמצא במצב כלכלי קשה, מכר את ציוד הטיולים שלו וביקש ממני להשאיר לו את מזרן השטח שלי ולהשתמש לאורך הטיול בסוללה הניידת שלי כדי להטעין את הפלאפון שלו. עזרתי בשמחה אבל הגישה הזו לא תתאים לכל אחד.
זה היה הביקור הראשון שלי באפריקה. נחשפתי לתרבות האתיופית, על הטוב והרע שבה.
הטבע פראי ומדהים, הלוואי והם יידעו לשמור אותו נקי.
העיר מיותרת לחלוטין ולא ממליצה להקדיש לה זמן בכלל.
